כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "מחלות שאינן כירורגיות הפוגעות בוושט - Non-surgical disorders affecting the esophagus"
(←טיפול) |
|||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
}} | }} | ||
| − | [[הפרעה בבליעה]] (דיספגיה) היא התסמין השכיח ביותר המעיד על פגיעה בוושט במחלות אלו. חולים שנפגעו בוושט, כגון ב[[מחלות קולגן]] ו[[דרמטומיוזיטיס]], יתלוננו על תסמינים של דיספגיה. בחולים אלה ניתן להשיג הטבה | + | [[הפרעה בבליעה]] (דיספגיה) היא התסמין השכיח ביותר המעיד על פגיעה בוושט במחלות אלו. חולים שנפגעו בוושט, כגון ב[[מחלות קולגן]] ו[[דרמטומיוזיטיס]], יתלוננו על תסמינים של דיספגיה. בחולים אלה ניתן להשיג הטבה על-ידי מתן [[סטרואידים]]. במחלות מערכת העצבים המרכזית, ([[כירורגיה של הוושט - מבוא - Esophageal surgery - introduction#מחלות הפוגעות בתפקוד הוושט|ראה טבלה]]), ב[[סוכרת]] ובשתיינות ([[אלכוהוליזם]]), אפשר למצוא פגיעות שונות בוושט המתבטאות בדיספגיה ונובעות מהפרעות עצביות בפעילות הוושט. מחלות אחרות הפוגעות בוושט הן [[עגבת]], [[פמפיגוס]] (בוענת) ו[[שחפת]]. במחלות אלה דופן הוושט נפגע כחלק מהתפשטות המחלה. |
==סקלרודרמה - Scleroderma == | ==סקלרודרמה - Scleroderma == | ||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
{{הפניה לערך מורחב|טרשת רב-מערכתית - Systemic Sclerosis}} | {{הפניה לערך מורחב|טרשת רב-מערכתית - Systemic Sclerosis}} | ||
| − | סקלרודרמה פוגעת בעיקר ברקמת החיבור בוושט. | + | סקלרודרמה פוגעת בעיקר ברקמת החיבור בוושט. התת-רירית נפגעת במיוחד. פגיעה זו מלווה באטרופיה של שרירי הוושט, והתוצאה היא [[תת-לחץ של הסוגר הוושטי התחתון - Hypotensive lower esophageal sphincter|תת-לחץ של הסוגר התחתון]]. |
===תסמינים קליניים=== | ===תסמינים קליניים=== | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
===אבחנה=== | ===אבחנה=== | ||
| − | האבחנה היא רנטגנית. לאחר בליעת בריום או [[CT]] ניתן לראות | + | האבחנה היא רנטגנית. לאחר בליעת בריום או [[CT]] ניתן לראות אי- סדירות של הרירית, שינון, התבלטויות על פני הרירית ולפעמים תבנית של אבני מרצפת. באזופאגוסקופיה (תצפית וושט) ניתן לראות רובדים (Plaques) לבנים-אפורים על הרירית (תצלום 2.1). |
===טיפול=== | ===טיפול=== | ||
| − | הטיפול בחולים אלה הוא | + | הטיפול בחולים אלה הוא על-ידי [[Nystatin]] פומי (דרך הפה - Per-os), ובד ובבד הפסקת התרופה הניטלת, אם אינה חיונית ביותר. |
| שורה 79: | שורה 79: | ||
*חולים הלוקים בהיצרויות קשות, שאינם מגיבים להרחבות או פיתחו אזופאגיטיס לאחר ההרחבות. | *חולים הלוקים בהיצרויות קשות, שאינם מגיבים להרחבות או פיתחו אזופאגיטיס לאחר ההרחבות. | ||
| − | הכנת החולים לניתוח כוללת [[ | + | הכנת החולים לניתוח כוללת [[הזנת-על]], לשיפור מצבם המטבולי, ו[[טיפול אנטיביוטי מניעתי|אנטיביוטיקה רחבת טווח מונעת]] (פרופילקטית). ביום הניתוח יש לתת לחולים כ-300 מ"ג של [[הידרוקורטיזון]]. |
הניתוח המומלץ בחולים אלה הוא כריתת הוושט הרחיקני, כולל הקרדיה - Proximal gastrectomy and distal esophagectomy - והשקה מחדש בין הקיבה לגדם הוושט. הגישה היא דרך [[תורקוטומיה]] שמאלית או גישה מהחזה ומהבטן (טורקואבדומינלית), בייחוד אם בחולה יש ממצאים בבטן הדורשים טיפול כירורגי. | הניתוח המומלץ בחולים אלה הוא כריתת הוושט הרחיקני, כולל הקרדיה - Proximal gastrectomy and distal esophagectomy - והשקה מחדש בין הקיבה לגדם הוושט. הגישה היא דרך [[תורקוטומיה]] שמאלית או גישה מהחזה ומהבטן (טורקואבדומינלית), בייחוד אם בחולה יש ממצאים בבטן הדורשים טיפול כירורגי. | ||
גרסה מ־13:14, 13 במאי 2012
| עקרונות בכירורגיה | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר צבי קויפמן | |
| שם הפרק | כירורגיה של הוושט | |
הפרעה בבליעה (דיספגיה) היא התסמין השכיח ביותר המעיד על פגיעה בוושט במחלות אלו. חולים שנפגעו בוושט, כגון במחלות קולגן ודרמטומיוזיטיס, יתלוננו על תסמינים של דיספגיה. בחולים אלה ניתן להשיג הטבה על-ידי מתן סטרואידים. במחלות מערכת העצבים המרכזית, (ראה טבלה), בסוכרת ובשתיינות (אלכוהוליזם), אפשר למצוא פגיעות שונות בוושט המתבטאות בדיספגיה ונובעות מהפרעות עצביות בפעילות הוושט. מחלות אחרות הפוגעות בוושט הן עגבת, פמפיגוס (בוענת) ושחפת. במחלות אלה דופן הוושט נפגע כחלק מהתפשטות המחלה.
