כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "איזון גליקמי בסוכרת על ידי טיפול בטירזפטייד"
| שורה 63: | שורה 63: | ||
[[קובץ:SURPASS 5.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|'''תרשים 5. המלצות ה־ ADA לשנת 2023, התמקדות בתחלואה קרדיו־רנלית ובניהול המשקל'''{{הערה|שם=הערה17|}}]] | [[קובץ:SURPASS 5.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|'''תרשים 5. המלצות ה־ ADA לשנת 2023, התמקדות בתחלואה קרדיו־רנלית ובניהול המשקל'''{{הערה|שם=הערה17|}}]] | ||
| − | == | + | ==המרוויחים מטיפול עם טירזפטייד== |
| + | בשל יעילותה של טירזפטייד באיזון גליקמי ובירידה במשקל, ובשל החשיבות של ירידה במשקל במטופל הסוכרתי, בהנחיות ה-ADA לשנת 2023 יש התייחסות לניהול המשקל במטופלים עם סוכרת סוג 2. ההמלצה היא להעדיף טיפול תרופתי בעל השפעה משמעותית על ירידה במשקל, כאשר התרופות המובילות בקטגוריה זו הן טירזפטייד וסמאגלוטייד (תרשים 5){{הערה|שם=הערה6|}}. טירזפטייד אושרה על ידי ה־FDA ועל ידי משרד הבריאות לטיפול בסוכרת סוג 2 בישראל{{הערה|שם=הערה18|}}{{הערה|שם=הערה19|}}. | ||
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
גרסה מ־16:58, 11 באוקטובר 2024
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| טירזפטייד: קו־אגוניסט ל־GIP ול־1-GLP לטיפול בסוכרת מציג עליונות באיזון גליקמי עם יתרונות מטבוליים | ||
|---|---|---|
| ' | ||
| ||
| יוצר הערך | ד"ר עידית דותן | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – אינקרטינים, טיפול תרופתי בסוכרת
סוכרת הפכה להיות למגיפה עולמית ושכיחותה עולה משנה לשנה בישראל ומחוץ לה. על פי נתוני הפדרציה הבינלאומית לסוכרת, 10.5% מהאוכלוסייה הבוגרת בעולם (גילאי 79-20) סובלים מסוכרת, וברוב המקרים הסוכרת קשורה גם בהשמנת יתר, שמהווה קטליזטור להתפתחותה[1].
סוכרת עשויה לגרום הן לסיבוכים מיקרוווסקולרים (רטינופטיה, נפרופטיה ונוירופטיה) והן לסיבוכים מקרוווסקולרים (מחלת לב איסכמית, מחלה צרברו-ווסקולרית ומחלת עורקים פריפרית). השמנה קשורה אף היא בגורמי סיכון נוספים לתחלואה קרדיווסקולרית כמו דיסליפידמיה, יתר לחץ דם, מחלת הכבד השומני, דום נשימה בשינה.
בנוסף, השמנה מעלה סיכון למחלת כליה כרונית (ירידה ב־GFR ואלבומינוריה)[2][3]. אי לכך, השילוב של סוכרת סוג 2 והשמנה הינו הרה אסון עבור המטופל, שכן קיימת הגברה של הסיכון לתחלואה ולתמותה קרדיווסקולרית וכלייתית[4].
מסיבה זו, יש חשיבות לכך שטיפולים תרופתיים לסוכרת סוג 2 יהיו בעלי השפעה על ירידה במשקל והפחתה של גורמי סיכון קרדיו־-מטבולים אחרים. בנוסף, הטיפול המוקדם בסוכרת, המשיג איזון גליקמי קפדני כבר בשנה הראשונה למחלה, מפחית תחלואה ותמותה בעתיד[5].
עולה השימוש בתרופות ממשפחת האגוניסטים ל-1-GLP. תרופות אלו הוכחו כבעלות השפעה מעבר לשליטה הגליקמית, על ידי כך שהן מסייעות בירידה במשקל, מפחיתות תחלואה ותמותה קרדיווסקולרית, מסייעות בהפחתת התקדמות מחלת הכליה הסוכרתית ומפחיתות גורמי סיכון קרדיו־מטבוליים[6].
יתרונות הטיפול בטירזפטייד
טירזפטייד היא מולקולה המשלבת בתוכה קו-אגוניזם ל-1-GIPול- GLP. מדובר בפפטיד באורך 39 חומצות אמינו המבוסס על הרצף של ה־GIP הנטיבי ומפעיל הן את הרצפטור ל-GIP והן את הרצפטור ל־1-GLP.
טירזפטייד משפיעה על מספר איברי מטרה, כאשר הראשון והמרכזי שבהם בהקשר של המטופל הסוכרתי הוא הלבלב. ברמת הלבלב, השפעתה נטו היא הגברת הפרשת אינסולין תלוית גלוקוז (פאזה ראשונה ושנייה) והפחתת הפרשת גלוקגון. בנוסף, היא גורמת לדיכוי תיאבון ברמת מערכת העצבים המרכזית ולהאטה בהתרוקנות הקיבה, שני אלמנטים אשר מפחיתים צריכה קלורית. בנוסף, טירזיפטייד הפחיתה שומן כבדי, יש לה השפעה חיובית על מטבוליזם רקמת השומן והיא מעלה רגישות לאינסולין ברמה סיסטמית[7][8][9].
ממצאי מחקרים
מחקרי הפאזה השלישית של טירזפטייד (מחקרי ה־SURPASS, תרשים מספר 1) בוחנים את התרופה בסיטואציות שונות במטופל הסוכרתי: בתור מונותרפיה, קומבינציה עם מטפורמין, קומבינציה עם מטפורמין ומעכב SGLT2 וכתוספת לאינסולין. טירזפטייד מושווית במחקרים אלה לפלצבו, לסמאגלוטייד או לאינסולין ארוך טווח (גלרג'ין או דגלודק), ומראה עליונות בשליטה גליקמית מול כל התרופות האחרות (מחקרי SURPASS1-5), כולל הגעה ליעדי איזון חסרי תקדים, הן מבחינת האיזון הגליקמי והן מבחינת ירידה במשקל.
מחקר המשווה תוספת של טירזפטייד לאינסולין גלרג'ין לעומת תוספת של אינסולין ליספרו 3 פעמים ביום (6-SURPASS) טרם פורסם, וכך גם המחקר הקרדיווסקולרי במעל 13,000 משתתפים (SURPASS-CVOT), המשווה טירזפטייד לדולגלוטייד (שכבר הוכחה כמפחיתה אירועים קרדיווסקולריים במטופלים סוכרתיים)[10][11][12][13][14][15][16].
המחקרים הראו ירידה משמעותית ב־HbA1c עם טירזפטייד, 2.6%-2.1% עם המינון המלא (תרשים מספר 2), ירידה שלא נצפתה עם טיפול תרופתי אחר בסוכרת (למעט אינסולין במשלב בזל-בולוס). גם במחקר ה־2-SURPASS, המשווה ראש בראש בין טירזפטייד לבין סמאגלוטייד (GLP-1 RA הנחשב לבעל יעילות גבוהה מאוד לאיזון גליקמי), נצפה יתרון לטיפול בטירזפטייד כבר בשימוש במינון הנמוך של 5 מ"ג (ירידה של 2.09% לעומת 1.86%). יתרון זה הולך וגדל עם העלייה במינון (עד לירידה של 2.5%).
בנוסף, אחוז מטופלים גבוה יותר הגיע ליעד האיזון הרצוי תחת הטיפול בטירזפטייד - עד 92% השיגו ערכי HbA1c נמוכים מ־7%, בהתאם לקווים המנחים של איגודי הסוכרת ADA ו־EASD (בהשוואה ל־81% עם סמאגלוטייד), ועד 87% השיגו ערכי HbA1c נמוכים מ־6.5%, המשקפים ערכי טרום סוכרת (זאת בהשוואה ל־67% עם סמאגלוטייד). יתרה מכך, סביב 50% מהמטופלים שהשתמשו במינון של 15 מ"ג (כתלות במחקר) השיגו נורמוגליקמיה עם HbA1c נמוך מ־5.7% (בהשוואה ל־20% בלבד עם טיפול בסמאגלוטייד).
במעקב אחר רמות גלוקוז לאורך היום, טירזפטייד הראתה ירידה משמעותית הן בגלוקוז בצום והן שעתיים אחרי ארוחות. גם הירידה במשקל עם טירזפטייד הייתה הגדולה ביותר שנצפתה במטופלים סוכרתיים, 12.9-9.5 ק"ג (תרשים 3), כאשר עד 69% מהמטופלים ירדו מעל 10% ממשקל גופם ועד 43% מהמטופלים ירדו מעל 15% ממשקל גופם תחת המינון המקסימלי של טירזפטייד.
לשם ההשוואה, הטיפול בסמאגלוטייד במחקר ה־2-SURPASS הוביל לירידה של 6.2 ק"ג (6.7%), עם ירידה של למעלה מ־10% במשקל הגוף בקרב 25% מהמטופלים וירידה של למעלה מ־15% במשקל הגוף בקרב 9% מהמטופלים בלבד.
הירידה במשקל עם טירזפטייד נגרמת בעיקר בשל ירידה של מסת השומן (תרשים 4), ולכן היא משפרת את הרכב הגוף של המטופלים. עם זאת, יש חשיבות רבה לתמיכה תזונתית ולפעילות גופנית במטופלים אלה, על מנת להימנע מאיבוד אקססיבי של מסת שריר ומהתפתחות סרקופניה[10][11][12][13][14][15][16].
בנוסף לשיפור משמעותי בשליטה הגליקמית ולירידה משמעותית ביותר במשקל, המטופלים בקבוצת הטירזפטייד הראו שיפור במדדים מטבוליים נוספים. פרופיל השומנים השתפר עם ירידה בטריגליצרידים, VLDL, כולסטרול כללי, LDL ו־NON-HDL, ועלייה ב־HDL.
מבחינת לחץ דם, טירזפטייד גרם לירידה של ל"ד סיסטולי עד 6.5 ממ"כ ודיאסטולי עד 3 ממ"כ. בהסתכלות על תכולת השומן הכבדי, ישנה ירידה של 8% עם טירזפטייד לאחר שנה של טיפול (כאשר נבדק ב־MRI), ובמקביל ירידה משמעותית בשומן הבטני הויצרלי והתת־עורי[9][10][11][12][13][14][15][16].
במקביל, בדומה לאגוניסטים ל־GLP1, הדופק עלה ב־2 עד 4.1 פעימות/דקה. אנליזה של תוצאים קרדיווסקולריים משמעותיים (MACE) ממחקרי SURPASS1-4 הראתה שאין עליה במאורעות קרדיו־ווסקולרים עם טירזפטייד, במטופלים עם משך סוכרת שונה וסיכון קרדיווסקולרי שונה. אנו מחכים לתוצאות של מחקר ה־SURPASS-CVOT שעתיד להתפרסם בסוף 2024 [10][11][12][13][16].
בהסתכלות כלייתית, בתת־אנליזה של מחקר ה־4-SURPASS, טירזפטייד הראתה ירידה באלבומינוריה בהשוואה לאינסולין גלרג'ין, וכן האטה של קצב הידרדרות eGFR, ללא קשר לשימוש במעכבי SGLT2. בנוסף, טירזפטייד הראתה ירידה של 42% בתוצא כלייתי משולב של מאקרואלבומינוריה, ירידה של 40% ב־eGFR, מחלת כליה סופנית או מוות כלייתי[17].
טירזפטייד קיימת בשישה מינונים - 3 מינונים (5 מ"ג, 10 מ"ג ו- 15 מ"ג) שנבדקו במחקרים ו־3 מינונים לצורך ביצוע טיטרציה (2.5 מ"ג, 7.5 מ"ג ו־12.5 מ"ג), הניתנים בזריקה תת עורית חד שבועית. הטיטרציה של טירזפטייד הדרגתית, עם עלייה של 2.5 מ"ג כל ארבעה שבועות. תופעות הלוואי העיקריות הן גסטרואינטסטינליות: בחילה (לרוב קלה עד בינונית וחולפת עם הזמן), הקאה, כאבי בטן ושלשול או עצירות. היפוגליקמיה אינה שכיחה והיא עלולה להתרחש בעיקר בשילוב עם תרופות ממשפחת סולפוניל־אוריאה או אינסולין. בדומה לאגוניסטים ל־1-GLP, אבנים בכיס המרה שכיחות יותר מבחינה נומרית במטופלים תחת טיפול בטירזפטייד[18].
המרוויחים מטיפול עם טירזפטייד
בשל יעילותה של טירזפטייד באיזון גליקמי ובירידה במשקל, ובשל החשיבות של ירידה במשקל במטופל הסוכרתי, בהנחיות ה-ADA לשנת 2023 יש התייחסות לניהול המשקל במטופלים עם סוכרת סוג 2. ההמלצה היא להעדיף טיפול תרופתי בעל השפעה משמעותית על ירידה במשקל, כאשר התרופות המובילות בקטגוריה זו הן טירזפטייד וסמאגלוטייד (תרשים 5)[6]. טירזפטייד אושרה על ידי ה־FDA ועל ידי משרד הבריאות לטיפול בסוכרת סוג 2 בישראל[18][19].
ביבליוגרפיה
- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה1 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה2 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה3 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה4 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה5 - ↑ 6.0 6.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה6 - ↑ 7.0 7.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה7 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה8 - ↑ 9.0 9.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה9 - ↑ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 10.6 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה10 - ↑ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה11 - ↑ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 12.5 12.6 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה12 - ↑ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 13.5 13.6 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה13 - ↑ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 14.5 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה14 - ↑ 15.0 15.1 15.2 15.3 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה15 - ↑ 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה16 - ↑ 17.0 17.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה17 - ↑ 18.0 18.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה18 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה19
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר עידית דותן, מנהלת שירות סוכרת והשמנת יתר, המכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומחלת מטבוליות, המרכז הרפואי רבין