הבדלים בין גרסאות בדף "המדריך לטיפול בסוכרת - פעילות גופנית במערך הרפואי לטיפול בחולי סוכרת מסוג 2 בישראל והמלצות ליישום - Physical activity as treatment of type 2 diabetes in Israel"
(יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}} {{ערך בבדיקה}} {{Sub Chapter |Book=המדריך לטיפול בסוכרת |Chapter number=3 |Sub Chapter number=5 }} {{#widget:ScriptVS...") |
|||
שורה 27: | שורה 27: | ||
הפעילות הגופנית מסייעת לאיזון הגליקמי הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך דרך מנגנונים שונים. במאמץ כניסת הגלוקוז לתאי השריר מתאפשרת גם ללא תלות באינסולין, דרך חלבון (Glucose transporter type 4 (GLUT4 המשופעל במאמץ דרך כיווץ השריר ומגביר את מעבר הגלוקוז ממחזור הדם לתוך התאים והשפעה זו נשארת שעות לאחר אימץ בודד אחד5־6■ י־0,. התהליך הוא הפיך, כך שהפסקת הפעילות הסדירה תעלה חזרה את מאזן הסוכר"־2,. מנגנון נוסף קשור בהשפעת הפעילות על הקינטיקה של פעילות (Glucose-dependent insulinotropic polypeptide (G1P ועל ^1-GLP-IM Glucagon-like peptide), הורמונים אינקרטינים המגרים את תאי בטא בלבלב להגביר את הפרשת האינסולין, לעכב שחרור גלוקגון ולדכא תיאבון עד 24 שעות לאחר פעילות גופנית מאומצת12. כמו כן, לפעילות האירובית לטווח הארוך השפעה חיובית גם על תפקוד המיטוכונדריה בחמצון הגלוקח, בעלייה בכמות הרצפטורים לאינסולין ובהגברת הסיגנלים של האינסולין וסיגנלים תוך תאיים6־7. מכאן מובן שלתוכניות התערבות מרחבי העולם שכוללות פעילות גופנית תהייה השפעה מטיבה על חולי סוכרת מסוג 152־15. | הפעילות הגופנית מסייעת לאיזון הגליקמי הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך דרך מנגנונים שונים. במאמץ כניסת הגלוקוז לתאי השריר מתאפשרת גם ללא תלות באינסולין, דרך חלבון (Glucose transporter type 4 (GLUT4 המשופעל במאמץ דרך כיווץ השריר ומגביר את מעבר הגלוקוז ממחזור הדם לתוך התאים והשפעה זו נשארת שעות לאחר אימץ בודד אחד5־6■ י־0,. התהליך הוא הפיך, כך שהפסקת הפעילות הסדירה תעלה חזרה את מאזן הסוכר"־2,. מנגנון נוסף קשור בהשפעת הפעילות על הקינטיקה של פעילות (Glucose-dependent insulinotropic polypeptide (G1P ועל ^1-GLP-IM Glucagon-like peptide), הורמונים אינקרטינים המגרים את תאי בטא בלבלב להגביר את הפרשת האינסולין, לעכב שחרור גלוקגון ולדכא תיאבון עד 24 שעות לאחר פעילות גופנית מאומצת12. כמו כן, לפעילות האירובית לטווח הארוך השפעה חיובית גם על תפקוד המיטוכונדריה בחמצון הגלוקח, בעלייה בכמות הרצפטורים לאינסולין ובהגברת הסיגנלים של האינסולין וסיגנלים תוך תאיים6־7. מכאן מובן שלתוכניות התערבות מרחבי העולם שכוללות פעילות גופנית תהייה השפעה מטיבה על חולי סוכרת מסוג 152־15. | ||
למרות חשיבות הפעילות הגופנית כמרכיב מרכזי למניעה וטיפול במחלת סוכרת מסוג 2, בישראל, עדיין חסרות מסגרות מתאימות לשילוב הפעילות כחלק ממערך הטיפול הרפואי. לפיכך, יש צורך לבחון ולהציג מתווה לתוכנית פעילות גופנית לטיפול בסוכרת מסוג 2, בהתאם לקווים המנחים בספרות המקצועית ובהסתמך על היבטים מבניים, ארגוניים ומקצועיים, הקשורים בהיענות המטופלים, בטיחותם והתודות מיוחדות לפעילות גופנית בחולי סוכרת. | למרות חשיבות הפעילות הגופנית כמרכיב מרכזי למניעה וטיפול במחלת סוכרת מסוג 2, בישראל, עדיין חסרות מסגרות מתאימות לשילוב הפעילות כחלק ממערך הטיפול הרפואי. לפיכך, יש צורך לבחון ולהציג מתווה לתוכנית פעילות גופנית לטיפול בסוכרת מסוג 2, בהתאם לקווים המנחים בספרות המקצועית ובהסתמך על היבטים מבניים, ארגוניים ומקצועיים, הקשורים בהיענות המטופלים, בטיחותם והתודות מיוחדות לפעילות גופנית בחולי סוכרת. | ||
+ | |||
+ | הערכה קלינית ובטיחות כללית של המטופל לפני תוכנית האימונים ובמהלכה (מתוך | ||
+ | (American Diabetes Association ADA-HI ספר המועצה הלאומית לסוכרת | ||
+ | הערכה קלינית לפני תחילת תוכנית אימונים אינה הכרחית על פי ACSM-n ו-A DA לסוכרתיים א-תסמינים אשר מעוניינים לבצע פעילות בעצימות קלה-בינונית, ואשר אינה עולה על דרישות חיי היומיום. יחד עם זאת, מטופלים המעוניינים להעלות את רמת עצימות הפעילות שלהם מעבר להליכה מהירה, או שהינם בעלי סיכון גבוה, מומלץ להפנותם לרופא להערכה קלינית ויתכן אף לביצוע מבחן מאמץ לפני תחילת תוכנית האימונים"1־*". | ||
+ | ההערכה הקלינית לפני תחילת תוכנית האימונים כוללת תשאול, בדיקה גופנית, בדיקות מעבדה שונות בהתאם לצורך, איתור גורמי סיכון ומחלות קרדיווסקולריות ואחרות ואיתור והערכת מגבלות אורתופדיות. | ||
+ | במהלך תוכנית האימונים חשוב שמטופלים שונים יקפידו על בדיקות שגרתיות הכוללות בדיקות עיניים, רגלים ושתן. בעצירת הפעילות על המטופלים להיות מודעים לכך שיש להפסיק את הפעילות במקרים של דפיקות לב, חולשה, סחרחורות, קוצר נשימה, חוסר נוחות , לחץ או כאב בחזה, זרועות או לסת, ולפנות לגורם רפואי. | ||
+ | אימונים מובנים תחת השגחה לעומת אימונים שאינם תחת השגחה | ||
+ | נמצא שאימונים אירוביים או התנגדות מובנים תחת השגחה, מביאים להורדת ה-HbA1c באנשים עם סוכרת מסוג 2 גם ללא התערבות תזונתית, בעוד שפעילות גופנית שאינה מובנית ותחת השגחה מסייעת בהורדת ההמוגלובין HbAic רק במקביל להתערבות תזונתית. התערבות תחת השגחה מביאה לתוצאות טובות יותר גם מבחינת BMI, היקף מותניים, ל״ד, כושר גופני, כוח שריר ורמות HDL ולק קיימת המלצה לאימון מובנה תחת השגחה לחולי סוכרת מסוג 2 כאשר קיימת אפשרות לכך. בהתאם לכך יש לכלול בתוכנית פעילות גופנית מותאמת ומובנית מרכיבי כושר גופני שונים כשלכולם ערך בריאותי מוסף4־5. להלן סקירה של המלצות ארגוני הבריאות לפעילות ואימון גופני לחולי סוכרת מסוג 1-2״<״־״. | ||
+ | הפחתת יושבנות וריבוי תנועה | ||
+ | בקרב אנשים סוכרתיים רצוי להפחית זמן ישיבה ממושך ורצוף מעל שעתיים, ולשבור זמני ישיבה (עודף יושבנות) בחיי היומיום, כולל בשעות העבודה, בהליכה של כ-10 דקות בכל מקטע או בכל הזדמנותי'־20. חשוב להתחיל עפ״י יכולת וניתן להתחיל גם במקטעים של 5 דקות. | ||
+ | אחת המטרות המרכזיות היא לקדם אורח חיים פעיל ובריא ובהתאם לכך ההמלצה הגורפת כוללת ריבוי הליכה, תנועה ופעילות גופנית יומיומית ככל שניתן, כאשר כל דקה נחשבת ומצטברת לאורך היממה. בנוסף, נמצא כי מספר צעדים שווה או נמוך מ-5,000 צעדים ביום קשור בסיכון מוגבר להשפעות אורח חיים יושבני ולא פעיל בקרב האוכלוסייה בכלל וחולי סוכרת בפרטי2. | ||
+ | מעבר להמלצות לפעילות גופנית יומיומית, קיימת כאמור חשיבות להעלאת הכושר הגופני באמצעות פעילות גופנית מובנית. המלצות לפעילות ולאימון גופני בשבוע כוללות אימונים אירוביים, אימוני כוח, אימץ משולב, שיווי משקל וגמישות (ראו טבלה 1). | ||
+ | פעילות גופנית אירובית לחולי סוכרת | ||
+ | פעילות אירובית יזומה לחולה סוכרת יש לבצע בנפח פעילות של כ-ס15-ס21 דקות בשבוע לפחות בין 5-3 ימים בשבוע בעצימות קלה עד בינונית. אימונים אירוביים כוללים, בין היתר, הליכה, ריצה, רכיבת אופניים נייחים, שחייה, מכשיר אליפטי (קרוס טריינר) ומכשירי חתירה'•’־5. קיימת חשיבות רבה להקפיד על ביצוע פעילות בהתמדה שבועית קבועה, עם מינימום 3 אימונים בשבוע, ולא מעל יומיים ברציפות ללא אימון גופני יזום. | ||
+ | אימץ בעצימות גבוהה- סוג אימץ ארובי נוסף מומלץ לאנשים סוכרתיים הוא אימון מסוג High intensity interval 24(Training (HUT. בתחילת תוכנית אימונים מסוג זה יש לבצעו רק פעם אחת בשבוע. האימון כולל 2 שלבים: שלב של ביצוע פעילות עצימה ושלב של התאוששות. שלב הפעילות העצימה כולל עבודה ב-80% עד 95% מדופק מרבי במשך 5 שניות עד 8 דקות. שלב ההתאוששות כולל פעילות בעצימות נמוכה יותר (בדרך כלל 50%-40% מדופק מרבי). ניתן לבצע את האימון ביחס של 1:1. לדוגמא, 5-3 דקות שלב עצים ו-5-3 דקות של התאוששות או, ניתן לבצע 30 שניות ספרינט 4.5-4-1 דקות התאוששות, 5-3 פעמים24־26. | ||
+ | לצד האמור לעיל, בהתוויית תוכנית אימונים אישית יש לזכור כי 80% לערך מחולי סוכרת מסוג 2 הם בעלי עודף |
גרסה מ־07:30, 17 באפריל 2023
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. בקשה זו מופנית גם לעורכים רפואיים. | |||
העורכים מבקשים להמתין עם עריכת הערך עד להוספתו לרשימת הערכים ב"ניהול עבודה ויקי". |
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
המדריך לטיפול בסוכרת
מאת המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות. עורכים מדעיים: ד"ר עופרי מוסנזון, פרופ׳ איתמר רז
המדריך לטיפול בסוכרת | ||
---|---|---|
שם המחבר | ד״ר איילת גלעדי, איתי גולדפרב, ד״ר חורש דור-חיים | |
שם הפרק | פעילות גופנית במערך הרפואי לטיפול בחולי סוכרת מסוג 2 בישראל והמלצות ליישום | |
עורך מדעי | פרופסור איתמר רז | |
מאת | המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות |
|
מועד הוצאה | 2022 | |
מספר עמודים | 614 | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סוכרת
שכיחותה של סוכרת מסוג 2 עולה בהתמדה ברחבי העולם וזאת במקביל לעלייה בהשמנה, היעדר פעילות גופנית ואורח חיים יושבני1. על פי האיגוד האמריקאי לסוכרת (American Diabetes Association), העדר פעילות גופנית, בחולי סוכרת מסוג 1 ומסוג 2 קשור בעלייה בתמותה מוקדמת2. מאייד, שיפור הכושר הגופני האירובי וכוח השריר קשורים בירידה בתמותה עקב מחלות קרדיווסקולריות ומכל סיבה שהיא5־5.
לפעילות הגופנית תרומה פיזיולוגית משמעותית במניעה של התפתחות מחלת הסוכרת והתמודדות עם מחלה זו6. פעילות אירובית מוגדרת כפעילות המערבת קבוצות שרירים גדולות וכוללת פעילויות כגון הליכה, אופניים, שחייה, וריצה קלה. פעילות אירובית בנפח בינוני-גבוה (במשך 210-150 דקות בשבוע לפחות) קשורה בהפחתת הסיכון למחלות קרדיווסקולריות ותמותה ומשפיעה על גורמי סיכון כמו טריגליצרידים, לחץ דם, ובחולי סוכרת גם מורידה ערכי המוגלובין מסוכרר (HbAic) ותנגודת לאינסולין6־7.
גם לאימון כוח, כנגד התנגדות, מיוחסים יתרונות בריאותיים רבים לחולי סוכרת, כגון שיפור פרופיל השומנים בדם, איזון לחץ דם, הפחתה ושמירה על משקל גוף (לרבות שמירה ו/או עלייה במסת הגוף הרזה), הקטנת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית7־’, סיוע במניעת והפחתת הסיכונים לסיבוכים כתוצאה מהסוכרת, הפחתת תמותה2 ותרומה בשיפור התפקוד הגופני, כוח השריר ואיכות החיים7. לאימון כוח, בדומה לאימון ארובי, היכולת להוריד תנגודת לאינסולין ומכאן ההמלצה לשלב את שני סוגי האימון לצורך אתון אופטימלי של המאזן הגליקמי. כמו כן נמצא שהירידה המשמעותית ביותר ^HbAic הייתה כאשר שילבו את שני סוגי האימון יחד לעומת כל אחד בנפרד8.
המנגנונים התורמים לאיזון הסוכר
הפעילות הגופנית מסייעת לאיזון הגליקמי הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך דרך מנגנונים שונים. במאמץ כניסת הגלוקוז לתאי השריר מתאפשרת גם ללא תלות באינסולין, דרך חלבון (Glucose transporter type 4 (GLUT4 המשופעל במאמץ דרך כיווץ השריר ומגביר את מעבר הגלוקוז ממחזור הדם לתוך התאים והשפעה זו נשארת שעות לאחר אימץ בודד אחד5־6■ י־0,. התהליך הוא הפיך, כך שהפסקת הפעילות הסדירה תעלה חזרה את מאזן הסוכר"־2,. מנגנון נוסף קשור בהשפעת הפעילות על הקינטיקה של פעילות (Glucose-dependent insulinotropic polypeptide (G1P ועל ^1-GLP-IM Glucagon-like peptide), הורמונים אינקרטינים המגרים את תאי בטא בלבלב להגביר את הפרשת האינסולין, לעכב שחרור גלוקגון ולדכא תיאבון עד 24 שעות לאחר פעילות גופנית מאומצת12. כמו כן, לפעילות האירובית לטווח הארוך השפעה חיובית גם על תפקוד המיטוכונדריה בחמצון הגלוקח, בעלייה בכמות הרצפטורים לאינסולין ובהגברת הסיגנלים של האינסולין וסיגנלים תוך תאיים6־7. מכאן מובן שלתוכניות התערבות מרחבי העולם שכוללות פעילות גופנית תהייה השפעה מטיבה על חולי סוכרת מסוג 152־15.
למרות חשיבות הפעילות הגופנית כמרכיב מרכזי למניעה וטיפול במחלת סוכרת מסוג 2, בישראל, עדיין חסרות מסגרות מתאימות לשילוב הפעילות כחלק ממערך הטיפול הרפואי. לפיכך, יש צורך לבחון ולהציג מתווה לתוכנית פעילות גופנית לטיפול בסוכרת מסוג 2, בהתאם לקווים המנחים בספרות המקצועית ובהסתמך על היבטים מבניים, ארגוניים ומקצועיים, הקשורים בהיענות המטופלים, בטיחותם והתודות מיוחדות לפעילות גופנית בחולי סוכרת.
הערכה קלינית ובטיחות כללית של המטופל לפני תוכנית האימונים ובמהלכה (מתוך (American Diabetes Association ADA-HI ספר המועצה הלאומית לסוכרת הערכה קלינית לפני תחילת תוכנית אימונים אינה הכרחית על פי ACSM-n ו-A DA לסוכרתיים א-תסמינים אשר מעוניינים לבצע פעילות בעצימות קלה-בינונית, ואשר אינה עולה על דרישות חיי היומיום. יחד עם זאת, מטופלים המעוניינים להעלות את רמת עצימות הפעילות שלהם מעבר להליכה מהירה, או שהינם בעלי סיכון גבוה, מומלץ להפנותם לרופא להערכה קלינית ויתכן אף לביצוע מבחן מאמץ לפני תחילת תוכנית האימונים"1־*". ההערכה הקלינית לפני תחילת תוכנית האימונים כוללת תשאול, בדיקה גופנית, בדיקות מעבדה שונות בהתאם לצורך, איתור גורמי סיכון ומחלות קרדיווסקולריות ואחרות ואיתור והערכת מגבלות אורתופדיות. במהלך תוכנית האימונים חשוב שמטופלים שונים יקפידו על