אלרגיה - Allergy

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

אלרגיה
Allergy
יוצר הערך

רקע כללי

אלרגיה משמעה תגובה שלילית של הגוף לחומר מסוים בסביבה. מרבית החומרים שגורמים לאלרגיה אינם מזיקים ואינם בעלי השפעה על אנשים שאינם סובלים מאלרגיה. תסמינים נפוצים של אלרגיה כוללים עיטוש, צפצופים, שיעול ופריחות עוריות.

תגובה אלרגית

כל חומר הגורם לתגובה אלרגית מכונה אלרגן. חלק מהאלרגנים הנפוצים ביותר כוללים אבקנים, קרדית אבק הבית, עובש וחיות מחמד. אלרגנים פחות נפוצים כוללים אגוזים, פירות ולטקס (גומי).

אלרגיה מתפתחת כאשר מערכת החיסון של הגוף מזהה אלרגן כאיום, ופועלת באופן דומה לתגובתה לזיהום. היא יוצרת נוגדנים (חלבונים התוקפים וירוסים וגורמים עוינים אחרים), שתוקפים את האלרגן, ויוצרים תהליך המכונה 'תגובה חיסונית'. קיימים מספר קבוצות של סוגי נוגדנים, כאשר הנוגדנים האחראיים ליצירת התגובה האלרגית מכונים 'אימונוגלובולין E' (IgE). התגובה החיסונית במגע ראשון עם האלרגן היא לרוב קלה ואינה מורגשת. בפעם הבאה בה נמצא האדם במגע עם האלרגן עם זאת, הגוף "זוכר" את החשיפה הקודמת ומייצר כמות רבה מהנוגדנים. הנוגדנים מובילים לשחרור כימיקלים בגוף המובילים לתגובה האלרגית. כך לדוגמה, אחד הכימיקלים המיוצרים הוא ה'היסטמין' הגורם להתכווצות שרירים כולל שרירים בדרכי הנשימה, יצירת כיח ברקמה המצפה את קירות האף ויצירת תחושת גרד וצריבה מקומית.

לעיתים התגובה האלרגית אינה מיוצרת על ידי הנוגדנים מסוג IgE, תגובה זו מכונה תגובה חיסונית לא מתווכת IgE. גם בתגובה זו מופעלים בסופו של דבר אותם כימיקלים, אך היא לרוב מופיעה מאט מאוחר יותר (שעות עד ימים לאחר החשיפה) ולרוב בעלת תסמינים במערכת העיכול.

שכיחות

אלרגיה היא תופעה נפוצה ביותר ומעריכים שכשליש מהאוכלוסייה סובל מבעיות אלרגיות. השכיחות, במיוחד בעולם המערבי, עולה משנה לשנה. הגורם לעלייה בשכיחות אינו ידוע, אך קיימות מספר תאוריות נפוצות. חוקרים מסוימים מאמינים כי ישנו קשר בין העלייה בשכיחות האלרגיות לזיהום אוויר. תאוריה נוספת, המוכנית 'תאוריית ההגיינה', מתבססת על כך שתגובה אלרגית ותגובה חיסונית למזהמים מתווכות על ידי חלקיקים שונים במערכת החיסון. עלייה בפעילות החלקיקים כנגד מזהמים מפחיתה את פעילות החלקיקים המתווכים את התגובה האלרגית. מכאן, שחיים בסביבה נקייה יותר, נטולת מזהמים, מעלה את תגובת המערכת החיסונית לחומרים לא מזיקים.

מצבים נלווים

אלרגיה לחומר מסוים מעלה את הסיכון לקיום אלרגיות לחומרים נוספים. מעבר לכך קיימים מצבים שונים הנמצאים בשכיחות גבוהה יותר באנשים עם אלרגיות. הללו כוללים אסתמה (תגובה של המערכת החיסונית שמשפיעה על דרכי האוויר ועל הנשימה) ודלקת עור אטופית.

תסמינים

התסמינים תלויים באופן בו נחשפת לאלרגן, כך לדוגמה שאיפה של אבקנים תוביל לתגובה בדרכי האוויר. תגובות אלרגיות אינן מתרחשות במגע ראשון עם האלרגן, אלא בנקודת מגע מאוחרת יותר עמו. בכל מגע נוסף לאחר החשיפה הראשונית לאלרגן, יש יצירה של נוגדנים והפעלה של תגובה חיסונית העלולה להיות חמורה יותר. תגובות אלרגיות טיפוסיות כוללות גירוי ודלקת, היוצרים תסמינים שונים:

• עיטושים
• צפצופים
• כאב בסינוסים (תחושת לחץ או כאב באזור האף העליון, מסביב לעיניים ובמצח)
• נזלת
• שיעול
• פריחה
• נפיחות
• גירוי בעיניים, אזניים, שפתיים, גרון או חיך
• קוצר נשימה
• בחילה, הקאה, שלשול

תסמינים אלו אינם ייחודים לאלרגיה ויכולים להיות תוצאה של גורמים רבים אחרים. חשוב לפנות לרופא המטפל אם תסמינים אלו נמשכים, על מנת לזהות את הגורם.

אנפילקסיס

במקרים נדירים אלרגיה יכולה להתבטא בתגובה חמורה המכונה שוק אנפילקטי ויכולה להיות קטלנית. מרבית התגובות האלרגיות מתבטאות באופן מקומי ברקמות מסוימות בגוף, דוגמת אף, עיניים, עור. בתגובה אנפילקטית, התגובה האלרגית היא כלל מערכתית ולרוב מתרחשת בתוך זמן קצר מן החשיפה לאלרגן (5–30 דקות). התסמינים של שוק אנפילקטי כוללים מספר מערכות:

• עור ועיניים – האדמה, אורטיקריה (פריחה אדמומית מגרדת), אנגיואדמה (בצקת בעור, תת-עור וריריות), גרד עורי או עיני, חום, נפיחות.
• מערכת הנשימה – גודש אפי, נזלת, יובש בגרון, צפצופים, קוצר נשימה, שיעול, צרידות.
• לב וכלי דם – ירידת לחץ דם המובילה לסחרחורת, חולשה, עלפון, כאבי חזה, דפיקות לב.
• מערכת העיכול – קושי בבליעה, בחילה, הקאה, שלשול, נפיחות, והתכווצויות.
• מערכת העצבים – כאבי ראש, סחרחורת, טשטוש ראייה, פרכוסים.
• אחר – טעם מתכתי בפה.

שוק אנפילקטי מצריך טיפול דחוף, לרוב באמצעות הזרקת תרופה הנקראת 'אדרנלין'.

גורמים

אלרגן הוא כל חומר הגורם למערכת החיסון לפעול ביתר וליצר נוגדנים נגדו.

ישנם אלפי אלרגנים, אך הנפוצים שבהם כוללים:

• קרדית אבק הבית
• אבקנים של דשא ועצים שונים
• שערות או קשקשי עור של חיות מחמד
• נבגי פטריות או עובש
• מאכלים שונים (בייחוד חלב, ביצים, חיטה, סויה, מאכלי ים, פירות ואגוזים)
• עוקץ דבורים וצרעות
• תרופות מסוימות דוגמת פניצילין ואספירין
• לטקס
• חומרי ניקוי ביתיים

קבוצות סיכון

אנשים מסוימים נמצאים בסיכון יתר לפיתוח אלרגיות בשל נטייה משפחתית לאלרגיות, תופעה זו מכונה 'אטופיה'. אנשים אטופיים נמצאים בסיכון מוגבר לפתח אלרגיות מאחר שמערכת החיסון שלהם מייצרת כמות גדולה של נוגדני IgE. גורמים סביבתיים גם הם משחקים תפקיד בהתפתחות הפרעות אלרגיות. התפקיד המדויק אינו מובן עדיין, אך מחקרים מראים כי מספר גורמים מעלים את הסיכון של ילדים לפתח אטופיה:

• גדילה בבית בו מעשנים
• חשיפה לקרדית אבק הבית
• חשיפה לחיות מחמד
• שימוש באנטיביוטיקה

בנים נמצאים בסיכון מוגבר לפתח אטופיה לעומת בנות וכן תינוקות שנולדו במשקל לידה נמוך.

אבחנה

כאשר ישנו חשד לאלרגיה, מומלץ לרופא המשפחה ולדווח על אופי התסמינים, זמן הופעתם, תכיפותם וגורמים חשודים להם. יש לדווח גם על בני משפחה נוספים אשר פיתחו תסמינים דומים, או אם קיימת היסטוריה של אלרגיה במשפחה. אם רופא המשפחה אכן מעריך כי הגורם לתסימנים הוא אלרגיה, הוא יפנה למרפאה המתמחה באלרגיות.

קיימות מספר בדיקות המאפשרות לזהות את הגורם לתגובות האלרגיות

תבחיני עור

פעמים רבות זוהי הבדיקה הראשונה המבוצעת בחיפוש אחר אלרגן. הבדיקה כוללת טפטוף של חומרים אלרגניים שונים, לרוב על אזור האמה, ודקירה באמצעות דוקרן מתכתי עדין. לאחר הבדיקה ממתינים 20–30 דקות, על מנת לראות האם מתפתחת תגובה חמורה. אם לא נראתה תגובה מיידית, הנבדק מוזמן לבחינה נוספת של אזור הבדיקה כעבור 48 שעות. אם קיימת אלרגיה לחומר שטופטף, העור סביב אזור הדקירה יהפוך אדום, מגרד ונפוח. מאחר שהבדיקה מכילה כמות קטנה ביותר של האלרגן, היא נחשבת לבטוחה מאוד, ויכולה להתבצע בכל קבוצות הגיל ובכללן תינוקות. על אף הבטיחות הרבה של הבדיקה, היא אינה מומלצת במקרים בהם קיימת היסטוריה של תגובה אלרגית חמורה.

בדיקות דם

נכון למועד כתיבת מאמר זה קיימת רק בדיקת דם אמינה אחת לאלרגיה והיא מכונה RAST. בדיקה זו מבוצעת על מנת למדוד את כמות נוגדני ה-IgE בדם, אשר יוצרו בתגובה לחשיפה לאלרגן חשוד. התוצאות ניתנות בסולם של 0 עד 6, כאשר 0 משמעותו תוצאה שלילית ו-6 מציין רגישות גבוהה ביותר. בדיקות דם שימושיות בייחוד בסיכון לתגובה חמורה או כאשר האלרגן הנחשד הוא נדיר ביותר.

תבחיני טלאי

בדיקה זו משמשת למציאת אלרגנים הגורמים לדלקת עור אטופית (ידועה בשם 'אקזמה') או בחשד לאלרגיות מסוימות לתרופות, תמרוקים, מתכות או חומרים אחרים, שאינן מופיעות באופן מיידי אלא באופן הדרגתי ולרוב בתוך שעות או ימים בודדים.

הבדיקה כוללת הדבקת סדרה של מדבקות המכילות חומרים החשודים כמחולליי האלרגיה. המדבקות מודבקת לגב הנבדק למשך כ־24-72 שעות, תוך ניטור התגובה. בדיקה זו לרוב מתבצעת במחלקת עור בבית החולים.

טיפול

הטיפול היעיל ביותר לאלרגיה הוא מניעה, אך אמצעי זה אינו תמיד אפשרי. ריפוי של האלרגיה אינו אפשרי, אך קיימים טיפולים ותרופות שונות המפחיתות את התגובה החיסונית ומקלות על המטופל.

טיפול תרופתי

מרבית התרופות זמינות ללא מרשם, אך תמיד מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל לפני נטילתן.

אנטיהיסטמינים

אנטיהיסטמינים מטפלים באלרגיות האמצעות חסימת פעולתו של הכימיקל 'היסטמין', המשוחחר על ידי הגוף בעת תגובה אלרגית. אנטיהיסטמינים זמינים בצורת טבליות, קרם, סירופ לשתייה, טיפות עיניים או ספריי לאף. ספריי לאף יכול לשמש לצורך הפחתת נפיחות או גירוי באף, טיפות עיניים מפחיתים צריבה וגרד בעיניים. ספריי וטיפות מסוימות מתאימים לשימוש מבוגרים בלבד.

מפחיתי גודש

משמשים להקלה על חסימה באף, היכולה להיות תוצאה שכיחה של קדחת השחת, אלרגיה לאבק או לחיות מחמד. תרופות אלו זמינות בצורת טבליות, קפסולות, ספריי לאף או בצורת נוזל.

נוגדי קולטנים ללויקוטריאנים

תרופות אלו חוסמות את השפעת הכימיקל הנקרא 'לויקוטריאן' המשוחרר בעת התגובה האלרגית וגורם לתגובה דלקתית בדרכי האוויר. הם משמשים לטיפול באסתמה לאחר כישלון טיפולי בתרופות אחרות.

אימונותרפיה

טיפול שמטרתו לשנות את התגובה החיסונית וליצור דה-סנסנתיזציה. כלומר, הכרה הדרגתית של האלרגן למערכת החיסון על מנת להפחית את רגישותה.

האלרגן ניתן בצורת זריקות תת-עוריות באזור הזרוע העליונה. בשלבים הראשונים של הטיפול, יינתנו הזריקות במרווחים של שבוע לכל היותר, תוך עלייה במינון האלרגן המוזרק. לאחר הגעה ל'מינון האחזקה', מינון היעיל להפחתת התגובה האלרגית, תכיפות ההזרקות תרד. הטיפול נמשך לפחות שנתיים כאשר הזריקות ניתנות אחת למספר שבועות.

אימונותרפיה מומלצת לרוב לטיפול באלרגיות חמורות בלבד (דוגמת קדחת השחת ואלרגיות לחיות מחמד), אשר לא הגיבו לטיפולים אחרים ועבור אלרגיות מסוימות דוגמת עקיצות דבורים או צרעות.

סוג זה של טיפול חייב להתבצע תחת השגחה צמודה של רופא בשל הסיכון לתגובה אלרגית חמורה.

טיפול באנפילקסיס

במקרה של תגובה אנפילקטית, יש צורך בטיפול דחוף באמצעות זריקה של תרופה הנקראת 'אדרנלין'.

אם אדם סובל מאלרגיה העלולה להוביל לשוק אנפילקטי, או אם סבל מתגובות אלרגיות חמורות בעבר, סביר כי יקבל הנחיה לשאת עמו מזרק אדרנלין אוטומטי ('אפיפן'). זהו מזרק קל לשימוש אותו עליו לשאת לכל מקום ולהזריק מייד אם מתפתחים תסמינים של אנפילקסיס. יש לפנות לקבלת סיוע רפואי גם אם התסמינים חלפו לאחר ההזרקה, מאחר שהם עלולים לשוב.

בבית החולים לרוב מטפלים, בנוסף לאדרנלין, באנטיהיסטמינים וסטרואידים שנועדו לבלום תגובה אלרגית מאוחרת.

הבחירה במינון ואופן המתן (תוך ורידי או בטבליות לבליעה) תלוי במצבו של החולה. במצבים בהם יש חסימה של דרכי אוויר, הטיפול יכלול מרחבי סימפונות שנועדו להקל על הנשימה.

מניעה

הדרך הטובה ביותר להימנע מתגובה אלרגית היא להימנע מחשיפה. מניעה אינה תמיד אפשרית, אלרגנים דוגמת קרדית אבק הבית או נבגי פטריות קשים לזיהוי ויכולים להמצא גם בבתים נקיים. קרבה לחיות מחמד גם היא לא תמיד ניתנת למניעה, בייחוד כאשר מדובר בחיות השייכות לבני משפחה או חברים וכן הלאה.

קרדית אבק הבית

אחת מגורמי האלרגיה הנפוצים ביותר היא קרדית אבק הבית - חרק מיקרוסקופי המתרבה באבק הבית. המלצות לצמצום נוכחתן בבית כוללות:

• הימנעות משטיחים בבית
• שימוש בתריסים קלים לניקוי במקום וילונות
• ניקוי כריות, צעצועים רכים, וילונות ורהיטים צוברי אבק לעיתים תכופות, באמצעות שטיפה או שאיבת אבק.
• שימוש בכריות ושמיכות סינתטיות במקום נוצור וצמר.
• שימוש בשואב אבק עם מסנן מיוחד.
• ניקוי משטחים עם מטלית לחה ולא יבשה.

