חובת הודעה על נהגים עם מצבי בריאות העלולים לסכן את עצמם וזולתם - חוזר משרד הבריאות - Reporting of health conditions that affect drivers

ערך זה הוא חוזר משרד הבריאות סגור לעריכה
הגדרה מחדש של חובת ההודעה על נהגים עם מצבי בריאות העלולים לסכן את עצמם וזולתם
תחום	מנהל רפואי
סימוכין	חוזר המנהל הכללי מס': 35/2009 מיום: 16.8.2009, חוזר חטיבת הרפואה מס': 61/1998 מיום 16.9.1998, חוזר חטיבת הרפואה מס': 37/1994 מיום: 27.6.1994 וחוזר 4/97 מיום 5.3.97
קישור	באתר משרד הבריאות
תאריך פרסום	17 ביולי 2023

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – התאמה רפואית לנהיגה

רקע

מניעה ראשונית של תאונות דרכים, שמקורן במצב בריאותי לקוי, מעוגנת בפקודת התעבורה (סעיף 12 ב':"דיווח על מחלות מסוימות של נוהגי רכב (תיקון מס' 15) תש"ם-1979 (תיקון מס' 18) תשמ"ה- 1985): "רופא המטפל באדם שמלאו לו 16 שנים והוא מאבחן אצלו מחלה וסבור כי אותו אדם עלול בנהיגתו לסכן את עצמו או את זולתו מחמת אותה מחלה, ידווח על המחלה לרשות שקבע שר הבריאות".

העקרון המנחה לצורך בדיווח בא לידי ביטוי כאשר: ישנו סיכון ממשי לאובדן היכולת לנהיגה בטוחה, יכולת קואורדינציה, מהירות תגובה, ומאפיינים אישיותיים תואמים, המאפשרים קליטה של מידע בסביבת הנהיגה, המשתנה באופן רציף, לצד עיבודו ותגובה מהירה ההולמת את תנאי התעבורה.

במקביל, נדרש הדיווח כאשר קיים סיכון ממשי להתפתחות אירוע פתאומי של אבדן שליטה (sudden incapacitation), כגון: אובדן הכרה, היפוגליקמיה, סחרחורות, פרכוס או הפרעת קצב.

נוסח חוזר זה גובש בהשתתפות המועצות הלאומיות הרלוונטיות, מומחים בתחומים השונים ברפואת הקהילה ורפואה תעבורתית, ולאחר חקר ולמידה מהנוהג המקובל בעולם.

הצורך בעדכון החוזר עלה לאחר שהסתבר כי לאורך השנים התקבלו דיווחי-יתר רבים, בשל אי בהירות לגבי המצבים הרפואיים הרלוונטיים.

במסגרת תהליך זה, נבחנת גם האפשרות להעלאת רף הגיל לחידוש רישיון הנהיגה.

יישום חוזר זה והודעה במועד למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד) על נהגים, שבגין מצבם הרפואי והנפשי עלולים לסכן את עצמם או את זולתם, יאפשר דיוק הדיווח והטיפול בידי הגורמים המקצועיים השונים לשיפור הבטיחות בכבישי ישראל.

מטרה

קביעת קווים מנחים מפורטים וברורים שיסייעו לרופא המדווח להפעיל שיקול דעת, בנוגע לחובת ההודעה למרב"ד על מטופלים העלולים לסכן בנהיגתם את עצמם או זולתם, כתוצאה ממצב בריאותי או נפשי הרלוונטיים לבטיחות הנהיגה.

הגדרות

1. "רופא מטפל" - רופא מורשה לפי פקודת הרופאים ה'תשל"ז-1976, פרק ב' סעיף 2
2. "מצב רפואי המסכן בנהיגה" - כל מצב רפואי אשר מתקיים, בסובל ממנו סיכון לפגיעה בתפקוד מיטבי בהפעלת כלי רכב, כמפורט בחוזר זה

דיווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: המרב"ד)

החובה החוקית המפורשת למסירת הודעה למרב"ד, במקרה שהרופא סבור שהאדם עלול לסכן את עצמו או זולתו, גוברת על חובת שמירת הסודיות הרפואית ומטרתה הגנה על שלום הציבור, כמפורט בחוק זכויות החולה ה'תשנ"ו 1996, סעיף 20, (6) (חובה על מסירת מידע רפואי לאחר על פי דין).

המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד)

בהתאם לפקודת התעבורה, המרב"ד הוא "הרופא המוסמך" לביצוע בדיקות בריאותיות לנהגים המופנים על ידי רשות הרישוי, רופאים או גופי ציבור נוספים, ומהווה את הרשות הרפואית, שמכוח סמכותה להודיע לרשות הרישוי שבמשרד התחבורה, על המלצתה לעניין מתן רישיון נהיגה, התלייתו או ביטולו מסיבה רפואית או נפשית. סמכות זו מעוגנת בפקודת התעבורה, סעיף 55א' בהגדרתו כ"רופא המוסמך", וצו שר הבריאות (1980) לעניין חוק חובת דיווח בסעיף 12ב' לפקודת התעבורה, וכן - מכוח תקנות התעבורה "אישור רפואי לנהיגה" תק' (מס' 5) תשל"ז-1977 תק' (מס' 2) תשמ"ז- 1987.

במקרים בהם עולה ספק לגבי כשירות הנהג, וכי המשך הנהיגה מהווה סיכון לנוהג ו/או סביבתו, יבוצע הליך הערכה במרב"ד, אשר בסופו יוחלט האם נדרשת שלילת רישיון נהיגה, מלאה או חלקית לדרגות רישיון מסויימות. במקרה של חשש לסיכון מידי, ימליץ המרב"ד לרשות הרישוי להתלות את רישיון הנהיגה.

הנחיות להערכת כשירות נהיגה

המרב"ד פועל על פי ההנחיות המקובלות בעולם בתחום הרפואה התעבורתית. בסיס ההחלטות של המרב"ד מעוגן במנעד שיקולים רפואיים, פסיכולוגיים, פסיכיאטריים ונרקולוגיים שונים הקשורים לכשירות נהיגה.

עקרונות הדיווח למרב"ד

להלן העקרונות לדיווח למרב"ד, בהתאם לפקודת התעבורה, סעיף 12 ב': "דיווח על מחלות מסוימות של נוהגי רכב (תיקון מס' 15) תש"ם-1979 (תיקון מס' 18) תשמ"ה-1985.

1. אם החליט הרופא על הצורך בדיווח למרב"ד, בהתאם לשיקול דעתו המקצועי, על הרופא להזהיר את הנהג לגבי הסכנה שבנהיגתו עקב מחלתו ומצבו הבריאותי, ולהמליץ לו על הפסקת הנהיגה עד בדיקתו במרב"ד
2. כמו כן, יש להזהיר את החולה בדבר תופעות לוואי של תרופות העלולות להשפיע על כושר הנהיגה והערנות, וכן על מצבים זמניים העשויים לסכן בנהיגה בתקופת הביניים עד להתייצבות קלינית
3. יש לתעד ברשומה הרפואית את מתן ההסברים והחשש, ככל הניתן
4. הודעת הרופא הסבור שיש צורך בבדיקה רפואית/נפשית של אדם, אין משמעותה פסילת רישיון מידית
5. בסמכות המרב"ד להמליץ לרשות הרישוי על המשך נהיגה, תוך הגבלות שונות, או שימוש באביזרים שמטרתם לאפשר בטיחות בנהיגה
6. במקביל לדיווח, יש להבהיר לנבדק כי חלה עליו חובה אישית להודיע לרשות המוסמכת לגבי מגבלתו או שינוי כלשהו במצבו הרפואי לפי סעיף 13ב' לתקנות התעבורה ה'תשכ"א-1961 תק' (מס' 5) תשל"ז-1977 תק' תשמ"ו-1985: "(ב) בעל רישיון נהיגה שנתגלו אצלו מחלות לב או מגבלות במערכת העצבים, העצמות, הראייה או השמיעה, יודיע על כך מיד במכתב רשום לרשות הרישוי"

יש לדווח על מצבים כרוניים/ קבועים בלבד (רשימת מצבים שכיחים - בנספח א')

הדיווח הנדרש הוא עבור מצבים קבועים המסכנים את הנוהג או את הציבור, או בהם נדרשת הערכה במרב"ד לצורך התאמה אישית של צורת הנהיגה או שימוש באביזרים, אשר יוכלו להקנות לאדם שליטה מיטבית בכלי הרכב, באופן המצמצם את הסיכון בנהיגה לעצמו או לסביבתו.

בטופס המצורף בנספח א' מפורטת רשימת מצבי בריאות שכיחים, המהווה כלי עזר בידי הרופא בהפעלת שיקול דעתו לגבי הודעה מידית למרב"ד.

אין לדווח על מצבים אקוטיים/ זמניים

מצבים רפואיים חדים עלולים להטיל מגבלה זמנית או קבועה בנהיגה. אם אושפז אדם בבית חולים במחלקה לרפואה דחופה או במחלקת אשפוז עקב מצב רפואי חד, נדרש להתריע בפני המטופל כי עליו להימנע מנהיגה עד להתייצבות מצבו הרפואי, בהתאם לנהלים הקליניים המקובלים בכל תחום רפואי. יש לציין במכתב הסיכום את ההמלצות המתייחסות ליכולתו של המטופל לנהוג, ובמקרה הצורך לדווח למרב"ד, בהתאם לשיקול הדעת המקצועי. ככלל, אין צורך בדיווח למרב"ד לגבי מצבים רפואיים זמניים.

דוגמאות למצבים אלו, כוללות בין השאר:

• תחילת נטילת תרופה עם השפעה זמנית על רמת הערנות עד הסתגלות פרמקולוגית
• הפרעת קצב שאינה חמורה עם השפעה תפקודית קצרת-טווח עד טיפול דפיניטיבי והחלמה
• אירוע לבבי עם פרוגנוזה חיובית וחזרה לתפקוד הבסיסי בפרק זמן קצר
• אירוע התעלפות VASOVAGAL אופייני למחזיקים בדרגת רישיון לרכב פרטי בלבד (B) וכדומה

מאידך, במקרים בהם נגרמה מגבלה תפקודית קבועה בעקבות אירוע חד, כגון אי ספיקה לבבית בדרגת חומרה קשה (NYHA III-IV) - יש מקום לשקול דיווח למרב"ד, בהתאם לחוות דעתו המקצועית של הרופא המטפל.

נדרש שיקול דעת רפואי עבור כל דיווח

יש להפעיל שיקול דעת מקצועי בכל מקרה פרטני, בהתאם לחומרת מצבו הרפואי של המטופל, הפרוגנוזה הצפויה, תפקודו הפוקציונלי בפעול בהינתן מנגנוני הפיצוי, עיסוקו, ודרגת הרישיון שברשותו.

נדרש דיווח רק כאשר קיימת בפועל פגיעה פונקציונלית או קוגניטיבית

הדיווח למרב"ד נדרש כאשר עולה ספק לגבי רמת התפקוד של המטופל המדווח, בהקשר לכשירות הנהיגה הנובעת ממצב רפואי מסוים, או כאשר קיים סיכון ממשי להתפתחות של אירוע רפואי בלתי צפוי העלול להוביל לחוסר כשירות תפקודית פתאומית (sudden incapacitation), כגון: התעלפות, היפוגליקמיה, סחרחורות, פרכוס או הפרעת קצב חמורה וכדומה.

עצם אבחנת מחלה, אשר הסטטוס הקליני שלה התחלתי בלבד, אינה מהווה בהכרח אינדיקציה לדיווח. לדוגמה, אבחנת טרשת נפוצה או מחלת ניוון שרירים בשלביהן הראשונים, כאשר לא קיימת הגבלה תפקודית בפועל, או הערכת הרופא המטפל להיעדר קיומו של סיכון בנהיגה, לפי שיקול דעתו המקצועית - אינה מהווה אינדיקציה לדיווח.

מצבים רפואיים שכיחים הנדרשים לדיווח

עשויים להיות ליקויי בריאות נוספים, העלולים להשפיע על יכולת נהיגה, שאינם נכללים ברשימה. גם על מצבים אלה קיימת חובת הודעה מידית למרב"ד, לאחר הפעלת שיקול דעתו של הרופא, המכיר את מצבו הבריאותי והנפשי של הנהג ובהתאם להערכתו את דרגת הסיכון בנהיגתו.

טופס הודעה