האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "אבחנה וטיפול ב-COPD בקהילה - נייר עמדה"

מתוך ויקירפואה

שורה 17: שורה 17:
 
*אבחנת COPD מתבססת על חשד קליני (גורמי סיכון ותסמיני נשימה) והוכחה ספירומטרית של הפרעה חסימתית כרונית - קרי 0.7 > FEV1/FVC בבדיקה לאחר מרחיב סמפונות{{הערה|שם=הערה2|בחולים שגילם 70 שנה או יותר ערך הסף התקין של FEV1/FVC עשוי להיות נמוך מ-0.70}}.
 
*אבחנת COPD מתבססת על חשד קליני (גורמי סיכון ותסמיני נשימה) והוכחה ספירומטרית של הפרעה חסימתית כרונית - קרי 0.7 > FEV1/FVC בבדיקה לאחר מרחיב סמפונות{{הערה|שם=הערה2|בחולים שגילם 70 שנה או יותר ערך הסף התקין של FEV1/FVC עשוי להיות נמוך מ-0.70}}.
 
*יש להפנות לספירומטריה לפני ואחרי מרחיבי סמפונות כל מטופל הסובל מתסמינים נשימתיים כרוניים או התקפיים (שיעול, קוצר נשימה, ליחה מרובה, צפצופים), בעיקר בנוכחות גורמי סיכון (עישון, חשיפה תעסוקתית).
 
*יש להפנות לספירומטריה לפני ואחרי מרחיבי סמפונות כל מטופל הסובל מתסמינים נשימתיים כרוניים או התקפיים (שיעול, קוצר נשימה, ליחה מרובה, צפצופים), בעיקר בנוכחות גורמי סיכון (עישון, חשיפה תעסוקתית).
*יש להימנע מקביעת האבחנה ומתן טיפול תרופתי קבוע ב-COPD בהעדר ביסוס ספירומטרי של אבחנה זו. הטיפול אינו חסר תופעות לוואי, ואבחנה מוטעית אף עלולה למנוע טיפול נאות במחלות אחרות הגורמות לתסמיני הנשימה.
+
*יש להימנע מקביעת האבחנה{{הערה|שם=הערה3|בהעדר אבחנה מתוקפת ע"י ספירומטריה מומלץ לא לקבוע אבחנה של COPD אלא אבחנה תסמינית בלבד כגון שיעול או קוצר נשימה.}} ומתן טיפול תרופתי קבוע ב-COPD בהעדר ביסוס ספירומטרי של אבחנה זו. הטיפול אינו חסר תופעות לוואי, ואבחנה מוטעית אף עלולה למנוע טיפול נאות במחלות אחרות הגורמות לתסמיני הנשימה.
 
*האבחנה המבדלת בין אסתמה ל־COPD מתאפשרת לעתים קרובות על בסיס ההערכה הקלינית (גיל הופעה, רקע אלרגי, עישון, מהלך התקפי או כרוני מתקדם) - אך לאור הטרוגניות התסמונות, החפיפה הקלינית ביניהן וההבדל העקרוני בטיפול במחלות אלו - חשוב להגיע לאבחנה הנכונה. לצורך כך נדרש לעיתים ייעוץ רופא ריאות מומחה.
 
*האבחנה המבדלת בין אסתמה ל־COPD מתאפשרת לעתים קרובות על בסיס ההערכה הקלינית (גיל הופעה, רקע אלרגי, עישון, מהלך התקפי או כרוני מתקדם) - אך לאור הטרוגניות התסמונות, החפיפה הקלינית ביניהן וההבדל העקרוני בטיפול במחלות אלו - חשוב להגיע לאבחנה הנכונה. לצורך כך נדרש לעיתים ייעוץ רופא ריאות מומחה.
 
*יש להביא בחשבון סיבות אחרות\מחלות נלוות (comorbidities) באבחנה מבדלת של תסמיני נשימה כגון אי ספיקת לב, השמנה חולנית והפרעה בנשימת אף כסיבות תורמות או חלופיות.
 
*יש להביא בחשבון סיבות אחרות\מחלות נלוות (comorbidities) באבחנה מבדלת של תסמיני נשימה כגון אי ספיקת לב, השמנה חולנית והפרעה בנשימת אף כסיבות תורמות או חלופיות.

גרסה מ־12:18, 18 ביוני 2017

Ambox warning blue.png
ערך זה הוא נייר עמדה סגור לעריכה
אבחנה וטיפול ב-COPD בקהילה
האיגוד המפרסם האיגוד הישראלי לרפואת ריאות
תאריך פרסום ינואר 2017
יוצר הערך ד״ר אמנון אריאל
פרופ' צבי פרידלנדר
ניירות עמדה מתפרסמים ככלי עזר לרופא/ה ואינם באים במקום שיקול דעתו/ה בכל מצב נתון.

כל הכתוב בלשון זכר מתייחס לשני המגדרים.
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםמחלת ריאות חסימתית

מבוא

  • מסמך עמדה זה, שעניינו האבחנה והטיפול של COPD בקהילה, נכתב על ידי האיגוד הישראלי לרפואת ריאות בשאיפה להטמיע נוהג אבחנה וטיפול מוסדר במחלה חשובה זו בקרב רפואת הקהילה.
  • הפערים החשובים הקיימים באבחנה וטיפול COPDo בקהילה כוללים: אבחון לא מתוקף שאינו מבוסס ספירומטריה, טשטוש תחומים בין אסתמה ל-COPD, תת טיפול במרחיבי סמפונות ארוכי טווח, טיפול יתר בסטרואידים נשאפים, וטיפול ממושך (ובלתי מומלץ בעליל) בסטרואידים סיסטמיים. בנוסף לכך קיים פער זמינות אזורי וכמותי של סדנאות לשיקום ריאות הנכללות בסל הבריאות לחולי COPD בחומרה קשה.
  • הצורך במסמך עמדה ישראלי התעורר נוכח הפערים הנ״ל ומורכבותם היתרה של המלצות קיימות. מסמך עמדה זה שומר על ציר החומרה העיקרי של אחוז FEV1 מהחזוי (FEV1%p) כבעל משמעות בקביעת הטיפול התרופתי, לצד התאמת טיפול לפי נוכחות תסמינים והתלקחויות תכופות. המסמך מותאם להרשאות סל הבריאות בשנת 2017. תקוותנו שמסמך זה ונספחיו יסייעו לשיפור איכות הטיפול ב-COPD בקהילה.

אבחנה

  • אבחנת COPD מתבססת על חשד קליני (גורמי סיכון ותסמיני נשימה) והוכחה ספירומטרית של הפרעה חסימתית כרונית - קרי 0.7 > FEV1/FVC בבדיקה לאחר מרחיב סמפונות[1].
  • יש להפנות לספירומטריה לפני ואחרי מרחיבי סמפונות כל מטופל הסובל מתסמינים נשימתיים כרוניים או התקפיים (שיעול, קוצר נשימה, ליחה מרובה, צפצופים), בעיקר בנוכחות גורמי סיכון (עישון, חשיפה תעסוקתית).
  • יש להימנע מקביעת האבחנה[2] ומתן טיפול תרופתי קבוע ב-COPD בהעדר ביסוס ספירומטרי של אבחנה זו. הטיפול אינו חסר תופעות לוואי, ואבחנה מוטעית אף עלולה למנוע טיפול נאות במחלות אחרות הגורמות לתסמיני הנשימה.
  • האבחנה המבדלת בין אסתמה ל־COPD מתאפשרת לעתים קרובות על בסיס ההערכה הקלינית (גיל הופעה, רקע אלרגי, עישון, מהלך התקפי או כרוני מתקדם) - אך לאור הטרוגניות התסמונות, החפיפה הקלינית ביניהן וההבדל העקרוני בטיפול במחלות אלו - חשוב להגיע לאבחנה הנכונה. לצורך כך נדרש לעיתים ייעוץ רופא ריאות מומחה.
  • יש להביא בחשבון סיבות אחרות\מחלות נלוות (comorbidities) באבחנה מבדלת של תסמיני נשימה כגון אי ספיקת לב, השמנה חולנית והפרעה בנשימת אף כסיבות תורמות או חלופיות.
  • התלקחות חדה (Acute Exacerbation of COPD): מוגדרת כהחמרה חדה של תסמיני נשימה, בחולה COPD, הנמשכת לפחות 48 שעות ומצריכה הגברת הטיפול במרחיבי סמפונות (התלקחות קלה), מתן קורס אנטיביוטיקה ו\או סטרואידים סיסטמיים (התלקחות בינונית), או אשפוז (התלקחות קשה). אין לכלול בהגדרה זו החמרות נשימתיות מסיבה אחרת כגון דלקת ריאות.

הערות שוליים

  1. בחולים שגילם 70 שנה או יותר ערך הסף התקין של FEV1/FVC עשוי להיות נמוך מ-0.70
  2. בהעדר אבחנה מתוקפת ע"י ספירומטריה מומלץ לא לקבוע אבחנה של COPD אלא אבחנה תסמינית בלבד כגון שיעול או קוצר נשימה.


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד״ר אמנון אריאל, פרופ' צבי פרידלנדר. סקירה והערות: וועד האיגוד ומנהלי מכוני ריאות