כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "טוקופוביה - Tocophobia"
| שורה 8: | שורה 8: | ||
|ICD-9= | |ICD-9= | ||
|MeSH= | |MeSH= | ||
| − | |יוצר הערך=ד"ר שולמית בן-יצחק, גב' מאיה מאור, ד"ר מיקי בלוך | + | |יוצר הערך=ד"ר שולמית בן-יצחק, גב' מאיה מאור, ד"ר מיקי בלוך [[קובץ:TopLogoR.jpg|80px]] |
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
גרסה מ־11:45, 15 באוגוסט 2017
| טוקופוביה | ||
|---|---|---|
| Tokophobia | ||
| שמות נוספים | פחד לידה | |
| יוצר הערך | ד"ר שולמית בן-יצחק, גב' מאיה מאור, ד"ר מיקי בלוך 
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – חרדה
לידת תינוק היא אירוע מכונן ומשמעותי בחיי האישה ולכן ניתן לצפות לתגובות נפשיות משמעותיות בעקבותיו, חיוביות ושליליות כאחת. תגובות חיוביות מצופות ואף זוכות לעידוד חברתי, אולם רגשות שליליים בנסיבות שאמורות להיות משמחות וטבעיות אינם זוכים להכשר חברתי. השם "טוקופוביה" הוא מונח שבא מהמילה היוונית Tokos - לידת תינוק [1]. הספרות מראה כי למרות השכיחות המשמעותית של נשים הסובלות מטוקופוביה, רק מיעוט מאובחן ומטופל. ככלל, כל שיטות הטיפול נמצאו יעילות בהפחתת רמת החרדה של נשים הסובלות מהפרעה זו. ניתן לשער, כי התאמה ייעודית בין הסיבות להפרעה לבין אופני הטיפול תשפר את מידת היעילות.
אפידימיולוגיה
פחד מלידה הוא רגש שלילי ולכן נשים רבות חשות בושה ומעדיפות להסתירו ולא לחפש עזרה, דבר שמקשה על זיהוי התופעה וטיפול בה [2]. למרות זאת, נמצא כי בחברות מערביות עד 20% מהנשים בהיריון תקין (שאינו בסיכון) מדווחות על פחד לידה חמור.
אטיולוגיה
- הספרות מדווחת על שלוש סוגים של טוקופוביה
- טוקופוביה ראשונית, כאשר מדובר בנשים לפני היריון ראשון או במהלכו.
- טוקופוביה משנית לאחר לידה קשה.
- טוקופוביה משנית לדיכאון בהיריון.
נמצאו מספר גורמי סיכון לתופעת הטוקופוביה:
- במישור האוכלוסייתי נמצא כי גיל צעיר של האם, רמת השכלה נמוכה ורמה חברתית-כלכלית נמוכה קשורים לשכיחות גבוהה יותר של טוקופוביה, כנראה משום שהם משקפים היעדר מידע לגבי תהליך הלידה או קשיים בהשגת המידע.
- במישור הבין-אישי, היעדר תמיכה חברתית והיעדר זוגיות מעלים את ההסתברות לטוקופוביה.
- במישור הפנים-נפשי נמצא כי תסמונות פסיכיאטריות (כגון: חרדה, דיכאון, הפרעה טורדנית כפייתית), דימוי עצמי נמוך, סף כאב נמוך, נסיבות חיים וחוויות עבר קשות (כגון: ניצול מיני) מתקשרים לשכיחות גבוהה יותר של טוקופוביה [1][3].
מקובל להניח כי האטיולוגיה של טוקופוביה היא רב-סיבתית [4]. חוויות שגרמו לזעזוע הקשורות להיריון וללידה הן אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לטוקופוביה. סוג זה הוא מהעמידים והקשים ביותר לטיפול והוא מלווה לעתים קרובות בסיום לידה ניתוחי ללא הצדקה רפואית. הספרות מראה כי כ-7% עד 22% מכלל הלידות הקיסריות וכ-%30 מכלל הניתוחים הקיסריים המתוכננים נובעים מבקשת האם, ללא התוויה רפואית [4][5]. יש לציין כי כאשר הלידה עצמה אכן קשה, כפי שייתכן בעקבות קיום טוקופוביה, עולה ההסתברות לסיבוכים, כגון: דיכאון או פסיכוזה אחרי לידה, הפרעת דחק חריפה (ASD, Acute Stress Disorder) או הפרעת דחק בתר־חבלתית (PTSD, Post-Traumatic Stress Disorder) בעקבות לידה [6].
קליניקה
לביטויים הקליניים של תופעת הטוקופוביה יש טווח רחב: החל מביטוי מתון יחסית של תגובות שליליות המתבטא בחששות ופחדים מול אפשרות של שיבוש או תקלה וכלה בתגובת חרדה עצומה, הגורמת מצוקה משמעותית ופוגעת ברמת התפקוד בתחומים שונים [7]. עבור חלק מהנשים הפחד העצום הופך את ההיריון והלידה לחוויה שלילית [2][8] לעתים עד כדי קבלת החלטה על סיום היריון, למרות היותו רצוי [1]. נוסף על כך, נשים אלו חווות גם סיוטי לילה, מחושים סומאטיים (Somatic) וקשיי ריכוז ותפקוד בתחום התעסוקתי ובתחום המשפחתי.
נוסף על התגובות הנפשיות, נמצא גם קשר בין טוקופוביה לבין בעיות וסיבוכים רפואיים במהלך הלידה, כגון: משך הלידה, לידה מכשירנית, שימוש מוגבר במשככי כאבים וחומרי הרדמה ולידה מוקדמת [9][10]. עם זאת, ממצא זה אינו עקבי ומחקרים אחרים מצאו כי אין קשר בין רמת החרדה לסיבוכים מילדותיים וכי קיימת התאמה נמוכה בלבד בין רמת החרדה לבין שימוש במאלחשים בשלב השני של הלידה [3]. המחקר בתחום עשה שימוש בכלים ובמדדים שלא עברו תקנון ולכן קשה להשוות את תוצאות המחקרים השונים.
אבחנה
לפחד מלידה אין הגדרה מוסכמת והתסמונת אינה מופיעה ב-DSM (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) כקבוצה אבחנתית בפני עצמה. עם זאת, כאשר המחשבה על לידת תינוק מעלה חרדה עצומה או רצון להימנע מלידה, ניתן לראות בה תסמונת המתאימה במאפייניה ל"בעת ייחודי" (Specific phobia) לפי ה-DSM-IV-R. בנשים אלו קיים פחד משמעותי ועקבי במהלך ההיריון או בשלב הציפייה ללידה. חשיפה למחשבה או להתנסות בלידה מעלה תגובת חרדה לעתים עד כדי התקף בהלה. יש העדפה ברורה להימנעות מהלידה באמצעות ניתוח קיסרי מתוכנן או הימנעות מהיריון וכו', כך שכל מרכיבי הגדרת "בעת" קיימים באבחנה זו. בהתאם לכך, בספרות המקצועית התסמונת קיבלה את השם "טוקופוביה", מונח שבא מהמילה היוונית Tokos - לידת תינוק [1]. בשונה מחשש קל וטבעי מלידה היכול ללוות נשים רבות לפני הלידה או במהלכה, טוקופוביה מחייבת התערבות מקצועית.
טיפול
שיעורי הכנה ללידה והתמיכה בעת הלידה נפוצים כיום, אולם נשים הסובלות מטוקופוביה לרוב נזקקות לטיפול עצים (Intensive) ומעמיק יותר. מטרתם הכללית של טיפולים בטוקופוביה היא מתן תמיכה לאישה החרדה כדי שתגיע לשליטה טובה יותר בחרדותיה ותוכל להשלים עם אי הוודאויות הכרוכות בלידה העתידית, תוך כדי מתן כבוד ומקום לרגשותיה [3]. מגוון טיפולים מדווחים בספרות, הכוללים טיפול תרופתי וסוגים שונים של טיפול נפשי מתוך שאיפה לסייע לפיתוח התחום.
טיפול תרופתי
לנוכח הגדרת הטוקופוביה כסוג אפשרי של בעת ייחודי, ניתן להניח שתרופות אשר נמצאו יעילות בטיפול בבעתים, מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין (SSRI, Selective Serotonin Reuptake Inhibitor), יהיו יעילות גם בטיפול בטוקופוביה. עם זאת, אין מחקרים המוכיחים יעילות טיפול זה בטוקופוביה. מובן שטיפול תרופתי בתקופת הפוריות מרתיע נשים רבות והסוגיה אכן מציגה סוגיה הראויה לשיקול דעת מול כל מקרה לגופו. כאשר האישה מאובחנת נוסף על הטוקופוביה כסובלת מתסמונת פסיכיאטרית נוספת בעברה או בהווה, כמו הפרעה דיכאונית, הפרעת חרדה כללית, הפרעת פאניקה או הפרעה טורדנית כפייתית, ההחלטה לרוב ברורה יותר וקיימת התוויה לטיפול תרופתי [11]. במקרה זה יש לטפל לפי קווי היסוד המוכרים מטיפול בתסמונות השונות.
חינוך פסיכו-רפואי
הכנה ללידה כרוכה במתן מידע ולימוד שיטות להתמודדות עם כאב, כדי לחזק את יכולת ההתמודדות בלידה עצמה. אלה מובילים לשיפור הביטחון העצמי של היולדת, משתנה שמנבא משמעותית תחושת סיפוק מהלידה [3]. חינוך לגבי הלידה (Psychoeducation) נועד לספק מידע שימושי וכן הבנה עיונית טובה יותר של התהליכים הקשורים בלידה ובכך להוריד את רמת החרדה הכללית[12]. היתרון של סוג טיפול זה הוא שאפשרי לספק אותו לא רק לאישה, אלא גם לזוג או למשפחה כולה[3].
פסיכותרפיה תמיכתית
קיימים מעט מאוד מחקרים על מתן פסיכותרפיה לנשים שסובלות מטוקופוביה. לרוב הם מתמקדים בשילוב טיפולים תמיכתיים קצרים שניתנים במרבית המקרים על ידי רופא מיילד ולא על ידי פסיכותרפיסט [13][14]. כך נהוג בבתי חולים בשוודיה להחזיק "צוותי טוקופוביה" הכוללים אחיות מיילדות מנוסות וגינקולוגים שמקבלים ייעוץ והדרכה על ידי פסיכולוג/עובד סוציאלי או פסיכיאטר שמכירים את התחום המיילדותי. הצוות מעודד את האישה לדבר על הסיבות לטוקופוביה ועל לידות קשות קודמות. כאשר האישה מסוגלת לדמיין לידה בצורה חיובית יותר, היא מכינה תוכנית לידה עם רופא או מיילדת, לפי צרכיה ורצונותיה. מטרת הייעוץ היא לאפשר לאישה לחוות חוויית לידה נעימה וחיובית ככל האפשר [15].
פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT, Cognitive Behavioral Therapy)
טיפול קוגניטיבי מתאים במיוחד לטיפול בטוקופוביה מכיוון שהוא מוגבל בזמן וגמיש, ממוקד לרוב בבעיה אחת, ומתאפיין במטפל פעיל ומכוון. פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית מפחיתה פחד לידה על ידי תרגול דרכי התמודדות עם מצבי לחץ, שינוי כשלים בהגיון או מנגנוני חשיבה מגמתיים שעומדים בשורש תכנים רבים שמעסיקים נשים חרדות, כגון: חשש מחוסר תפקוד בזמן הלידה, חשש מחוסר יכולת להתמודד עם לחץ, ציפייה להישנות חוויה קשה ועוד. גם הפקת לקחים מלידה קשה בעבר יכולה להביא להקלה בפחד. חשוב לדון עם היולדת במשמעות ובהשלכות של ההתנהלות לפני הלידה ובמהלכה (למשל: ויתור על משככי כאבים) וכן לדון בתסריטים עתידיים ובאפשרויות למנוע מראש הישנות אירועים מכאיבים או קשים בלידה ולהגיע ללידה עם מוכנות נפשית טובה יותר. קיים מגוון עדויות לפיהן שימוש בשיטות של הרפיה (כמו משוב ביולוגי, דמיון מודרך וכו') מביאות לשיפור התמודדות עם כאב. טיפול בהיפנוזה ולימוד טכניקות של הרפיה עצמית (Auto relaxation) ושיכוך כאב עצמי (Auto analgesia) הביאו ללידות קצרות יותר וכואבות פחות. יולדות שהתנסו בהיפנוט עצמי, דיווחו על חוויית לידה נעימה יותר בהשוואה לקבוצת ביקורת או ליולדות שהתנסו בהכנה ללידה רגילה [3].
פסיכותרפיה דינמית (Dynamic psychotherapy)
פסיכותרפיה פסיכו-דינמית מתאימה לטיפול בטוקופוביה בשל יכולתה לחשוף ולפרש התנגשויות (Conflicts) לא מודעות שקשורים לחרדות מלידה, כגון: התנגשויות הקשורות לאיבוד שליטה בלידה, לחוסר ודאות, להשלכות הלידה על מיניות האישה וכו'. טיפול פסיכו דינמי כולל לעתים קרובות פירוש של רגשות לגבי תלות גופנית ונפשית וחוויות שליליות של תלות שקשורות לנושא אובדן השליטה בלידה וחוויית האימהות. כמו כן, בדומה לסוגי טיפול אחרים, בניית האמון בין הפסיכותרפיסט למטופלת יכולה לזרז ולהקל את יצירת האמון בין המטופלת לצוות הרפואי המיילדותי [11].
ברמה הקלינית ניתן לזהות את הנשים שאצלן הבעת נובעת מסיבות פסיכו-דינמיות, כגון דו-ערכיות כלפי סיום ההיריון והכניסה להורות, קושי להיפרד מהצַוְתָּאוּת (Symbiosis) עם העובר וכו' - מצבים שבהם פסיכותרפיה דינמית היא הטיפול העדיף. לעומת זאת כאשר הבעת משקף היעדר מידע, חינוך פסיכו-רפואי יהיה הטיפול המתאים. התערבות קוגניטיבית עדיפה במצבים שבהם הבעת מושתת על אמונות נוקשות ולא הגיוניות או כחלק מתסמונת חרדתית נרחבת יותר. עם זאת עדיין ארוכה הדרך לאפיון התסמונת על היבטיה השונים, ולגיבוש המלצות טיפוליות מדויקות יותר לפי קריטריונים של אטיולוגיית התסמונת או ביטוייה הקליניים.
פרוגנוזה
למרות מיעוט המחקר שבחן את יעילות הטיפול בתופעה והיעדר אחידות דעים לגבי סוג הטיפול המומלץ, המחקרים המועטים שקיימים מראים שטיפול בפחד לידה אכן יעיל [5][3]. באחד מהם דווח שכ-50% מהנשים ויתרו על ניתוח קיסרי לאחר שקיבלו תמיכה פסיכולוגית, התערבות במשבר או פסיכותרפיה תמיכתית קצרת טווח שניתנה על ידי רופא מיילד עם הכשרה פסיכותרפויטית [5][13]. בדומה, נמצא במחקר אחר כי בעקבות טיפול פסיכולוגי, דינמי או תמיכתי, 56% מהנשים חזרו בהן מבקשתן לבצע ניתוח קיסרי ללא הצדקה רפואית. יתר על כן, הנשים עברו לידה נרתיקית מוצלחת גם בהשוואה לנשים שאינן סובלות מטוקופוביה. לידותיהן היו קצרות יותר ולא נעשה בהן שימוש יתר בלידת ריק או בחתך החיץ[14]. גם לאחר תקופה של שנה עד שלוש שנים מאוחר יותר הן עדיין דיווחו שלידותיהן היו קלות ופחות כואבות ממה שציפו [11].
דגלים אדומים
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 Hofberg K, Brockington I. Tokophobia: an unreasoning dread of childbirth-A series of 26 cases. Br J Psychiatry 2000;176:83-85
- ↑ 2.0 2.1 Eriksson C, Jansson L, Hamberg K. Women's experiences of intense fear related to childbirth investigated in a Swedish qualitative study. Midwifery 2006;22:240-248
- ↑ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 Saisto T. Obstetric, psychosocial, and pain-related background,and treatment of fear of childbirth. Dissertation.Department of Obstetrics and Gynecology. University of Helsinki 2001
- ↑ 4.0 4.1 Laursen M, Hedegaard M, Johansen C. Fear of childbirth: predictors and temporal changes among nulliparous women in the Danish National Birth Cohort. BJOG An International Journal of Obstetrics and Gynaecology 2008;115:354-360
- ↑ 5.0 5.1 5.2 Halvorsen L, Nerum H, Sorlie T. Does counsellor’s attitude influence change in a request for a caesarean in women with fear of birth? Midwifery 2008;10:1016
- ↑ Olde E, vab der Hart O, Kleber R, et al. Posttraumatic stress following childbirth: A review. Clinical psychology Review 2006;26:1-16
- ↑ Nilsson C, Lundgren I. (in press) Women’s lived experience of fear of childbirth. Midwifery
- ↑ Kjaergaard H , Wijma K, Dykes AK, et al. Fear of childbirth in obstetrically low-risk nulliparous women in Sweden and Denmark. Journal of Reproductive and Infant Psychology 2008;26:340-350
- ↑ Alehagen S, Wijma K, Wijma B. Fear during labor. Acta Obstretricia & Gynecologica Scandinavica 2001;80:315-320
- ↑ Eriksson C, Westman G, Hamberg K. Experiential factors associated with child-birth related fear in Swedish women and men- A population based study. Journal of psychosom Obstet Gyncol 2005;26:63-72
- ↑ 11.0 11.1 11.2 Sjo¨gren B. Fear of childbirth and psychosomatic support – A follow up of 72 women. Acta Obstet Gynecol Scand 1998;77:819-825
- ↑ Saisto T, Toivanen R, Salmela-Aro K, et al. Therapeutic group psychoeducation and relaxation in treating fear of childbirth. Acta Obstetricia et Gynecologica Scandinavica 2006; 85: 1315-1319
- ↑ 13.0 13.1 Ryding EL. Investigation of 33 women who demanded a cesarean section for personal reasons. Acta Obstetricia et Gynaecologica Scandinavia 1993;72:280–285
- ↑ 14.0 14.1 Sjo¨gren B, Thomassen P. Obstetric outcome in 100 women with severe anxiety over childbirth. Acta Obstet Gynecol Scand 1997;76:48–52
- ↑ Ryding El, Persson A, Onell C, et al. An evaluation of midwives’ counseling of pregnant women in fear of childbirth. Acta Obstet Gynecol Scand 2003;82:10-17
קישורים חיצוניים
- תסמונת "פחד לידה" (טוקופוביה): תיאור וטיפול, מדיקל מדיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר שולמית בן-יצחק, פסיכולוגית ראשית ומנהלת היחידה לפריון במעגל החיים של האישה, המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, תל אביב; גב' מאיה מאור, MA לימודי מגדר, אוניברסיטת תל אביב; ד"ר מיקי בלוך, מנהל המחלקה האמבולטורית לבריאות הנפש והמרכז לבריאות הנפש של האישה, המרכז הרפואי ע"ש סורסאקי, תל אביב; מרצה בכיר בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב