הבדלים בין גרסאות בדף "חבלות בחזה - Chest injuries"

גרסה מ־17:57, 10 בדצמבר 2022

תוכן עניינים > פרק #16.9: חבלות בחזה - Chest injuries

כ-9 מיליון נפגעים פונים למחלקות המיון מדי שנה עקב חבלות חזה. כרבע מיליון אשפוזים נרשמים בכל שנה עקב חבלות חזה ואלו אחראים לכרבע מכלל הפטירות עקב חבלות. את החבלות ניתן לחלק לאלה המסכנות חיים ודורשות טיפול מידי כמו: חזה אוויר בלחץ, טמפונדה לבבית וכדומה, וחבלות שאינן מסכנות חיים אולם דורשות טיפול, כמו שברים בצלעות. כ-85% מחבלות החזה דורשות טיפול שמרני עם או ללא הכנסת צנתר לבית החזה ורק 15% יטופלו באופן כירורגי בפתיחת בית חזה. ההוריות לפתיחת חזה הן חוסר יציבות המודינמית ללא עדות למקור מחוץ לחזה, ניקוז של 1500 סמ"ק דם לאחר הכנסת צנתר לחזה או ניקוז של 200 סמ"ק לשעה דרך הצנתר, טמפונדה לבבית, חבלות לכלי דם גדולים בחזה, חבלות לוושט או טרכיאה וענפיה הגדולים או דלף אוויר גדול.

החבלות בחזה נגרמות על-ידי חבלות חודרות או קהות. 80% מהחבלות הקהות נגרמות בתאונות דרכים. החבלות החודרות מקורן בגופים חדים, כדורים וכדומה. שיעור התמותה בחולים מאושפזים עם חבלה בודדת בחזה הוא 4%-8%. כאשר קיימת חבלה נלווית באבר אחד נוסף שיעור התמותה עולה ל-10%-15%, וכאשר מדובר בחבלה רב-מערכתית שיעור התמותה עולה ל-35%. ברוב החבלות יש פגיעה ביותר מאבר אחד בתוך בית החזה. 90% מהחבלות אינן דורשות פתיחת בית החזה כטיפול.

החבלות השכיחות הדורשות טיפול מיידי הן:

חסימת דרכי אוויר
חזה-דם (Hemothorax) מסיבי
טמפונדה לבבית
חזה-אוויר בלחץ (Tension pneumothorax)
חזה רפוי (Flail chest)
חזה-אוויר פתוח
דלף-אוויר עקב פגיעה טרכאוברונכיאלית
קרע בקשת הוותין

חבלות אופייניות בחזה מתוארות באיור 6.16.

איור 6.16: חבלות בחזה
א. המטומה בדופן החזה; ב. קרע בריאה; ג. קרע בברונכוס; ד. חזה אוויר; ה. קרע בקשת הוותין; ו. פקק חוסם את הברונכוס; ז. חבלה ריאתית; ח. קרע של הסרעפת; ט. קרע של אבר חלול תוך-בטני.

חזה-דם מסיבי וחזה-אוויר בלחץ, שניהם יכולים לגרום להפחתת קולות הנשימה ולהסטת הטרכאה לצד הנגדי. בחזה-דם לא ניתן לראות התרחבות ורידי הצוואר ואילו בחזה-אוויר כן. כאשר לחולה אין דפקים וורידי הצוואר מורחבים, האבחנה המבדלת היא בין טמפונדה לבבית לבין חזה-אוויר בלחץ. בחולים גוססים אין לבזבז זמן על האבחנה אלא יש להחדיר מיד נקז לבית החזה ולבצע ניקור של הפריקרד.

העדיפות הראשונה ניתנת לדרכי הנשימה ולאחר מכן לצירקולציה. רק לאחר גמר שלב ההחייאה יש לברר את האבחנה המדויקת. לכל החולים שאינם נושמים, או שלהם נשימה לא יעילה, חוסר הכרה, הלם חמור, חסימה בדרכי הנשימה, יש להכניס צינור אנדוטרכאלי ולהנשים. אם מצב ההלם וההיפוקסמיה ממשיכים, יש לחשוב על אפשרויות כמו דימום מסיבי לבית החזה, טמפונדה לבבית, חזה-אוויר בלחץ, דליפה קבועה של אוויר, או תסחיף אוויר. אם ההלם אינו מוסבר על-ידי הממצאים בבית החזה יש לחשוד בדימום תוך בטני.

ראו גם

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן - מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד מרכז רפואי מאיר, כפר סבא

@@ שורה 31: / שורה 31: @@
 חבלות אופייניות בחזה מתוארות באיור 6.16.
 {{רווח קשיח}}
 [[קובץ:חזה 616.png|ממוזער|מרכז|500px|איור 6.16: חבלות בחזה{{ש}}א. המטומה בדופן החזה; ב. קרע בריאה; ג. קרע בברונכוס; ד. חזה אוויר; ה. קרע בקשת הוותין; ו. פקק חוסם את הברונכוס; ז. חבלה ריאתית; ח. קרע של הסרעפת; ט. קרע של אבר חלול תוך-בטני.]]
 {{רווח קשיח}}

עקרונות בכירורגיה

שם המחבר	ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק	חבלות