כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "אלדולאזה - Aldolase"
מ (אלדולאזה-Aldolase הועבר לאלדולאזה - Aldolase) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | == | + | {{בדיקת מעבדה |
| − | + | |שם עברי=אלדולאזה | |
| − | מעבדה | + | |שם לועזי=Aldolase |
| − | תחום | + | |קיצור= |
| − | יחידות | + | |מעבדה=כימיה בדם |
| − | + | |תחום=הערכת מפגעי שריר ומחלות שריר כרוניות | |
| − | יוצר הערך: פרופ' בן-עמי סלע | + | |יחידות מדידה=יח' פעולה לליטר; U/L |
| + | |טווח ערכים תקין=מבוגרים-1.0 עד 7.5 יחידות לליטר; ביילודים ותינוקות עד גיל 7 ימים ערכים הגבהים פי-4 מערכי הנורמה במבוגרים; בילדים בגיל 10 חודשים עד שנתיים-3.4 עד 11.8 יחידות לליטר; בילדים מגיל שנתיים עד גיל 16 שנה-1.2 עד 8.8 יחידות לליטר | ||
| + | |יוצר הערך=[[משתמש:בן עמי סלע|פרופ' בן-עמי סלע]] | ||
| + | |אחראי הערך= | ||
| + | }} | ||
== מטרת הבדיקה == | == מטרת הבדיקה == | ||
| שורה 11: | שורה 15: | ||
== בסיס פיזיולוגי == | == בסיס פיזיולוגי == | ||
| − | אלדולאזה הוא אחד מאנזימי הביניים במהלך הגליקוליזה, והוא מפרק את המצע fructose-1,6-diphosphate ליצירת דיהידרוקסי-אצטון פוספאט וכן גליצראלדהיד 3-פוספאט. בשנות ה-70 וה-80 היה אנזים זה מקובל כמדד לפגיעה בשריר, המביאה לעלייה ברמתו בדם. יתרה מכך, המחשבה המקורית הייתה שאם הפגיעה בשריר היא משנית למפגע של מערכת העצבים, לא תהיה לכאורה עלייה ברמת אלדולאזה. אך במרוצת השנים פחת העניין במדד זה עד כדי המלצה של מספר גופי בריאות לחדול מביצוע בדיקה זו מסיבות אחדות: האנזים נפוץ לא רק בשרירי שלד ולב, אלא גם מופיע בכליה ובמוח וכן בתאי כבד. הניסיון שנרכש עם אנזימים מקבילים כמו CPK, טרנסאמינאזות (SGOT ו-SGPT ) ואף LDH (לקטאט דהידרוגנאזה), מייתר את הצורך למדוד רמות אלדולאזה. סקר גדול שהתפרסם ב-Clinical Chemistry כבר ב-1985, העלה ספק בנחיצות של מדידת אלדולאזה במצבים של polymyositis, או מחלות דלקתיות ומפגעים אחרים של רקמת שריר בעידן של שימוש רווח ב-CPK. | + | אלדולאזה הוא אחד מאנזימי הביניים במהלך הגליקוליזה, והוא מפרק את המצע fructose-1,6-diphosphate ליצירת דיהידרוקסי-אצטון פוספאט וכן גליצראלדהיד 3-פוספאט. בשנות ה-70 וה-80 היה אנזים זה מקובל כמדד לפגיעה בשריר, המביאה לעלייה ברמתו בדם. יתרה מכך, המחשבה המקורית הייתה שאם הפגיעה בשריר היא משנית למפגע של מערכת העצבים, לא תהיה לכאורה עלייה ברמת אלדולאזה. אך במרוצת השנים פחת העניין במדד זה עד כדי המלצה של מספר גופי בריאות לחדול מביצוע בדיקה זו מסיבות אחדות: האנזים נפוץ לא רק בשרירי שלד ולב, אלא גם מופיע בכליה ובמוח וכן בתאי כבד. הניסיון שנרכש עם אנזימים מקבילים כמו CPK, טרנסאמינאזות (SGOT ו-SGPT) ואף LDH (לקטאט דהידרוגנאזה), מייתר את הצורך למדוד רמות אלדולאזה. סקר גדול שהתפרסם ב-Clinical Chemistry כבר ב-1985, העלה ספק בנחיצות של מדידת אלדולאזה במצבים של polymyositis, או מחלות דלקתיות ומפגעים אחרים של רקמת שריר בעידן של שימוש רווח ב-CPK. |
== פענוח תוצאות הבדיקה == | == פענוח תוצאות הבדיקה == | ||
| − | תוצאות מאוד גבוהות של אלדולאזה תתקבלנה במחלת ניוון שרירים ע"ש Duchenne, ב-limb-girdle dystrophy, בדרמאטוציוזיטיס, בפולימיוזיטיס, ברבדומיוליזה, מיוגלובינוריה וכן בנגיעות בטפיל טריכינלה-trichinosis. רמות מוגברות של אלדולאזה נמצא גם בהפאטיטיס (במקביל לעלייה דומה ברמת האנזים SGPT), אך גם במצבים מגוונים כאוטם שריר לב, פנקראטיטיס חריפה, נמק רקמתי, ובממאירויות שונות עם גרורות לכבד, וכן במלאנומה, בגידולים מוחיים, בממאירות של מערכת העיכול, בלויקמיה גרנונולוציטית, באנמיה מגאלובלסטית או המוליטית, ב-60 עד 80% ממטופלים במצבים חריפים של סכיזופרניה או מצבי פסיכוזה, בצפדת (טטאנוס), במחלת MaArdle, וב-infectious mononucleosis. | + | תוצאות מאוד גבוהות של אלדולאזה תתקבלנה במחלת ניוון שרירים ע"ש Duchenne, ב-limb-girdle dystrophy, בדרמאטוציוזיטיס, בפולימיוזיטיס, ברבדומיוליזה, מיוגלובינוריה וכן בנגיעות בטפיל טריכינלה-trichinosis. רמות מוגברות של אלדולאזה נמצא גם בהפאטיטיס (במקביל לעלייה דומה ברמת האנזים SGPT), אך גם במצבים מגוונים כאוטם שריר לב, פנקראטיטיס חריפה, נמק רקמתי, ובממאירויות שונות עם גרורות לכבד, וכן במלאנומה, בגידולים מוחיים, בממאירות של מערכת העיכול, בלויקמיה גרנונולוציטית, באנמיה מגאלובלסטית או המוליטית, ב-60 עד 80% ממטופלים במצבים חריפים של סכיזופרניה או מצבי פסיכוזה, בצפדת (טטאנוס), במחלת MaArdle, וב-infectious mononucleosis. |
| + | |||
במחלות עם פגיעה משנית בתפקוד שרירים כמו טרשת נפוצה או במיאסטיניה גרביס רמות אלדולאזה בדם תקינות. כאשר מסת השריר קטֵנה, כך תפחת גם רמת אלדולאזה בדם. | במחלות עם פגיעה משנית בתפקוד שרירים כמו טרשת נפוצה או במיאסטיניה גרביס רמות אלדולאזה בדם תקינות. כאשר מסת השריר קטֵנה, כך תפחת גם רמת אלדולאזה בדם. | ||
| − | == הוראות לביצוע הבדיקה | + | == הוראות לביצוע הבדיקה == |
אין צורך בצום. יש לקחת דם במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) או במבחנת הפארין (פקק ירוק), ולסרכז אותו בהקדם. נסיוב או מפלזמה המוליטיים אינם ראויים למדידת אלדולאזה. | אין צורך בצום. יש לקחת דם במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) או במבחנת הפארין (פקק ירוק), ולסרכז אותו בהקדם. נסיוב או מפלזמה המוליטיים אינם ראויים למדידת אלדולאזה. | ||
| + | |||
| + | |||
| + | {{ייחוס|[[משתמש:בן עמי סלע|פרופ' בן-עמי סלע]]}} | ||
| + | |||
| + | [[קטגוריה:בדיקות מעבדה]] | ||
גרסה מ־07:18, 22 בדצמבר 2010
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| אלדולאזה | |
|---|---|
| Aldolase | |
| {{{תמונה}}} | |
{{{כיתוב תמונה}}}
| |
| מעבדה | כימיה בדם |
| תחום | הערכת מפגעי שריר ומחלות שריר כרוניות |
 | |
| יחידות מדידה | יח' פעולה לליטר; U/L |
| טווח ערכים תקין | מבוגרים-1.0 עד 7.5 יחידות לליטר; ביילודים ותינוקות עד גיל 7 ימים ערכים הגבהים פי-4 מערכי הנורמה במבוגרים; בילדים בגיל 10 חודשים עד שנתיים-3.4 עד 11.8 יחידות לליטר; בילדים מגיל שנתיים עד גיל 16 שנה-1.2 עד 8.8 יחידות לליטר |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מטרת הבדיקה
בחינה של מפגע ראשוני בתא שריר שאינו על רקע פגיעה עצבית הגורמת לנזק משני לרקמת השריר.
בסיס פיזיולוגי
אלדולאזה הוא אחד מאנזימי הביניים במהלך הגליקוליזה, והוא מפרק את המצע fructose-1,6-diphosphate ליצירת דיהידרוקסי-אצטון פוספאט וכן גליצראלדהיד 3-פוספאט. בשנות ה-70 וה-80 היה אנזים זה מקובל כמדד לפגיעה בשריר, המביאה לעלייה ברמתו בדם. יתרה מכך, המחשבה המקורית הייתה שאם הפגיעה בשריר היא משנית למפגע של מערכת העצבים, לא תהיה לכאורה עלייה ברמת אלדולאזה. אך במרוצת השנים פחת העניין במדד זה עד כדי המלצה של מספר גופי בריאות לחדול מביצוע בדיקה זו מסיבות אחדות: האנזים נפוץ לא רק בשרירי שלד ולב, אלא גם מופיע בכליה ובמוח וכן בתאי כבד. הניסיון שנרכש עם אנזימים מקבילים כמו CPK, טרנסאמינאזות (SGOT ו-SGPT) ואף LDH (לקטאט דהידרוגנאזה), מייתר את הצורך למדוד רמות אלדולאזה. סקר גדול שהתפרסם ב-Clinical Chemistry כבר ב-1985, העלה ספק בנחיצות של מדידת אלדולאזה במצבים של polymyositis, או מחלות דלקתיות ומפגעים אחרים של רקמת שריר בעידן של שימוש רווח ב-CPK.
פענוח תוצאות הבדיקה
תוצאות מאוד גבוהות של אלדולאזה תתקבלנה במחלת ניוון שרירים ע"ש Duchenne, ב-limb-girdle dystrophy, בדרמאטוציוזיטיס, בפולימיוזיטיס, ברבדומיוליזה, מיוגלובינוריה וכן בנגיעות בטפיל טריכינלה-trichinosis. רמות מוגברות של אלדולאזה נמצא גם בהפאטיטיס (במקביל לעלייה דומה ברמת האנזים SGPT), אך גם במצבים מגוונים כאוטם שריר לב, פנקראטיטיס חריפה, נמק רקמתי, ובממאירויות שונות עם גרורות לכבד, וכן במלאנומה, בגידולים מוחיים, בממאירות של מערכת העיכול, בלויקמיה גרנונולוציטית, באנמיה מגאלובלסטית או המוליטית, ב-60 עד 80% ממטופלים במצבים חריפים של סכיזופרניה או מצבי פסיכוזה, בצפדת (טטאנוס), במחלת MaArdle, וב-infectious mononucleosis.
במחלות עם פגיעה משנית בתפקוד שרירים כמו טרשת נפוצה או במיאסטיניה גרביס רמות אלדולאזה בדם תקינות. כאשר מסת השריר קטֵנה, כך תפחת גם רמת אלדולאזה בדם.
הוראות לביצוע הבדיקה
אין צורך בצום. יש לקחת דם במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) או במבחנת הפארין (פקק ירוק), ולסרכז אותו בהקדם. נסיוב או מפלזמה המוליטיים אינם ראויים למדידת אלדולאזה.