מוגבלות שכלית התפתחותית - Intellectual disability

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

מוגבלות שכלית התפתחותית
Intellectual disability
שמות נוספים	פיגור שכלי, אוליגופרניה
ICD-10	Chapter F 70.–Chapter F 79.
ICD-9	317 –319
MeSH	D008607
יוצר הערך	ד"ר מיכאל דובלין

מבוא

פיגור שכלי הוא מצב של עיכוב ועצירת ההתפתחות השכלית. פיגור מאופיין בהפחתה של מיומנויות החל משלב ההתפתחות הגורם לירידה באינטליגנציה ביחס לאוכלוסייה הכללית. המיומנויות הפגועות הן קוגניטיביות, מוטוריות, פגיעות בכושר ההתבטאות ופגיעות חברתיות. כמו כן מפגרים יכולים לסבול מהפרעות נפשיות מכל סוג.

פיגור שכלי אינו משהו שיש לאדם כמו שיער שחור או שריר חלש, ואף לא משהו שהאדם הוא, כמו שמן או רזה. פיגור שכלי אינו מחלה ואף לא הפרעה נפשית. פיגור שכלי מבטא את מצב תפקודו הנוכחי של האדם, שמקורו בתקופת ההתפתחות, המאופיין במגבלות במיומנויות שכליות ובמיומנויות הנדרשות להסתגלות בחברה שלו. מגבלות אילו מתבטאות בחוסר ההלימה בין יכולותיו ותפקודיו מול ציפיות החברה בה הוא חי ועל כן הוא נזקק לעזרה ותמיכה.

פיגור שכלי מחולק לארבע רמות: קל, בינוני, קשה, ועמוק.

אפידמיולוגיה בישראל

שכיחות: כ- % 0.8 מהלידות.

מספר ילדים מיוחדים בישראל (בהערכה גסה – אין רישום מלא בישראל בשל מגזרים שלמים שלא מעבירים רישום) 40,000 ילדים . מוכרים ומטופלים ע"י השרות למפגר: 18,500.

שכיחות הפרעות נפשיות בקרב הסובלים מפיגור: כ- 30-60% דהיינו: פי- 3 מהשכיחות באוכלוסייה הכללית.

ההפרעות הידועות בקרב הסובלים מפיגור שכלי:

כל סוגי הפסיכופתולוגיה:

• הפרעות פסיכוטיות
• הפרעות אישיות
• הפרעות אפקטיביות
• הפרעות נוירוטיות, בפרט: חרדה

כ- 10.07% מחניכי המוסדות למפגרים מאובחנים כבעלי DUAL- DIAGNOSIS

כ- 22.1% מחניכי המוסדות נחשבים כאי- שקטים. האבחנות הפסיכיאטריות השכיחות הן של פסיכוזה. רוב האנשים עם פיגור המופנים להערכה פסיכיאטרית הם בעלי פיגור קל ובינוני שיוצרים בעיות התנהגות הגורמות לצוות הטיפולי מעמסה מיוחדת והם אלו שמבקשים עזרה.

לגבי אנשים עם פיגור קשה ועמוק נמצא שגם אצלם יש הפרעות נפשיות ורגשיות קשות אך נוטים לייחס את התנהגותם האב-נורמלית למגבלות השכליות הקשות.

הגדרה

לכאורה, טמונה הגדרת המושג עצמו-פיגור שכלי: מי שמפגר בשכלו הוא מפגר ביכולתו השכלית כלומר, הוא בעל מנת משכל קטנה יותר. אך כאן עלינו לשאול מספר שאלות או לבקש הבהרות נוספות:

• מהי מנת משכל?
• האם קיימת אינטלגנציה או מנת משכל אחת, כוללת, יותר?
• מהי מנת משכל ממוצעת?
• מאיזו נקודה בדיוק מתחיל הפיגור השכלי?
• ההגדרה "נמוכה" או "קטנה" יותר- האם היא מתייחסת לכמות? לאיכות? או לשתיהן ביחד?

בחברה פלורליסטית כמו החברה הישראלית יש צורך להחליט על פי מה נקבע מהי מנת משכל ממוצעת. מיקומו של הגבול ממנו אדם יחשב לאדם מפגר מושפע ממידת מורכבותה של החברה, רמתה בתחומי החינוך, ברמתה הטכנולוגיה והרווחה, בעמדות כלפי המפגר וכן במשאבים שביכולת המערכת להעמיד לרשותו. ההגדרה של מהו אדם מפגר חשובה הן למספקי השירותים והן לחוקריה. כיום ההגדרה המקובלת ביותר של הפיגור השכלי היא זו שנקבעה על ידי "האיגוד האמריקאי לפיגור שכלי":

פיגור שכלי מתייחס לתפקוד אינטלקטואלי נמוך מן הממוצע באורח משמעותי, שמתבטא וקשור בליקויים בו זמניים בהתנהגות ההסתגלותית והוא מופיע במשך תקופת ההתפתחות.

הגדרה לפיגור שכלי (ניתנת בגיל 4 – 5 )

פיגור שכלי הוא מצב של עיכוב ועצירת ההתפתחות השכלית. פיגור מאופיין בהפחתה של מיומנויות החל משלב ההתפתחות הגורם לירידה באינטליגנציה ביחס לאוכלוסייה הכללית. המיומנויות הפגועות הן קוגניטיביות, מוטוריות, התבטאות ורבאלית וחברתיות. כמו כן מפגרים יכולים לסבול מהפרעות נפשיות מכל סוג.

אדם יאובחן כבעל פיגור שכלי אם יש לו מנת משכל הנמוכה ביותר משתי סטיות תקן מהממוצע - כלומר, אם יש לו מנת משכל הנמוכה מ-70. כל סטיית תקן נוספת מתחת ל-70 מעידה על פיגור קשה יותר: בין 55-70 הפיגור נחשב לפיגור קל, בין 40-55 פיגור בינוני, בין 25-40 פיגור קשה ומתחת ל-25 המצב יוגדר כפיגור עמוק.

פיגור שכלי מתייחס למגבלה משמעותית בתפקוד נוכחי שמאופיינת ב:

תפקוד אינטלקטואלי נמוך בצורה משמעותית מהממוצע המתקיים בו זמנית עם מגבלות בשניים או יותר מתחומי המיומנויות ההסתגלותיות הבאות:

• תקשורת - היכולת להבין ולבטא אינפורמציה מדוברות, כתובות, שפת הסמנים, סימבוליים גראפיים וכד'. כולל היכולת להבין או לקבל דרישות, רגשות, מחמאות ודחיות
• עזרה עצמית - כולל שירותים, אכילה, לבוש, היגיינה רחצה וכד'
• מיומנויות של חיי יום- יום - טיפול בהכנת אוכל, קניות, משק בית, שמירה על רכוש, סדר יום, התמצאות בבית ובסביבה הקרובה, בחירה עצמית וכד'
• מיומנויות חברתיות - קשרים חברתיים עם אחרים כולל יוזמה, פעילות גומלין וניתוק קשר, תגובות מתאימות למצבים חברתיים, זיהוי רגשות, קבלה ומתן פידבק חיובי ושלילי, שמירה וציות על חוקים וכד'
• שימוש במשאבים קהילתיים - ניצול מתאים של מקורות קהילתיים, שימוש בתחבורה ציבורית, קניות, קבלת שירות משירותים קהילתיים- מרפאה, קולנוע, תיאטרון, שירותים ציבוריים, בנק, בתי ספר, מתנ"ס וכד'
• הכוונה עצמית
• בריאות ובטיחות
• תפקודים עיוניים
• ניצול שעות פנאי
• תעסוקה

הפיגור השכלי מתבטא לפני גיל 18 שנה.

שלושת התנאים שהוזכרו בהגדרת הפיגור הם תנאים הכרחיים. אין אפשרות להגדיר את המצב כפיגור שכלי על פי תנאי אחד בלבד. כל אחד משלושת התנאים הוא שווה ערך.

למעשה פיגור שכלי הנו פגיעה בהתנהגות מסתגלת

התנהגות מסתגלת

• אוסף מיומנויות תפיסתיות, חברתיות ומעשיות שנלמדו על ידי אנשים כדי לתפקד בחיי היומיום
• "היעילות של הפרט להתמודד עם דרישות הסביבה בה הוא חיי ומטלות חברתיות שונות"
• מגבלות בהתנהגות המסתגלת משפיעות על חיי היומיום, על היכולת להגיב לשינויים בחיים ועל דרישות סביבתיות
• תחומי מיומנויות הסתגלותיות: על פי ההגדרה משנת 1992 :

תקשורת, עזרה עצמאית, חיי יום יום, מיומנויות חברתיות, מיומנויות למידה, שימוש במשאבים סביבתיים, הכוונה עצמאית, בריאות ובטיחות, פנאי ותעסוקה ועל פי ההגדרות משנת 2002 ומשנת 2010 : בהפרעה בתפיסתיות, חברתיות ומעשיות.

הגדרה בחוק הסעד (טיפול במפגרים)

חוק הסעד (טפול במפגרים) נחקק בשנת 1969 ונחשב לחוק מתקדם. לאחר ציטוט ההגדרה, הובאו מרכיבי ההגדרה של אדם עם פיגור שכלי. והרוצה יוכל להשוואתם להגדרות האחרות.

"מפגר" - אדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כושרו השכלי, מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לטיפול. חולה נפש כמשמעותו בחוק לטיפול בחולי נפש, אינו בבחינת מפגר לעניין חוק זה.

מרכיבי ההגדרה על פי חוק הסעד

• מרכיב התפתחותי - "חוסר התפתחות או התפתחות לקויה"
• כושר שכלי - "כושרו השכלי"
• התנהגות מסתגלת - "מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת"
• הזדקקות לטיפול - "והוא נזקק לטיפול"
• הבחנה בין פיגור שכלי למחלת נפש - "חולה נפש אינו בבחינת מפגר לעניין חוק זה"

ההגדרה על פי האגודה האמריקאית לפיגור שכלי מ-1992

פיגור שכלי מתייחס למגבלה משמעותית בתפקוד הנוכחי שמאופיינת בתפקוד אינטלקטואלי נמוך בצורה משמעותית מהממוצע המתקיים בו זמנית עם מגבלות בשניים או יותר מתחומי מיומנויות ההסתגלות הבאות והוא בא לידי ביטוי לפני גיל 18:

• תקשורת
• הכוונה עצמית
• עזרה עצמית
• בריאות ובטיחות
• מיומנויות של חיי יום-יום
• תפקודים עיוניים
• מיומנויות חברתיות
• ניצול שעות פנאי
• שימוש במשאבים קהילתיים
• תעסוקה

שלושת התנאים שהוזכרו בהגדרה זאת הם תנאים הכרחיים. אין אפשרות להגדיר את המצב כפיגור שכלי על פי תנאי אחד בלבד וכל אחד משלושת התנאים הוא שווה ערך.

חוקי יסוד בהתפתחות

התפתחות הילד תלויה בהתפתחות המוח, ובעיקר במיאליניזציה במוח. (תהליך של כיסוי מערכת העצבים המרכזית במיאלין - "החומר האפור" המוח, שזהו שלב בבשלות המוח שקורה גם בשנה הראשונה לאחר הלידה. ילד נורמאלי לא צריך שילמדו אותו דבר מבחינה מוטורית (ללכת, לשבת וכו'), משום שכאשר המיאליניזציה בשלה הוא יעשה זאת לבד. בילדים עם נזקים מולדים במוח צריך להתערב ולתת סיוע בגרייה. גרייה חושית היא חשובה מאד בהתפתחות המאוחרת יותר, על מנת שהילד יוכל לממש את הפוטנציאל הגנטי הטמון בו. הגרייה חשובה להתפתחות קוגניטיבית, שפתית וכו'. חסך סביבתי מוביל לפיגור התפתחותי שעלול להיות בלתי הפיך, במיוחד לאחר גיל שנה. איננו יכולים לרוב להשפיע על תהליך ההבשלה המוחית, אך ביכולתנו להשפיע על תנאי הסביבה ותהליכי הלמידה. תהליך ההתפתחות מתמשך מתקופת העוברות עד ההתבגרות. סדר תהליכי ההתפתחות קבוע, אך קצב התהליכים שונה בין ילדים.

תחומי ההתפתחות הנבדקים בכל שלב בגיל הרך הם: התפתחות מוטוריקה גסה ועדינה, שפה (הבנה ,הבעה ותקשורת) והתנהגות רגשית וחברתית. אם קיים איחור רק בתחום התפתחות אחד, ניתן לומר שהילד אינו מתפקד עם ליקוי קוגניטיבי\פיגור שכלי.

עיכוב התפתחותי הוא מצב בו קיים איחור משמעותי בשני תחומי התפתחות בד"כ מוטורי ושפתי. רוב הילדים עם עיכוב התפתחותי , מאחרים ביותר משני תחומי התפתחות ותפקודם הכללי מלווה גם בליקוי קוגניטיבי ונחשב כאיחור פסיכו-מוטורי.

כיוון ההתפתחות הכללי המוטורי הינו קרניו-קאודלי (מהראש לכיוון מטה) ומהמרכז להיקף הגוף. אסימטריה תפקודית מופיעה בהדרגה. דומיננטיות של יד מופיעה רק מגיל שנה. אם ילד משתמש רק ביד אחת לפני גיל שנה זו סיבה לדאגה. תנועות בגיל הרך - חשוב שלא יהיו תנועות מונוטוניות או קופצניות.

בחודשים הראשונים לחיים עוקבים אחרי תנוחות ותנועות הילד, יציבות בישיבה, זחילה ותפיסה. כמו כן על הסקרנות במשחק ושמירה על מעגלי תקשורת. מגיל שנה עוקבים אחרי עמידה והליכה בתחום המוטורי, משחק ושפה על כל חלקיה, התנהגות ותקשורת חברתית.

אבחון הילד המאחר התפתחותית

יש חשיבות גדולה לאבחון מקצועי ומקיף על ידי אנשי מקצוע הבקיאים ומנוסים בתחום התפתחות הילד:

• הדבר הראשון שצריך לוודא הוא שהילד רואה ושומע טוב, משום שחושים פגועים הם סיבה ראשונית לאיחור בהתפתחות
• שנית יש לקבל מידע מפורט ומקיף לגבי מהלך הלידה והתקופה שקדמה לה, היסטוריה רפואית משפחתית ומצב בריאותי כללי
• בהמשך יש לבדוק את הילד בדיקה נוירולוגית בה מתרשמים ממראה כללי, היקף ראש, טונוס שרירים וממצאים נוירולוגים נוספים האופייניים להפרעות נוירולוגית שונות
• יש לאבחן האם האיחור סטאטי או פרוגרסיבי. איחור סטאטי, למשל בשיתוק מוחין, דימום וכו' – הילד יאחר בהשגת אבני דרך חדשים ויישאר איטי כשמוקד האיחור הוא מוטורי ומתבטא בהפרעה בתנוחה, תנועה וטונוס. איחור פרוגרסיבי, למשל במחלה מטבולית, גידול וכו' – קיימת נסיגה\התדרדרות תפקודית והילד מאבד אבני דרך שהוא רכש
• בנוסף יש לברר האם ישנו איחור התפתחותי בגלל הסביבה שהילד בא ממנה? האם מדובר באיחור בהתפתחות בשל איחור בהבשלה - מבנה התינוק תקין, אך מאוחר יותר
• כשילד משיג אבני דרך התפתחותיים יש לעקוב גם אחרי קצב השגת היכולות יחסית לעצמו. הילד הנורמאלי כל הזמן רוכש אבני דרך חדשים. מתחיל איטי, אך ממשיך ומתפתח תקין

מבחנים לאבחון איחור התפתחותי

קיימים מספר מבחני התפתחות בגיל הרך המהווים מדדים אובייקטיבים וטבלאות התפתחותיות לזיהוי ובדיקת התפתחות ילדים בגיל הצעיר (דנבר, ביילי, ווקסלר, קלמס ועוד ) ממבחנים אלו ניתן לתת ציון לתפקוד הילד באופן כללי וגם להתייחס לתחומים השונים. בחלק מהמבחנים ניתן לקבל ציון של DQ המתאר תפקוד כללי יחסית לנורמה אך אינו מנבא בהכרח ליקוי קוגניטיבי שכן האינטליגנציה היא היכולת לעבד ולפתח מידע, ותכונה זו יכולה להשתנות בגיל הרך ולהתפתח בעזרת גירוי מתאים ליצירת קשרים מתאימים בין היכולות הבסיסיות לתפקוד כפי שהוא בא לידי ביטוי, ומשלב גם ידע וגם רגישות של הילד לעצמו ולסביבה החברתית. ( DQ developmental qoutient).

"איחור התפתחותי" הופך להיות "פיגור שכלי" כאשר הילד מאחר בצורה ניכרת במס' תחומי התפתחות, אינו מתקדם כמצופה ואינו משיג את המצופה לגילו לפחות בחלק מתחומי ההתפתחות לקראת גיל שלוש שנים, למרות גירוי סביבתי-שיקומי-טיפולי מעשיר, אוהב, חם ותומך התואם לצרכיו ההתפתחותיים, קרוב לוודאי, שתפקודו יוגדר כפיגור שכלי לקראת גילאי 4-5 שנים.

גיל שכלי ומנת משכל

כושרו האינטלקטואלי של אדם מתבטא בדרך בה הוא לומד, פותר בעיות, רוכש שפה, שופט אירועים ותופעות, קולט מידע ומשתמש בו, מבחין בין דומה לשונה, משתמש במושגים, בעל יכולת הפשטה. את כושרו האינטלקטואלי של האדם בוחנים על פי מבחן משכל. מבחן המשכל מורכב ממספר פריטים, שנבחרו בדייקנות ובקפדנות והם אמורים לייצג מספר גדול יותר של משימות הרווחות במציאות. הפריטים צריכים להיות מותאמים לגילאים השונים. במחנים כאלו בעצם אנו מקבלים - נורמות -, כלומר תוצאות ממוצעות על פי הגילים.

מבחני המשכל מכילים, בדרך כלל, גם משימות שאינן מילוליות. כדי להעניק לגיל הילד את משמעותו המלאה, נוצרה הנוסחה של מנת משכל I.Q : 100 כפול גיל שכלי גיל כרונולוגי.

השימוש בנוסחה הזו גרם ללא מספר בעיות שכן קצב התפתחותם של ילדים הוא שונה והמבחן מתייחס לרמת הביצוע הכללית של הילד ולא ל"כושר" שלו או ל"פוטנציאל" שלו. הרי ייתכן מצב שבו לילד פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה אבל יכולת הביצוע שלו היא נמוכה (למשל- ילדים לקויי למידה).

לכן - מנת משכל נמוכה היא תנאי הכרחי להגדרת הילד המפגר, אך אין היא תנאי מספיק.

הסתגלות אישית-חברתית לקויה

התנאי ההכרחי הנוסף להגדרת הפיגור השכלי הוא המרכיב השני בהגדרה: ליקויים בו זמניים בהתנהגות הסתגלותית.

הכוונה היא למידת הסתגלותו של הפרט לסטנדרטים של התנהגות חברתית הצפויים מבני גילו בקבוצתו התרבותית, כמו עצמאות אישית ואחריות אישית וחברתית. ההסתגלות היא תוצאה של השפעה הדדית בין הכשרים והמיומנויות של הפרט, ציפיות החברה ממנו והזדמנויות הלמידה שהיו לו.

דוגמא להסתגלות אישית חברתית - (גיל 6)

תפקוד עצמאי- מבחינת אכילה, לבוש, רכיסת כפתורים, ניקיון אישי, עשיית צרכים-הנורמה היא כמובן הנורמה הממוצעת לבני אותו הגיל.

יכולת גופנית - הליכה, ריצה, דילוג, עלייה וירידה במדרגות.

תקשורת - היכולת לדבר במשפטים שלמים, מורכבים, הדיבור ברור.

תפקוד חברתי - משתתף באופן ספונטני בפעילויות חברתיות, קבוצתיות, עוסק במשחקים תחרותיים.

פעילות כלכלית - יכול לבצע שליחויות ורכישות בעזרת פתק, יודע שלכסף יש ערך (גם אם אינו יודע עדיין מהו בדיוק ערכו).

תעסוקה - יכול להכין מזון פשוט כמו כריך, יכול לסייע בעבודות פשוטות בבית.

הכוון עצמי - מסוגל להקדיש למשימה 10 דקות או יותר, משתדל להיות אחראי, מעסיק את עצמו .

תקופת ההתפתחות

המרכיב השלישי בהגדרה הוא שמנת המשכל וקשיי ההסתגלות מופיעים בתקופת ההתפתחות. כלומר, מן הלידה ועד גיל 18.

דרגות חומרה לפיגור שכלי

מנת המשכל הממוצעת נעה בין 90 ל- 110.

• מנת משכל 55-69 - פיגור קל
• מנת משכל - 40-54 - פיגור בינוני
• מנת משכל - 25-39 - פיגור קשה
• מנת משכל - 24 ומתחת - פיגור עמוק

פיגור קל (שיקומיים-חינוכיים)

אוכלוסייה זו עצמאית במרבית התחומים של חיי היום-יום, והתמיכה לה היא זקוקה היא תמיכה נקודתית בעת הצורך(במצבי שינוי או משבר).

פיגור קל – בינוני (אימוניים)

אוכלוסייה זו מוגדרת כעצמאית רק בחלק מהתחומים של חיי היום-יום, והיא זקוקה לתמיכה מוגבלת בתחומים אחרים, כלומר לתמיכה קבועה, אך לתקופות זמן קצרות, כדי לכוון, ללמד ולהכשיר את הפרט לביצוע עצמאי יותר של מיומנויות חשובות.

פיגור בינוני

פיגור בינוני (אימוניים)

אוכלוסייה זו זקוקה לתמיכה מוגבלת בכל תחומי היום-יום.

תמיכה זו ניתנת באופן קבוע לתקופות זמן קצרות כדי לכוון, ללמד, לאמן ולהכשיר את הפרט לניצול כל יכולותיו בתחומים הנ"ל.

פיגור בינוני - נמוך (טיפוליים)

אוכלוסייה זו זקוקה לתמיכה מוגבלת (חלקית) בחלק מהתחומים של חיי היום-יום, אך לתמיכה מוגברת באחרים, כלומר לעזרה בפועל במילוי הצרכים.

סוגי הפיגור

• פיגור ראשוני: נזק אורגני מובהק
• פיגור משני: תפקוד לקוי, ברמת פיגור ללא נזק אורגני מובהק וכתוצאה של השפעה סביבתית

קיימת נטייה לשלב במערכת החינוך הרגילה ילדים בעלי פיגור קל, ילדים בעלי פיגור סביבתי (פיגור משני). המושג הבעייתי אבל הרווח עד היום לבעלי פיגור סביבתי הוא: טעוני טיפוח. טעון טיפוח מוגדר כ: אדם, בכל רמת תפקוד אשר עקב השפעת הסביבה אינו ממצה את הפוטנציאל האמיתי שלו.

• פיגור קליני - פיגור שנגרם עקב מחלה תורשתית (כגון תסמונת דאון), פגיעה פיזית כלשהי לפני הלידה, במהלכה או אחריה, או כל גורם אחר השייך לפיזיולוגיה. בדרך כלל פיגור קליני הוא בדרגות: בינוני, קשה, עמוק. אין כמעט אפשרות לשנות את מצבו השכלי של בעל פיגור קליני, למעט שינויים מזעריים ובלתי משמעותיים. אצל מפגרים בעלי פיגור קליני, קיימת שכיחות גבוהה של מגוון מחלות גופניות שונות ולכן תוחלת החיים שלהם היא בדרך כלל נמוכה בהרבה משאר בני האדם
• פיגור פסיכו-סוציאלי - פיגור שנגרם עקב השפעת הסביבה. מדובר על מצב בו ילד נולד עם יכולת להיות בעל רמה שכלית נורמאלית, אך קיבל מהוריו ומסביבתו מיעוט גירויים אינטלקטואליים וכך נגרמה האטה משמעותית בהתפתחותו השכלית. פיגור פסיכו-סוציאלי הוא בדרך כלל פיגור קל, וקיימות הצלחות רבות בטיפול בפיגור זה ושיפור ממשי ביכולת השכלית, במיוחד אם הטיפול הוא יסודי ומתחיל בגיל מוקדם

גורמים לפיגור שכלי

טרום לידתי

גורמים גנטיים תורשתיים: מחלות גנטיות רציסיביות (הגנים נמצאים אצל שני ההורים).

