דלקת הערמונית - Prostatitis

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

דלקת הערמונית
Prostatitis
יוצר הערך	ד"ר נחום ארליך, ד"ר מיכאל מילרד

דלקת הערמונית היא מחלה שכיחה הן במרפאה האורולוגית והן אצל רופאי המשפחה. אף שבעבר נחשבה מחלה זו למחלה של אנשים צעירים, המידע האפידמיולוגי שנצבר מראה כי בכל הגילאים סובלים ממחלה זו. קיימים 4 סוגים של דלקת הערמונית: דלקת ערמונית חריפה, דלקת ערמונית מתמשכת (Chronic), תסמונת האגן הדואב ודלקת ערמונית דלקתית א-תסמינית. חולי דלקת ערמונית חריפה צריכים להתאשפז לטיפול אנטיביוטי תוך ורידי ובהמשך טיפול פומי ארוך. חשוב לאבחן חולה במצב זה. אומנם אין מדובר במצב שכיח, אך השלכות המחלה וחומרתה משמעותיים.

אפידמיולוגיה

דלקת ערמונית היא מחלה שכיחה הן במרפאה האורולוגית והן אצל רופאי המשפחה. בארה"ב מוערך כי בשנה יש 2 מיליון ביקורי מרפאה בשל מצבים הקשורים בדלקת ערמונית.

כ-5% מהחולים הנבדקים על ידי אורולוג בקהילה פנו לטיפול עקב דלקת ערמונית ו-8% מהביקורים במרפאה האורולוגית מוקדשים למצבי דלקת ערמונית. יתרה מזאת, דלקת הערמונית היא האבחנה האורולוגית השכיחה ביותר בקרב גברים הצעירים מגיל 50 והשלישית בשכיחותה בקרב גברים מבוגרים מ-50 (הגדלה שפירה של הערמונית וסרטן הערמונית שכיחים יותר בקרב אוכלוסייה זו) (1).

קיים קושי לאמוד את אחוז הגברים שסבלו במהלך חייהם מדלקת הערמונית. מספר מחקרים שניסו לאמוד את היקף התופעה העלו כי שכיחות דלקת ערמונית בגברים בני גיל 50-20 היא כ-5% (2) והיארעות המחלה במהלך כל החיים היא כ-16%-9%. אולם, הסימפטומים אינם קבועים במשך הזמן ובטווח של שנה הסימפטומים נעלמים או משתפרים ב-50%-33% מהחולים (4,3).

אף שבעבר נחשבה מחלה זו למחלה של אנשים צעירים, המידע האפידמיולוגי שנצבר מראה כי בכל הגילאים סובלים ממחלה זו. ייתכן שבגילאים מבוגרים יותר התסמינים מיוחסים להגדלה שפירה של הערמונית.

אטיולוגיה

• זיהום חיידקי

1. 1. מתגים גרם שליליים: אלו הם המרענים (Pathogens) השכיחים בדלקת ערמונית חריפה ובסוג 2 של דלקת ערמונית מתמשכת. איסכריה קולי (Escherichia coli) הוא המחולל ב-85%-60% מהמקרים (11). זני קלבסיאלה (Klebsiella), ‏זני פסאודומונס אירוגינוזה סרטיה (Pseudomonas aeruginosa serratia),‏ כמו גם אנטרובקטר אירוגנס (Enterobacter aerogenes) הם כ-15% מהזיהומים. גם אנטרוקוקים (Enterococci) זוהו כמחוללי דלקת ערמונית.
   2. מתגים גרם חיוביים: קיים ויכוח לגבי יצורים גרם חיוביים המהווים חלק מאוכלוסיית החיידקים הטבעית של השופכה ויכולתם לגרום לזיהום בערמונית: סטפילוקוקים זהובים קואגולאז-שלילי (Staphylococcus aureus coagulase-negative staphylococci), סטפילוקוק ספרופיטיקוס (Staphylococcus saprophyticus), סטרפטוקוקים המוליטיים (Hemolytic streptococci).
   3. מתגים אנארוביים: תפקידם בפרוסטאטיטיס עדיין לא ברור.
   4. Corynebacterium Species: אינם נחשבים למחוללי פרוסטאטיטיס. קיים קושי בתירבותם. כמו לגבי חיידקים גרם חיוביים, קיימים מחקרים שמראים שיפור קליני לאחר הכחדה של חיידק כזה שצמח בתרבית מ-EPS.
   5. כלמידיה טרוכמיטיס: קיים מידע סותר לגבי אפשרות שפתוגן זה גורם לפרוסטאטיטיס. בדיקות אימונולוגיות מראות שכיחות גבוהה של נוגדן לכלמידיה בחולי פרוסטאטיטיס (IgA בנוזל פרוסטטי). חוקרים אחרים הצליחו לתרבת כלמידיה מהפרשה פרוסטטית של חולי פרוסטאטיטיס כרונית בשיעור המגיע ל-50% (12), ואולם חוקרים מצאו תוצאות סותרות. קיימת מחלוקת לגבי יכולתו וחשיבותו של פתוגן זה בגרימת פרוסטאטיטיס.
   6. יורופלזמה יורוליטיקום: גם לגבי פתוגן זה חלוקות הדעות. יורופלזמה יכול לגרום לאורטריטיס, אך יכול גם להיות א-סימפטומטי. חלק מהחוקרים מצא כי שיעור הקרוב ל-8% מחולי פרוסטאטיטיס סובל מזיהום בפתוגן זה, אך אחרים חלקו על הממצאים ועל חשיבותם.
2. גורמי סיכון לזיהום
   פימוזיס, מגע מיני אנאלי נחדר, צנתר שופכה ופרוצדורות פולשניות בגישה תוך שופכתית - כל אלו נחשבים לגורמי סיכון לפרוסטאטיטיס על רקע זיהומי.
3. הפרעה חסימתית במתן שתן
   הפרעה אנטומית (פימוזיס, סטריקטורה שופכתית, הגדלה שפירה של הערמונית ועוד) או הפרעה פונקציונלית במתן שתן יגרמו למתן שתן בלחצים תוך שלפוחיתיים גבוהים. נמצא כי מצבים אלו קשורים בהתפתחות פרוסטאטיטיס כרונית.
4. רפלוקס אינטרה-פרוסטטי
   Intraprostatic Ductal Reflux, כניסה של שתן מזוהם לדוקטולי של הערמונית, היא מנגנון שיש חוקרים הסבורים שגורם לפרוסטאטיטיס. הדוקטולים של האזור הפריפרי בערמונית חשופים יותר לרפלוקס (13). אבנים בערמונית בגבול שבין האזור המרכזי לפריפרי, מקורן תמיד בשתן, ולמעשה הן עדות לקיום רפלוקס זה. יש הטוענים כי זיהום שנמצא באבנים אלו ואינו ניתן להכחדה באמצעות אנטיביוטיקה מהווה סיבה לפרוסטאטיטיס כרונית. שכיחות אבני ערמונית גבוה יותר בחולי פרוסטאטיטיס (14).
5. שינויים אימונולוגיים
   מחקרים הראו כי תגובה אימונולוגית ברקמת הערמונית לזיהום היא שכיחה וכוללת הפרשת נוגדנים וציטוקינים. רמתם גבוה בזמן הזיהום, ויורדת כאשר הטיפול האנטיביוטי משתלט על המחלה. מנגנון אימנולוגי לפרוסטאטיטיס כרונית הוצע במספר מחקרים. לפי תאוריה זו, חלק ממקרי פרוסטאטיטיס כרונית נגרמים מדלקת אוטואימונית כאשר אנטיגן של רקמת הערמונית מותקף על ידי מערכת החיסון. בין האנטיגנים שהוצעו כמטרה אפשרית, נמצא גם PSA. ציטוקינים שנמצאו מוגברים ומלמדים על אפשרות של דלקת אוטואימונית כוללים את IL-10, IL-1β, TNF-α. ממצאים אלו נמצאו גם בפרוסטאטיטיס בקטגוריה 3B.
6. דלקת כימית
   תאוריה זו גורסת כי על ידי רפלוקס של שתן לתוך רקמת הערמונית, השתן ומטבוליטים רעילים שהוא מכיל גורמים לתגובה דלקתית של הרקמה.
7. תאוריות אחרות
   חוקרים רבים העלו מספר רב של אפשרויות לגבי האטיולוגיה של תסמונת כאב אגני כרוני בהם:
   1. אפשרות שמדובר ב-Interstitial Cystitis (תסמונת של כאב אגני הנפוצה בנשים).
   2. כאב ממקור מוסקולוסקלטאלי של שרירי רצפת האגן:
      חוקרים אלו מאמינים כי מקור הכאב באזורי עיגון שרירי האגן לעצמות האגן. אחרים אף העלו השערה שמדובר בכאב נוירופטי על רקע של Pudendal Nerve Entrapment.
      אחרים העלו חשד כי סיבות פסיכולוגיות הן בבסיס תסמונת כאב אגני, אם כי קשה לאמוד בחולי מחלה כרונית זו אם פגיעה פסיכולוגית היא סיבה או תוצאה. על כל פנים, מחקרים הראו כי חולים אלו סובלים מתסמונת דיכאונית בשיעור גבוה יותר. לבסוף, הועלו השערות לגבי עירוב של כמה מהגורמים שתוארו לעיל כסיבה אפשרית להתפתחות תסמונת כאב אגני כרוני.

קליניקה

כיום מקובל לסווג פרוסטאטיטיס לפי הנחיות ה-NIH (5). לפי סיווג זה קיימות 4 קטגוריות של פרוסטאטיטיס:

• קטגוריה 1: Acute Bacterial Prostatitis - מצב שבו יש זיהום כללי אקוטי של הערמונית. זה מצב הכולל בתוכו זיהום של דרכי שתן תחתונות (תרבית שתן חיובית) ובד"כ החולה במצב של ספסיס. בבדיקת הפרשה פרוסטטית מדובר בנוזל פורלנטי (תאי דלקת בבדיקה מיקרוסקופית) עם צמיחה חיובית של חיידקים, לרוב מתגים גרם שליליים. בבדיקה פיזיקלית הערמונית תפוחה ורגישה מאוד למגע. מצב זה יכול להסתבך בהיווצרות מורסה בערמונית או עצירת שתן חריפה.
• קטגוריה 2: Chronic Bacterial Prostatitis - במצב זה החולה מתלונן על תלונות של כאב אגני ללא חום. הערמונית רגישה למגע, אך פחות מבקטגוריה 1. החולה אינו במצב ספטי, ותרביות השתן יכולות להיות עקרות. בבדיקת ההפרשה הפרוסטטית מדובר בהפרשה דלקתית עם צמיחה של חיידקים (מתגים גרם שלילים). לחולים אלה יש עבר של זיהומים חוזרים בדרכי השתן.
• קטגוריה 3: Chronic Pelvic Pain Syndrome - CPPS - תסמונת האגן הדואב או תסמונת כאב אגני כרוני. קטגוריה זו נחלקת לשתי תת-קטגוריות: קטגוריה A3 - Inflammatory CPPS - תלונות כרוניות של כאב אגני וסימפטומים נלווים עם תרביות שתן והפרשה פרוסטטית עקרות. ואולם, בהפרשה הפרוסטטית ו/או בנוזל הזרע יש ריבוי תאי דלקת. קטגוריה B3 - Non-Inflammatory CPPS - הסימפטומים כמו בקטגוריה 3A, אך ללא כל ממצא מעבדתי של זיהום או דלקת.
• קטגוריה 4: Asymptomatic Inflammatory Prostatitis - חולה חופשי מסימפטומים, אך בהפרשה פרוסטטית או ברקמת ערמונית שנדגמה מסיבות אחרות נמצאה עדות לדלקת או לזיהום. לפתולוג תיראה פרוסטאטיטיס כהסננה לימפוציטארית של הסטרומה בסמוך ל-inicA citatsorP. Granulomatous Prostatitis היא סוג של דלקת שנראית לעתים ברקמת הערמונית לרוב לאחר ניתוח ערמונית או שטיפות BCG לשלפוחית בחולי שאת השלפוחית. כהתייצגות של שחפת בדרכי שתן זהו מצב נדיר ביותר.

קטגוריה 1 - פרוסטאטיטיס אקוטית

חשוב לאבחן חולה במצב זה. אומנם אין מדובר במצב שכיח, אך השלכות המחלה וחומרתה משמעותיים. הסימפטומים החשובים בה כוללים חום גבוה ומצב קליני המתאים לספסיס, כאב רטרו-פובי ופריניאלי עם הקרנה לפין, הפרעות במתן שתן הכוללות הפרעות חסימתיות (שארית שתן גדולה - עד עצירת שתן, זרם שתן חלש ומקוטע) והפרעות איריטטיביות (תכיפות, דחיפות, נוקטוריה וכאב במתן שתן). כ-5% מהחולים המתייצגים עם מחלה אקוטית יכולים בהמשך לפתח מחלה כרונית.

קטגוריה 2 - פרוסטאטיטיס כרונית בקטריאלית

חולים אלו סובלים מתסמונת כאב אגני כרוני כפי שתפורט בהמשך, ואולם בשונה מחולי תסמונת זו, בקטגוריה 2 יש שכיחות מוגברת של זיהומים חוזרים בדרכי שתן ובתרביות של הפרשה פרוסטטית יש צמיחת חיידק. סה"כ כ-15%-5% מחולי פרוסטאטיטיס כרונית יימצאו בקטגוריה זו. בחולים אלו טיפול אנטיביוטי יכול לרפא את המחלה (6).

קטגוריה 3 - תסמונת כאב אגני כרוני (תסמונת האגן הדואב)

ההתייצגות הקלינית של החולה בקטגוריה זו זהה בשתי תת-הקטגוריות (3A,3B) המרכיבות אותה. הסימפטום המרכזי הוא של כאב פריניאלי וסופרה-פובי המקרין לפין ויכול להקרין גם לאשכים למפשעה ולגב התחתון. חלק מהחולים מתלוננים על כאב בזמן שפיכת זרע או מיד לאחר מכן. כמו כן, סובלים החולים מסימפטומים איריטטיביים וחסימתיים במתן שתן. איכות החיים של חולי תסמונת כאב אגני כרוני היא ירודה באופן דומה למחלות כרוניות משמעותיות אחרות (סוכרת או אי ספיקת לב קשה). כדי לעקוב אחר איכות החיים של החולים ולזהות שיפור או החמרה במשך הזמן או בעקבות טיפול קיימים מספר שאלוני איכות חיים ייעודיים לחולי תסמונת כאב אגני כרוני (9-7).

קטגוריה 4 - פרוסטאטיטיס דלקתית א-סימפטומטית

כשמה כן היא, גילוי מקרי בבדיקת מעבדה או פתולוגיה. החולה ללא תלונות.

אבחנה

בכל חולה פרוסטאטיטיס יש לבצע בדיקה פיזיקלית ואנמנזה.

1. בדיקה פיזיקלית
   בדיקה רקטאלית: בפרוסטאטיטיס אקוטית הערמונית בצקתית ותפוחה. היא רגישה מאוד למגע. במצב זה אין לבצע עיסוי פרוסטטי וניסיון להוצאת הפרשה פרוסטטית. בקטגוריות 2 ו-3 של פרוסטאטיטיס כרונית תגלה בדיקה רקטאלית רק רגישות מסוימת למגע. יש לוודא שטרם ביצוע הבדיקה נלקחה בדיקת שתן לתרבית. בסיום הבדיקה יש לבצע עיסוי פרוסטטי ולאחריה לקחת בדיקת שתן נוספת לתרבית.
2. ציטולוגיה ותרביות
   בפרוסטאטיטיס אקוטית ידגים שתן לכללית ולתרבית תאי דלקת וצמיחת חיידק פתוגני. ביצוע עיסוי פרוסטטי עלול להחמיר את מצבו של החולה. כדי לברר חולי תסמונת כאב אגני כרוני יש צורך לבצע בירור בקטריולוגי של השתן ושל הפרשה פרוסטטית. קיימים שני מבחנים לצורך כך.
   הראשון - מבחן 4 הכוסות שתואר בראשונה ב-1968 ע"י Meares ו-Stamey, מיועד לזהות STD של השופכה, זיהום של הערמונית או זיהום בשלפוחית. דגימת 10 סמ"ק שתן של תחילת מתן שתן (VB1) נלקחת לתרבית ומייצגת זיהום של השופכה (STD). דגימת השתן שלאחר מכן מייצגת זיהום בשלפוחית (VB2). בהמשך מתבצע עיסוי פרוסטטי ודגימת הפרשה מהשופכה (EPS) שמייצגת את ההפרשה הפרוסטטית. מיד לאחר מכן נלקחים 10 סמ"ק ראשונים של שתן (VB3) וגם הם מייצגים זיהום של הערמונית. כל הדגימות נשלחות לתרבית ולבדיקה מיקרוסקופית.
   בקטגוריה 2 של פרוסטאטיטיס כרונית הן המשטח והן התרבית מדגימות EPS ו-VB3 חיוביים.
   בקטגוריה 3A המשטח מ-EPS ומ-VB3 חיובי לתאי דלקת, אך התרביות שליליות. אם תרביות VB1,2 חיוביות, יש לטפל קודם ב-STD או בציסטיטיס, ורק לאחר מכן לבצע שוב תבחין, שכן במצב זה אין משמעות לדגימות חיוביות מהנוזל הפרוסטטי. מבחן 4 הכוסות אינו מבוצע בד"כ שכן הוא מסורבל. במקומו נהוג לבצע את מבחן שתי הכוסות. במבחן זה נלקחת דגימת שתן לפני עיסוי פרוסטטי (מייצגת תרבית שתן מהשלפוחית) ולאחריו (מייצגת תרבית מנוזל פרוסטטי). פרוסטאטיטיס לסוגיה תאובחן כאשר הדגימה הראשונה שלילית והשנייה חיובית. אם מבחן שתי כוסות חיובי, יש לבצע את מבחן 4 הכוסות שכן מבחן שתי הכוסות הוא בדיקת סקירה שמטרתה לסנן את החולים השליליים.
   תרבית משטח נוזל זרע - יש הממליצים לבצע גם בדיקה זו אם כי לא ברור מה ערכה בחולי פרוסטאטיטיס כרונית (10). שתן לציטלוגיה - יש לקחת בכל חולה עם סימפטומים איריטטיביים (צריבה במתן תכיפות ודחיפות ללא עדות לדלקת או לזיהום) שכן האבחנה המבדלת כוללת את סרטן השלפוחית.
3. US שארית שתן
   מומלץ במיוחד בחולי פרוסטאטיטיס אקוטית שלעתים מצויים בעצירת שתן.
4. אורודינמיקה ובדיקת זרימת השתן - Flowmetry
   חוץ מכאב, לרוב חולי תסמונת כאב אגני יש תלונות איריטטיביות וחסימתיות במתן שתן. יש חוקרים הממליצים על ביצוע בדיקות אלו כדי לשלול אטיולוגיה אחרת לתלונות. מספר מחקרים תיארו הפרעות שונות במתן שתן בחולים שעקב תלונותיהם אובחנו כחולי פרוסטאטיטיס כרונית. ואולם, לא מעט חוקרים סבורים כי אין ערך לבדיקות אלו בבירור חולה עם תסמונת כאב אגני כרוני.
5. ציסטוסקופיה
   בהתאם לחשד קליני יש לשקול ביצוע ציסטוסקופיה כדי לשלול בעיות הניתנות לפתרון כירורגי (היצרות שופכה, צוואר גבוה וחוסם, גידול של השלפוחית, אבני שלפוחית).
6. US בגישה רקטאלית (TRUS)
   חשיבותו בעיקר באבחון אבצס פרוסטטי. יש לבצע בחולה עם פרוסטאטיטיס אקוטית שאינו מגיב לטיפול אנטיביוטי. אלטרנטיבה אחרת לבדיקה יהיה לבצע CT אגן. אין כל סיבה לבצע ביופסיית ערמונית מונחית TRUS כדי לאבחן פרוסטאטיטיס כרונית. התוויה לביופסיה היא רק כשיש חשד קליני לסרטן הערמונית.

טיפול

1. טיפול תרופתי
   1. טיפול אנטיביוטי: בכל מקרי פרוסטאטיטיס אקוטית וכקו ראשון בפרוסטאטיטיס כרונית זיהומית Type 2 או פרוסטאטיטיס כרונית דלקתית ((Type 3A יש לתת טיפול אנטיביוטי. גם בחולי פרוסטאטיטיס Type 3B ניסיון טיפולי באנטיביוטיקה לפעמים עוזר. תרופות עם pH חומצי אינן חודרות היטב לערמונית. כאשר ניתן טיפול אנטיביוטי מתאים במצבי זיהום אקוטי, יש לצפות לתגובה קלינית טובה. בהיעדר תגובה יש לחשוד כי התפתח אבצס פרוסטטי. רוב התכשירים האנטיביוטיים טובים לטיפול בפרוסטאטיטיס בקטריאלית חריפה (מקבוצת הפניצילין, אמינוגליקוזידים, צפלוספורינים, פלורוקוינולונים) ובדרך כלל נפוץ השילוב בטיפול תוך ורידי בפניצילין ואמינוגליקוזיד (אפשרויות אחרות כוללות צפלוספורינים או פלורוקוינולונים). כאשר מצב החולה מתייצב, ניתן לעבור לטיפול פומי בתכשיר היעיל גם לזיהום בקטריאלי כרוני. תכשירים אנטיביוטיים יעילים פחות בחדירה לערמונית במקרי מחלה זיהומית כרונית. במקרים אלו יש להעדיף טיפול ב-Trimethoprim או ב-Fluoroquinolones (טריביד, ציפרו). לא ברור מה צריך להיות משך הטיפול, ותקופה שבין שבועיים ל-4 שבועות מקובלת בדרך כלל כטיפול הולם (15). ייתכן שגם תרופות ממשפחת המקרולידים (אריטרומיצין ואזיטרומיצין) יעילים כטיפול בזיהום ערמונית כרוני במיוחד כשיש חשד שמדובר בזיהום בכלמידיה.
   2. חוסמי רצפטור אלפא-אדרנרגי: מלבד מכאב אגני סובלים חולי פרוסטאטיטיס כרונית גם מסימפטומים של דרכי שתן תחתונות (Lower Urinary Tract Symptoms - LUTS) הדומים לחולי הגדלה שפירה של הערמונית (BPH). מחקרים הראו שחלק מהסיבה לכך היא בחוסר הרפיה של צוואר השלפוחית. מתן חוסמי אלפא מקל את הרפיית הצוואר, ובכך עוזר במתן השתן, ומקטין את הרפלוקס של השתן לתוך רקמת הערמונית הנובע ממתן שתן נגד חסימה. בשונה מחולי BPH ההקלה בסימפטומים אינה מיידית, ומופיעה רק לאחר מספר שבועות של טיפול.
   3. תרופות נוגדות דלקת: תרופות אלו עוזרות בהקלת הסבל והכאב של החולה. בכל אטיולוגיה אפשרית של פרוסטאטיטיס כרונית הקטנת התגובה הדלקתית היא מטרה טיפולית. לצורך כך יש לתת לחולה נוגדי דלקת לא סטרואידליים (NASIDs). יש הגורסים כי מתן רקטאלי בנרות גורם להקלה משמעותית יותר בכאב.
   4. טיפול מתקדם נגד כאב: במקרים נבחרים ניתן לשקול טיפול כמקובל בכאב כרוני שאינו מגיב למשככי כאבים רגילים. תרופות נוגדות דיכאון ותרופות אנטי-אפילפטיות נמצאו יעילות בכאב כרוני במחלות שונות.
2. טיפול מקומי
   1. עיסוי הערמונית: משמש לאבחנה לצורך השגת הפרשה פרוסטטית. בעבר היה זה נדבך חשוב בטיפול בחולי פרוסטאטיטיס כרונית, אך אין עדות מדעית מוצקה התומכת היום בטיפול זה.
   2. הרפיית הפרינאום ושרירי רצפת האגן: כאב אגני כרוני גורם לשרירי רצפת האגן להיות מכווצים באופן ממושך דבר היכול לגרום לכאב בפני עצמו. קיימות שיטות רבות ומגוונות להרפיית שרירים אלו - עיסוי ידני ופזיוטרפיה, חימום, הזרקת מאלחש, דיקור סיני, אלקטרו-מודולציה. כל אלו יכולים להקל על החולה.
3. טיפול זעיר-פולשני
   יש חוקרים שהראו כי טיפול בהיפרתרמיה לערמונית (Transurethral Microwave Thermotherapy) יכול להקל על חולים עם סימפטומים משמעותיים שאינם מגיבים לטיפול. עדיין מדובר בטיפול ניסיוני.
4. ניתוחים
   אם נמצאה מורסה פרוסטטית בחולה עם מחלה אקוטית, אפשרויות הניקוז הן בגישה תוך שופכתית כמו ב-TURP או בגישה מלעורית פריניאלית עם הכוונת US רקטאלי.
   בחולה עם עצירת שתן במהלך פרוסטאטיטיס אקוטית הומלץ בעבר על הכנסת צנתר על-חיקי כדי לא לחסום את ניקוז הערמונית לתוך השופכה. כיום מקובל להכניס צנתר שופכה בקוטר קטן למשך זמן קצר.
   ניתוחי ערמונית שפירה בגישה שופכתית (TURP) או בגישה פתוחה (Open Prostatectomy) אינם מומלצים לטיפול בפרוסטאטיטיס כרונית.

לסיכום חולי פרוסטאטיטס אקוטית צריכים להתאשפז לטיפול אנטיביוטי תוך ורידי ובהמשך טיפול פומי ארוך. במהלך האשפוז יש לנטר ולטפל אם מתפתח שוק ספטי, עצירת שתן או התפתחות אבצס פרוסטטי.

חולי פרוסטאטיטיס כרונית צריכים לבצע את מבחן שתי הכוסות ו/או מבחן 4 הכוסות. נוסף על כך, תרבית נוזל זרע. לפי אופי תלונות החולה תבוצע בדיקת שתן לציטולוגיה. בדיקת Flow תדגים בעיה בזרימת השתן. בדיקות נוספות לפי הצורך יכללו וידאו-אורודינמיקה וציסטוסקופיה. יינתן לחולה ניסיון טיפולי באנטיביוטיקה ל-4 שבועות. כדי להקל על הכאב יש לתת טיפול בנוגדי דלקת NASIDs. בהמשך ניתן לתת טיפול בחוסמי אלפא ואם מדובר בכאב כרוני משמעותי ניתן לשקול הפניה למרפאה המתמחה בטיפול בכאב כרוני.

קישורים חיצוניים

• דלקת של הערמונית וכאב אגני כרוני: אתגר אבחוני וטיפולי, מדיקל מדיה

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר נחום ארליך, ד"ר מיכאל מילרד; מחלקה אורולוגית, מרכז רפואי הלל יפה, חדרה

פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, פברואר 2008, גיליון מס' 1, מדיקל מדיה