חיות מחמד

פעמים רבות האלרגיה אינה לפרווה אלא דווקא לקשקשי העור, הריר והשתן של החיות. אם לא ניתן להרחיק את חיית המחמד מן הבית, ישנם אמצעים שונים המומלצים:

• שמירת חיית המחמד מחוץ לבית ככל האפשר, או הגבלתה לחדר אחד, רצוי ללא שטיח.
• איסור כניסה של חיית המחמד לחדרי השינה.
• רחיצה של חיית המחמד לפחות אחת לשבועיים.
• ניקוי כל המצעים והרהיטים איתם באה חיית המחמד במגע.
• אם אתה מבקר קרובים או חברים עם חיית מחמד, מומלץ לבקש מהם שלא לאבק או לשאוב אבק יום לפני הביקור, מאחר שהדבר יעלה את האלרגנים לאוויר. ניתן גם ליטול אנטיהיסטמינים כשעה לפני הביקור, על מנת להפחית תסמינים.

נבגים

עובש יכול לגדול על כל חומר מתיישן, בתוך ומחוץ לבית. העובש עצמו אינו מהווה אלרגן, אלא הנבגים שהוא משחרר. נבגים משוחררים כאשר יש עלייה פתאומית בטמפרטורות בסביבה לחה. דרכים למניעת שחרור נבגים לאוויר כוללות:

• שמירה על הבית יבש ומאוורר כראוי
• בעת מקלחת או בישול, שמירה על דלתות פנימיות סגורות על מנת למנוע פיזור של אוויר לח בבית.
• הימנעות מייבוש של בגדים בבית, אפסון בגדים בארונות לחים או דחיסה של בגדים במלתחה.
• טיפול בדליפות הגורמות לאזורים לחים בבית בזמן.

אלרגיות מזון

יצרניות מזון מחויבות לציין באופן ברור על קיום אלרגנים במזון. בחינה מדוקדקת של רשימת המרכיבים, מאפשרת להימנע מתגובה אלרגית. פעמים רבות התגובה האלרגית מתרחשת עקב אכילה במסעדות. על מנת להימנע מכך מומלץ:

• לא להסתמך על התפריט בלבד ולשאול את המלצר לגבי המצאות מרכיבים מסוימים במנה.
• ליידע את המלצר לגבי האלרגיה
• להימנע מאכילה במקומות בהם יש סכנה של מגע בין סוגים שונים מאכלים דוגמת בופה או מאפיות.

אלרגיות לאבקנים

אלרגיות לאבקנים, הידועות יותר בשם 'קדחת השחת', נגרמות כתוצאה משחרור אבקנים של צמחים שונים לאוויר (האבקה). צמחים שונים מבצעים האבקה בזמנים שונים של השנה, כך שהתקופות בהם תסבול מקדחת השחת תלויות בסוג האבקנים אליו אתה אלרגי. באופן שכיח תקופה זו היא האביב והקיץ. על מנת להימנע מחשיפה לאבקנים מומלץ:

• להתעדכן בתחזיות האוויר לגבי כמות האבקנים באוויר ולהשאר בבית כאשר היא גבוהה.
• להימנע מייבוש בגדים ומצעים בחוץ כאשר כמות האבקנים גבוהה.
• ללבוש משקפי שמש גדולים על מנת להגן על העיניים מהאבקנים.
• לשמור על דלתות וחלונות סגורים בשעות הבוקר והערב המוקדמות, כאשר כמות האבקנים גבוהה יחסית.
• להתקלח, לחפוף שיער ולהחליף בגדים לאחר שהייה בחוץ.
• להימנע באזורים עם דשא דוגמת פארקים ושדות.
• אם יש גינה בבית רצוי שמישהו אחר יהיה אחראי לכיסוח הדשא.

אלרגיות חמורות

אם אדם סובל מתגובות אלרגיות חמורות (אנאפילקסיס), עליו לשאת מזרק אדרנלין (אפיפן) בכל זמן נתון. מומלץ לידע קרובי משפחה, חברים וחברים לעבודה לגבי מצבו על מנת שידעו להגיב בהתאם.