האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "Arylsulfatase A"

מתוך ויקירפואה

(יצירת דף עם התוכן "{{בדיקת מעבדה |שם עברי={רווח קשיח}} |שם לועזי= Arylsulfatase A |קיצור=ARSA |תמונה= |כיתוב תמונה= |מעבדה=...")
 
שורה 1: שורה 1:
 
{{בדיקת מעבדה
 
{{בדיקת מעבדה
|שם עברי={רווח קשיח}}
+
|שם עברי={{רווח קשיח}}
 
|שם לועזי=  Arylsulfatase A
 
|שם לועזי=  Arylsulfatase A
 
|קיצור=ARSA
 
|קיצור=ARSA
שורה 12: שורה 12:
 
|אחראי הערך=
 
|אחראי הערך=
 
}}  
 
}}  
{{הרחב|מחלות אגירה}}
+
{{הרחבה|מחלות אגירה}}
 
==מטרת הבדיקה==
 
==מטרת הבדיקה==
 
זיהוי של metachromatic leucodystrophy{{כ}} (MLD).  
 
זיהוי של metachromatic leucodystrophy{{כ}} (MLD).  

גרסה מ־06:23, 14 בפברואר 2017

     מדריך בדיקות מעבדה      
 
Arylsulfatase A
 שמות אחרים  ARSA
מעבדה כימיה בשתן, בלויקוציטים, בפיברובלסטים
תחום אבחון של metachromatic leucodystrophy‏ (MLD)
Covers bdikot.jpg
 
טווח ערכים תקין בפיברובלסטים-מעל 4.25 ננומול/דקה/מיליגרם חלבון; בלויקוציטים-מעל 62 ננומול/שעה/מיליגרם; בשתן-מעל 19 ננומול/שעה/ מיליליטר.
יוצר הערך פרופ' בן-עמי סלע

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםמחלות אגירה

מטרת הבדיקה

זיהוי של metachromatic leucodystrophy‏ (MLD).

המפגע הליזוזמאלי MLD

מחלת האגירה הליזוזומאלית metachromatic leukodystrophy (להלן MLD) נגרמת על ידי חסר של האנזים arylsulfatase A (להלן ARSA), מה שגורם להצטברות של סולפטידים [גלקטוזיל סולפטיד (הידוע כ-cerebroside sulfate) ולקטוזיל סולפטיד] בחומר הלבן של מערכת העצבים המרכזית ובמערכת העצבים ההיקפית (Sevin וחב' ב-J Inherit Metab Dis משנת 2007). גלקטוזיל סולפטיד, ובמידה מועטה יותר גם לקטוזיל סולפטיד מצטברים גם באיברים ויסצרליים כולל הכליות וכיס המרה, ומופרשים בשתן בכמויות ניכרות. קיימות 3 צורות של MLD בהתבסס על הגיל בו מופיעים התסמינים: Late-infentile, juvenile ו-adult, כאשר שלושתם מתבטאים בשינויים נוירולוגיים הדרגתיים ולויקו-דיסטרופיה המודגמים ב-MRI. יש הכוללים בשלב ה-adult של המחלה שלב ביניים המוגדר כ-late stage juvenile. השכיחות של MLD על שלושת צורותיו היא בין 1:40,000 ל-1:100,000 באוכלוסיות שונות. אין הבדלים בשכיחות המחלה בין 2 המינים, וכן לא ידועים הבדלים בשכיחותה בין מגזרים אתניים שונים.

צורת ה-late-infantile של MLD היא השכיחה ביותר (50-60% מהמקרים) ומופיעה בדרך כלל בין הגילים 6 חודשים ושנתיים, בצורת היפוטוניה, מגוּשמוּת, רפלקסים מופחתים ודיבור בלתי ברור. בהמשך מופיע ניוון נוירולוגי הדרגתי, כאשר רוב הלוקים במחלה זו מתים תוך 5 שנים מהאבחון. צורת juvenile של MLD המהווה 20-30% המקרים מתאפיינת בהופעה בין הגילים 4-14 שנה, ותסמיניה העיקריים בעיות התנהגות, ביצועי למידה מתדרדרים, מגושמות, דיבור בלתי ברור ובליעת מלים. ניוון נוירולוגי מופיע בקצב מעט יותר איטי בהשוואה לצורת ה-late-infantile. צורת ה-adult המופיעה ב-15-20% מהמקרים, מופיעה לאחר ההתבגרות המינית ולעתים אף בעשור הרביעי או החמישי לחיים. מאפייני צורת ה-adult הם שינויים בהתנהגות ובאישיות, כולל תסמינים פסיכיאטריים, ירידה בתפקוד המנטאלי, מגושמות ונטייה לנפילות כתוצאה מאיבוד שליטה על השרירים, אי-שליטה על הסוגרים, תסמינים נוירולוגיים ולעתים פרכוסים, וקשיים בבליעה. לצורה זו מהלך מחלה ווריאבילי, והיא יכולה לבוא לביטוי לאורך 2-3 עשורי חיים. הסולפטידים המצטברים מזיקים במיוחד לממברנת המיאלין העוטפת את האקסונים של תאי העצב.

MLD הוא מפגע אוטוזומאלי-רצסיבי הנגרם על ידי מוטציות בגן ARSA המקודד לאנזים ARSA. מפגע זה נבדל ממצבים הנגרמים על ידי חסר של האנזים arylsulfatase B הגורם למחלת Maroteaux-Lamy, או חסר האנזים arylsulfatase C הגורם ל-steroid sulfatase deficiency. מפגע אוטוזומאלי-רצסיבי נדיר נוסף עם תסמינים הדומים לאלה של MLD ידוע כ-saposin B deficiency, אלא שבאחרון רמת ARSA תקינה. בדומה ללוקים ב-MLD, גם מטופלים מאובחנים עם חסר saposin B יכולים להפריש בשתן כמויות גדולות של סולפטידים. רמות נמוכות ביותר של ARSA נמצאו גם בהורים או באחאים של מאובחנים ב-MLD, אם כי בקרובי משפחה אלה לא נמצאו משקעים מטה-כרומטיים בעצבים ההיקפיים, ורמת הסולפטידים בשתן שלהם תקינה.

פרטים עם "פסבדו-חסר" זוהו בשכיחות עולה בקרב מטופלים עם מצבים נוירולוגיים לכאורה בלתי קשורים כמו גם באוכלוסייה הכללית. ממצא זה נקשר לתופעה השכיחה של פולימורפיזם בגן ARSA, שגורמת לביטוי מופחת של האנזים (5-20% מרמתו הנורמאלית). קשה להבדיל בין האחרונים לבין אלה עם MLD אמיתי. בירורים נוספים כגון בחינה גנטית מולקולארית של ARSA, מדידת ההפרשה בשתן של סולפטידים ושל ceramide trihexosides ובחינה היסטולוגית של משקעי ליפידים מטה-כרומטיים ברקמות של מערכת העצבים, מומלצים לאישוש האבחון.

החלופות הטיפוליות המקובלות כיום במקרי MLD, מתמקדות בהתמודדות עם תסמיני הפרכוסים, ואילו השתלת מח עצם נותרה נתונה במחלוקת. גם היעילות של תרפיה במתן האנזים החסר מוגבלת בגלל קשיים של מעבר האנזים דרך מחסום דם-מוח. טיפולים אחרים נמצאים בעיצומו של מחקר כמו השתלת תאי גזע המאטו-פויאטיים או של דם עוברי-טבורי.