כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "דיסאוטונומיה משפחתית - Familial dysautonomia"
| שורה 222: | שורה 222: | ||
====טיפול בעיניים==== | ====טיפול בעיניים==== | ||
| − | הטיפול | + | הטיפול בעיניים כולל מתן טיפות עיניים מלאכותיות באופן יומיומי ולמשך כל החיים, בנוסף לסגירת צינורות הדמעות. |
====טיפול בכליות==== | ====טיפול בכליות==== | ||
| − | הירידה בתפקודי כליות עלולה | + | הטיפול בכליות הוא טיפול תומך, היות ובמהלך השנים הירידה בתפקודי כליות עלולה להידרדר ל[[אי ספיקת כליות]], בהמשך נדרשים טיפולי [[דיאליזה] והשתלת כליה. |
| − | ====טיפול | + | ====טיפול ב[[עקמת]] גבית==== |
| − | + | הטיפול בעקמת גבית כולל פיזיותרפיה, לבישת מחוך ובמקרים מסוימים ניתוח של איחוי חוליות. | |
===טיפול עתידי=== | ===טיפול עתידי=== | ||
| שורה 236: | שורה 236: | ||
====מבנה הגן IKBKAP ותפקידו==== | ====מבנה הגן IKBKAP ותפקידו==== | ||
| − | הגן IKBKAP מכיל 37 אקסונים ומקודד לחלבון IKAP המורכב מ-1,332 חומצות אמינו. חלבון זה מהווה אחת משש תת יחידות המרכיבות קומפלקס חלבוני גידול (Elongation complex) המעורב בהארכת רנ"א שליח | + | הגן IKBKAP מכיל 37 אקסונים ומקודד לחלבון IKAP המורכב מ-1,332 חומצות אמינו. חלבון זה מהווה אחת משש תת יחידות המרכיבות קומפלקס חלבוני גידול (Elongation complex) המעורב בהארכת רנ"א שליח במהלך השעתוק. בנוסף קיימות עדויות מעבדתיות כי IKAP קיים גם באופן עצמאי שלא כחלק מן הקומפלקס האמור, אך תפקידו ככזה טרם הובהר. |
====תפקיד החלבון IKAP בהתפתחות המחלה==== | ====תפקיד החלבון IKAP בהתפתחות המחלה==== | ||
| שורה 255: | שורה 255: | ||
כיום יש שלוש מעבדות בעולם העוסקות בפיתוח מודל עכבר הסובל מד"מ לבדיקת השפעת תרופות והבנת מנגנוני המחלה{{הערה|שם=הערה27|}}. החוקרים ממשיכים בניסיונות לטיפולים חדשים הפועלים ישירות על פעילות הגן או על התפקוד הקליני. הניסיונות כוללים: | כיום יש שלוש מעבדות בעולם העוסקות בפיתוח מודל עכבר הסובל מד"מ לבדיקת השפעת תרופות והבנת מנגנוני המחלה{{הערה|שם=הערה27|}}. החוקרים ממשיכים בניסיונות לטיפולים חדשים הפועלים ישירות על פעילות הגן או על התפקוד הקליני. הניסיונות כוללים: | ||
# ניסיון להעלאת רמת רנ"א אשר יוצר גם חלבון תקין וגם חלבון לא תקין. | # ניסיון להעלאת רמת רנ"א אשר יוצר גם חלבון תקין וגם חלבון לא תקין. | ||
| − | # ניסיון להשרות תיקון במנגנון החיתוך | + | # ניסיון להשרות תיקון במנגנון החיתוך של הרנ"א. |
| + | עד כה היו הצלחות מסוימות בתאי רקמה של חולי ד"מ במעבדה אך עדיין לא מספקות דיין בניסיונות קליניים. | ||
==פרוגנוזה== | ==פרוגנוזה== | ||
המחלה מורכבת מאד וקשה ועם זאת, הבנת המחלה וטיפולים מתקדמים שיפרו מאד את המצב הקליני ואנו עדים לעלייה בתוחלת החיים במחלה זו. | המחלה מורכבת מאד וקשה ועם זאת, הבנת המחלה וטיפולים מתקדמים שיפרו מאד את המצב הקליני ואנו עדים לעלייה בתוחלת החיים במחלה זו. | ||
| − | עקב הבנה טובה יותר של המחלה וטיפולים מתאימים, יש עלייה משמעותית בתוחלת החיים של החולים וירידה בתמותה. אפשרות ביצוע בדיקה גנטית | + | עקב הבנה טובה יותר של המחלה וטיפולים מתאימים, יש עלייה משמעותית בתוחלת החיים של החולים וירידה בתמותה. אפשרות ביצוע [[בדיקה גנטית טרם השרשה]] |
| − | (PGD{{כ}} ,Pre-implantation Genetic Diagnosis) | + | (PGD{{כ}} ,Pre-implantation Genetic Diagnosis) ו[[בדיקות טרום לידתיות]] הביאה לירידה במספר החולים החדשים אך עדיין נולדים ילדים עם תסמונת זו{{הערה|שם=הערה28|}} בעיקר לזוגות שנישאו לפני שנת גילוי הגן לד"מ ולא מודעים לקיום בדיקות גנטיות חדשות שיש לעשותן. |
==דגלים אדומים== | ==דגלים אדומים== | ||
גרסה מ־14:59, 3 בדצמבר 2014
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| דיסאוטונומיה משפחתית | ||
|---|---|---|
| Familial dysautonomia | ||
| ||
| ICD-10 | Chapter G 90.1 | |
| ICD-9 | 742.8 | |
| MeSH | D004402 | |
| יוצר הערך | פרופ' חנה מעין, נעמה הולצר RN, ד"ר אוולין יובציב | |
המחלה דיסאוטונומיה משפחתית (ד"מ) תוארה לראשונה בשנת 1949 ע"י ד"ר קונרד ריליי וד"ר ריצ'רד דיי ונקראת גם על שמם תסמונת ריליי-דיי (Riley-Day syndrome).
ד"מ שייכת לקבוצת המחלות נוירופתיות תורשתיות תחושתיות ואוטונומיות (HSAN ,Hereditary Sensory and Autonomic Neuropathy) שהן למעשה קבוצת מחלות תורשתיות המאופיינות בפגיעה במערכת העצבים הבלתי-רצונית (Autonomicׁ) והתחושתית. המחלה מוגדרת כ-HSAN III בקבוצה זו ומהווה מודל להבנת מערכת העצבים הבלתי-רצונית והשפעתה על מערכות גוף שונות.
המחלה מועברת מדור לדור בתורשה אוטוזומלית-רציסיבית והיא מאופיינת בליקוי תפקודי של רוב המערכות בגוף הנגרם כתוצאה מהפגיעה הנרחבת במערכת העצבים.
אפידמיולוגיה
ד"מ מופיעה במגזר היהודי-אשכנזי בשכיחות של 1:3700 [1]. שכיחות הנשאים במגזר זה היא 1:32 ובתת קבוצה של המגזר, קר יהודים אשכנזים ממוצא פולני שיעור הנשאות הגנטית הוא 1:18[2].
אטיולוגיה
הגורם למחלה הנו גנטי והוא תוצאה של מוטציות שונות בגן IKBKAP (Inhibitory of Kappa light polypeptide gene enhancer in B cells, Kinase complex Associated Protein) [3], [4] שנמצא על הזרוע הארוכה של כרומוזום 9 (q319) ומקודד לחלבון IKAP-IkK (IKappa B Kinase Complex Associated Protein). בשנת 1993 מופה הפגם הגנטי, קרי המוטציה העיקרית שגורמת למחלה ובשנת 2001 זוהה הגןIKBKAP לד"מ. החלבון IKAP הוא חלק מקומפלקס חלבוני המעורב בהארכת רנ"א שליח (Messenger RNA) במהלך השעתוק. כיום ידועות שלוש מוטציות בגן זה האחראיות למחלה. המוטציות המוכרות הינם:
המוטציה העיקרית
מוטציה זו (מתוארת בשפה הגנטית כ-C1→6T+IVS20) היא הנפוצה ביותר והיא מופיעה בכ-99.5% מהמקרים[3],[4] באופן הומוזיגוטי. מקור המוטציה הוא בשחלוף בסיסים בדנ"א: תימין (Thymineׁ) מוחלף בציטוזין (Cytosine) בבסיס מספר שש של אינטרון 20 בגן IKBKAP. המוטציה משפיעה על חיתוך הm-RNA (Splicing) כך שמוחסר אקסון 19 מה-mRNA ונוצר חלבון קצר מהרגיל.
בקרב חולי ד"מ נתגלה כי ישנו שוני ביחס הכמותי בין החלבון התקין לחלבון מקוצר כתלות בסוג הרקמה [3].
לדוגמא, ברקמות מוח החלבון העיקרי הוא החלבון הקצר (המוטנטי) ואילו בתאים לימפובלסטים (Lymphoblast) ותאי סיב (Fibroblast) החלבון העיקרי שנמצא הוא החלבון התקין. ההסבר המשוער לתופעה זו הוא ביצוע של חיתוך אלטרנטיבי (alternative splicing) בגן בהתאם לסוגי הרקמות השונות.
המוטציה השנייה
מוטציה זו (מתוארת בשפה הגנטית כ-R696P) היא נדירה למדיי ומופיעה באופן הטרוזיגוטי בכ-0.5% מכלל חולי ד"מ [3]. מקור המוטציה הוא בשחלוף בסיס בדנ"א: ציטוזין (Cytosine) מוחלף בגואנין (Guanine) בבסיס מספר 73 באקסון 19 בגן IKBKAP. המוטציה מתורגמת להחלפת חומצת האמינו ארגינין בפרולין ומשערים שהיא פוגעת באתר הזירחון של חומצת האמינו טראונין (הודגם כי חלבון IKAP עם מוטציה זו הנו בעל יכולת זירחון מופחתת)
המוטציה השלישית
מוטציה זו (מתוארת בשפה הגנטית כ-P914L) נתגלתה רק במשפחה אחת בעולם (אחד ההורים אינו יהודי אשכנזי מוכר, אך יתכן שהגן עבר מדורות קודמים)[5] והיא מופיעה באופן הטרוזיגוטי. מקור המוטציה הוא בשחלוף בסיס בדנ"א: תימין (Thymineׁ) מוחלף בציטוזין (Cytosine) בבסיס החמישי באקסון 26 בגן IKBKAP. המוטציה מתורגמת להחלפת חומצת האמינו פרולין ללויצין.
קליניקה
חולי ד"מ סובלים מפגיעה במערכת העצבים הבלתי-רצונית והתחושתית הנגרמת עקב תהליך ניווני המתקדם עם השנים [6]. עקב חשיבותה הרבה של מערכת העצבים לתפקודן של המערכות השונות, פגיעה בה מביאה לפגיעה תפקודית רב-מערכתית הכוללת פגיעה במערכות ובאיברים הבאים:
- מערכת העיכול
- מערכת הנשימה
- השלד
- מערכת הלב וכלי דם
- עיניים
- כליות[7]
- עור
חשוב לציין כי התמונה הקלינית שונה בחומרתה בחולים שונים ובאותו חולה בגילאים שונים.
מערכת העצבים
בחולי ד"מ חלה ירידה תפקודית במערכת העצבים עקב תהליך ניווני המתקדם עם השנים. התמונה הקלינית כוללת פגיעה במערכת העצבים ההיקפית והמרכזית.
ניתוח התמונה הפתולוגית וההדמייתית של המחלה עשוי לתרום להבנתה.
- בבדיקה פתולוגית בחולי ד"מ עלו הממצאים הבאים:
- נצפו חסרים במספר תאי עצב ובסיבי העצב התחושתיים[7], הפגיעה היא בעיקר בסיבים המובילים גירויי כאב וטמפרטורה.
- נמצא ניוון בגנגליונים סימפתטיים ובחוט השדרה (intermediolateral column).
- נמצא ברקמות המוח רמת רנ"א שליח תקין נמוכה ביותר.
- הממצאים שעלו מבדיקות ההדמיה הם [8]:
- ירידה כללית של החומר הלבן בעיקר באונה המצחית העלולה להפריע לתפקודים קוגניטיביים ונוירו-פסיכולוגיים וכן למעגלים בלתי-רצוניים.
- שינויים מבניים קטנים באזור האופטי ובגבעולים של המוח הקטן (Cerebellar peduncles) היכולים להסביר הפרעות בראיה והליכה
מערכת העצבים ההיקפית
מערכת העצבים האוטונומית
פגיעה במערכת הבלתי רצונית מלווה בשינויים בחום הגוף (תת חום/חום גבוה) והזעה מרובה. כמו כן חולים אלו סובלים מהתקפים המכונים "התקפים דיסאוטונומיים". התקפים אלו פורצים בתגובה למצבי דחק גופניים (למשל דלקת וירלית או חיידקית, החזר קיבתי-וושטי, זמן טרם-וסת באישה, עצירות וכאב) ורגשיים (התרגשות, כעס ועייפות) ומתבטאים בתסמינים הבאים:
- בחילות והקאות הנמשכות דקות, שעות או ימים ושבועות
- עליית לחץ-דם
- דופק מהיר
- כתמי סומק על פני העור (blotching)
- ריור רב
- עצבנות
- תוקפנות והזעה מרובה
- לעתים מופיעות תנועות מחזוריות של שפשוף הידיים על פני הגוף
התהליכים המתרחשים בגוף בזמן התקף ומהות ההתקף עדיין לא לגמרי מובנים, אך ידוע שההתקף מלווה ברמות גבוהות של דופאמין.
מערכת העצבים המוטורית (Motor system)
ליקויים במערכת העצבים התנועתית כוללים את התסמינים הבאים:
- מתח שרירים נמוך (היפוטוניה) בעיקר בילדות
- ירידה בכוח גס
עם זאת בדיקת הולכה עצבית, ((Electromyography (EMG) ובדיקות הולכה מוטורית הן לרוב תקינות.
מערכת העצבים התחושתית
ליקויים במערכת העצבים התחושתית כוללים את התסמינים והסימנים הבאים:
- שינויים בתחושת כאב ובתחושת חום וקור
- ירידה בחוש הטעם
- חולשת החזרים גדיים
- ירידה בהחזר הקרנית
- לשון חלקה- פקעיות הטעם בקדמת הלשון הן מועטות, קטנות או חסרות.
כמו כן בדיקות של מוליכות עצבית תחושתית מראות על ירידה במשרעת החשמלית עם מהירויות הולכה חשמלית תקינות[7].
מערכת העצבים המרכזית
ליקויים במערכת העצבים המרכזית כוללים את התסמינים הבאים:
- עיכוב בהשגת אבני דרך התפתחותיות
- שיעור גבוה של פרכוסים (70%), ברובם על רקע היפוקסיה או היפונתרמיה
- הליכה אטקסית (ברוב החולים)
- ריצוד עיניים (Nystagmus)
אינטיליגנציה ומצב רגשי
אינטיליגנציה והשכלה
החולים במחלה סובלים מתסמינים שונים של פגיעה קוגניטיבית עקב הפגיעות השונות במערכת העצבים. הליקויים האופייניים למערת זאת הינם:
- שיעור גבוה של קשיי למידה ובעיות ריכוז
- בעיות של תפיסה וחשיבה מופשטת
- בעיות בדיבור
- הפרעה בתיאום (Coordination) בכתיבה
- פגיעה בהשכלה: היעדרויות מבית הספר בגלל המחלה תורמות לפער בלימודים
- רמת האינטיליגנציה: בכ-60% רמת האינטליגנציה שמורה ובחלקם אף גבוהה מהממוצע. חשוב לציין כי מבחנים הבודקים מנת משכל (Intelligence Quotient, IQ) אינם משקפים את האינטליגנציה האמתית של חולי ד"מ מאחר והם סובלים מבעיות תנועתיות ותיאום לקוי המשפיעים על הציון
בעיות רגשיות וחברתיות
עקב מחלתם הקשה, חולי ד"מ סובלים מבעיות נפשיות וחברתיות נלוות. למרות זאת, יש לציין אופי חם, רגישות, כוח רצון ואהבה לחיים. תקופת ההתבגרות קשה במיוחד. החולים לעתים ילדותיים ומבחינה רגשית לא תמיד בשלים לגילם. בשלב מאוחר יותר נוצרות בעיות הקשורות למודעות שמחלתם היא קשה וכרונית, לשונות ולדימוי העצמי. רוב הילדים חברותיים, אך יש ביניהם הסובלים מדיכאון והסתגרות.
רגישות לתרופות
ישנה רגישות יתר לתרופות הפועלות על מערכת העצבים האוטונומית. הזלפת פילוקרפין בריכוז נמוך מאד (0.0625%) תביא להתכווצות האישון של חולה ד"מ אך לא תשפיע על בן אדם בריא. רגישות זו חשובה בטיפול התרופתי בחולים וכן משפיעה במיוחד על תנודות בלחצי הדם המביאות לבעיות קשות בזמן הרדמה שלהם לצורך ניתוח.
מערכת העיכול
מערכת העיכול בחולי ד"מ כמו יתר המערכות בגוף לוקה בבעיות עצבוב. כראייה לכך נמצא כי צפיפות תאי העצב בתוספתן של מערכת העיכול בחולי ד"מ קטנה פי 3.2 מהצפיפות בתוספתנים של אוכלוסיה בריאה[9]. עקב העצבוב הלקוי מערכת העיכול בחולי ד"מ מאופיינת בחוסר תיאום (Coordination) של פעילות השרירים אשר גורם לתנועתיות לא תקינה ופעילות שוערים לקויה. ליקויים אלו אחראים לתסמינים הקליניים האופייניים למערכת העיכול. התמונה הקלינית כוללת את הסימנים הבאים:
- קשיים במציצה ובבליעה, שאיפת נוזלים לריאות (Aspiration) וריור רב (תסמינים אלו מתבטאים מיד לאחר הלידה)
- נטייה להחזר קיבתי-וושטי (Gastro Esophageal Reflux GER). היות וההחזר בחלקו נפלט כהקאה ובחלקו נשאף לריאות, הוא גורם לדלקות ריאות חמורות וקשיי ההאכלה אשר מוביל לכשל בגדילה של הילד
- הפרעה ביציאות המתבטאת בתנועתיות יתר הגורמת שלשול, או בתנועתיות ירודה המובילה לעצירות
מערכת הנשימה
מערכת הנשימה בחולי ד"מ לוקה במספר תהליכים פתולוגים. הליקויים האופייניים למערכת זו הם:
- נטייה לדלקות ריאות חוזרות עקב שאיפת נוזלים לריאות. ברוב המקרים הדלקות החוזרות גורמות להתפתחות שינויים כרוניים בריאות
- מחלת ריאה רסטריקטיבית (Restrictive lung diseases) עקב עקמת גבית חמורה מתרחשת בחלק מן החולים. המחלה מאופיינת בהחמרת תפקודי הנשימה וירידת נפח ריאתי
- מתרחשת ירידה בתגובתיות של מנגנון הנשימה לשינויים בגזים (דו-תחמוצת הפחמן וחמצן)[10],[11] עקב פגיעה בתפקוד קולטני-חישה ׁ(Chemoreceptorׂ)
- הפסקות נשימה בבכי שהן קשות מהרגיל וכן הפסקות נשימה בשינה[7] עלולות להתרחש בחלק מן החולים
- התעלפות או אף דום נשימה עקב היפוקסיה המלווה בירידת לחץ הדם[7] עלולים להתרחש בחלק מן החולים
מערכת השלד
מערכת השלד בחולי ד"מ לוקה במספר תהליכים פתולוגים. הליקויים האופייניים למערכת זו הם:
- התפתחות עקמת בעמוד השדרה (ברוב החולים) אשר עלולה להיות חמורה ולפגוע בתפקודי הריאות
- דלדול עצם (Osteoporosis) ונטייה מוגברת לשברים[12] (אם כי תחושת הכאב בזמן השבר פחותה או כמעט חסרה) עלולים להתרחש בחלק מהחולים
- עלול להתפתח נמק בעצמות עקב אספקת דם ירודה[7]
מערכת הלב וכלי הדם
מערכת הלב וכלי הדם בחולי ד"מ לוקה במספר תהליכים פתולוגים. הליקויים האופייניים למערכת זו הם:
- חוסר יציבות בערכי לחץ הדם אשר היא אחת ההסתמנויות הבולטות במחלה והיא מאפיינת במצבים הפתולוגים הבאים:
- נטייה לצניחת לחץ דם במעבר משכיבה לעמידה (orthostatic hypotension) ללא פיצוי בהעלאת דופק. שינויים קיצוניים בלחץ הדם יכולים להתרחש תוך שניות ועלולים לגרום לסחרחורת ולהתעלפויות, עם זאת ישנה הסתגלות יחסית של המוח לשינויים בלחץ הדם[13]
- ישנה נטייה לפתח לחץ דם גבוה בזמן שכיבה
- בזמן התקף דיסאוטונומי יש נטייה לדופק מהיר וללחץ דם גבוה
- חולי ד"מ סובלים משכיחות גבוהה יותר של הפרעות קצב כגון: תסמונת QT מוארך, הפרעות קצב איטיות (Bradycardia) ואסיסטולות [7] [14]
- עיבוי חדרי הלב מתרחש בחלק מהחולים
- ישנה ירידה בעצבוב סימפתטי של הלב [15]
עיניים
חולי ד"מ סובלים ממספר שינויים פתולוגים המתרחשים בעיניים. הליקויים האופייניים הם:
- דלקות וכיבים בעיניים, צלקות בקרנית וירידה בכושר הראייה עד עיוורון. תסמינים אלו מתפתחים עקב עצבוב לקוי של מערכת הראייה הגורם להעדר דמעות (החל מגיל 3 חודשים), תחושה ירודה בקרנית והעדר החזר המצמוץ.
- ירידה בחדות הראייה עקב התנוונות הדרגתית של עצב הראייה (Optic atrophy). התנוונות עצב הראייה קשורה בעיקר לירידה בסיבים הפפילומקולריים. לאחרונה תואר במחקר הפגם בעצב הראיה [16] בחולים אלו, בבדיקת עיניים של 16 חולים עלו הממצאים הבאים:
- ב-32 עיניים נמצא חיוורון רקתי (Temporale) וב-7 עיניים חיוורון רקתי מפושט
- ב-24 עיניים נמצא ממצא של הפרעה בתנועתיות העיניים
- ב-27/32 עיניים נמצא קוצר ראייה
כליות
הכליות, כמו יתר המערכות בגוף מאופיינות בעצבוב לקוי, ואכן בתמונה הפתולוגית של הכליות נמצא חסר בסיבי עצב המגיעים לכלי הדם המזינים את הכליות. לאורך זמן עלולים להיווצר הצטלקויות בפקעיות הכליה (Glomerulosclerosis) [7] כתוצאה מהתייבשות, שינויים בלחץ הדם וירידה בעצבוב. בהמשך עלולה להיווצר אי-ספיקת כליות סופנית.
עור
בעור יש שינויים בעצבוב ובמוליכים העצביים הגורמים לתסמינים שונים (ראה להלן)[17] וכן יש ירידה כללית ברמת המוליכים העצביים בדם[18]. פגיעה בעצבוב העור בחולי ד"מ גורמת למגוון תסמינים, התסמינים האופייניים הם:
- הזעת יתר
- כתמי אודם על העור (Blotching) בזמן התרגשות ואוכל
- ירידה ברגישות לחום
- כאב באזורי עור שונים
- עקב לחצי דם נמוכים קצות הגפיים קרות או כחולות ולעתים בצקתיות
- תגובה לקויה להיסטמין
לידה והתפתחות
לידה במצג עכוז מופיעה ב-25%. יש חוסר שגשוג עם פיגור בעליית גובה ומשקל.
אבחנה
- סימנים ותסמינים רפואיים מתאימים.
- מבחן היסטמין: הזלפת היסטמין מהול 1:10,000, ו-1:1,000 על שריטה בעור או בהזרקה תת-עורית. באדם בריא התגובה היא של הרמת עור קלה (wheal) וסביבה מתפתח איזור אדום בקוטר 3-2 ס"מ (תלוי במיהול) שהוא flared. בחולי ד"מ יש wheal, אך אין flare, בגלל היעדר סיבי עצב היקפיים מסוג C.
- מבחן פילוקרפין (0.0625%) או מטהכולין (2.5%) - כפי שצוין לעיל, לחולי ד"מ יש רגישות יתר לחומרים הפועלים על המערכת הבלתי-רצונית. מבחן זה מבוסס על עובדה זו. הפילוקרפין הוא חומר המגרה את המערכת הפארא-סימפתטית. החומר בריכוז נמוך ביותר מוזלף לעין וגורם להתכווצות האישון.
- מבחן גנטי הוא זמין היום ברוב בתי החולים בארץ. הוא עוזר במיוחד במקרים שאינם חד משמעיים.
במרכזים רפואיים רבים בארץ ובעולם נעשות בדיקות טרום לידתיות ובדיקות לאיתור חולים ונשאי הגן. הבדיקה מבוצעת בחומר גנטי המצוי בתאי דם, בתאי מי שפיר או בתאי השליה של העובר. הבדיקות למחלת ד"מ כלולות בסל הבריאות לאוכלוסיה של יהודים אשכנזים בארץ מאז שנת 2008.
טיפול
מאחר ותפקוד הגן עדיין לא ידוע הטיפול הוא בעיקרו טיפול תומך, קרי טיפול בתסמיני המחלה. עם זאת מתבצעים מחקרים שמטרתן הבנת תפקוד הגן ומציאת טיפול מתאים למחלה.
טיפול תומך למחלה
טיפול בהתקפים דיסאוטונומים
הטיפולים השונים בהתקף החריף מכוונים להפחתת תסמיני המחלה. התרופות אשר נמצאות בשימוש הן בנזודיאזפינים וClonidine. ניתן לתת טיפול נוסף מניעתי. התרופות אשר בשימוש למניעת התקפים הן:
טיפול בהחזר קיבתי-וושטי והשלכותיו על מערכת הנשימה
ההחזר הקיבתי-וושטי גורם לחסר התזונתי וסכנת שאיפת המזון לריאות, כמו כן לחולי ד"מ יש עלייה בצריכה המטבולית ואיבוד נוזלים מוגבר בזיעה. הטיפול בהחזר הקיבתי-וושטי ובהשלכותיו כולל:
- ניתוח מסוג פונדופליקציה על-שם Nissen למניעת ההחזר (מתבצע במרבית החולים)
- ניתוח מסוג גסטרוסטומיה המאפשר הזנה דרך קיר הבטן (percutaneous endoscopic gastrostomy; PEG).
- תזונה עשירה בקלוריות וכן מתן נוזלים בכמות רבה לשמירה על לחץ דם תקין.
ניתוחים אילו הפחיתו באופן משמעותי את התחלואה והתמותה מסיבה ריאתית
טיפול בעיניים
הטיפול בעיניים כולל מתן טיפות עיניים מלאכותיות באופן יומיומי ולמשך כל החיים, בנוסף לסגירת צינורות הדמעות.
טיפול בכליות
הטיפול בכליות הוא טיפול תומך, היות ובמהלך השנים הירידה בתפקודי כליות עלולה להידרדר לאי ספיקת כליות, בהמשך נדרשים טיפולי [[דיאליזה] והשתלת כליה.
טיפול בעקמת גבית
הטיפול בעקמת גבית כולל פיזיותרפיה, לבישת מחוך ובמקרים מסוימים ניתוח של איחוי חוליות.
טיפול עתידי
מבנה הגן IKBKAP ותפקידו
הגן IKBKAP מכיל 37 אקסונים ומקודד לחלבון IKAP המורכב מ-1,332 חומצות אמינו. חלבון זה מהווה אחת משש תת יחידות המרכיבות קומפלקס חלבוני גידול (Elongation complex) המעורב בהארכת רנ"א שליח במהלך השעתוק. בנוסף קיימות עדויות מעבדתיות כי IKAP קיים גם באופן עצמאי שלא כחלק מן הקומפלקס האמור, אך תפקידו ככזה טרם הובהר.
תפקיד החלבון IKAP בהתפתחות המחלה
מאז גילוי הגן נעשים ניסיונות להבין את תפקודו ואת המנגנון שבעטיו הפגם בחלבון IKAP מוביל להופעת המחלה. ייתכן והחלבון מעורב בתהליך התגובה למצבי לחץ. לאחרונה[20] התגלו שניי תפקידים חשובים של החלבון:
- הוא קשור לוויסות גנים הקשורים במיון של אוליגודנדרוציטים (Oligodendrocytes) וליצירה ותחזוק של מעטפות המיאלין של תאי העצב.
- הוא בעל תפקיד חשוב בפעילות הגנים האחראים לארגון המיקרוטובולי (Microtubule) בתא שהם מרכיב חשוב בשלד התא[21].
חומרים המשפיעים על רמות החלבון בדם
בשנים האחרונות נעשים ניסיונות לתיקון מנגנון החיתוך של הרנ"א ולהעלאת רמת החלבון התקין.
מספר מחקרים פורסמו על כך שתוספי מזון מסוימים יכולים להעלות את רמת החלבון התקין בתאים של חולי ד"מ במעבדה.
נמצא כי החומר קינטין (Kinetin) ואפיגלוקטצין (Epigallocatechin gallate EGCG) הנמצא בתה ירוק[22] [23] מעלים את כמות החלבון הבריא בתאים ואילו גניסטאין (Genistein) [22], טוקוטרינול (Tocotrienol) [22] ופוספטידילסרין (Phosphatidylserine)[24] מעלים הן את החלבון המוטנטי והן את החלבון הבריא.
כיום, ישנו ניסיון לפיתוח תאי עצב מתאי גזע ולהשפיע על תאי העצב באמצעות החומרים שתוארו [25],[26]. עתה אף מתבצעים ניסויים קליניים בהם נותנים חומרים אלה לחולי ד"מ, אך הם עדיין לא הביאו לשינוי מהותי בביטויי המחלה.
מחקרים לטיפול עתידי
כיום יש שלוש מעבדות בעולם העוסקות בפיתוח מודל עכבר הסובל מד"מ לבדיקת השפעת תרופות והבנת מנגנוני המחלה[27]. החוקרים ממשיכים בניסיונות לטיפולים חדשים הפועלים ישירות על פעילות הגן או על התפקוד הקליני. הניסיונות כוללים:
- ניסיון להעלאת רמת רנ"א אשר יוצר גם חלבון תקין וגם חלבון לא תקין.
- ניסיון להשרות תיקון במנגנון החיתוך של הרנ"א.
עד כה היו הצלחות מסוימות בתאי רקמה של חולי ד"מ במעבדה אך עדיין לא מספקות דיין בניסיונות קליניים.
פרוגנוזה
המחלה מורכבת מאד וקשה ועם זאת, הבנת המחלה וטיפולים מתקדמים שיפרו מאד את המצב הקליני ואנו עדים לעלייה בתוחלת החיים במחלה זו. עקב הבנה טובה יותר של המחלה וטיפולים מתאימים, יש עלייה משמעותית בתוחלת החיים של החולים וירידה בתמותה. אפשרות ביצוע בדיקה גנטית טרם השרשה (PGD ,Pre-implantation Genetic Diagnosis) ובדיקות טרום לידתיות הביאה לירידה במספר החולים החדשים אך עדיין נולדים ילדים עם תסמונת זו[28] בעיקר לזוגות שנישאו לפני שנת גילוי הגן לד"מ ולא מודעים לקיום בדיקות גנטיות חדשות שיש לעשותן.
דגלים אדומים
ביבליוגרפיה
רשימת המקורות השמורה במערכת
- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה1- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה2- ↑ 3.0 3.1 3.2 3.3 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה3- ↑ 4.0 4.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה4- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה5- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה313- ↑ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה14- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה16- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה15- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה20- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה21- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה22- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה239- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה24- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה25- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה26- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה17- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה18- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה19- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה6- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה7- ↑ 22.0 22.1 22.2 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה8- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה9- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה10- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה11- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה12- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה27- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה28
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' חנה מעין ונעמה הולצר, RN, המחלקה לרפואת ילדים, המרכז הישראלי לדיסאוטונומיה משפחתית, ביה"ח האוניברסיטאי הדסה הר-הצופים ובית הספר לרפואה האוניברסיטה העברית, ירושלים. וד"ר אוולין יובציב, מחלקת שיקום, המרכז הישראלי לדיסאוטונומיה משפחתית, ביה"ח האוניברסיטאי הדסה הר-הצופים ובית הספר לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
המאמר נכתב בעזרתה החלקית של העמותה האמריקאית לדיסאוטונומיה