כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "11Dehydrothromboxane B2"
| שורה 26: | שורה 26: | ||
ו- dinor-11-dehydrothromboxane B<sub>2</sub>{{כ}}-3 ,2 נמצא שההפרשה של TxB<sub>2</sub> בשתן משקפת את השפעול של טסיות in vivo. ריכוזים מוגברים של TxB<sub>2</sub> התגלו ב-85% מהמטופלים עם שבץ מוחי איסכמי חריף, ויש להם שימוש אבחוני ופרוגנוסטי במטופלים עם ACS. | ו- dinor-11-dehydrothromboxane B<sub>2</sub>{{כ}}-3 ,2 נמצא שההפרשה של TxB<sub>2</sub> בשתן משקפת את השפעול של טסיות in vivo. ריכוזים מוגברים של TxB<sub>2</sub> התגלו ב-85% מהמטופלים עם שבץ מוחי איסכמי חריף, ויש להם שימוש אבחוני ופרוגנוסטי במטופלים עם ACS. | ||
| − | תרפיה עם אספירין נמצאה מפחיתה עד 40% אירועים קרדיו-וסקולאריים בגברים ובנשים (Pignone ו-Williams ב-Nature משנת 2010). | + | תרפיה עם אספירין נמצאה מפחיתה עד 40% אירועים קרדיו-וסקולאריים בגברים ובנשים (Pignone ו-Williams ב-Nature משנת 2010). עם זאת צריכת אספירין אינה נטולת סיכונים המתבטאים בעיקר בדימומים בדרכי העיכול וכן שבץ על רקע דימום מוחי (Eikelboom וחב' ב-Circulation משנת 2008). הזיהוי של מטופלים שיפיקו תועלת מתרפיה נוגדת-טסיות משימוש באספירין או בתכשירים פרמאקולוגיים, הוא בעל משמעות קלינית רבה. הכימות של TxB<sub>2</sub> בשתן מאפשר שיטה העדיפה על מדידה בפלזמה של סמני שפעול של טסיות, כיוון שהמדידות בשתן אינן מושפעות מהפרעות הנגרמות על ידי שפעול טסיות in vitro, שנגרמות כתוצאה מגורמים קדם-אנליטיים כגון טראומה מקומית לווריד העת נטילת הדם, או חסר של נוגדי קרישה במבחנת נטילת הדם. מדידת <sub>TxB</sub>2 בשתן המתבצעת במטופלים מאפשרת להעריך את היעילות של עיכוב ספציפי במסלול של TxB<sub>2</sub>, יחד עם הזיהוי של יכולת המטופל להפיק תועלת מהטיפול בנוגדי-טסיות, וכן את הסיכונים העתידיים לפתח אירועים קרדיו-וסקולאריים (Armstrong וחב' ב-J Thromb Hemost משנת 2008). |
גרסה מ־17:22, 13 בפברואר 2017
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| 11-דהידרו טרומבוקסן B2 | |
|---|---|
| Dehydro-Thromboxane B2-11 | |
| שמות אחרים | TxBU, TxB2, 11-dTxB2, 11-dehydro-TxB2, 11-keto TxB2. |
| |
נוסחת TxB2 (משקל מולקולארי 368.5 דלטון).
| |
| מעבדה | כימיה בשתן |
| תחום | הערכת יעילות הפעולה של אספירין |
 | |
| טווח ערכים תקין | בשתן אקראי מתחת לגיל 6 חודשים-2-32 מיליגרם/ד"ל; בגיל 7-11 חודשים-2-36 מיליגרם/ד"ל; בגיל 1-2 שנים-2-128 מיליגרם/ד"ל; בגיל 3-8 שנים-2-149 מיליגרם/ד"ל; בגיל 9-12 שנים-2-183 מיליגרם/ד"ל; בנערים מעל גיל 12 שנה-20-370 מיליגרם/ד"ל; בנערות מעל גיל 12 שנה-20-320 מיליגרם/ד"ל. בגיל 18 שנה ומעלה -0-2,211 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין. צורת ביטוי אחרת של ריכוז 11-dehydro TXB2 בשתן קובעת שהוא בתחום של 30-70 ננוגרם/מילימול' קראטינין, כפי שנקבע בשיטות ELISA ו-GC-MS (על פי Lellouche וחב' ב-Prostaglandins משנת 1990, ו-Perneby וחב' ב- Thrombosis Researchמשנת 1999. ערכי הנורמה מתייחסים למטופלים שאינם נוטלים אספירין, תכשיר הידוע בהשפעתו על טסיות-דם, ופרט לאספירין מדובר גם בתכשירים נוגדי דלקת לא-סטרואידאליים נוספים (NSAIDs) וכן ב-thienopyridines. באנשים בריאים הנוטלים אספירין למטרה פרופילקטית, רמות 11-dehydro- thromboxane B2 בשתן הם באופן אופייני נמוכות מ-500 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין. הרמה הממוצעת של TxB2 בפלזמה של גברים הוא 0.9-4.3 פיקוגרם/מ"ל. |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מטרת הבדיקה
לקבוע האם מטופל יפיק תועלת מצריכת אספירין; קביעת רמת הסיכון של הנבדק לחוות מחלת עורקים כליליים או שבץ מוחי; לזהות את היעלות של טיפולים נוגדי-טסיות דם; לאבחן עמידות לטיפול באספירין.
מטופלים המתאימים לבדיקת dhTxB2-11 בשתן
מטופלים הסובלים מאירועים תרומבוטיים החוזרים למרות הטיפול באספירין; מטופלים עם מחלת עורקים כליליים.
רקע קליני
תכשירים נוגדי-טסיות משמשים לעתים קרובות למניעה של שבץ-מוחי, אוטם שריר הלב, ומחלות תרומבוטיות וסקולאריות הנגרמות על ידי צימות (aggregation) טסיות במגוון של תהליכים טרשתיים-פקקתיים. מודולציה של מסלולו של הפרוסטגלנדין thromboxane A2 (להלן TxA2), היא אחת הדרכים העיקריות של השפעול הכרוך בגירוי הצימות של הטסיות. הסינתזה של TxA2 מתווכת בטסיות על ידי האנזים COX-1 או cyclooxygenase 1, שחייב להיות יעיל בגירוי יצירת TxA2 מחומצה אראכידונית (Patrono וחב' ב-N Eng J Med משנת 2005).
החשיבות של TxA2 מודגמת על ידי ההפחתה בסיכון לאוטם שרירי הלב או אף מוות במטופלים עם תסמונת כלילית חריפה (ACS) בעקבות צריכת אספירין, המעכב באופן בלתי-הפיך את האנזים של טסיות הדם COX-1, ומעכב את יצירת TxA2. לתרומבוקסן-A2 יש תקופת מחצית-חיים קצרה ביותר (45-60 דקות ויש אף גורסים 37 שניות בתנאים פיזיולוגיים), והוא הופך לשני מטבוליטים יציבים אך בלתי פעילים: dehydro-thromboxane B2 (TxB2)-11 ו- dinor-11-dehydrothromboxane B2-3 ,2 נמצא שההפרשה של TxB2 בשתן משקפת את השפעול של טסיות in vivo. ריכוזים מוגברים של TxB2 התגלו ב-85% מהמטופלים עם שבץ מוחי איסכמי חריף, ויש להם שימוש אבחוני ופרוגנוסטי במטופלים עם ACS.
תרפיה עם אספירין נמצאה מפחיתה עד 40% אירועים קרדיו-וסקולאריים בגברים ובנשים (Pignone ו-Williams ב-Nature משנת 2010). עם זאת צריכת אספירין אינה נטולת סיכונים המתבטאים בעיקר בדימומים בדרכי העיכול וכן שבץ על רקע דימום מוחי (Eikelboom וחב' ב-Circulation משנת 2008). הזיהוי של מטופלים שיפיקו תועלת מתרפיה נוגדת-טסיות משימוש באספירין או בתכשירים פרמאקולוגיים, הוא בעל משמעות קלינית רבה. הכימות של TxB2 בשתן מאפשר שיטה העדיפה על מדידה בפלזמה של סמני שפעול של טסיות, כיוון שהמדידות בשתן אינן מושפעות מהפרעות הנגרמות על ידי שפעול טסיות in vitro, שנגרמות כתוצאה מגורמים קדם-אנליטיים כגון טראומה מקומית לווריד העת נטילת הדם, או חסר של נוגדי קרישה במבחנת נטילת הדם. מדידת TxB2 בשתן המתבצעת במטופלים מאפשרת להעריך את היעילות של עיכוב ספציפי במסלול של TxB2, יחד עם הזיהוי של יכולת המטופל להפיק תועלת מהטיפול בנוגדי-טסיות, וכן את הסיכונים העתידיים לפתח אירועים קרדיו-וסקולאריים (Armstrong וחב' ב-J Thromb Hemost משנת 2008).