בדיקות שגרתיות הכוללות בדיקות עיניים, רגלים ושתן. בעצירת הפעילות על המטופלים להיות מודעים לכך שיש להפסיק את הפעילות במקרים של דפיקות לב, חולשה, סחרחורות, קוצר נשימה, חוסר נוחות , לחץ או כאב בחזה, זרועות או לסת, ולפנות לגורם רפואי. אימונים מובנים תחת השגחה לעומת אימונים שאינם תחת השגחה נמצא שאימונים אירוביים או התנגדות מובנים תחת השגחה, מביאים להורדת ה-HbA1c באנשים עם סוכרת מסוג 2 גם ללא התערבות תזונתית, בעוד שפעילות גופנית שאינה מובנית ותחת השגחה מסייעת בהורדת ההמוגלובין HbAic רק במקביל להתערבות תזונתית. התערבות תחת השגחה מביאה לתוצאות טובות יותר גם מבחינת BMI, היקף מותניים, ל״ד, כושר גופני, כוח שריר ורמות HDL ולק קיימת המלצה לאימון מובנה תחת השגחה לחולי סוכרת מסוג 2 כאשר קיימת אפשרות לכך. בהתאם לכך יש לכלול בתוכנית פעילות גופנית מותאמת ומובנית מרכיבי כושר גופני שונים כשלכולם ערך בריאותי מוסף4־5. להלן סקירה של המלצות ארגוני הבריאות לפעילות ואימון גופני לחולי סוכרת מסוג 1-2״<״־״. הפחתת יושבנות וריבוי תנועה בקרב אנשים סוכרתיים רצוי להפחית זמן ישיבה ממושך ורצוף מעל שעתיים, ולשבור זמני ישיבה (עודף יושבנות) בחיי היומיום, כולל בשעות העבודה, בהליכה של כ-10 דקות בכל מקטע או בכל הזדמנותי'־20. חשוב להתחיל עפ״י יכולת וניתן להתחיל גם במקטעים של 5 דקות. אחת המטרות המרכזיות היא לקדם אורח חיים פעיל ובריא ובהתאם לכך ההמלצה הגורפת כוללת ריבוי הליכה, תנועה ופעילות גופנית יומיומית ככל שניתן, כאשר כל דקה נחשבת ומצטברת לאורך היממה. בנוסף, נמצא כי מספר צעדים שווה או נמוך מ-5,000 צעדים ביום קשור בסיכון מוגבר להשפעות אורח חיים יושבני ולא פעיל בקרב האוכלוסייה בכלל וחולי סוכרת בפרטי2. מעבר להמלצות לפעילות גופנית יומיומית, קיימת כאמור חשיבות להעלאת הכושר הגופני באמצעות פעילות גופנית מובנית. המלצות לפעילות ולאימון גופני בשבוע כוללות אימונים אירוביים, אימוני כוח, אימץ משולב, שיווי משקל וגמישות (ראו טבלה 1). פעילות גופנית אירובית לחולי סוכרת פעילות אירובית יזומה לחולה סוכרת יש לבצע בנפח פעילות של כ-ס15-ס21 דקות בשבוע לפחות בין 5-3 ימים בשבוע בעצימות קלה עד בינונית. אימונים אירוביים כוללים, בין היתר, הליכה, ריצה, רכיבת אופניים נייחים, שחייה, מכשיר אליפטי (קרוס טריינר) ומכשירי חתירה'•’־5. קיימת חשיבות רבה להקפיד על ביצוע פעילות בהתמדה שבועית קבועה, עם מינימום 3 אימונים בשבוע, ולא מעל יומיים ברציפות ללא אימון גופני יזום. אימץ בעצימות גבוהה- סוג אימץ ארובי נוסף מומלץ לאנשים סוכרתיים הוא אימון מסוג High intensity interval 24(Training (HUT. בתחילת תוכנית אימונים מסוג זה יש לבצעו רק פעם אחת בשבוע. האימון כולל 2 שלבים: שלב של ביצוע פעילות עצימה ושלב של התאוששות. שלב הפעילות העצימה כולל עבודה ב-80% עד 95% מדופק מרבי במשך 5 שניות עד 8 דקות. שלב ההתאוששות כולל פעילות בעצימות נמוכה יותר (בדרך כלל 50%-40% מדופק מרבי). ניתן לבצע את האימון ביחס של 1:1. לדוגמא, 5-3 דקות שלב עצים ו-5-3 דקות של התאוששות או, ניתן לבצע 30 שניות ספרינט 4.5-4-1 דקות התאוששות, 5-3 פעמים24־26. לצד האמור לעיל, בהתוויית תוכנית אימונים אישית יש לזכור כי 80% לערך מחולי סוכרת מסוג 2 הם בעלי עודף