פיום מעיים - Intestinal stoma

הדפס

עקרונות בכירורגיה
שם המחבר	ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק	כירורגיה של הכרכשת

פיום מעיים (Intestinal stoma) הוא פתח ניקוז מלאכותי של המעי בדופן הבטן. את הסטומות מחלקים ל:

1. פיום המעי הגס - Colostomy - פתח של המעי הגס על פני העור.
2. פיום המעי הדק - Ileostomy - פתח של המעי הדק על פני העור.
3. מוביל ממעי דק - Ileal conduit - פתח של מעי על פני העור, דרכו מופרש שתן (איור 4.6).

איור 4.6: Ileal conduit

פיום המעי הגס - Colostomy

הקולוסטומיות הן פתחי ניקוז מלאכותי של המעי הגס בדופן הבטן. טכניקה זו משמשת לכמה מטרות:

• הורדת לחץ (דקומפרסיה) במעי החסום.
• הטיית זרם הצואה בחולים במחלות דלקתיות של המעי הגס, בחולים הלוקים בחסימות במעי הגס או בהתנקבויות בה (Diverting colostomy).
• תחליף לפי הטבעת בחולים שבהם החלחולת (רקטום) ופי הטבעת מסולקים בניתוח (End colostomy).
• להגנה על קו ההשקה המתבצעת במעי הגס.

הקולוסטומיות יכולות להיות זמניות או קבועות. קולוסטומיות זמניות ייסגרו בשלב השני שלאחר הניתוח הטיפולי. הקולוסטומיות הקבועות לא ייסגרו לעולם.

סוגי הקולוסטומיות

• Single colostomy - בקולוסטומיות אלה לולאת מעי מוצאת מעל פני העור דרך פתח יחיד, ונפתחת שם. קולוסטומיות אלה יכולות להיות:

1. Loop colostomy

א. Loop colostomy - כאשר לולאת מעי גס שלמה המוצאת לפני העור ומשמשת כקולוסטומיה (איור 5.6 ו-6.6 תמונה 2.6).

איור 5.6: Loop colostomy

איור 6.6: Loop colostomy. מראה הקולוסטומיה על פני העור

תמונה 2.6: מימין יצירת הקולוסטומיה. "המקל" מונע מהמעי ליפול לבטן. משמאל הקולוסטומיה המעוצבת (Mature) עטופה בשקית

ב. דו-פיום המעי הגס - Double barreled colostomy - הלולאה נכרתת, ושני קצות המעי הגס, הרחיקני (דיסטלי) והקריבני (פרוקסימלי), מוצאים דרך אותו פתח בעור (איור 7.6).

איור 7.6: Double barreled colostomy

ג. פיום מוחצן של המעי הגס - Exteriorized colostomy - לולאה שלמה מוצאת אל מחוץ לעור ונכרתת בגובה זה לאחר סגירת הבטן (איור 8.6).

איור 8.6: Exteriorized colostomy

2. Single barreled - רק הקצה הקריבני מוצא דרך דופן הבטן, ואילו הקצה הרחיקני נשאר בבטן כמו בניתוח על-שם Hartmann (איורים 9.6 ו-10.6).

איור 9.6: Single barreled colostomy

איור 10.6: Hartmann procedure

• פיום מסיט של המעי הגס - Diverting colostomy - בקולוסטומיות אלה, לאחר כריתת קטע מעי גס, פותחים שני פתחים נפרדים בעור. דרך האחד, מוציאים את הקטע הקריבני המנקז את הצואה מהמעי, ודרך האחר מוציאים את החלק הרחיקני של המעי הגס - נצור רירי (Mucous fistula) - המנקז את הריר הנוצר בחלק זה של המעי (איור 11.6).

איור 11.6: Diverted colostomy

הקולוסטומיות ניתנות לחלוקה לפי מיקומן

• פיום המעי הסיגמואידי (פרשדון) - Sigma colostomy - בקולוסטומיה זו הסיגמה מובאת אל העור ומוצאת דרכו, כ-Loop colostomy או כ-Diverting colostomy. יתרונה של קולוסטומיה זו הוא, שתפקוד המעי הגס אינו נפגע, והצואה המופרשת היא בדרך כלל מוצקה.
• פיום רוחבי של המעי הגס - Transverse colostomy - קולוסטומיה זו יכולה להיות ממוקמת בכפיפה הטחולית, בכפיפה הכבדית או באמצע המעי הגס הרוחבי (איור 12.6). חסרונה של קולוסטומיה זו הוא, שתוכן הצואה בה הוא נוזלי, ולכן קשה יותר לשלוט בהפרשות. קולוסטומיות אלה מלוות לרוב בהופעת ריחות לוואי בלתי נעימים לחולה ולסביבה. סיבוכים כגון: צניחה (Prolapse) של הקולוסטומיה וקשיים בהדבקת הסטומה (השקית לריקון הצואה) אופייניים.

איור 12.6: (Blowhole colostomy)‏ Transverse loop colostomy

• פיום המעי העיוור (צקוסטומיה) - Cecostomy - בקולוסטומיה זו מנקזים את תוכן המעי דרך הצקום. הצקוסטומיה מיועדת בעיקר לדקומפרסיה. היא יכולה להתבצע בכמה צורות:
  • שימוש בגדם התוספתן כפתח לעור.
  • פתיחת סרט המעי הגס (Taeniae coli) הקדמי של הצקום ותפירתו לעור.
  • פתיחת פתח בצקום, דרכו מוחדר צינור לצקום (צנתר פולי או פצר). הצקום נתפר סביב הצנתר, והצנתר מוצא דרך העור (Tube cecostomy).

חסרונה של שיטה זו הוא, שההפרשה דרך הצקוסטומיה היא מימית ודומה לזו המתהווה בפיום המעי הדק (אילאוסטומיה). הדקומפרסיה המוקנית עקב פעולה זו היא בלתי שלמה. יתרונה הוא בכך שאין צורך לסוגרה באופן כירורגי, היא בדרך כלל נסגרת עצמונית.

יצירת הקולוסטומיה

להצלחת הקולוסטומיה יש למקמה כראוי, במקום המאפשר הדבקה טובה של מתקן הסטומה, שימנע התנתקות שלה ודליפת החומר הצואתי על העור. המקום המקובל לביצוע הקולוסטומיה הקבועה הוא בקו החגורה, בגבול הצדי של שריר הישר בטני (רקטוס אבדומיניס), כ-5 ס"מ מתחת לטבור. לאחר קביעת המיקום וסימונו, לפני הניתוח, מנסים להדביק את השקית על העור, כדי לבדוק את ההתאמה למיקום שנבחר כשהחולה נמצא בתנוחות שונות.

בניתוח מבצעים חתך מעגלי בעור, כך שאפשר להכניס דרכו שתי אצבעות בחופשיות. חותכים את החיתולית (פאציה) בצורת צלב, מפרידים את סיבי השרירים ודרכם מגיעים לצפק וחודרים דרכו. את המעי המופרד מוציאים דרך הפתח. את המזו של המעי הגס תופרים לצפק בחלקה הצדי של דופן הבטן, כדי למנוע בקעים פנימיים. כחלופה לתפירה זו, יש מנתחים המעבירים את לולאת המעי בתעלה מעל לצפק (בין החיתולית הרוחבית (פאציה טרנסברסליס) לצפק), שתחילתה הוא בחלק האחור-צפקי, והיא נמשכת עד הפתח בעור. תעלה זו מונעת יצירת מרווחים בין לולאת המעי, המוצאת כקולוסטומיה, לבין דופן הבטן, ולכן מונעת יצירת בקעים פנימיים. תופרים את הצפק מסביב למעי, מקבעים את המעי לפאציה, ואת שוליו החיצוניים מקבעים לעור, כשהקולוסטומיה מצויה בגובה העור - Flat colostomy.

בגמר יצירת הקולוסטומיה יש להתאים לה את מתקן ההתרוקנות, המורכב מ-Stomahesive - חומר מיוחד הנדבק לעור, ועליו טבעת שעליה מורכבת השקית לאיסוף הצואה. לאחר החלמת החולה יש ללמדו להתרוקן פעם ביום בעזרת חוקנים ודיאטה מתאימה.

סיבוכי הקולוסטומיה רבים. ב-20% מהקולוסטומיות יופיעו סיבוכים, ו-15% מהחולים יזדקקו לתיקון כירורגי.

הסיבוכים, הנובעים ברובם מבעיות טכניות, כוללים

• התנתקות הקולוסטומיה מהעור המחייבת יצירתה מחדש (איור 13.6).

איור13.6: התנתקות הקולוסטומיה מהעור

• שקיעת איזור הקולוסטומיה היוצרת קושי בהדבקת השקית (תמונה 2.6)

תמונה 2.6: קולוסטומיה שקועה

• נמק של הקולוסטומיה עקב אספקת דם לקויה (איור 13.6).

