הבדלים בין גרסאות בדף "גלוקאגונומה - Glucagonoma"
מתוך ויקירפואה
(←ראו גם) |
(←ראו גם) |
||
שורה 43: | שורה 43: | ||
{{ייחוס|[[משתמש:צבי קויפמן|ד"ר צבי קויפמן]], מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, [http://hospitals.clalit.co.il/hospitals/Meir/he-il/Pages/homepage2.aspx מרכז רפואי מאיר], כפר סבא}} | {{ייחוס|[[משתמש:צבי קויפמן|ד"ר צבי קויפמן]], מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, [http://hospitals.clalit.co.il/hospitals/Meir/he-il/Pages/homepage2.aspx מרכז רפואי מאיר], כפר סבא}} | ||
+ | [[קטגוריה: אונקולוגיה]] | ||
+ | [[קטגוריה:אנדוקרינולוגיה]] | ||
[[קטגוריה:כירורגיה]] | [[קטגוריה:כירורגיה]] |
גרסה מ־15:55, 2 באוקטובר 2012
עקרונות בכירורגיה | ||
---|---|---|
שם המחבר | ד"ר צבי קויפמן | |
שם הפרק | כירורגיה של הלבלב | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – גידולי הלבלב
שאת זו מקורה בתאי A של איי לנגראנס. ב-60% מהמקרים השאת היא ממארת. במקצת החולים לא תימצא שאת, אלא היפרפלזיה של התאים. התאים בשאת מכילים כמות גדולה של גלוקגון, ורמתו בנסיוב מוגברת.
תסמינים קליניים
- תפרחת בעור מסוג האדמנת הנמקית הנודדת (Necrolytic migratory erythema) - לקות ברורה, בולוזית, הכרוכה בבצקת תוך ובין-תאית, ההופכת לשאת אקזמטואידית. התפרחת בעור נעה ממקום למקום. הסיבה לתפרחת יכולה להיות חוסר אבץ (Zn), או רמה נמוכה של חומצות אמינו בדם.
- שלשולים - שכיחים ב-40% מהחולים.
- ירידה במשקל.
אבחנה
- האבחנה מוכחת על-ידי מציאת רמות גבוהות של גלוקגון בנסיוב. ארגינין או סוכר מעלים את רמות הגלוקגון בחולים אלה.
- לעתים יש צורך לבצע דגימות ורידיות ברירניות על-ידי צנתור ורידי הלבלב, כדי לוודא את האבחנה והמיקום.
- יתר סוכר בדם, המאופיין בעקומת העמסה פתולוגית, נובע מהערכים המוגברים של גלוקגון בנסיוב.
טיפול
בניתוח יש לסלק את הרקמה השאתית. אף שב-70%-60% מהחולים יש גרורות בזמן הניתוח, סילוק הרקמה מקנה היוותרות טובה יותר בחיים. שאת זו גדלה לאט, ולכן סילוק חלק מהרקמה גורם להטבה קלינית ברורה בחולים אלה.
ראו גם
- לנושא הקודם: ויפומה - תסמונת VIPoma - WDHA syndrome - WDHA
- לנושא הבא: סומטוסטטינומה - Somatostatinoma
- לתוכן העניינים של הפרק
- לתוכן העניינים של הספר
- לפרק הקודם: כירורגיה של כיס המרה ודרכי המרה
- לפרק הבא: כירורגיה של הכבד
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא