כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "קרחת אזורית - Alopecia areata"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==אלופציה אראטה== | ==אלופציה אראטה== | ||
| − | אלופציה (ALOPECIA) פירושה איבוד שיער/התקרחות. התקרחויות אלו מחולקות לשתי קבוצות – אלופציות מצטלקות ואלופציות שאינן מצטלקות. אלופציה אראטה הינה אחת הצורות השכיחות של התקרחות שאינה מצטלקת, ולרוב מופיעה בקרקפת או באיזור הזקן, אך יכולה להופיע גם בכל איזור בגוף עם שיער. | + | אלופציה (<B>ALOPECIA</B>) פירושה איבוד שיער/התקרחות. התקרחויות אלו מחולקות לשתי קבוצות – אלופציות מצטלקות ואלופציות שאינן מצטלקות. אלופציה אראטה (<B>ALOPECIA AREATA</B>) הינה אחת הצורות השכיחות של התקרחות שאינה מצטלקת, ולרוב מופיעה בקרקפת או באיזור הזקן, אך יכולה להופיע גם בכל איזור בגוף עם שיער. |
| − | ההתקרחות יכולה להיות קלה (מערבת שטח קטן) ואף לחלוף לבד, או במקרים קשים יותר להיות עקשנית לטיפול או להתקדם למחלה קשה יותר הכוללת איבוד כל שיער הקרקפת (< | + | ההתקרחות יכולה להיות קלה (מערבת שטח קטן) ואף לחלוף לבד, או במקרים קשים יותר להיות עקשנית לטיפול או להתקדם למחלה קשה יותר הכוללת איבוד כל שיער הקרקפת (<B>ALOPECIA TOTALIS</B>) ואיבוד כל שיער הגוף (<B> ALOPECIA UNIVERSALIS</B>) |
==שכיחות המחלה== | ==שכיחות המחלה== | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
==אטיולוגיה== | ==אטיולוגיה== | ||
| − | נכון להיום, הסיבה המדוייקת למחלה אינה ידועה, אולם הסברה הרווחת היא שמדובר בבעיה אוטואימונית (T cell–mediated) שבה תאים של מערכת החיסון "תוקפים" זקיקי השיער ומובילים לנשירת השיער. משערים שיש קשר גנטי בכ10-25% מהמקרים וכן קשר לגורמים סביבתיים. | + | נכון להיום, הסיבה המדוייקת למחלה אינה ידועה, אולם הסברה הרווחת היא שמדובר בבעיה אוטואימונית (T cell–mediated) שבה תאים של מערכת החיסון "תוקפים" את זקיקי השיער ומובילים לנשירת השיער. כמו כן, משערים שיש קשר גנטי בכ10-25% מהמקרים וכן קשר לגורמים סביבתיים. |
==קליניקה== | ==קליניקה== | ||
גרסה מ־18:59, 13 בדצמבר 2016
אלופציה אראטה
אלופציה (ALOPECIA) פירושה איבוד שיער/התקרחות. התקרחויות אלו מחולקות לשתי קבוצות – אלופציות מצטלקות ואלופציות שאינן מצטלקות. אלופציה אראטה (ALOPECIA AREATA) הינה אחת הצורות השכיחות של התקרחות שאינה מצטלקת, ולרוב מופיעה בקרקפת או באיזור הזקן, אך יכולה להופיע גם בכל איזור בגוף עם שיער. ההתקרחות יכולה להיות קלה (מערבת שטח קטן) ואף לחלוף לבד, או במקרים קשים יותר להיות עקשנית לטיפול או להתקדם למחלה קשה יותר הכוללת איבוד כל שיער הקרקפת (ALOPECIA TOTALIS) ואיבוד כל שיער הגוף ( ALOPECIA UNIVERSALIS)
שכיחות המחלה
שכיחות לאורך החיים (lifetime prevalence) מוערכת בכ2% מכלל האוכלוסיה.
אטיולוגיה
נכון להיום, הסיבה המדוייקת למחלה אינה ידועה, אולם הסברה הרווחת היא שמדובר בבעיה אוטואימונית (T cell–mediated) שבה תאים של מערכת החיסון "תוקפים" את זקיקי השיער ומובילים לנשירת השיער. כמו כן, משערים שיש קשר גנטי בכ10-25% מהמקרים וכן קשר לגורמים סביבתיים.
קליניקה
ההתקרחות יכולה להופיע בכל גיל ובכל מקום בגוף עם שיער, אך לרוב נראה זאת באיזור הקרקפת או הזקן. ההסתמנות הקלאסית היא שטח עגול, דיי מתוחם, מחוסר שיער, בעל מרקם עור תקין (ולא צלקתי). לעיתים יש מספר שטחים כאלו, ולעיתים השטחים אף מתמזגים. לרוב הממצא הנ"ל הוא אסימפטומטי. ישנם מקרים נדירים יותר של איבוד כל שיער הקרקפת (ALOPECIA TOTALIS) או איבוד כל שיער הגוף (ALOPECIA UNIVERSALIS). לכן בזמן הבדיקה הגופנית יש לשים לב אם יש או אין מעורבות איזורים נוספים (גבות, ריסים, בתי שחי וכו').
דרכי האיבחון
לרוב האבחנה היא קלינית ולא מצריכה ביופסית עור או בדיקות נוספת לשלילת מחלות אחרות. אולם במקרים בהם ישנה התלבטות ועולה אבחנה מבדלת (סוגי אלופציות אחרות, תלישת שיער כפייתית (טריכוטילומניה), אחר) ניתן להיעזר בביופסית עור.
פרוגנוזה
ברוב המקרים מדובר במחלה קלה, המערבת שטח קטן והקיימת פחות משנה, עם פרוגנוזה טובה, והמחלה אף יכולה לחלוף ללא טיפול וללא השארת סימן. פקטורים פרוגנוסטיים הנחשבים למנבאים פרוגנוזה לא טובה – גיל הופעה צעיר, היסטוריה משפחתית של אלופציה אראטה, מחלה אוטאימונית נלווית, שינויים בציפורניים, איבוד שיער מאסיבי (alopecia totalis and universalis), ותת סוג של אלופציה אראטה המערב את השיער בהיקף הקרקפת, מהחלק האוקסיפטלי ועד לפרונטלי (Ophiasis).
טיפולים
בחירת הטיפול היא בהתאם לדרגת חומרת המחלה ובהתאם למטופל (גיל, מצב בריאותי, היענות לטיפול). הצלחת הטיפול מתבטאת בראש ובראשונה בעצירת תהליך ההתקרחות וכן מצפים לצמיחה מחודשת של שיער (עם או ללא פיגמנט). יש לזכור שמכיוון שישנם אחוזים גבוהים של רמיסיה ספונטנית, במיוחד במקרים קלים הנמשכים פחות משנה, יש הטוענים שבמקרים אלו טיפול אינו הכרחי.
1. סטרואידים מקומיים (מריחה טופיקלית יומיומית או הזרקה תת עורית אחת ל4-6 שבועות) – טיפול זה נחשב לקו הראשון במחלה בדרגה קלה. משך הטיפול נקבע על ידי רופא העור המטפל ובהתאם לתוצאות הטיפול. לרוב רואים תוצאות טובות, אולם ישנם דיווחים על חזרת המחלה בעד כשני שליש מהמטופלים. טיפולים אלו נחשבים לבטוחים יחסית עם מעט תופעות לוואי (בשימוש נכון) כגון אטרופיה של העור, אדמומיות, פוליקוליטיס. ישנם דיווחים על הגברת הסיכון לירוד (CATARCT) ולחץ תוך עיני מוגבר (glaucoma) בהזרקת סטרואיד באיזור הגבות
2. טיפולים מקומיים נוספים (ניתן כטיפול יחיד או בשילוב עם טיפול אחר) –
- מינוקסידיל (MINOXIDIL) מאושר על ידי הFDA לטיפול באלופציה אנדרוגנית של גברים ונשים, אך הטיפול הנ"ל יכול גם להועיל לאלופציה אראטה (במנגנון של עידוד גדילת השיער, בניגוד לסטרואידים העובדים במנגנון של הפחתת הדלקת). מחקר כפול סמיות, מבוקר פלצבו,על 30 מטופלים, בדק יעילות של מינוקסידיל 3%, כטיפול יחיד, פעמיים ביום, מצא שלכ-27% מהמטופלים הייתה תגובה מלאה ול63% הייתה תגובה חלקית.
- Antralin - משחת אנתרלין (נגזרת של זפת) למריחה מקומית באיזור ההתקרחות. החומר יוצר גירוי (אירטציה) וכתגובה לכך יש, ככל הנראה, מודיפיקציה של התגובה החיסונית המקומית. יש להקפיד על פרוטוקול הטיפול כפי שניתנו על ידי הרופא המטפל. הטיפול בטוח בילדים ובמבוגרים.
- DPCP or squaric acid dibutylester (אין בישראל) – חומרים טופיקלים היוצרים במקום המריחה דלקת עור ממגע (allergic contact dermatitis) ובהתאם לך שינוי בתגובה החיסונית המקומית, האמורה בסופו של דבר להפחית את הדלקת התוקפת את זקיקי השיער והמובילה לנשירת השיער. יעילות טיפולים אלו מוערכת בכ60%. סיבוכים של הטיפול כוללים: הופעת דלקת עור קשה, שלפוחיות, הגדלת בלוטות לימפה, היפרפיגמנטציה, היפופיגמנטציה, חרלת ופריחות אחרות.
3. סטרואידים סיסטמים נחשבים כטיפול במחלה קשה, אולם יעילות הטיפול פוחתת ככל שדרגת חומרת המחלה גבוהה יותר. המתן הסיסטמי של הסטרואידים יכול להיות פומי (ישנם פרוטוקולים שונים) או תוך ורידי כטיפול פעימה ב methylprednisolone במשך 3 ימים (דורש אישפוז לרוב). טיפול הפעימה הוצא במטרה להפחית את תופעות הלוואי כתוצאה משימוש בסטרואידים פומיים הטיפול מתאים הן למבוגרים והן לילדים (תוך התאמת המינון למשקל). מחקר שבדק את יעילות טיפול הפעימה מצא יעילות גבוהה (עד כ88% מגיבים במקרים של נשירת שיער המערבת פחות מ50% שטח ראש ושהחלה עד חצי שנה לפני מתן הטיפול) אולם במקרים של אלופציה המערבת 100% שיער הקרקפת, יעילות הטיפול ירדה לכ21%. תופעות לוואי של הטיפול, כבכל טיפול סטרואידלי הינן – עליה במשקל, יתר לחץ דם, הפרעות אלקטרוליטריות, סכרת, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח ועוד.
4. טיפולים סיסטמיים נוספים (מדכאי חיסון) כדוגמת מטוטרקסט, סולפסלזין וציקלוספורין
5. Platelet-rich plasma injections - מחקר שבדק יעילות הטיפול בהזרקת פלזמה עשירה בטסיות מצא כי מדובר בטיפול בטוח ויעיל אולם דרושים מחקרים נוספים על מנת לבסס טיפול זה באלופציה אראטה.
מחלות נלוות
מטופלים הסובלים מאלופציה אראטה הם לרוב במצב בריאותי טוב. מספר מחקרים מצאו שכיחות מוגברת של מחלות נלווה במטופלים הסובלים מאלופציה אראטה ובעיקר מחלות אטופיות, מחלות אוטואימוניות והפרעות פסכיאטריות. ייתכן שיש קשר לגיל הופעת האלופציה ושכיחות המחלה הנילוות. כך למשל מחקר גדול על 4,334 חולים בטאיוואן מצא שכיחות יתר של הפרעה בבלוטת התריס כאשר אלופציה אראטה הופיעה לראשונה אחרי גיל60, שכיחות יתר של דרמטיטיס אטופית ושל זאבת אדמנתית מערכתית (lupus כשאר האלופציה הופיעה לפני גיל 10, ושכיחות יתר של פסוריאזיס ודלקת מפרקים שיגרונית כאשר האלופציה הופיעה בגילים 11-20.
בדיקות נוספות
כיום, אין עדיין הנחיות ברורות ואחידות לגבי בדיקות סקר המומלצות למטופלים הסובלים מאלופציה אראטה. ישנם מקומות המבצעים למטופלים אלו בדיקות דם הכוללות: ספירת דם, פרופיל ברזל, הורמון בלוטת התריס ורמת ויטמין D.