כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "אורגזמה נשית - Female orgasm"
| שורה 15: | שורה 15: | ||
{{הרחבה|הפרעות בתפקוד המיני}} | {{הרחבה|הפרעות בתפקוד המיני}} | ||
'''עד כמה חשובה האורגזמה הנשית לתהליך ההפריה, איך ניתן לדעת אם אישה מזייפת אביונה, מהו מנגנון הפעולה וכיצד הוא משפיע על המוח ומה עדיף יותר לאישה, אורגזמה נרתיקית או קליטוריאלית. סקירת מחקרים אחרונים בנושא אורגזמה נשית''' | '''עד כמה חשובה האורגזמה הנשית לתהליך ההפריה, איך ניתן לדעת אם אישה מזייפת אביונה, מהו מנגנון הפעולה וכיצד הוא משפיע על המוח ומה עדיף יותר לאישה, אורגזמה נרתיקית או קליטוריאלית. סקירת מחקרים אחרונים בנושא אורגזמה נשית''' | ||
| + | האורגזמה באישה היא תחושת שיא מגוונת וחולפת של הנאה עצומה. תחושה זו יוצרת מצב של ערפול הכרה ומלווה לרוב בהתכווצויות מקוצבות ובלתי רצוניות של השרירים המשורטטים ברצפת האגן, שריר הרחם וסוגר פי הטבעת. | ||
| + | האורגזמה מסיימת את תחושת הגירוי המיני והגודש בכלי הדם (לעתים חלקית בלבד) ומלווה בתחושה טובה ובסיפוק{{הערה|שם=הערה1|men and women 1. Sexual Medicine - sexual dysfunctions in Women's Orgasm - C.M Metson edition 2004}}. | ||
| − | + | ==ההבדל בין אורגזמה נשית לאורגזמה גברית== | |
| − | + | תחושת הסיפוק וההנאה והמנגנון הפיזיולוגי של האורגזמה דומים מאוד בין הגבר והאישה, אך קיים גם שוני ברור מאוד: אם משאת נפשו של הגבר הממוצע היא למשוך את הזמן עד לאורגזמה כמה שיותר, הרי שהאישה תשאף להגיע לאורגזמה כמה שיותר מהר! בנוסף, אישה יכולה להיות רב-אורגזמית והגבר לא. אישה יכולה להגיע למצב של אורגזמה ממושכת להבדיל מהגבר, וכשגבר מגיע לשלב האל-חזור באורגזמה, הוא אינו יכול לעצור תהליך גם אם הגירוי ייפסק. באישה, עם הפסקת הגירוי, האורגזמה תיפסק. יש גם שוני פיזיולוגי באופן ההתכווצות של שרירי רצפת אגן בין הגבר לאישה. האורגזמה של הגבר הכרחית ל[[תהליך הרבייה]], שכן בזמן האורגזמה יש שפיכה של נוזל הזרע, אבל לא כך הדבר לגבי האישה. | |
| − | + | ==המשמעות הרגשית של אורגזמה== | |
| − | האורגזמה | + | מבחינה רגשית, האורגזמה אצל האישה מהווה סמן לסיום המשגל ומתגמלת אותה בהנאה עצומה, כך שהיא תרצה להמשיך ולקיים יחסי מין, למרות שבזמן המשגל היא מסכנת עצמה בכניסה ל[[הריון]] ובהידבקות [[במחלות מין]]. בגלל הקושי של האישה להגיע לאורגזמה, הרי כשזו מתרחשת, חלה קרבה רגשית שהיא חשה אל הגבר, דבר שעוזר לה בבחירת בן הזוג. האורגזמה באישה דרושה לייצור אובדן גבולות פיזי ומיזוג גופני. שחרור ה[[אוקסיטוצין]] מההיפותלמוס בזמן אורגזמה (עלייה פי 4) יוצר תחושות של היקשרות עם בן הזוג. |
| + | |||
| + | ==חשיבות האורגזמה לתהליך ההפריה== | ||
| + | |||
| + | ישנן מספר תיאוריות המסבירות כיצד אורגזמה תורמת לתהליך [[הפריה]]: | ||
| + | * בזמן אורגזמה חל שחרור של Vaginal tenting (התרוממות הרחם באגן הקטן ויישור צוואר הרחם בנרתיק, דבר הקורה בזמן גירוי מיני), המאפשר לצוואר הרחם להיכנס למאגר הזרע בכיפת הנרתיק | ||
| + | * האורגזמה באישה דרושה להעצים את הגירוי המיני של הגבר ועל ידי זה להבטיח את השפיכה (ל״תפוס״ את הזרע). | ||
| + | * לאחר האורגזמה יש תחושת נינוחות שמבטיחה שהאישה תמשיך לשכב אחרי המשגל, דבר שימנע את בריחת הזרע החוצה. | ||
| + | * שחרור [[אוקסיטוצין]] בזמן האורגזמה משפר את תנועתיות הרחם והחצוצרות ועל כן מחיש את מעבר הזרע. גם שחרור [[ADH]] {{כ}}(Antidiuretic Hormone) בזמן אורגזמה מגביר את תנועתיות הרחם, מונע השתנה ולכן מונע דליפת זרע מחוץ לנרתיק | ||
==מנגנון האורגזמה== | ==מנגנון האורגזמה== | ||
| + | |||
| + | האורגזמה משפרת את תקינות הנרתיק על ידי הפעלת שרירי רצפת האגן והגברת זרימת הדם לנרתיק. בזמן האורגזמה באישה, חלות בין שלוש ל-15 התכווצויות של שרירי הנרתיק בתדירות של 0.8 שניות, בעוצמה הולכת ויורדת. לעתים, התחושה הסובייקטיבית של האורגזמה מתרחשת שתי שניות עד ארבע שניות לפני תחילת ההתכווצויות. התכווצויות ממוקמות במשטח האורגזמי בנרתיק (שליש תחתון של הנרתיק), פי הטבעת ובשרירי הרחם. התכווצות השרירים החלקים של הרחם מסיימת את האורגזמה. ככל שהאורגזמה חזקה יותר, יש יותר התכווצויות והיא נמשכת יותר זמן. קיימת שונות בין אורגזמה לאורגזמה ובין אישה לאישה. | ||
| + | |||
| + | ===העצבים המעורבים בתהליך יצירת אורגזמה== | ||
העצבובים התחושתיים המשתתפים במנגנון האורגזמה הם: גירוי רגשי במוח; גירויי ראייה, דרך [[עצב הראייה]] למוח; גירויי ריח, דרך [[עצב ההרחה]] למוח; גירוי בשדיים, דרך עצבים פריפריים לחלק הגבי של חוט השדרה ולמוח; גירוי של הדגדגן, דרך עצב הפודנדל (Pudendal) לעצבוב סקרלי (Sacral), לחוט השדרה ולמוח; גירוי נרתיקי, דרך עצב הפלביק (Pelvic) (ואולי גם דרך עצב הואגוס) דרך חוט השדרה ולמוח. | העצבובים התחושתיים המשתתפים במנגנון האורגזמה הם: גירוי רגשי במוח; גירויי ראייה, דרך [[עצב הראייה]] למוח; גירויי ריח, דרך [[עצב ההרחה]] למוח; גירוי בשדיים, דרך עצבים פריפריים לחלק הגבי של חוט השדרה ולמוח; גירוי של הדגדגן, דרך עצב הפודנדל (Pudendal) לעצבוב סקרלי (Sacral), לחוט השדרה ולמוח; גירוי נרתיקי, דרך עצב הפלביק (Pelvic) (ואולי גם דרך עצב הואגוס) דרך חוט השדרה ולמוח. | ||
| שורה 31: | שורה 45: | ||
הורמונים שחלתיים משפיעים מההיפותלמוס על הציר היפופיזרי שחלתי. | הורמונים שחלתיים משפיעים מההיפותלמוס על הציר היפופיזרי שחלתי. | ||
| + | |||
| + | ===התיאוריה של דוידסון=== | ||
לפי התיאוריה של דוידסון מ-1980, במוח יש מרכז אורגזמה אשר קשור לקליפת המוח ולשרירי רצפת האגן. מרכז זה עובר הפעלה וגורם לכיווץ של שרירים משורטטים הגורמים לתחושת אורגזמה ולמצב של טשטוש הכרה. הפעלת המרכז גורמת גם לכיווץ שרירי הרחם החלקים ועל ידי כך לסיום שלב ההתעוררות המינית{{הערה|שם=הערה2|Davidson JM: The psychobiology of sexual experience. In Davidson JM, Davidson RJ: 'The psychobiology of consciousness .NY: Plenum Press 1980}}. | לפי התיאוריה של דוידסון מ-1980, במוח יש מרכז אורגזמה אשר קשור לקליפת המוח ולשרירי רצפת האגן. מרכז זה עובר הפעלה וגורם לכיווץ של שרירים משורטטים הגורמים לתחושת אורגזמה ולמצב של טשטוש הכרה. הפעלת המרכז גורמת גם לכיווץ שרירי הרחם החלקים ועל ידי כך לסיום שלב ההתעוררות המינית{{הערה|שם=הערה2|Davidson JM: The psychobiology of sexual experience. In Davidson JM, Davidson RJ: 'The psychobiology of consciousness .NY: Plenum Press 1980}}. | ||
| שורה 37: | שורה 53: | ||
״אם אישה רוצה להגיע לאורגזמה היא חייבת להימנע מרגשות של חשש או חרדה. . . ברגע האורגזמה האישה לא מרגישה כלום!״ (Holstege). | ״אם אישה רוצה להגיע לאורגזמה היא חייבת להימנע מרגשות של חשש או חרדה. . . ברגע האורגזמה האישה לא מרגישה כלום!״ (Holstege). | ||
| + | |||
| + | ===מחקרם של Komisaruk 1-Whipple=== | ||
לתוצאות אחרות הגיעו הצוות של Komisaruk 1-Whipple, שבדקו חמש נשים עם [[פגיעה בעמוד השדרה]] אשר הגיעו לאורגזמה נרתיקית עמוקה דרך גירוי צוואר הרחם. הם מצאו עירור של המערכת הלימבית הכוללת את האמיגדלה וההיפותלמוס אשר משחרר את ה[[אוקסיטוצין]] - הורמון האהבה והקשר{{הערה|שם=הערה4|Functional MRI of the brain during orgasm in women: Komisaruk BR, Whipple B. Annu Rev Sex Res. 2005}}. הם מצאו גם עירור של אזור גרעין האקומבנס, האחראי על תחושת הפרס וההנאה. כמו כן, היה ערור של הקליפת המוח הקדמית באזור הסינגולייט והאינסולה -אזורי מוח האחראיים לקשרי אהבה. הדבר מצביע על הקשר בין אורגזמה ורגשות אהבה לבן הזוג. סקרים בעיתונות פופוליסטית מדברים על כך שכ-95 אחוז מהנשים מזייפות אורגזמה לפחות פעם אחת בחייהן. קיים קושי בהוכחת האורגזמה מבחינה פיזיולוגית. בזמן אורגזמה, קיימות התכווצויות של שרירי הנרתיק, הרחם ופי הטבעת. אחרי האורגזמה נצפית עלייה במשרעת הדופק הנרתיקי (VPA- Vaginal Pulse Amplitude) בדופלר של כלי הדם בנרתיק ונמדדת עלייה ניכרת ברמות [[פרולקטין]] בדם. למעשה, ההוכחה היחידה שאישה הגיעה לאורגזמה היא שחרור פרולקטין{{הערה|שם=הערה1}}: רמת ה[[פרולקטין]] גבוהה פי 400 לאחר אורגזמה בזמן משגל מאשר באורגזמה לאחר אוננות (תחושת ההנאה גבוהה יותר), רמה שנשארת גבוהה בדם כשעה לאחר האורגזמה{{הערה|שם=הערה5|The post-orgasmic prolactin increase following intercourse is greater than following masturbation and suggests greater satiety: Brody S, Kruger TH Biol.Psycho.2006}}. בגברים, עלייה ברמות [[פרולקטין]] גורמת ליצירת [[תקופה רפרקטורית]] אך לא ברור מדוע הדבר לא קורה גם בנשים. | לתוצאות אחרות הגיעו הצוות של Komisaruk 1-Whipple, שבדקו חמש נשים עם [[פגיעה בעמוד השדרה]] אשר הגיעו לאורגזמה נרתיקית עמוקה דרך גירוי צוואר הרחם. הם מצאו עירור של המערכת הלימבית הכוללת את האמיגדלה וההיפותלמוס אשר משחרר את ה[[אוקסיטוצין]] - הורמון האהבה והקשר{{הערה|שם=הערה4|Functional MRI of the brain during orgasm in women: Komisaruk BR, Whipple B. Annu Rev Sex Res. 2005}}. הם מצאו גם עירור של אזור גרעין האקומבנס, האחראי על תחושת הפרס וההנאה. כמו כן, היה ערור של הקליפת המוח הקדמית באזור הסינגולייט והאינסולה -אזורי מוח האחראיים לקשרי אהבה. הדבר מצביע על הקשר בין אורגזמה ורגשות אהבה לבן הזוג. סקרים בעיתונות פופוליסטית מדברים על כך שכ-95 אחוז מהנשים מזייפות אורגזמה לפחות פעם אחת בחייהן. קיים קושי בהוכחת האורגזמה מבחינה פיזיולוגית. בזמן אורגזמה, קיימות התכווצויות של שרירי הנרתיק, הרחם ופי הטבעת. אחרי האורגזמה נצפית עלייה במשרעת הדופק הנרתיקי (VPA- Vaginal Pulse Amplitude) בדופלר של כלי הדם בנרתיק ונמדדת עלייה ניכרת ברמות [[פרולקטין]] בדם. למעשה, ההוכחה היחידה שאישה הגיעה לאורגזמה היא שחרור פרולקטין{{הערה|שם=הערה1}}: רמת ה[[פרולקטין]] גבוהה פי 400 לאחר אורגזמה בזמן משגל מאשר באורגזמה לאחר אוננות (תחושת ההנאה גבוהה יותר), רמה שנשארת גבוהה בדם כשעה לאחר האורגזמה{{הערה|שם=הערה5|The post-orgasmic prolactin increase following intercourse is greater than following masturbation and suggests greater satiety: Brody S, Kruger TH Biol.Psycho.2006}}. בגברים, עלייה ברמות [[פרולקטין]] גורמת ליצירת [[תקופה רפרקטורית]] אך לא ברור מדוע הדבר לא קורה גם בנשים. | ||
גרסה מ־16:34, 29 בדצמבר 2014
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| אורגזמה נשית | ||
|---|---|---|
| Female orgasm | ||
| יוצר הערך | ד״ר ליאורה אברמוב
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – הפרעות בתפקוד המיני
עד כמה חשובה האורגזמה הנשית לתהליך ההפריה, איך ניתן לדעת אם אישה מזייפת אביונה, מהו מנגנון הפעולה וכיצד הוא משפיע על המוח ומה עדיף יותר לאישה, אורגזמה נרתיקית או קליטוריאלית. סקירת מחקרים אחרונים בנושא אורגזמה נשית האורגזמה באישה היא תחושת שיא מגוונת וחולפת של הנאה עצומה. תחושה זו יוצרת מצב של ערפול הכרה ומלווה לרוב בהתכווצויות מקוצבות ובלתי רצוניות של השרירים המשורטטים ברצפת האגן, שריר הרחם וסוגר פי הטבעת. האורגזמה מסיימת את תחושת הגירוי המיני והגודש בכלי הדם (לעתים חלקית בלבד) ומלווה בתחושה טובה ובסיפוק[1].
ההבדל בין אורגזמה נשית לאורגזמה גברית
תחושת הסיפוק וההנאה והמנגנון הפיזיולוגי של האורגזמה דומים מאוד בין הגבר והאישה, אך קיים גם שוני ברור מאוד: אם משאת נפשו של הגבר הממוצע היא למשוך את הזמן עד לאורגזמה כמה שיותר, הרי שהאישה תשאף להגיע לאורגזמה כמה שיותר מהר! בנוסף, אישה יכולה להיות רב-אורגזמית והגבר לא. אישה יכולה להגיע למצב של אורגזמה ממושכת להבדיל מהגבר, וכשגבר מגיע לשלב האל-חזור באורגזמה, הוא אינו יכול לעצור תהליך גם אם הגירוי ייפסק. באישה, עם הפסקת הגירוי, האורגזמה תיפסק. יש גם שוני פיזיולוגי באופן ההתכווצות של שרירי רצפת אגן בין הגבר לאישה. האורגזמה של הגבר הכרחית לתהליך הרבייה, שכן בזמן האורגזמה יש שפיכה של נוזל הזרע, אבל לא כך הדבר לגבי האישה.
המשמעות הרגשית של אורגזמה
מבחינה רגשית, האורגזמה אצל האישה מהווה סמן לסיום המשגל ומתגמלת אותה בהנאה עצומה, כך שהיא תרצה להמשיך ולקיים יחסי מין, למרות שבזמן המשגל היא מסכנת עצמה בכניסה להריון ובהידבקות במחלות מין. בגלל הקושי של האישה להגיע לאורגזמה, הרי כשזו מתרחשת, חלה קרבה רגשית שהיא חשה אל הגבר, דבר שעוזר לה בבחירת בן הזוג. האורגזמה באישה דרושה לייצור אובדן גבולות פיזי ומיזוג גופני. שחרור האוקסיטוצין מההיפותלמוס בזמן אורגזמה (עלייה פי 4) יוצר תחושות של היקשרות עם בן הזוג.
חשיבות האורגזמה לתהליך ההפריה
ישנן מספר תיאוריות המסבירות כיצד אורגזמה תורמת לתהליך הפריה:
- בזמן אורגזמה חל שחרור של Vaginal tenting (התרוממות הרחם באגן הקטן ויישור צוואר הרחם בנרתיק, דבר הקורה בזמן גירוי מיני), המאפשר לצוואר הרחם להיכנס למאגר הזרע בכיפת הנרתיק
- האורגזמה באישה דרושה להעצים את הגירוי המיני של הגבר ועל ידי זה להבטיח את השפיכה (ל״תפוס״ את הזרע).
- לאחר האורגזמה יש תחושת נינוחות שמבטיחה שהאישה תמשיך לשכב אחרי המשגל, דבר שימנע את בריחת הזרע החוצה.
- שחרור אוקסיטוצין בזמן האורגזמה משפר את תנועתיות הרחם והחצוצרות ועל כן מחיש את מעבר הזרע. גם שחרור ADH (Antidiuretic Hormone) בזמן אורגזמה מגביר את תנועתיות הרחם, מונע השתנה ולכן מונע דליפת זרע מחוץ לנרתיק
מנגנון האורגזמה
האורגזמה משפרת את תקינות הנרתיק על ידי הפעלת שרירי רצפת האגן והגברת זרימת הדם לנרתיק. בזמן האורגזמה באישה, חלות בין שלוש ל-15 התכווצויות של שרירי הנרתיק בתדירות של 0.8 שניות, בעוצמה הולכת ויורדת. לעתים, התחושה הסובייקטיבית של האורגזמה מתרחשת שתי שניות עד ארבע שניות לפני תחילת ההתכווצויות. התכווצויות ממוקמות במשטח האורגזמי בנרתיק (שליש תחתון של הנרתיק), פי הטבעת ובשרירי הרחם. התכווצות השרירים החלקים של הרחם מסיימת את האורגזמה. ככל שהאורגזמה חזקה יותר, יש יותר התכווצויות והיא נמשכת יותר זמן. קיימת שונות בין אורגזמה לאורגזמה ובין אישה לאישה.
=העצבים המעורבים בתהליך יצירת אורגזמה
העצבובים התחושתיים המשתתפים במנגנון האורגזמה הם: גירוי רגשי במוח; גירויי ראייה, דרך עצב הראייה למוח; גירויי ריח, דרך עצב ההרחה למוח; גירוי בשדיים, דרך עצבים פריפריים לחלק הגבי של חוט השדרה ולמוח; גירוי של הדגדגן, דרך עצב הפודנדל (Pudendal) לעצבוב סקרלי (Sacral), לחוט השדרה ולמוח; גירוי נרתיקי, דרך עצב הפלביק (Pelvic) (ואולי גם דרך עצב הואגוס) דרך חוט השדרה ולמוח.
העצבוב המוטורי המשתתף באורגזמה עובר מגזע המוח לחוט השדרה או דרך החזרים של חוט השדרה. המסלולים עוברים דרך עצבוב פראסימפטטי (2-4S) למקלעת (פלקסוס) הפלבית והעצב הקברנוזי(Cavernous) הגורם לזקפה של הדגדגן ולעלייה בזרימת הדם ברקמה הספוגית. דרך עצבוב סימפטטי (T10-L2) לעצב ההיפוגסטרי (Hypogastric) והמקלעת הפלבית לכלי הדם בנרתיק הגורם לסיכוך. דרך העצבוב הפראסימפטטי למקלעת הפלבית ועצבוב פריפרי לבלוטות פראורטרליות והברטולין להגברת הפרשה בהן. מגזע המוח דרך חוט השדרה ועצבוב שידרתי 4-S2 (עצב הפודנדל) לשרירי רצפת האגן הגורמים להתכווצותם בזמן אורגזמה. עצבוב מההיפותלמוס להיפופיזה האחורית גורם לשחרור אוקסיטוצין, המביא להתכווצות הרחם בזמן אורגזמה.
הורמונים שחלתיים משפיעים מההיפותלמוס על הציר היפופיזרי שחלתי.
התיאוריה של דוידסון
לפי התיאוריה של דוידסון מ-1980, במוח יש מרכז אורגזמה אשר קשור לקליפת המוח ולשרירי רצפת האגן. מרכז זה עובר הפעלה וגורם לכיווץ של שרירים משורטטים הגורמים לתחושת אורגזמה ולמצב של טשטוש הכרה. הפעלת המרכז גורמת גם לכיווץ שרירי הרחם החלקים ועל ידי כך לסיום שלב ההתעוררות המינית[2].
ב-2006 [3] בוצעו סריקות טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET scan) ל-12 נשים במהלך אורגזמה שאותה חוו דרך גירוי דגדגן על ידי בני זוגן. נמצא שבזמן אורגזמה, חלקים שלמים במוח האישה ״נכבים״: אזור קליפת המוח הלטרלי האורביטופרונטלי, האחראי על שליטה עצמית; אזור קליפת המוח הדורסומדיאלי פרה פרונטלי, האחראי על מוסר ושיפוט חברתי, ודיכוי של האמיגדלה, מצב המצביע על הורדת סף הערנות. להבדיל ממה שקורה במוח האישה הרי שבגברים יש פחות דיכוי מוחי בזמן אורגזמה.
״אם אישה רוצה להגיע לאורגזמה היא חייבת להימנע מרגשות של חשש או חרדה. . . ברגע האורגזמה האישה לא מרגישה כלום!״ (Holstege).
מחקרם של Komisaruk 1-Whipple
לתוצאות אחרות הגיעו הצוות של Komisaruk 1-Whipple, שבדקו חמש נשים עם פגיעה בעמוד השדרה אשר הגיעו לאורגזמה נרתיקית עמוקה דרך גירוי צוואר הרחם. הם מצאו עירור של המערכת הלימבית הכוללת את האמיגדלה וההיפותלמוס אשר משחרר את האוקסיטוצין - הורמון האהבה והקשר[4]. הם מצאו גם עירור של אזור גרעין האקומבנס, האחראי על תחושת הפרס וההנאה. כמו כן, היה ערור של הקליפת המוח הקדמית באזור הסינגולייט והאינסולה -אזורי מוח האחראיים לקשרי אהבה. הדבר מצביע על הקשר בין אורגזמה ורגשות אהבה לבן הזוג. סקרים בעיתונות פופוליסטית מדברים על כך שכ-95 אחוז מהנשים מזייפות אורגזמה לפחות פעם אחת בחייהן. קיים קושי בהוכחת האורגזמה מבחינה פיזיולוגית. בזמן אורגזמה, קיימות התכווצויות של שרירי הנרתיק, הרחם ופי הטבעת. אחרי האורגזמה נצפית עלייה במשרעת הדופק הנרתיקי (VPA- Vaginal Pulse Amplitude) בדופלר של כלי הדם בנרתיק ונמדדת עלייה ניכרת ברמות פרולקטין בדם. למעשה, ההוכחה היחידה שאישה הגיעה לאורגזמה היא שחרור פרולקטין[1]: רמת הפרולקטין גבוהה פי 400 לאחר אורגזמה בזמן משגל מאשר באורגזמה לאחר אוננות (תחושת ההנאה גבוהה יותר), רמה שנשארת גבוהה בדם כשעה לאחר האורגזמה[5]. בגברים, עלייה ברמות פרולקטין גורמת ליצירת תקופה רפרקטורית אך לא ברור מדוע הדבר לא קורה גם בנשים.
כריתת צוואר רחם ואורגזמה
שאלה המטרידה גינקולוגים היא משמעותה של כריתת צוואר הרחם מבחינת התפקוד המיני של האישה לאחר הניתוח והאם יש עדיפות לכריתת רחם תת-שלמה. במידה מסוימת, נראה שיש חשיבות לצוואר הרחם בתגובה המינית ובאורגזמה דרך גירוי עצב הואגוס (Vagus). נשים עם פגיעה בעמוד השדרה מצליחות לחוות אורגזמה דרך גירוי של צוואר הרחם. בנשים אלו נמצא שעצב הואגוס משמש מעקף לעצבי חוט השדרה בגירוי צוואר הרחם והנרתיק, הפעלה של עצב זה יכולה לגרום לשיכוך כאב ולאורגזמה[6]. עם זאת, אין הוכחות שכריתת רחם שלמה בהשוואה לכריתת רחם עם שימור הצוואר משנה תגובה מינית של האישה הבריאה. בשתי עבודות של Gimbel H, שהשווה תפקוד מיני בנשים שעברו כריתת רחם שלמה לעומת כריתה תת-שלמה, לא נמצא הבדל משמעותי סטטיסטית בין שתי שיטות הניתוח מבחינת התפקוד המיני של הנשים אחרי הניתוח[7] , [8].
האורגזמה הנרתיקית לעומת הקליטוריאלית
קיימים מיתוסים רבים והתייחסויות חברתיות שונות לגבי האורגזמה הנרתיקית, לכאורה האמיתית והנחשקת יותר אך הקשה יותר להשגה, לעומת האורגזמה הדגדגנית, הזמינה והקלה יותר אך פחות מוערכת על ידי הנשים ובני זוגן. פרויד האמין שאישה החווה אורגזמה נרתיקית היא בעלת אישיות בוגרת ובשלה, בעוד שזו המגיעה לאורגזמה דגדגנית היא ילדותית ולא בשלה. כיום יודעים שכ-70 אחוז מהנשים זקוקות לגירוי של הדגדגן על מנת להגיע לאורגזמה. שילוב של הדגדגן ישירות או בעקיפין בזמן משגל חיוני אצל הנשים להשגת אורגזמה.
אורגזמה המושגת בגירוי של הדגדגן היא חזקה יותר, ממוקדת, חדה ומספקת, בעוד שאורגזמה נרתיקית היא יותר דיפוזית בתחושה, מלווה יותר בתחושה של פעימות, ממושכת יותר ומבחינה פסיכולוגית, מספקת יותר. 2004) Schober) בדק הערכה עצמית של נשים לגבי איברי המין והגירוי המיני. רוב הנשים טענו שהאורגזמה הקלה והעוצמתית ביותר מושגת על ידי גירוי של הדגדגן וסביבתו. הן תיארו פחות רגישות של הנרתיק בהשוואה לדגדגן[9].
בשנת 2005 עשתה הלן או׳קונל מהפכה בהתייחסות לדגדגן. דרך חתכים אנטומיים בגוויות של נשים היא הוכיחה שהדגדגן הוא איבר תלת ממדי הזהה במבנהו ההיסטולוגי לפין הגברי ולא נופל ממנו בגודלו. היא מצאה שהדגדגן קשור במרכזו לשופכה ולנרתיק. הוא מכיל גופים ארקטיליים (זוג גופים מחילתיים וזוג פקעיות הנמשכים מרגלי הדגדגן) ואת ראש הדגדגן. ראש הדגדגן נמצא במרכז ומהווה רקמה עצבית צפופה, והוא החלק היחידי בדגדגן הנראה חיצונית שאיננו עובר זקפה בזמן גירוי מיני. העצבוב יוצא מעצב הפודנדל ואפשר לזהות בחתכים בבירור כי הוא יחסית עבה, 2 מ״מ. קשה לזהות את העצבוב האוטונומי כי הוא דק מאוד[10].
נקודת G ושפיכה נשית
לא הוגדרה נקודה אנטומית מסוימת ולא נמצא ריכוז יתר של עצבים באזור המתואר כנקודת G,
g-spot מיתוס או מציאות ?
Pauls R (2006) ביצע ב-21 נשים 110 ביופסיות שנלקחו מנרתיק קדמי ואחורי, קרבני (פרוקסימלי) ורחיקני (דיסטלי), כיפות הנרתיק וצוואר הרחם. הוא מצא שבחתכים היסטולוגיים מאזורים שונים בנרתיק, לא היה הבדל בצפיפות תאי עצב[11]. למעשה, החלק הרחיקני בקיר הקדמי של הנרתיק הוא אזור ארוגני ורקמה ספוגית, המהווים חלק מהמשטח האורגזמי והמשך של רקמת הדגדגן לפי החתכים של אוקונל.
לאחרונה פורסמה עבודה של . Gravina R [12] אשר ביצע בדיקת על-קול (אולטראסאונד) למדידת עובי המחיצה האורטרווגינלית ב-20 נשים. הוא מצא התאמה בין עובי המחיצה ליכולת להגיע לאורגזמה נרתיקית, בייחוד באזור המחיצה הרחקנית. הדבר מצביע על כך שבנשים המצליחות להגיע לאורגזמה נרתיקית, אזור המחיצה האורטרווגינלית (שהוא חלק מהמשטח האורגזמי) מעובה יותר. הדבר מסביר למה יש נשים המגיעות לאורגזמה נרתיקית בקלות רבה יותר מאחרות. נשים המתארות אורגזמה מגירוי של האזור המתואר כנקודת G מתארות גם שפיכה נשית. 1,200 נשים מילאו שאלונים שביררו האם יש להן שפיכה בזמן אורגזמה. 40 אחוז תיארו שהן חוות שפיכה בזמן אורגזמה. 82 אחוז מהנשים שציינו שהנקודה הרגישה שלהן היא בקיר קדמי של הנרתיק תיארו גם שפיכה בזמן אורגזמה[13].
קיימות הוכחות אנטומיות ופיזיולוגיות לקיום בלוטות פראורטרליות בנשים (בלוטות ע״ש סקנה) וקיימות הוכחות ביוכימיות להפרשת אציד פוספטזה פרוסטטית מבלוטות אלו. בקרב נשים המתארות שפיכה נשית, נמצא בחלקן הפרשה של אציד פוספטזה כמרכיב אופייני ולא מרכיבים ביוכימיים של שתן, דבר המצביע על כך שאין זו בריחת שתן. גם בעבודה של Cartwright (2007) נבדקו נשים המתארות שפיכה בזמן אורגזמה. בירור אורודינמי היה תקין ושלל בריחת שתן[14].
Wimpissinger F (2007) בדק נשים עם שפיכה אורגזמית. בירור אולטראסאונד, אורטרוסקופיה ופרמטרים ביוכימיים אישרו שפיכה שאיננה שתן מבלוטה פראורטרלית[15]. לעומת זאת, בנשים שסובלות מבריחת שתן נמצא GSI ב-92 אחוז מאלו שסבלו מבריחת שתן בזמן אורגזמה[16]. נראה שבחלק מהנשים המתארות דליפת נוזל בזמן אורגזמה מדובר בבריחת שתן (Coital incontinence) ואילו אצל אחרות תהיה באמת שפיכה.
לסיכום, ההתייחסות החברתית לאורגזמה של האישה עברה מהפך במאה האחרונה, עם הופעת המחקרים של פרויד, קינסי, ומאסטרס וגיוהנסון ושר הייט. מתברר שבתרבויות שבהן ציפו מהנשים ליהנות ממין כמו גברים, יותר נשים הגיעו לאורגזמה מאשר בתרבויות ששללו מהנשים את ההנאה המינית. הפקטורים הפסיכולוגיים הקשורים ליכולת האורגזמית של האישה כוללים: גיל, מצב סוציואקונומי, דת, אישיות וקשר זוגי. התפישה הסטריאוטיפית היא שגברים הם ממוקדי מטרה בעוד שלנשים חשוב יותר הקירבה האינטימית והמיזוג הגופני מאשר חוויית האורגזמה עצמה. אולם, עבודות מ-1994 הראו ש-43.3 אחוז מהנשים ציינו שמין ללא אורגזמה אינו מספק אותן. סביר להניח שכיום, בעידן השחרור המיני, האחוזים אף גדולים יותר[17]. 20 אחוז מהנשים עדיין מתקשות להגיע לאורגזמה ומקוות למצוא פתרון קל וזמין כמו תרופה או טכניקה שיפתרו את מצוקתן. לחוקרים, האורגזמה הנשית מהווה עדיין חידה, שאלות רבות נותרו לא פתורות ויש מקום למחקר עתידי מקיף.
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 men and women 1. Sexual Medicine - sexual dysfunctions in Women's Orgasm - C.M Metson edition 2004
- ↑ Davidson JM: The psychobiology of sexual experience. In Davidson JM, Davidson RJ: 'The psychobiology of consciousness .NY: Plenum Press 1980
- ↑ Regional cerebral blood flow changes associated with clitorally induced orgasm in healthy women: Georgiadis JR, Kortekaas R, Kuipers R, Nieuwenburg A, Pruim J, Rein-ders AA, Holstege G Eur J Neurosci. 2006 Dec;
- ↑ Functional MRI of the brain during orgasm in women: Komisaruk BR, Whipple B. Annu Rev Sex Res. 2005
- ↑ The post-orgasmic prolactin increase following intercourse is greater than following masturbation and suggests greater satiety: Brody S, Kruger TH Biol.Psycho.2006
- ↑ Functional MRI of the brain during orgasm in women. Komisaruk BR, Whipple B Annu Rev Sex Res. 2005
- ↑ Total versus subtotal hysterectomy: an observational study with one-year follow-up: Gimbel H, Aust N Z J Obstet Gynaecol. 2005
- ↑ Total or STH for benign uterine disease? a met-analysis Gimbel H. Acta Obstet Gynecol Scand. 2007
- ↑ Self-assessment of genital anatomy, sexual sensitivity and function in women: implica- tions for genitoplasty: Schober JM, Meyer-Bahlburg HF, Ransley PG. BJU Int. sep.2004
- ↑ Anatomy of the clitoris: O'Connell .HE J Urol. 2005
- ↑ A prospective study examining the anatomic distribution of nerve density in the human vagina. :Pauls R. j. sex.med.2006
- ↑ Measurement of the thickness of the urethrovaginal space in women with or without vaginal orgasm: Gravina GL j.sexual med. 2008
- ↑ Female ejaculation: perceived origins, the Grafenberg spot/area, and sexual responsiveness: Darling CA, Davidson JK Sr, Conway-Welch C. Arch Sex Behav. 1990 Feb
- ↑ Do women with female ejaculation have detrusor overactivity? Cartwright R, Elvy S, Cardozo L. j. Sex. Med. 2007
- ↑ The female prostate revisited: perineal ultrasound and biochemical studies of female ejaculate: Wimpissinger F, Stifter K, Grin W, Stackl W. J Sex Med. 2007
- ↑ Urinary leakage during coitus in women: Moran PA, Dwyer PL, Ziccone SP. J Obstet Gynaecol. 1999
- ↑ "Sexual Behavior in Britain" Wellings K.et Al London.Penguin Books.1994
קישורים חיצוניים
- אורגזמה - אמת ומיתוסים, TheMEDICAL
המידע שבדף זה נכתב על ידי ר״ד ליאורה אברמוב, המרפאה לטיפול מיני, בית החולים ליולדות ליס, המרכז הרפואי תל אביב