סקלרודרמה - Scleroderma
ערך מורחב – טרשת רב-מערכתית - Systemic Sclerosis
סקלרודרמה פוגעת בעיקר ברקמת החיבור בוושט. התת-רירית נפגעת במיוחד. פגיעה זו מלווה באטרופיה של שרירי הוושט, והתוצאה היא תת-לחץ של הסוגר התחתון.
תסמינים קליניים
התסמינים האופייניים לפגיעה בוושט בסקלרודרמה הם:
- רפלוקס (מעבר תוכן קיבה לוושט, היכול לגרום לצרבת).
- רגורגיטציות (מעבר תוכן קיבה לוושט וללוע הפומי (אורופרינקס) שיכול לגרום לשיאוף (אספירציה)).
- דיספגיה. בשלבים מאוחרים יותר יווצרו היצרות של הסוגר וקיצור הוושט, בקע סרעפתי ודלקת בוושט (אזופאגיטיס). בבליעת בריום ניתן לראות הרחבה ניכרת של הוושט (תצלום 2.1).
טיפול
הטיפול כולל טיפול תרופתי באזופאגיטיס (ר' פרק על הבקע הסרעפתי) והרחבות מכניות של הוושט. רק במקרה של כישלון הטיפול הזה יהיה צורך לנתח. הניתוח הראשוני הוא כריתת שריר (מיוטומיה) לכל אורך הוושט. במקרים קיצוניים, או בחולים שבהם הטיפול הניתוחי הראשוני נכשל, מבצעים החלפה של הוושט בקטע מעי המושתל במקום הוושט הנכרת (ניתוחים אלה נדונים בהמשך).
פטרת הוושט
מוניליאזיס שכיחה בחולים המטופלים בסטרואידים או בתרופות אימונוסופרסיביות ובאנטיביוטיקה. חולים אלה סובלים מדיספגיה מכאיבה.
אבחנה
האבחנה היא רנטגנית. לאחר בליעת בריום או CT ניתן לראות אי- סדירות של הרירית, שינון, התבלטויות על פני הרירית ולפעמים תבנית של אבני מרצפת. באזופאגוסקופיה (תצפית וושט) ניתן לראות רובדים (Plaques) לבנים-אפורים על הרירית (תצלום 2.1).
טיפול
הטיפול בחולים אלה הוא על-ידי Nystatin פומי (דרך הפה - Per-os), ובד ובבד הפסקת התרופה הניטלת, אם אינה חיונית ביותר.
מחלת קרוהן של הוושט
מחלה נדירה ביותר, הכוללת רק כמה עשרות מקרים שפורסמו בספרות המערבית. מעורבות הוושט במחלה היא חלק ממחלה מפושטת של מערכת העיכול. הוושט יכול להיפגע לכל אורכו, ואולם הוושט הרחיקני הוא הפגיע ביותר.
האטיולוגיה זהה לזו של מחלת קרוהן של המעי ונדונה בפירוט בפרק על המעי הדק.
תסמינים קליניים
מהלך המחלה הוא כרוני, ומאופיין בהתלקחויות ובנסיגות של התסמינים הבאים:
- דיספגיה ההולכת ומחמירה.
- שיעול כרוני ודלקות ריאה חוזרות עקב נצורים (פיסטולות) למערכת הנשימה.
- מדיאסטיניטיס יכולה להופיע עקב נצור של הוושט למיצר, ואף יכולה ליצור מורסה (אבצס) במיצר המלווה בחום גבוה, בקושי בנשימה ובכאבים בחזה.
- תסמינים המאפיינים את מחלת קרוהן של המעי.
טיפול
טיפול שמרני
הטיפול הראשוני הוא תרופתי כמקובל במחלת קרוהן של המעי. רוב החולים מגיבים לטיפול זה, אבל שיעור החזרות הוא גבוה לאחר הפסקת הטיפול.
טיפול ניתוחי
ההוריות לניתוח הן:
- חולים הסובלים סבל כרוני, שאינם מגיבים לטיפול שמרני.
- חולים הזקוקים למנות גדולות של סטרואידים כמנת אחזקה.
- חולים הסובלים מנצורים למיצר או לריאות.
- חולים הלוקים בהיצרויות קשות, שאינם מגיבים להרחבות או פיתחו אזופאגיטיס לאחר ההרחבות.
הכנת החולים לניתוח כוללת הזנת-על, לשיפור מצבם המטבולי, ואנטיביוטיקה רחבת טווח מונעת (פרופילקטית). ביום הניתוח יש לתת לחולים כ-300 מ"ג של הידרוקורטיזון.
הניתוח המומלץ בחולים אלה הוא כריתת הוושט הרחיקני, כולל הקרדיה - Proximal gastrectomy and distal esophagectomy - והשקה מחדש בין הקיבה לגדם הוושט. הגישה היא דרך תורקוטומיה שמאלית או גישה מהחזה ומהבטן (טורקואבדומינלית), בייחוד אם בחולה יש ממצאים בבטן הדורשים טיפול כירורגי.
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא