דלקת חוליות מקשחת - Ankylosing spondylitis

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

דלקת חוליות מקשחת
Ankylosis spondylitis
An ankylosing spine in which the vertebrae become fused together
שמות נוספים	Marie strumpell, von bechterew
ICD-10	Chapter M 08.1, Chapter M 45.
ICD-9	720.0
MeSH	D013167
יוצר הערך

Ankylosis פירושו איחוי של עמוד השדרה, ו-Spondylitis הנה מעורבות של החוליות. המחלה תוקפת כ-0.5% מהאוכלוסייה ונפוצה יותר בגברים ביחס של 1:4-1:5. הגיל השכיח להופעת המחלה הוא העשור השלישי לחיים. בדלקת חוליות מקשחת יש שילוב בין מרכיב גנטי שהוא חיוני על מנת שהחולה יפתח את המחלה וגורמים סביבתיים שהם לא פחות חשובים. הדלקת מערבת בראש ובראשונה את ציר האורך של הגוף: עמוד השדרה לכל אורכו, מפרק האגן (Sacroiliac joint), מפרקי הירכיים ומפרקי הכתפיים. החולים חווים כאב דלקתי בגב תחתון, ויכולה להיות מעורבות של מפרקים פריפריים ומעורבות חוץ גרמית. אמצעי ההדמיה המשמשים לאבחון הנם צילומי רנטגן, בדיקות על-קול, MRI ו-CT. הטיפול במחלה כולל פיזיותרפיה וטיפול תרופתי ב-NSAIDs, סטרואידים, נוגדי TNF אלפא ועוד.

אפידמיולוגיה

המחלה תוקפת כ-0.5% מהאוכלוסיה ונפוצה יותר בגברים ביחס של 1:4-1:5. המחלה שונה וקלה יותר בנשים ולכן לא מאובחנת מספיק, אם כי היום מאבחנים יותר מקרים בנשים בגלל המודעות. הביטוי בנשים הרבה פחות ממוקם, יש פחות מעורבות של מפרקים פריפריים וכאב הגב מפושט יותר. לחלק מהחולות יש אבחנה של דאבת השרירים (פיברומיאלגיה), שהרבה יותר בולטת בנשים מאשר בגברים. הגיל השכיח להופעת המחלה הוא העשור השלישי לחיים ובמהלך השירות הצבאי בשל המאמץ גופני הרב. המחלה נדירה מעל גיל 40. לחולים במחלה יש נטיה משפחתית מאוד בולטת המשמעותית במחלה זאת יותר מאשר בשאר מחלות המפרקים של עמוד השדרה (spondyloarthropathies). במחלה יש שילוב בין מרכיבים גנטיים מאוד מרכזיים ומרכיבים סביבתיים משמעותיים. הקשר ל-HLA B-27 תואר לפני 30 שנה. באיזורים בהם הוא בשכיחות גבוהה כמו בשבט אינדיאני בארה"ב השכיחות של המחלה עולה, ובאזורים בהם הוא נדיר כמו ביפן גם המחלה היא נדירה. בישראל יש מצב ביניים כאשר באירופה השכיחות של HLA B27 היא 8% ובארץ 3-4%. 90-98% מהחולים נושאים את הגן, אך חשוב לזכור שרק מיעוט האנשים עם גן זה יפתחו את המחלה (1-2%). מיעוט מהאנשים עם הגן מפתחים את המחלה משום ש HLA B27 הוא תוצר של 40 אללים שונים שיוצרים את הגן. אללים מסוימים נקשרים להתפתחות של המחלה ואחרים מגנים מפניה ולכן רוב האוכלוסיה שנושאת HLA B27 לא חולה. יש הקדמות עצומה בתחום הזה וכיום מוכרים גנים נוספים בשכיחות גבוהה במחלה כגון הגן ARTS1 שנמצא בשנה האחרונה כאשר מוטציה זו קיימת ב-26% מהחולים במחלה. הגן IL23R נמצא ב-9% מהחולים.

אטיולוגיה

במחלה יש שילוב בין מרכיב גנטי שהוא חיוני על מנת שהחולה יפתח את המחלה וגורמים סביבתיים שהם לא פחות חשובים. יש מודל של עכברים טרנסגניים ל-HLA B27. בסביבה סטרילית מחיידקים עכברים אלה לא מפתחים מחלה אבל בסביבה לא סטרילית 90% מפתחים את המחלה, כלומר יש מרכיב סביבתי לקשר ל-MHC 1 שחשוב להצגה של חיידקים על תאים מציגי אנטיגנים (antigen presenting cells).

קליניקה

מערבת בראש ובראשונה את ציר האורך של הגוף: עמוד השדרה לכל אורכו, מפרק האגן (sacroiliac joint), מפרקי הירכיים ומפרקי הכתפיים.

מה שמאפיין את כל המחלות בקבוצת דלקות עמוד השידרה ובעיקר את המחלה הזאת הוא כאב דלקתי בגב תחתון. המחלה מתפתחת באופן הדרגתי עם כאב גב כרוני דלקתי הנמשך למעלה מ-3 חודשים. הכאב הוא לילי ולאחר מכן יש נוקשות בוקר ושיפור תוך כדי פעילות והפעלה של המפרקים במהלך היום. את המחלה מאפיין אובדן של קיעור עמוד השדרה המותני (לורודזיס), עמוד השידרה הוא כמקשה אחת, עם מעט גבנת (קיפוזיס) והטיה של הראש קדימה בגלל מעורבות עמוד השדרה הצווארי.

החולים מוגבלים בכיפוף, עמוד השדרה הוא קו אחד ואין התפשטות שלו.

במחלה יש גם דלקת באיזורי הקישור של הגידים לעצם (Enthesitis), בעיקר באיזור החיבור של עצם החזה לצלעות (costosternal) עם מעורבות באיזור חיבור העצם לסחוס בצלעות (costochondral). כמו כן יש מעורבות של האיליאק קרסט והטרוכנטר בירכיים, מעורבות של גיד אכילס ודלקת חיתולית כף הרגל (plantar facsiitis) עם כאב בעקב המזכיר דורבן וקושי לדרוך על כף הרגל בעיקר בבוקר. בקרב 30% מהחולים יש מעורבות פריפרית בעיקר בכתפיים ובירכיים. לעיתים נדירות יש מעורבות של ברך אחת או של המפרק הטמפורו-מנדיבולרי. במחלה זו אין מעורבות של מפרקים קטנים בידיים וברגליים.

מעורבות מערכתית

• תסמינים קונסטיטוציוניים הכוללים חום תת פיברילי,לרוב לא מעל 38, ועייפות.
• מעורבות עינית - הממצא הקלאסי הינו דלקת הענבית הקידמית (anterior uveitis). החולה קם בבוקר עם עין אדומה וכואבת, לרוב רק בעין אחת. לא מדובר במחלה מסוכנת, היא לא גורמת לנזק בעין או עיוורון אך מציקה ודורשת טיפול מקומי ולפעמים טיפול מערכתי. ההתקפים נמשכים 4-8 שבועות ולא משאירים נזק. יש חולים שסובלים רק מזה ואם בודקים אצלם HLA B27 הוא קיים באחוז משמעותי של החולים. יש חולים שמחלתם תכלול רק את התסמין הזה, חלקם עם הזמן יפתחו דלקת חוליות מקשחת ולחלק יש כבר מחלה מאובחנת.
• מעורבות קרדיו-ווסקולרית - נדירה במחלה זו אבל תתכן ולכן המודעות חשובה. יש מעורבות בעיקר של אבי העורקים העולה, דלקת באבי העורקים (aortitis) בבית החזה שיכולה להביא לאי ספיקה של מסתם אבי העורקים (aortic valve) עד לצורך בהחלפת מסתם. חלק מהחולים מפתחים הפרעות הולכה עם חסימת הולכה מלאה בין העליות לחדרים (complete AV block) וחלקם מפתחים דלקת קרום הלב (פריקרדיטיס).
• מחלה ריאתית - עיקר המעורבות הזו נובעת כתוצאה מהגבלה בהתפשטות בית החזה כתוצאה ממעורבות עמוד השדרה החזי והמפרקים הקוסטו-כונדרליים. יש חולים עם מחלת ריאות מיצרה (restrictive lung disease) ויש הלוקים בתהליך פיברוטי באונות העליונות עם אפשרות לזיהום באספרגילוס.
• מעורבות נוירולוגית - משנית לפגיעה בעמוד השדרה. נדירה בדלקת חוליות מקשחת זו בניגוד למחלה של הדיסק שיכול ללחוץ על עצב או שורש. הפרעה כזו יכולה לנבוע משבר של החוליות שהופכות מחוברות כתוצאה מהמחלה ולאחר מכן מועדות לשבר כתוצאה מטראומה מינימאלית. פריקה חלקית של המפרק האטלנטו-אקסיאלי (Atlanto-axial subluxation) הינה תזוזה של C1-2 שיכולה לגרום למחלה של חוט השדרה (מאילופתיה) הצווארי עם החזרים ערים מאוד (היפר-רפלקסיה) שיכולה להגיע לשיתוק ספסטי של ארבע הגפיים (טטרא-פרזיס), החולה יכול להפוך למשותק אם לא יאובחן בזמן. כאמור סיבוך זה נדיר אך קשה. מצב נפוץ יותר הינו פגיעה ב"זנב הסוס" (Qauda eqina) הקיימת רק בחולים עם דלקת מפרקים שגרונתית (Rheumatoid arthritis) עם פגיעה באיזור הבטני והאגני המתבטאת באי שליטה על סוגרים ובעיות תחושה ברגליים.
• מעורבות מערכת השתן - לא שכיחה אבל קיימת. יש 3 מנגנוני פגיעה:
  1. מחלת ברגר (IgA nephropathy)- לחלק גדול מהחולים יש רמות גבוהות של נוגדנים ללא קליניקה ורק מעט מפתחים מחלה כלייתית שיכולה להוביל לאי ספיקת כליות.
  2. עמילואידוזיס - משנית להתליך דלקתי ממושך. היום רואים את זה פחות ופחות בגלל טיפולים שמדכאים את התהליך הדלקתי. עד לפני 5-6 שנים במרכזים של חולי עמילואידוזיס מחלתם של רב החולים היתה על רקע תהליך זה. כאמור ברגע שמדכאים את התהליך הדלקתי הסיבוך הזה לא קורה.
  3. דלקת של בלוטת הערמונית (פרוסטטיטיס).

אבחנה

אנמנזה

מרבים להשתמש בקריטריונים למחלה כדי לעשות סדר משום שיש הרבה משותף בין המחלות בקבוצת הדלקות בעמוד השדרה.

קריטריונים קליניים לאבחנה:

• כאב גב תחתון במשך מעל ל-3 חודשים המשתפר במאמץ ולא מוקל במנוחה. כאב זה מאפיין כאב ממקור דלקתי.
• הגבלה בהתפשטות של עמוד השדרה המותני.
• הגבלה בהתפשטות של בית החזה.

ניתן לאבחן רק על פי קריטריונים קליניים ואז צריך את כל ה-3.

בדיקה גופנית

בדיקה של חולה עם כאב דלקתי בגב תחתון:

• חיפוש אחר עדות למעורבות פריפרית כגון מעורבות של הכתפיים, ירכיים, דלקת באיזור החיבור של הגידים אל העצם ועוד.
• חיפוש מעורבות חוץ גרמית.
• חיפוש אחר מעורבות של מפרק האגן משום שאין חולה ללא מעורבות כזאת ולא מקובל לאבחן בהיעדרה.
• הגבלה בהתפשטות בעיקר של עמוד השדרה המותני. במקרים מתקדמים יש הגבלה בהתפשטות לכל האורך. מבצעים מבחן "שובר" (schober test) הכולל מתיחה של קו דמיוני מהאיליאק קרסט עד עמוד השדרה לאחריה מבקשים מהמטופל להתכופף. אורך הקו הדימיוני הינו 10 ס"מ ובבריאים מתארך ל-15 ס"מ בעת הכיפוף. בחולים הקו אינו מתארך בעת הכיפוף, או מתארך במידה לא מספקת.
• הפרעה בהתפשטות של בית החזה, התפשטות קטנה מ-5 ס"מ.
• בהסתכלות על תנוחת העמידה של החולים ניתן לעיתים לראות אובדן של קיעור עמוד השידרה המותני, גיבנת והטיה של הראש קדימה.

בדיקות מעבדה

אין בדיקה פתוגנומונית. שקיעת דם תהיה מוחשת, ורמת חלבון מגיב CRP) C) גבוהה. ניתן לראות אנמיה של מחלה כרונית וספירת טסיות גבוהה.

HLA B27 ימצא ב-90% מהחולים אך יש לזכור כי מרבית האנשים הנושאים גן אינם מפתחים את המחלה, וכי כאבי גב מאוד נפוצים באוכלוסיה.

בדיקות הדמייה

בצילום מפרק האגן יש לחפש את החלק התחתון של המפרק שהוא סינוביאלי. במפרק תקין יש גבולות תקינים ובמפרק חולה יש סקלרוזיס בשוליים וטשטוש של המפרק. בשלבים המתקדמים יש איחוי והמפרק נעלם. היום יש מודעות למחלה והחולה מופנה אחרי כמה חודשים, במקום לאחר מספר שנים, עם חשד קליני כאשר עדיין אין ממצאים בצילום רנטגן. במיקרים אלה יש להפנות לבדיקת MRI או CT, בדיקות רגישות יותר במקרה ועולה חשד. ממצא נוסף שניתן לראות בצילום רנטגן הינו התרבעות של החוליה כתוצאה מהפרעה באיזור החיבור של הגיד לעצם (enthesopathy) בה הדיסק נקשר לחוליה, יש תהליך דלקתי, התרבעות של החוליה ודסמופיטים שגורמים לקושי בהתפשטות. בחולה קשה יש איחוי של החוליות בגלל דסמופיטים, מצב הנקרא Bamboo spine. גם בבדיקת על קול ניתן לראות עדות להפרעה באיזור החיבור של הגיד לעצם בתחילת תהליך ההתגרמות של הגידים. בבדיקה ניתן לראות את התהליך הדלקתי לפני התגרמות, למשל באיזור הפאציה הפלנטרית בכף הרגל. כמו כן מומלץ לבצע הדמיה של מפרקי הירכיים והכתפיים. בהדמייה ניתן לראות עדות לכך שהחולים מפתחים דלדול עצמות (אוסטאופורוזיס) בגלל הפרשת ציטוקינים ברמת עמוד השדרה ובשל חוסר שימוש בעמוד השדרה בגלל הכאב.

קריטריונים רנטגניים

יש 4 דרגות של דלקת במפרק האגן כאשר בדרגה 1 ניתן לראות טשטוש קל ובדרגה 4 אנקילוזיס. לאבחנה צריך לראות דלקת דו צדדית בדרגה 2-4 או חד צדדית בדרגה 3-4 ועוד קריטריון קליני.

טיפול

פיזיותרפיה - החולים יכולים להגיע לקיבוע של עמוד השדרה והשאיפה היא להגיע למצב כזה בעמידה יחסית זקופה. הפיזיותרפיה מחזקת שרירי בטן וגב.

טיפול תרופתי

• NSAIDs - משמשים בטיפול ראשוני, משפר את המצב של רוב החולים אך חלק אינם מגיבים. יש תופעות לטווח ארוך אם משתמשים ללא הפסקות לכן מומלץ לא להשתמש לאורך זמן.
• תרופות משנות מהלך מחלה:
  1. Sulfasalazine) Salazopyrin,סולפסלזין) - עוזרת בעיקר במפרקים הפריפריים, בכתף ובברך. על עמוד השדרה יש לתרופה השפעה מעטה ולכן מומלץ לתת רק לחולים עם מעורבות פריפרית.
  2. Methotrexate (מתוטרקסט) - גם תרופה זאת עוזרת למחלה במפרקים הפריפריים.
  3. סטרואידים - באים בחשבון אבל לא מהווים טיפול בסיסי במחלה. ניתן לתת באופן מקומי בהזרקה או כטיפול מערכתי.
• שתי קבוצות שנמצאות בשימוש על ידי רוב החולים:
  • Aredia‏ (Pamidronate) - ביספוספאנט לטיפול בדלדול עצמות ומניעת גרורות אוסטאובלסטיות. תרופה זו לא רשומה להתוויה זו אך יש המשמתמשים בה.
  • קבוצת Anti TNF - זהו ציטוקין מאוד מרכזי שהוא התוצר הסופי של קסקדה דלקתית מאוד ארוכה. הוא עובד ברמות שונות, משפיע על המאקרופאגים ליצור ציטוקינים פרו דקליתיים נוספים, משפיע על האנדותל ליצור מולקולות הדבקות (אדהזיה) ואנגיונגזה שמנציחות תהליך דלקתי. כמו כן הציטוקין משפיע על תאי הכבד ליצור פיברינוגן, חלבון מגיב C, וגורם ליצירת ציטוקינים ומטלופרוטאינזות שהורסים את הסחוס. ניתן למצוא רמות TNF גבוהות בחולי דלקת מפרקים שיגרונתית וגם בדלקת חוליות מקשחת יש רמות גבוהות של הציטוקין בנסיוב של חולים ובמפרק האגן. אחרי ההצלחת הטיפול בדלקת מפרקים שיגרונתית בדקו את השפעת הטיפול על חולי דלקת חוליות מקשחת והתוצאות היו אפילו יותר טובות. ישנם שני תכשירים:
    1. Enbrel ‏ (Etanercept, אנברל) - רצפטור מסיס ל-TNF אלפא. את הרצפטור יוצרים באופן רקומביננטי והוא קושר את הציטוקין לפני לפני שהוא מגיע לתא. הטיפול ניתן בזריקות תת עוריות פעמיים בשבוע. 70% מהחולים מגיבים בשיעור משמעותי. התרופה נסבלת היטב ותופעות לוואי כוללות תגובה באיזור ההזרקה, תופעות דה-מיאלינטיביות דמויוית טרשת נפוצה, לימפומה בשיעור לא משמעותי, אנמיה אפלסטית, וסקוליטיס, זאבת מושריית תרופתית (lupus). תופעות לוואי אלה משותפות לכל חוסמי TNF. הטיפול יכול לגרום לזיהומים גרנולומטוטיים ובעיקר שחפת ולכן עושים סריקה לפני תחילת הטיפול ומטפלים בשחפת חביונית. היום רואים פחות מיקרים כאלה.
    2. Humira ‏ ( adalimumab , הומירה) ו-Remicade ‏ (infliximab, רמיקייד) - נוגדנים שקושרים את TNF אלפא לפני שמגיע לתא. רמיקייד הוא נוגדן שחלקו ממקור אנושי וחלקו עכברי, כימרי. מחסנים עכברים עם TNF אלפא, מוצאיים את הטחול ומגדלים תאי טחול של עכבר מחוסן בתאי מיילומה אנושיים ובוחרים את הנוגדן הכי ספציפי. רוב התכשירים החדשים הם הומניים שנוצרים בהנדסה גנטית כגון הומירה המבוססת על נוגדן אנושי עם פרופיל בטיחותי דומה לשאר. מבחינת תופעות לוואי זהות לתופעות הלוואי של אנברל. התרופה ניתנת ניתן בעירוי.

משתמשים בתרופות נוגדות TNF כאשר יש אבחנה ודאית של המחלה, וכאשר המחלה פעילה. יש קריטריונים להגדרת מחלה פעילה כמו מדד BASDAI שמעריך את חומרת הכאבים והפגיעה בפעילות ואם יש ציון מסוים קרוב לוודאי כי מדובר במחלה פעילה. משתמשים בתרופות אלו לאחר כישלון טיפול של NSAID ו-salazopyrin.

התרופה משנה את החיים של החולים, לאחר עירוי אחד מרגישים הרבה יותר טוב ובדיקות המעבדה משתפרות.