כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "נוגדן עצמי ציטופלזמי כנגד תאי פורקינייה סוג 1 - Cytoplasmic autoantibody against purkinje type 1 cells"
| שורה 26: | שורה 26: | ||
==ספקטרום של מצגים נוירולוגיים== | ==ספקטרום של מצגים נוירולוגיים== | ||
| + | מפגעים של ה-CNS: אטקסיה של המוחון התפתחה ב-74 מטופלות (89%) שהייתה הבעייה הפוגעת ביותר. עשרים וחמש מטופלות (30%) הראו סימנים של אי-תפקוד של המסלול הקורטיקו-ספינלי: שלוש עשרה מתוכן היו בעלות סימן Babinski, בעשר מתוכן נמצאה דיסארטריה (הפרעת דיבור הנגרמת כתוצאה מפגיעה בשרירים האחראים להפקת דיבור. ההפרעה מתבטאת בקושי בשליטה על השרירים של הפה, הלשון, הגרון או מיתרי הקול) אטקסית-ספסטית. ב-11 מטופלות (13%) נרשמו אנומליות של גזע המוח שכללו supranuclear gaze palsy (ב-2 מטופלות), שיתוק חד צדדי של העצב השישי (ב-2 מטופלות), שיתוק דו-צדדי של העצב השישי (ב-2 מטופלות), שיתוקים של העצב הרביעי ושל העצב השביעי הדו-צדדי במטופלת אחת, נוירופתיות טריגמינליות דו-צדדיות במטופלת אחת, ocular bobbing (שהיא סוג של תנועת עיניים לא נורמלית בה יש עֲווִית פתאומית כלפי מטה של העיניים) במטופלת אחת, וצניחת עפעפיים חד-צדדית במטופלת אחת. ממצאים נוירולוגיים נוספים כללו פגיעה קוגניטיבית או שינוי בהתנהגות נמצאו ב-4 מטופלות (5%), רעד במהלך מנוחה בשתי מטופלות (2%) ודיסטוניה (התכווצות ספונטנית של שרירי כפות הידיים ושורשי כפות הידיים, באופן שעושה את התנועות לבלתי אפשריות כמעט) ב-2 מטופלות (2%). | ||
גרסה מ־21:30, 12 במרץ 2026
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| אוטו-נוגדן ציטופלזמי כנגד תאי 1 Purkinje type | |
|---|---|
| Cytoplasmic autoantibody against purkinje type 1 cells | |
| שמות אחרים | Anti Yo, PCA-1. |
| 250px | |
Drawing of Purkinje cells (A) and granule cells (B) from pigeon cerebellum by Santiago Ramón y Cajal, 1899. Instituto Santiago Ramón y Cajal, Madrid, Spain.
| |
| מעבדה | אימונולוגיה בדם |
| תחום | מפגעים במוחון. |
 | |
| טווח ערכים תקין | פחות מ-1:240. |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מטרת הבדיקה
זיהוי מטופלות בהן ניוון תת-חריף של המוחון, או נוירופתיה היקפית נגרמת מהשפעה אוטו-אימונית של קרצינומה גינקולוגית או מקרצינומה של השד.
כללי
תא פורקינייה, הוא תא עצב (נוירון) גדול עם הסתעפויות רבות הבולטות ממנו הנמצא בקורטקס של המוחון במוח, ומשחק תפקיד משמעותי בבקרה של התנועה מוטורית. תאים אלה התגלו לראשונה בשנת 1837 על ידי הפיזיולוג הצ'כי יאן אוונגליסטה פורקינייה (Jan Evangelista Purkinje). תאי Purkinje מאופייינים על ידי גופי תא שצורתם כבַּקְבּוּקוֹן, על ידי מספר דנדריטים מסועפים, ועל ידי אקסון ארוך בודד. רוב תאי Purkinje מפרישים את הנוירוטרנסמיטר GABA (להלן gamma-aminobutyric acid), שהוא בעל פעולה מעכבת על נוירונים מסוימים, ולכן מפחית את ההעברה של איתותים עצביים. פעילויות מעכבות אלו מאפשרים לתאי Purkinje לווסת ולשמש קואורדינטורים של תנועות מוטוריות. הקורטקס של המוחון מורכב משלוש שכבות: שכבה חיצונית סינפטית (הידועה גם כשכבה המולקולרית), שכבת ביניים (הידועה גם כשכבת Purkinje) ושכבה פנימית גרנולרית. קלט סנסורי מכל מיני קולטנים, מועבר לאזורים ספציפיים של השכבה הרצפטיבית, המורכבת ממספרים גדולים של נוירונים קטנים (ומכאן הביטוי גרנולרי) "היורים" אקסונים לתוך השכנה הסינפטית. שם האקסונים מגרים דנדריטים של תאי Purkinje, שבתגובה "יורים" אקסונים לחלקים של ארבעת הגרעינים האינטרינזיים היוצרים את הגרעין הוסטיבולרי בתוך החדר הרביעי של גזע המוח. כיוון שרוב תאי Purkinje הם GABAergic ולפיכך משרים השפעות מעכבות חזקות על תאים המקבלים את קצות תאי Purkinje, כל ההשפעה הסנסורית במוחון גורמת לאימפולסים מעכבים בגרעינים העמוקים במוחון ובחלקים של הגרעין הוסטיבולרי. האובדן או הנזק לתאי Purkinje עלול לגרום למספר מחלות נוירולוגיות. במהלך הגדילה האמבריונית, תאי Purkinje עלולים להיות מושמדים באופן קבוע על ידי חשיפה לאלכוהול, מה שתורם להתפתחות של fetal alcohol syndrome. האובדן של תאי Purkinje נראה בילדים עם אוטיזם, ובמבוגרים עם מחלת Niemann-Pick type C, שהיא מפגע מטבולי העובר בהורשה.
התבטאות נוירולוגית ראשונית
המצג הנוירולוגי היה תת-חריף בכל המטופלות, ורב-מקומי ב-50 מתוכן (60%). אטקסיה של המוחון היוותה מצג דומיננטי ב-64 מטופלות (77%). תשע-עשרה (3%) מטופלות היו בעלות מצג של אחד או יותר מהמפגעים הבאים: מפגע של גזע המוח (פגיעה בתנועת העיניים ב-5 מתוכן, hyperacusis (שהיא רגישות יתר לרעשים חיצוניים או חוסר סבילות לרעש, הקיימת אצל כ- 10% מהאנשים). חלק גדול מהם סובלים גם מציפצופים באוזניים (טינטון), במטופלת אחת, ורטיגו במטופלת אחת, דעיכה קוגניטיבית מתונה במטופלת אחת, מיאללופתיה ב-4 מטופלות, הקאות בלתי נשלטות במטופלת אחת, נוירופתיה היקפית ב-8 מטופלות, pseudobulbar palsy במטופלת אחת, ונוירופתיה טריגמינלית דו-צדדית במטופלת אחת. במהלך חציוני של חודשיים, 19 מטופלות (53%) הראו סימני אטקסיה של המוחון.
ספקטרום של מצגים נוירולוגיים
מפגעים של ה-CNS: אטקסיה של המוחון התפתחה ב-74 מטופלות (89%) שהייתה הבעייה הפוגעת ביותר. עשרים וחמש מטופלות (30%) הראו סימנים של אי-תפקוד של המסלול הקורטיקו-ספינלי: שלוש עשרה מתוכן היו בעלות סימן Babinski, בעשר מתוכן נמצאה דיסארטריה (הפרעת דיבור הנגרמת כתוצאה מפגיעה בשרירים האחראים להפקת דיבור. ההפרעה מתבטאת בקושי בשליטה על השרירים של הפה, הלשון, הגרון או מיתרי הקול) אטקסית-ספסטית. ב-11 מטופלות (13%) נרשמו אנומליות של גזע המוח שכללו supranuclear gaze palsy (ב-2 מטופלות), שיתוק חד צדדי של העצב השישי (ב-2 מטופלות), שיתוק דו-צדדי של העצב השישי (ב-2 מטופלות), שיתוקים של העצב הרביעי ושל העצב השביעי הדו-צדדי במטופלת אחת, נוירופתיות טריגמינליות דו-צדדיות במטופלת אחת, ocular bobbing (שהיא סוג של תנועת עיניים לא נורמלית בה יש עֲווִית פתאומית כלפי מטה של העיניים) במטופלת אחת, וצניחת עפעפיים חד-צדדית במטופלת אחת. ממצאים נוירולוגיים נוספים כללו פגיעה קוגניטיבית או שינוי בהתנהגות נמצאו ב-4 מטופלות (5%), רעד במהלך מנוחה בשתי מטופלות (2%) ודיסטוניה (התכווצות ספונטנית של שרירי כפות הידיים ושורשי כפות הידיים, באופן שעושה את התנועות לבלתי אפשריות כמעט) ב-2 מטופלות (2%).