גורמים גנטיים לא תורשתיים: הדוגמא השכיחה ביותר היא תסמונת דאון (כרומוזום נוסף, במקום 46 כרומוזומים קיימים 47 כרומוזומים).

גורמים נוספים לפני הלידה: מחלות של האם כגון אדמת, חבלה כתאונת דרכים, אספיקציה סביב הלידה \ אנוקסיה (חבל טבור כרוך), הרעלה: תרופות, סמים, אלכוהול, קרינה, רעב ממושך וקיצוני של היולדת, חוסר התאמה בין דם האם לדם העובר. היפותרואידיזם, סוכרת אמהית.

גורמים בזמן הלידה

אספיקציה כתוצאה מעיכוב בלידה, חבלה מפגיעה ממלקחיים\ ואקום פגות, איחור משמעותי בהתקדמות הלידה.

גורמים אחרי הלידה

מחלות כגון דלקת קרום המוח, מכות חזקות בראש שגרמו לחבלה, הרעלת עופרת, רעב ותת תזונה. צהבת קשה מעל 25 בילירובין לאחר הלידה (קרניקטרוס) . היפותירואידיזם מולד.

פיגור שכלי ותורשה גנטית

קיים ויכוח בין רבים מהחוקרים לגבי רמת ההשפעה התורשתית על רמה שכלית, ובכלל זה פיגור שכלי. קיימים מקרים רבים בהם נולד להורים מפגרים ילד בעל פיגור, ולא כל כך ברור האם הפיגור הוא כתוצאה מנתוני תורשה או מהסביבה בה גדל.

יש הטוענים כי עיקר קביעת הרמה השכלית היא על ידי נתונים תורשתיים, ויש הטוענים כי ההשפעה העיקרית היא של הסביבה.

מחקרים רבים שנעשו במהלך השנים, הציגו ראיות לשני הכיוונים. עם זאת, קיימת בעייתיות בפרשנות של תוצאות מחקרים לגבי התאמתם לגישה זו או אחרת.

חינוך מיוחד בישראל

בישראל, המשרד האחראי על תחום הפיגור השכלי הוא משרד הרווחה ותחתיו האגף לטיפול באדם המפגר. קיימות בישראל עשרות מעונות, הוסטלים ומערכי דיור לבעלי פיגור שכלי, הן ממשלתיים, הן ציבוריים והן פרטיים. בתחום ייצוג בעלי הפיגור השכלי ומשפחותיהם, אקים היא העמותה הגדולה בישראל והיא אף פועלת בתחום קידום זכויותיהם, אך איננה מחזיקה מערכי דיור והוסטלים רבים.

מערכת החינוך המיוחד בישראל שואפת, במיוחד בעשרות השנים האחרונות, להשתדל לשלב חריגים בחברה ובמערכת החינוך הרגילה עד כמה שאפשר. תלמידים בעלי פיגור קל, משולבים לעיתים קרובות בבתי ספר רגילים. חלקם לומדים בכיתה רגילה ומקבלים בחלק מהשעות עזרה ממורה לחינוך מיוחד בקבוצה קטנה או באופן יחידני, וחלקם לומדים את כל שעות הלימוד שלהם בכיתה מיוחדת.

החקיקה בישראל האריכה את תקופת החינוך חינם בעבור הסובלים מפיגור, ואלו זכאים לחינוך מיוחד עד גיל 21. במקרים של פיגור בינוני ומטה, השילוב קשה בהרבה ואז בדרך כלל הפתרון הוא בית ספר או מוסד מיוחד. במקרים של פיגור עמוק מדובר על ילדים ונערים עם רמה שכלית נמוכה במיוחד, ואז המסגרת עבורם חייבת להיות מסגרת סיעודית של ממש.

לרוב, מערכת החינוך המיוחד מתמקדת לא רק בלימוד חומר הלימודים הרגיל (בקצב ורמה המתאימים להם), אלא גם בלימוד מיומנויות חיים אותן הם יתקשו להשיג בעצמן, כגון שימוש בכסף, שימוש בתחבורה ציבורית, או מיומנויות הקשורות לחיי משפחה.

ביבליוגרפיה

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מיכאל דובלין MD מומחה ברפואת ילדים ואושרית דובלין RN MA