איור 13.6: נמק של הקולוסטומיה עקב פגיעה באספקת הדם לקולוסטומיה

• צניחה (Prolapse) של הקולוסטומיה, המעי הגס צונח דרך פתח הקולוסטומיה (תמונה 3.6).

תמונה 3.6: שמט של הקולוסטומיה

• התפשלות (Intussusception) המעי הגס דרך פתח הקולוסטומיה. (איור 14.6)

איור 14.6: התפשלות של לולאת מעי גס

• היצרות פתח הקולוסטומיה (איור 15.6).

איור 15.6: היצרות פתח הקולוסטומיה

• דימומים.
• הרניות.
• יציאה של המעי (Evisceration) דרך פתח הקולוסטומיה.(איור16.6)

איור 16.6: לולאות מעי יוצאות סביב הקולוסטומיה

• גירוי העור סביב הקולוסטומיה המונע אפשרות הדבקה של השקית (תמונה 4.6)

תמונה 4.6 :גירוי העור סביב הקולוסטומיה

• התנקבויות של המעי עקב חוקנים או כיבים המתפתחים (איור 17.6 )

איור 17.6: ניקוב הקולוסטומיה על ידי קטטר המוחדר לחוקן

• חסימות בקולוסטומיה עקב פקק צואתי, היצרות או שאת חוזרת.(איור 18.6 )

איור 18.6: חסימת נהור (חלל) הקולוסטומיה ע"י פקק צואה

• חסימות במעי הדק עקב הידבקויות, או בקעים פנימיים סביב לולאת המעי המובילה לקולוסטומיה.(איור 19.6)

איור 19.6: חסימת מעי דק בגלל לולאה כלואה בין לולאת הקולוסטומיה ודופן הבטן (בקע פנימי כלוא)

• מורסה באזור הקולוסטומיה.

פיום המעי הדק - Ileostomy

פיום המעי הדק (אילאוסטומיה) היא ניקוז מלאכותי של המעי הדק דרך פתח בדופן הבטן, דרכו יוצאת לולאת מעי דק (תמונה 5.6).

תמונה 5.6 : אילאוסטומיה -הרירית בולטת על פני העור בתמונה השמאלית עם בסיס לשקית

ההוריות לביצוע האילאוסטומיה הן

1. בחולים שבוצעה בהם כריתה שלמה של המעי הגס – Total colectomy. אלה הן אילאוסטומיות קבועות.
2. חולים שנותחו ניתוח דחוף, כגון חולים שלקו ב-Toxic megacolon ואחרים. בחולים אלה מתבצעות אילאוסטומיות זמניות.

מבחינה טכנית, יצירת האילאוסטומיה מסובכת יותר מאשר יצירת הקולוסטומיה. החלק הבטני, לאחר הכנת המעי הדק, דומה לזה של הקולוסטומיה. ואולם אסור לבצע את האילאוסטומיה בגובה העור, בגלל התוכן המגרה והמעכל של המעי הדק. הסטומה חייבת להיות כ-5-3 ס"מ מעל העור. כדי לבצע זאת מוציאים כ-10-6 ס"מ מעי דק מעל העור, ומבצעים היפוך (Inversion) של חלקו הרחיקני על חלקו הקריבני, כך שרק הרירית בולטת החוצה ונתפרת לעור (שיטת Brooke, איור 20.6) (תמונה 5.6). גם את האילאוסטומיה יש למקם לפני הניתוח, במקום שלא יפריע לחולה בחיי היום-יום שלו. האילאוסטומיה ממוקמת בדרך כלל בבטן הימנית, בקו החגורה, בחלק הצדי של השריר הישר בטני (רקטוס).

איור 20.6. יצירת האילאוסטומיה: א. הוצאת המעי ב. הפיכת הרירית וקיבועה לעור ג. המראה דרך חתך בדופן הבטן

.

סיבוכי פיום המעי הדק

ב-75%-30% מהחולים שבוצעו בהם אילאוסטומיות יש סיבוכים, ו-15% מהם נזקקים לתיקון כירורגי. הסיבוכים הם:

1. חסימת מעיים.
2. היצרות של האילאוסטומיה.
3. התקצרות (רטרקציה) של הסטומה, הגורמת להפרשת נוזל מגרה על העור.
4. צניחה (Prolapse) של האילאוסטומיה הדורשת תיקון כירורגי.
5. מורסות ונצורים (אבצסים ופיסטולות) סביב האילאוסטומיה, עקב תפרים או חוסר התאמה של מתקן האילאוסטומיה.
6. גירוי קשה של העור.
7. ריח רע.
8. שלשולים בלתי פוסקים.
9. אבנים בדרכי השתן, אבני חמצת שתנן (Uric acid) עקב התייבשות כרונית (10%-5%).
10. דלקת המעי הכרוך (אילאיטיס - Ileitis).
11. הפרשה מרובה מהאילאוסטומיה. הסיבות להפרשה מרובה הן:
    1. דיאטה לקויה (Incorrect diet)
    2. תרופות אנטיביוטיות, תרופות ליתר לחץ דם
    3. גסטרואנטריטיס (Gastroenteritis)
    4. Extensive small gut resection
    5. מחלת קרוהן חוזרת (Recurrent Crohn's disease)
    6. חסימת מעי דק תת-חריפה עקב הידבקויות וקשרים (Subacute obstruction due to adhesions and bands)
    7. פתלת (וולוולוס) של האילאום הסופי (Volvulus of the terminal ileum)
    8. איסכמיה של האילאום הסופי (Ischaemia of the terminal ileum)
    9. אלח-דם תוך-בטני (Intra-abdominal sepsis)

מכיוון שתוכן המעי הדק הוא נוזלי, חולים אלה מפרישים כמות גדולה מאוד של נוזלים, שנמדדת בליטרים, מיד לאחר הניתוח. הפרשה זו הולכת ופוחתת עד 800-500 סמ"ק ביום לאחר תהליך של הסתגלות (טבלה 1.6).

טבלה 1.6: ההפרשות ומרכיביהם בבעלי אילאוסטומיות

כדי להקל על הפרשת האילאוסטומיה וכדי לווסת את נפח הצאייה של החולה, הציע Kock ליצור מהמעי מיכל לאיסוף ההפרשות (Reservoir ileostomy - Kock's pouch). מיכל זה נוצר על-ידי השקה של שתי לולאות מעי, כל זרוע באורך של 15 ס"מ, המתחילות כ-18 ס"מ מקצה האילאום. השקה זו יוצרת מיכל לצואה. כדי שהצואה לא תפרוץ, יוצרים מסתם, על-ידי התפשלות של החלק הנותר - הקצה המקורב מתלבש על החלק המרוחק מהמיכל. אורך ההתפשלות הרצוי הוא כ-4-3 ס"מ (איור 21.6-22.6). יש להקפיד שלא לפגוע באספקת הדם למעי בזמן ביצוע פעולה זו. המסתם מונע בריחה של הנוזל מהמיכל. מוציאים את האילאום הנותר מעל פני העור, כאמור לעיל לגבי קולוסטומיה, והרירית נתפרת בגובה העור (Flat ileostomy).

איור 21.6: תהליך יצירת ה- Kock's pouch

איור 22.6: (Reservoir ileostomy with nipple valve - Kock's pouch) (מראה מהצד)

בגמר הניתוח משאירים צנתר 24F למשך 10 ימים. ביום העשירי מבצעים צילום של המיכל, כדי לוודא שאין דלף, ואז מלמדים את החולה להפעיל את האילאוסטומיה, תחילה על-ידי החדרת צנתר בכל שעה במשך חודש, לאחר מכן בכל 4 שעות, וכעבור כחודשיים - 3 פעמים ביום ופעם בלילה.

שיטה אחרת ליצירת כיס (Reservoir pouch) היא של כיס מעי דק הממוקם באגן ומתחבר אל פי הטבעת. פי הטבעת, המכיל את שריר סוגר פי הטבעת, מאפשר שליטה על הצואה ומונע שלשולים מרובים. בעיקרון, הטכניקה דומה לזו שתוארה ביצירת מיכל האילאוסטומיה על-שם Kock, אלא שבמקרה זה לא יוצרים שסתום, מכיוון שמנגנון הסוגר נשאר. תוארו מספר טכניקות ליצירת אותו המיכל המשמש כמאגר.

כריתה משחזרת של המעי הגס - Ileoanal pouch

כריתת הכרכשת והחלחולת ובתוך כך שמירת המשכיות מערכת העיכול אל פי הטבעת הפכו לניתוח הבחירה בדלקת המעי ובפוליפוזיס משפחתית, כש-90% מהמנותחים לוקים בדלקת מעי. פתרון ניתוחי מסוג כריתה משחזרת של המעי הגס (Ileoanal pouch) הוא פתרון ניתוחי המאפשר קיום מאגר צואתי ושליטה על הצואה. שלושה רכיבים של ניתוח זה עדיין שנויים במחלוקת: (א) צורת מאגר המעי הדק; (ב) אורך ה"שרוול" השרירי של החלחולת; (ג) עצם כריתת רירית החלחולת הרחיקנית עד לקו המשונן (Pectinate line).

מאגר המעי הדק: המאגר מקטין את תדירות היציאות ודחיפותן על-ידי ספיגת נוזלים רבה יותר מהצואה ואגירת תוכן המאפשר נפח מתן צואה גדול יותר בכל פעם. המאגר מסוגל לפתח התכווצויות חזקות ולגרום למנותח תחושה אמיתית של צורך במתן צואה. תוארו 4 צורות של מאגר: W J S, וחיבור איזופריסטלטי לאורך שני קטעי מעי דק (איורים 23-26.6). החוקרים אינם תמימי דעים לגבי סוג המאגר העדיף. מאגר J הוא הפשוט ביותר לבנייה, הוא הקטן מכולם בנפחו ולכן כרוך במספר יציאות גדול מאשר במאגרים אחרים. מוצעות שיטות שעיקרן חיתוכים אורכיים לשריר המעי הדק הרחיקני, כתחליף למאגר.

איור 23.6: יצירת J-pouch;(א) לולאת האילאום הסופי מקורבת לזו שלפניה; (ב) בעזרת מכלב GIA הנראה באיור, מחברים בין שתי הלולאות ובו-זמנית יוצרים פתח ביניהן. (ג) כך נוצר כיס אחד משתי הלולאות. פתח ההחדרה של המכשיר נסגר והכיס שנוצר, שצורתו דומה לצורת האות J,מחובר לפי הטבעת בגובה הקו המשונן

איור 24.6: יצירת S-pouch; שיטה זו דומה לשיטה המודגמת ליצירת J pouch, אלא שכאן מחברים 3 לולאות של מעי (א) במטרה ליצור מיכל גדול יותר (ב),וקצה האילאום מובא אל פי הטבעת ומחובר שם (ג)

איור 25.6: טכניקת יצירת סוגי "המכלים " השונים מהמעי הדק

ה"שרוול" השרירי: שמירת ה"שרוול" השרירי של החלחולת הרחיקנית נחשבה רכיב עיקרי בשמירת תפקודי השליטה. במרוצת השנים הובן, כי השארת שרוולים ארוכים העלתה את שכיחות הסיבוכים והזיהומים, ולכן הוחל ביצירת שרוולים קצרים, של 3-2 ס"מ. באחרונה פורסמו חיבורים, המתארים ניתוחים שלא הושאר בהם שרוול שרירי כלל. בגישה זו אפשר לחבר את המעי הדק לפי הטבעת בעזרת מהדקים אוטומטיים, המאפשרים השקה בלא צורך ברטרקציה ובהרחבה פולשנית הפוגעת בסוגרים (איור 27.6).

איור 26.6 : שיטת חיבור המיכל S לפי הטבעת; לולאת המעי הדק של S pouch מובאת אל פי הטבעת לאחר יצירת שרוול שרירי, שהרירית הוסרה מעליו ומחוברת אליו (א,ב). הניתוח מסתיים בהשארת נקז באגן(ג)

כריתת רירית החלחולת הרחיקנית: רירית החלחולת נכרתת עד לקו המשונן. כריתה מעין זו כרוכה בקושי טכני ניכר, בייחוד אם הרירית פגועה מאוד. ביצועה גורם לעתים קרובות לפגיעה בתפקוד הסוגר של פי הטבעת, במישרין או בעקיפין, על ידי מתיחתו בזמן הניתוח.

בכל המקרים, לאחר גמר יצירת המיכל, יוצרים אילאוסטומיה זמנית מגנה, המאפשרת ריפוי טוב של ההשקות שבוצעו. האילאוסטומיה נסגרת במועד אחר בניתוח נוסף. מבחינה טכנית דרושה מיומנות גבוהה כדי ליצור מיכלים אלו, ולכן רצוי שהם יבוצעו רק במרכזים שהתמחו בכך.

בכ-80% מהחולים הניתוח מצליח. ב-30%-20% יש צורך בשחזור הניתוח עקב סיבוכים או חוסר תפקוד של המיכל.

סיבוכים

הסיבוכים העיקריים הם היצרות, חסימת ההשקה וחסימת המעיים.

שכיחות חסימות המעי הדק היא 27%-11% מהמנותחים, לפחות מחציתם נזקקו לניתוח. סיבוך שכיח אחר המדווח בספרות הוא דלקת המאגר (Pouchitis). השכיחות גבוהה פי 5 בדלקת מעי מאשר בפוליפוזיס (31% ו-6%, בהתאמה). האטיולוגיה של הדלקת אינה ידועה. הסיבוכים המדווחים מופיעים בטבלה 2.6.

טבלה 2.6: סיבוכים שלאחר יצירת מיכל

תוצאות תפקודיות

הבעיה העיקרית בחולים מנותחים אלה היא מספר היציאות הרב ביממה והקושי לעתים בשליטה עליהן. מספר היציאות הממוצע הוא כ-6 ביממה. מספר היציאות רב יותר בגיל המבוגר וכאשר השרוול של שריר החלחולת הרחיקנית ארוך יותר. בעיה זו מחייבת טיפול תרופתי לעצירת השלשולים במנותחים רבים (50% לפחות). אי-שליטה קלה (Soiling) אופיינית ביותר ממחצית החולים (טבלה 6.6). בעיה זו חולפת ברבים מהחולים במרוצת השנים. בהערכת שביעות הרצון הסובייקטיבית של חולים הלוקים בדלקת המעי בתום הטיפול הניתוחי יש לציין, כי באופן כללי ניכרה בהם שביעות רצון. אי-שביעות רצון הביעו בעיקר החולים שאובחנה בהם פוליפוזיס משפחתית ואשר לא היתה בהם הפרעה במתן צואה לפני הניתוח.

טבלה 3.6: שליטה ומספר צאיות בחולים עם Pouch

שליטה על פי הטבעת		מספר יציאות לאחר ניתוח
מלאה	76%	עד 3	12%
חלקית	20%	38%	6 – 3
אי-שליטה	4%	כ-6	50%

הטיפול בפיום המעי (אילאוסטומיות / קולוסטומיות)

יצירת פתח למתן צואה בדופן הבטן דורש תכנון מדויק והקפדה מיוחדת על פרטים על מנת שהחולה יהיה מסוגל להתמודד עם הפגם החדש שנוצר ולתפקד אתו בחיי היום יום עם הפרעה מיקטנית (מינימלית). החלטה על מיקום האילאוסטומיה שונה מזאת של הקולוסטומיה.

הכל מתחיל במיקום נכון של הפתח וסימונו עוד לפני הניתוח כאשר קובעים מקום לפתח בשליש השני של הקו העובר מהטבור לקוץ הכסל הקדמי העליון (ASIS), מדביקים עליו את מדבקת הקולוסטמיה (Stoma ahesive) ובודקים את יכולתה להתפס במקום בישיבה, שכיבה או תנועות אופיניות לעיסוקו של החולה. מזיזים את המיקום בהתאם לתוצאות.

איור 23.6: סימון מקום הפתח (הסטומה)

אין ספק שמיקום נכון של הפתח יאפשר לחולה התמודדות טובה יותר עם הקולוסטומיה /אילאוסטומיה, וישפר את איכות חייו.

לאחר הניתוח יש להתאים לחולה שקית ניקוז מתאימה. השקית נדבקת לעור ע"י מדבקה מיוחדת (Stoma ahesive)

תמונה 6.6.: מדידת גודל הפתח שיש ליצור במדבקה

תמונה 7.6: א. גזירת הפתח במדבקה והתאמה לגודל האילאוסטומיה ב. הדבקתה לעור ג. הצמדת השקית למדבקה

משימה חשובה לחולה ולצוות היא לאפשר לחולה הגנה מקסימלית על העור וזאת ע"י יצירת פתח במדבקה בהתאם לגודל הפתח של הקולוסטומיה . פתח כזה מונע מגע של העור עם ההפרשות שיכולות להיות מגרות ביותר. במיוחד נושא זה הוא קריטי בחולים עם אילאוסטומיה שלהם תוכן מעכל שיכול לגרום לנזקים קשים לעור עד הכרח לשנות את מיקום הפתח. הטיפול בקולוסטומיה ואילאוסטומיה הוא יום יומי ועיקר המשימה הוא למנוע נזק משני לעור.

ראו גם

• לנושא הקודם פיזיולוגיה של המעי הגס - Large intestine physiology
• לנושא הבא: חסימות של המעי הגס - Large bowel obstruction

• לתוכן העניינים של הפרק
• לתוכן העניינים של הספר
• לפרק הקודם: כירורגיה של התוספתן
• לפרק הבא: כירורגיה של התעלה האנלית

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא