כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "דליות ורידים - Varicose veins"
אורלי אגמון (שיחה | תרומות) |
|||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
הוורידים ברגלים סדורים בשלוש מערכות: | הוורידים ברגלים סדורים בשלוש מערכות: | ||
| − | #המערכת העמוקה, המלווה את העורקים | + | #המערכת העמוקה, המלווה את העורקים |
| − | #המערכת השטחית שמנקזת דם לתוך המערכת העמוקה, בעיקר במפשעה ובברך | + | #המערכת השטחית, שמנקזת דם לתוך המערכת העמוקה, בעיקר במפשעה ובברך |
| − | #מערכת של ורידים מקשרים שמהלכם ניצב לציר הרגל | + | #מערכת של ורידים מקשרים שמהלכם ניצב לציר הרגל |
| − | מאחר | + | מאחר והרגליים נמצאות מתחת ללב, הדם זורם בהם כביכול הפוך - מלמטה למעלה. משאבת שרירי השוק, המופעלת בצורה הפשוטה ביותר בעת הליכה, היא הדוחפת את הדם כלפי מעלה כנגד כוח המשיכה (גרביטאציה). בנוסף, לאורכם של הוורידים, במרווחים של כ-10-15 ס"מ, ממוקמים מסתמים חד כיווניים המונעים מהדם לדלוף בחזרה כלפי מטה. כאשר המסתמים תקינים הדם זורם במערכת ללא כל בעיה. כאשר המסתמים אינם תקינים, זרימת הדם אל הלב והריאות עדיין מתקיימת כסדרה, אולם הדם ברגליים דולף כלפי מטה ויוצר עודף נפח ולחץ מקומי גדול יותר. הצטברות הדם גורמת להרחבה ולהתארכות של הוורידים. לאט לאט ובהדרגה מתבלטים הוורידים כלפי חוץ ודם דולף מתוך המערכת העמוקה אל המערכת השטחית. במשך הזמן, כתוצאה מדליפה זו ההופכת להיות קבועה, המצב הולך ומחמיר. דליות ורידים הן הביטוי השכיח ביותר ל[[אי-ספיקה ורידית]]. מוצא השם דליות הוא בשפה היוונית ופירושו דמוי אשכול ענבים. |
| − | דליות הן תוצאה ישירה של [[הריון|הריונות]], [[עודף משקל]], עבודה פיזית מאומצת ועמידה ממושכת במקום אחד | + | דליות הן תוצאה ישירה של [[הריון|הריונות]], [[עודף משקל]], עבודה פיזית מאומצת ועמידה ממושכת במקום אחד, ולעיתים הן מופיעות באופן תורשתי. המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית פרסם לאחרונה את השכיחות העדכנית של אי ספיקה ורידית באוכלוסייה. על-פי פרסום זה, כ-41% אחוז מהנשים בגיל 50 סובלות מבעיה ורידית רפואית. יתרה מכך, 60% מהאוכלוסייה (גברים ונשים) סובלים מפגיעה בתפקוד הוורידי. |
| − | |||
| − | קיימת שיטת סיווג המגדירה את הדירוג הקליני ונקראת CEAP. קיימות 6 דרגות חומרה, 1 היא הדרגה הקלה ביותר ומעידה נימים ו-6 | + | ==אפידמיולוגיה== |
| + | |||
| + | ==אטיולוגיה== | ||
| + | |||
| + | ==קליניקה== | ||
| + | |||
| + | במשך שנים רבות נתפסה בעיית הוורידים ברגליים כבעיה אסטטית בלבד מפני שהיא איננה מסכנת חיים. הסובלים מהבעיה התנהלו עם אי הנוחות והכאב ולא קיבלו טיפול רפואי. | ||
| + | |||
| + | עובדתית, במרבית המקרים מדובר בבעיה רפואית לכל דבר, והיא מלווה בתופעות אשר פוגעות בחיי היום יום מבחינת איכות החיים: גורמת כאב לאחר ובעת עמידה ממושכת, עייפות וכבדות של הרגליים, נפיחות ולעיתים גם [[גרד]]. | ||
| + | |||
| + | קיימת שיטת סיווג המגדירה את הדירוג הקליני של הדליות בורידים ונקראת CEAP {{כ}}(CEAP Classification for venous disease). לפי שיטה זו, קיימות 6 דרגות חומרה, כש-1 היא הדרגה הקלה ביותר ומעידה על נימים פגועים ו-6 היא הדרגה הקשה ביותר, המעידה על דליות עם [[כיב]] פעיל. | ||
| + | |||
| + | ==אבחנה== | ||
| + | |||
| + | האבחנה של דליות מתבצעת רק באמצעות [[אולטרא-סאונד דופלקס]] (Duplex ultrasonography), ולא על סמך המראה החיצוני כפי שנהוג היה לאבחן בעבר. | ||
==טיפול== | ==טיפול== | ||
| − | + | כיום קיימות אפשרויות טיפוליות רבות, הכוללות שיטות לא פולשניות (שמרניות או מכניות) לצד שיטות פולשניות. | |
| − | + | ===טיפול לא פולשני=== | |
| − | + | הטיפול המכני נחשב כטיפול משמר בלבד והוא מונע החמרה וסיבוכים אך למעשה איננו מטפל באי-ספיקה הוורידית. מדובר בהפעלת משאבת השרירים על-ידי הליכה מרובה והפעלת הרגליים (בעיקר בישיבה ממושכת) ובשימוש בגרביים אלסטיים, המונעים נפיחות ומפעילים לחץ על הדליות הבולטות (אלו שהן שטחיות ולכן משאבת השרירים, הנמצאת עמוק להן, איננה מסוגל ללחצן). יתרונות טיפול זה הם היותו טיפול המתאים לכולם ואיננו פולשני והעובדה שהוא מונע החמרה או סיבוך. עם-זאת, טיפול זה איננו דיפיניטיבי שכן בהסרת הגרביים התופעות תחזורנה. בנוסף, גרבי הלחץ פחות נוחות לשימוש במהלך הקיץ. | |
| + | |||
| + | ===טיפול פולשני=== | ||
| + | |||
| + | מטרת הטיפול הפולשני היא לסלק מהמערכת הוורידית את המערכת השטחית (שמשמשת כרזרבה). באופן זה, הדם יתנקז אל המערכת העמוקה וזרימת הדם תשתפר. הרווח המשני הוא השיפור האסתטי. | ||
| + | |||
| + | מבין הטיפולים הפולשניים ישנם פולשניים יותר כגון ניתוח השליפה וישנם פולשניים פחות כמו טיפול בחום, ביצירת נזק בדופן הפנימית של הוריד או בהזרקת תרופה (קצף). | ||
| + | |||
| + | ====ניתוח השליפה==== | ||
| − | + | ניתוח זה קיים כבר למעלה ממאה שנה. במהלכו תולשים ומוציאים את הוורידים הפגועים. הניתוח מבוצע ב[[הרדמה כללית]] או ב[[הרדמה אפידורלית]]. הוא משאיר צלקות מהחתכים, ההחלמה ממנו ארוכה ואחוז החזרה של הדליות לאחריו הוא גבוה, בשל הפשרה שנעשתה במהלכו לטובת האסתטיקה. | |
| − | + | ====טיפול בעזרת חום==== | |
| − | + | קיימות מספר אפשרויות לטיפול בחום: [[טיפול בלייזר]], [[טיפול בגלי רדיו]] ו[[טיפול בקיטור]]. כולם כוללים החדרת סיב אופטי, [[הרדמה מקומית]] לשם בידודו ואז צריבת הווריד מבפנים לאורך הרגל על ידי הפעלת חום, ומשיכת הסיב לאחור עד הוצאתו. האנרגיה של הלייזר או הגנרטור גורמת נזק לדופן הפנימית של הווריד. הווריד נשאר צר ומכווץ ברגל אך אין בו זרימת דם. באשר לענפים, ניתן להוסיף הזרקת קצף חד-פעמית או הוצאה של צברי דליות גדולים בחתך קטנטן. | |
| − | + | יתרונות הטיפול הם האפשרות לבצע אותו בשתי הרגליים במקביל, העובדה שמתבצע ב[[הרדמה מקומית]] וזמן ההחלמה המהיר ממנו: כעשר דקות לאחריו ניתן להתהלך, ויום למחרת ניתן כבר לחזור לפעילות רגילה. חסרונות הטיפול הם שהוא דורש סביבה סטרילית וציוד מיוחד ולכן מבוצע בחדר ניתוח. מספר ימים ועד כשבועיים לאחר הפעולה מופיעה תגובה של [[דלקת כימית]]. כמו-כן תיתכן מעט משיכה או כאב ברגל והוורידים הבולטים נעשים קשים. הפעולה בקיטור מעט מכאיבה יותר אבל יתרונה הוא האפשרות להשתמש בה כאשר לא ניתן להשתמש בלייזר או בגלי רדיו, למשל אחרי ניתוח שליפה או בנוכחות ורידים מאוד מפותלים. | |
| − | + | ====הזרקת קצף מונחית בעל-קול==== | |
| − | + | הזרקה זו מתבצעת ללא הרדמה כלל. התרופה [[Polidocanol]] פוגעת בדופן הפנימי של הווריד וסותמת אותו, כדי שלא יזרום בו דם. מהתרופה יוצרים קצף הדוחה את הדם ומאפשר לתרופה להישאר בווריד ולפעול על הדופן. ההזרקה מבוצעת תחת מתמר על-קול: הקצף מוזרק לשורשים ומשם הוא מתפשט בווריד. הטיפול מתבצע ב-3 עד 5 פגישות בממוצע, עם מרווח של כחודש בין פגישה לפגישה. טיפול זה מבוצע ללא חתכים, ללא הרדמה, ניתן לבצעו במקביל בשתי הרגליים וניתן להגיע לכל הוורידים וענפיהם. בנוסף, זהו הטיפול היחידי שניתן לבצע גם אחרי כישלון טיפולי בניתוח, בלייזר, בגלי רדיו או בקיטור. החסרון בו הוא שמדובר בטיפול ארוך בהשוואה לטיפול בחום, ובנוסף שתתכן לאחריו פיגמנטציה בעור. | |
| − | + | ===טיפול בקלאריוויין==== | |
| + | ניתן לביצוע במרפאה ולא בחדר ניתוח. כאן מוחדר סיב שקצהו מכופף בזוית. בעזרת מנוע קטן מסובבים את הסיב שגורם לנזק בדופן הפנימית. בטיפול זה אין צורך בבידוד הוריד על ידי [[הרדמה מקומית]]. תוך כדי משיכת התייל לאחור מזריקים את התרופה (פולידוקנול). היתרונות בטיפול זה הם שאין צורך בחדר ניתוח וטיפול זה מקצר את הצורך במספר רב של פגישות כמו בהזרקת הקצף. החסרונות הם שצריך להשתמש בתרופה והטיפול אינו מתאים פחות לוורידים מאוד גדולים. | ||
| + | ==פרוגנוזה== | ||
| + | |||
| + | אם לא מטפלים, נכון ובזמן, יכולים להופיע סיבוכים אשר מרבית האוכלוסיה אינה מודעת אליהם: נפיחות ו[[בצקת|בצקות]], צבע חום כהה (פיגמנטציה), דלקות וסתימות בוורידים ([[טרומבופלביטיס]]), דימום ופצעים קשיי ריפוי ([[אולקוס קרוריס]]). | ||
| + | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
גרסה מ־12:20, 26 בדצמבר 2014
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| דליות ורידים | ||
|---|---|---|
| Varicose veins | ||
| שמות נוספים | אי ספיקה ורידית, מחלת זרימה ורידית חוזרת | |
| יוצר הערך | פרופ' סמי ניטצקי | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – דליות , המערכת הוורידית
דליות ורידים הטרידו את המין האנושי כבר לפני אלפי שנים והתיעוד ההיסטורי הראשון נמצא באקרופוליס שבאתונה בצורת טבלת אבן מהמאה הרביעית לפני הספירה המוקדשת לדוקטור אמינוס.
היפוקרטס, אבי הרפואה, היה הראשון שקשר בין כיב ורידי לבין דליות.
מערכת הורידים ויצירת דליות
הוורידים ברגלים סדורים בשלוש מערכות:
- המערכת העמוקה, המלווה את העורקים
- המערכת השטחית, שמנקזת דם לתוך המערכת העמוקה, בעיקר במפשעה ובברך
- מערכת של ורידים מקשרים שמהלכם ניצב לציר הרגל
מאחר והרגליים נמצאות מתחת ללב, הדם זורם בהם כביכול הפוך - מלמטה למעלה. משאבת שרירי השוק, המופעלת בצורה הפשוטה ביותר בעת הליכה, היא הדוחפת את הדם כלפי מעלה כנגד כוח המשיכה (גרביטאציה). בנוסף, לאורכם של הוורידים, במרווחים של כ-10-15 ס"מ, ממוקמים מסתמים חד כיווניים המונעים מהדם לדלוף בחזרה כלפי מטה. כאשר המסתמים תקינים הדם זורם במערכת ללא כל בעיה. כאשר המסתמים אינם תקינים, זרימת הדם אל הלב והריאות עדיין מתקיימת כסדרה, אולם הדם ברגליים דולף כלפי מטה ויוצר עודף נפח ולחץ מקומי גדול יותר. הצטברות הדם גורמת להרחבה ולהתארכות של הוורידים. לאט לאט ובהדרגה מתבלטים הוורידים כלפי חוץ ודם דולף מתוך המערכת העמוקה אל המערכת השטחית. במשך הזמן, כתוצאה מדליפה זו ההופכת להיות קבועה, המצב הולך ומחמיר. דליות ורידים הן הביטוי השכיח ביותר לאי-ספיקה ורידית. מוצא השם דליות הוא בשפה היוונית ופירושו דמוי אשכול ענבים.
דליות הן תוצאה ישירה של הריונות, עודף משקל, עבודה פיזית מאומצת ועמידה ממושכת במקום אחד, ולעיתים הן מופיעות באופן תורשתי. המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית פרסם לאחרונה את השכיחות העדכנית של אי ספיקה ורידית באוכלוסייה. על-פי פרסום זה, כ-41% אחוז מהנשים בגיל 50 סובלות מבעיה ורידית רפואית. יתרה מכך, 60% מהאוכלוסייה (גברים ונשים) סובלים מפגיעה בתפקוד הוורידי.
אפידמיולוגיה
אטיולוגיה
קליניקה
במשך שנים רבות נתפסה בעיית הוורידים ברגליים כבעיה אסטטית בלבד מפני שהיא איננה מסכנת חיים. הסובלים מהבעיה התנהלו עם אי הנוחות והכאב ולא קיבלו טיפול רפואי.
עובדתית, במרבית המקרים מדובר בבעיה רפואית לכל דבר, והיא מלווה בתופעות אשר פוגעות בחיי היום יום מבחינת איכות החיים: גורמת כאב לאחר ובעת עמידה ממושכת, עייפות וכבדות של הרגליים, נפיחות ולעיתים גם גרד.
קיימת שיטת סיווג המגדירה את הדירוג הקליני של הדליות בורידים ונקראת CEAP (CEAP Classification for venous disease). לפי שיטה זו, קיימות 6 דרגות חומרה, כש-1 היא הדרגה הקלה ביותר ומעידה על נימים פגועים ו-6 היא הדרגה הקשה ביותר, המעידה על דליות עם כיב פעיל.
אבחנה
האבחנה של דליות מתבצעת רק באמצעות אולטרא-סאונד דופלקס (Duplex ultrasonography), ולא על סמך המראה החיצוני כפי שנהוג היה לאבחן בעבר.
טיפול
כיום קיימות אפשרויות טיפוליות רבות, הכוללות שיטות לא פולשניות (שמרניות או מכניות) לצד שיטות פולשניות.
טיפול לא פולשני
הטיפול המכני נחשב כטיפול משמר בלבד והוא מונע החמרה וסיבוכים אך למעשה איננו מטפל באי-ספיקה הוורידית. מדובר בהפעלת משאבת השרירים על-ידי הליכה מרובה והפעלת הרגליים (בעיקר בישיבה ממושכת) ובשימוש בגרביים אלסטיים, המונעים נפיחות ומפעילים לחץ על הדליות הבולטות (אלו שהן שטחיות ולכן משאבת השרירים, הנמצאת עמוק להן, איננה מסוגל ללחצן). יתרונות טיפול זה הם היותו טיפול המתאים לכולם ואיננו פולשני והעובדה שהוא מונע החמרה או סיבוך. עם-זאת, טיפול זה איננו דיפיניטיבי שכן בהסרת הגרביים התופעות תחזורנה. בנוסף, גרבי הלחץ פחות נוחות לשימוש במהלך הקיץ.
טיפול פולשני
מטרת הטיפול הפולשני היא לסלק מהמערכת הוורידית את המערכת השטחית (שמשמשת כרזרבה). באופן זה, הדם יתנקז אל המערכת העמוקה וזרימת הדם תשתפר. הרווח המשני הוא השיפור האסתטי.
מבין הטיפולים הפולשניים ישנם פולשניים יותר כגון ניתוח השליפה וישנם פולשניים פחות כמו טיפול בחום, ביצירת נזק בדופן הפנימית של הוריד או בהזרקת תרופה (קצף).
ניתוח השליפה
ניתוח זה קיים כבר למעלה ממאה שנה. במהלכו תולשים ומוציאים את הוורידים הפגועים. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית או בהרדמה אפידורלית. הוא משאיר צלקות מהחתכים, ההחלמה ממנו ארוכה ואחוז החזרה של הדליות לאחריו הוא גבוה, בשל הפשרה שנעשתה במהלכו לטובת האסתטיקה.
טיפול בעזרת חום
קיימות מספר אפשרויות לטיפול בחום: טיפול בלייזר, טיפול בגלי רדיו וטיפול בקיטור. כולם כוללים החדרת סיב אופטי, הרדמה מקומית לשם בידודו ואז צריבת הווריד מבפנים לאורך הרגל על ידי הפעלת חום, ומשיכת הסיב לאחור עד הוצאתו. האנרגיה של הלייזר או הגנרטור גורמת נזק לדופן הפנימית של הווריד. הווריד נשאר צר ומכווץ ברגל אך אין בו זרימת דם. באשר לענפים, ניתן להוסיף הזרקת קצף חד-פעמית או הוצאה של צברי דליות גדולים בחתך קטנטן.
יתרונות הטיפול הם האפשרות לבצע אותו בשתי הרגליים במקביל, העובדה שמתבצע בהרדמה מקומית וזמן ההחלמה המהיר ממנו: כעשר דקות לאחריו ניתן להתהלך, ויום למחרת ניתן כבר לחזור לפעילות רגילה. חסרונות הטיפול הם שהוא דורש סביבה סטרילית וציוד מיוחד ולכן מבוצע בחדר ניתוח. מספר ימים ועד כשבועיים לאחר הפעולה מופיעה תגובה של דלקת כימית. כמו-כן תיתכן מעט משיכה או כאב ברגל והוורידים הבולטים נעשים קשים. הפעולה בקיטור מעט מכאיבה יותר אבל יתרונה הוא האפשרות להשתמש בה כאשר לא ניתן להשתמש בלייזר או בגלי רדיו, למשל אחרי ניתוח שליפה או בנוכחות ורידים מאוד מפותלים.
הזרקת קצף מונחית בעל-קול
הזרקה זו מתבצעת ללא הרדמה כלל. התרופה Polidocanol פוגעת בדופן הפנימי של הווריד וסותמת אותו, כדי שלא יזרום בו דם. מהתרופה יוצרים קצף הדוחה את הדם ומאפשר לתרופה להישאר בווריד ולפעול על הדופן. ההזרקה מבוצעת תחת מתמר על-קול: הקצף מוזרק לשורשים ומשם הוא מתפשט בווריד. הטיפול מתבצע ב-3 עד 5 פגישות בממוצע, עם מרווח של כחודש בין פגישה לפגישה. טיפול זה מבוצע ללא חתכים, ללא הרדמה, ניתן לבצעו במקביל בשתי הרגליים וניתן להגיע לכל הוורידים וענפיהם. בנוסף, זהו הטיפול היחידי שניתן לבצע גם אחרי כישלון טיפולי בניתוח, בלייזר, בגלי רדיו או בקיטור. החסרון בו הוא שמדובר בטיפול ארוך בהשוואה לטיפול בחום, ובנוסף שתתכן לאחריו פיגמנטציה בעור.
טיפול בקלאריוויין=
ניתן לביצוע במרפאה ולא בחדר ניתוח. כאן מוחדר סיב שקצהו מכופף בזוית. בעזרת מנוע קטן מסובבים את הסיב שגורם לנזק בדופן הפנימית. בטיפול זה אין צורך בבידוד הוריד על ידי הרדמה מקומית. תוך כדי משיכת התייל לאחור מזריקים את התרופה (פולידוקנול). היתרונות בטיפול זה הם שאין צורך בחדר ניתוח וטיפול זה מקצר את הצורך במספר רב של פגישות כמו בהזרקת הקצף. החסרונות הם שצריך להשתמש בתרופה והטיפול אינו מתאים פחות לוורידים מאוד גדולים.
פרוגנוזה
אם לא מטפלים, נכון ובזמן, יכולים להופיע סיבוכים אשר מרבית האוכלוסיה אינה מודעת אליהם: נפיחות ובצקות, צבע חום כהה (פיגמנטציה), דלקות וסתימות בוורידים (טרומבופלביטיס), דימום ופצעים קשיי ריפוי (אולקוס קרוריס).
קישורים חיצוניים
- פרופ' סמי ניטצקי דליות ורידים - טיפולים מתקדמים לבעיה ותיקה, הערוץ האקדמי
- פרופ' סמי ניטצקי דליות ורידים - טיפולים חדשניים לבעיה ותיקה, הערוץ האקדמי
- פרופ' סמי ניטצקי טיפול סקלרותרפי תחת אולטראסאונד לדליות ורידים
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' סמי ניטצקי מומחה למחלות כלי דם ודליות ורידים, מנהל היחידה לכירורגיה של כלי- דם היקפיים וסגן מנהל המחלקה לכירורגיה של כלי-דם והשתלות, בקריה הרפואית רמב"ם