כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "נוגדי פסיכוזה לחולי שיטיון - Antipsychotics use in dementia"
(דף חדש: {{ערך בבדיקה}} {{מחלה |תמונה= |כיתוב תמונה= |שם עברי=נוגדי פסיכוזה לחולי שטיון |שם לועזי=Antipsychotics use in dementia |...) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ערך בבדיקה}} | {{ערך בבדיקה}} | ||
| − | |||
{{מחלה | {{מחלה | ||
|תמונה= | |תמונה= | ||
| שורה 13: | שורה 12: | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
| + | {{הרחבה|שיטיון}} | ||
בשנת 2005 הוחלט בעיתון הרשמי של האיגוד הפסיכוגריאטרי הבין-לאומי לנהל "דו-שיח" בין שתי עמדות נוגדות לגבי השאלה: האם יש מקום לשימוש בנוגדי פסיכוזה מדור שני (נפד"ש) לטיפול בהפרעות התנהגות בקרב חולים בשיטיון? | בשנת 2005 הוחלט בעיתון הרשמי של האיגוד הפסיכוגריאטרי הבין-לאומי לנהל "דו-שיח" בין שתי עמדות נוגדות לגבי השאלה: האם יש מקום לשימוש בנוגדי פסיכוזה מדור שני (נפד"ש) לטיפול בהפרעות התנהגות בקרב חולים בשיטיון? | ||
גרסה מ־14:45, 16 באוגוסט 2012
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| נוגדי פסיכוזה לחולי שטיון | ||
|---|---|---|
| Antipsychotics use in dementia | ||
| יוצר הערך | פרופ' יורם ברק
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – שיטיון
בשנת 2005 הוחלט בעיתון הרשמי של האיגוד הפסיכוגריאטרי הבין-לאומי לנהל "דו-שיח" בין שתי עמדות נוגדות לגבי השאלה: האם יש מקום לשימוש בנוגדי פסיכוזה מדור שני (נפד"ש) לטיפול בהפרעות התנהגות בקרב חולים בשיטיון?
את עמדת ה"נגד" ייצג פרופ' בלרד המכהן כראש הקתדרה לתחום מחלות ההזדקנות במכון לפסיכיאטריה בלונדון. את עמדת ה"בעד" ייצג פרופ' גוק מאוניברסיטת סיאול. הדיון השתרע על פני 29 עמודים, וכלל התייחסות ליותר מ-150 מחקרים שפורסמו בתחום זה.
בסקירה הנוכחית אביא לקוראים את עיקרי הדיון, ובהמשך את מה שלמדנו בשנים שחלפו מאז.
עמדת ה"נגד"
פרופ' בלרד פתח במשפט הבא: "יותר מ-90% מהסובלים משיטיון יפתחו הפרעות התנהגות במשך מחלתם. אין בכך כדי להצדיק שימוש נרחב בטיפולים מסוכנים". בהמשך הוא מונה את הסיכונים הטמונים בשימוש בנוגדי פסיכוזה. בין אלה הדגש הוא על תסמונות EPS, נפילות, הארכת מרווח QT והאצת ההידרדרות הקוגניטיבית. לדעתו של פרופ' בלרד, כל אלו רק מהווים רקע לשתי טענות חמורות במיוחד:
- בשנת 2004 הורתה הוועדה לבטיחות תרופות באנגליה לאסור שימוש בריספרידון ואולנזפין להפרעות התנהגות בחולי שיטיון בשל הסיכון המוגבר להתפתחות אירוע מוח. הוועדה דיווחה על הגברת סיכון בשיעור שמגיע לפי 3 ביחס לחולי שיטיון שאינם נחשפים לנוגדי פסיכוזה מהדור השני.
- אין כל עדות מחקרית כי טיפול בנוגדי פסיכוזה משפר את איכות חייהם של חולי שיטיון. במספר המועט של המחקרים שבהם נמדדה איכות חיים הייתה השפעת החשיפה לנוגד פסיכוזה שלילית על מדד זה.
לסיכום דבריו, כותב פרופ' בלרד כך: "קלינאים נוהגים לדבר על טובת חוליהם. כיצד ניתן אם כך להצדיק טיפול תרופתי המכפיל הידרדרות קוגניטיבית, משלש שיעור אירועים מוחיים, מכפיל תמותה, מגביר באופן משמעותי נפילות ומקטין איכות חיים?". הוא ממליץ על בחינה עצמית ולמידת שיטות להתמודדות עם אין-אונות טיפולית במקרים מורכבים אלה.
עמדת ה"בעד"
פרופ' גוק מצדד בשימוש מושכל בנוגדי פסיכוזה בכלל ומהדור השני בפרט להפרעות התנהגות בשיטיון. האזהרות שמיהרה הוועדה האנגלית לבטיחות (CSM) מוטעות מעצם הישענותן על גוף עדויות לקוי ולא חד-משמעי. יתרה מכך, טוען הכותב, פסילת תרופות מהדור השני תביא לשימוש מוגבר בתרופות קלאסיות. לגבי אלה, המידע ממחקרים לא מעודכן ולגבי רבות מהתרופות הקלאסיות אין כלל מידע על השפעתן בחולים הסובלים משיטיון. ומה לגבי העתיד? פרופ' גוק מצפה לפרסום מחקרים שישפכו אור על שאלת הסיכון והתועלת באופן שיוכל לפתור את הבעיה הנוכחית.
כדי לסכם את הדיון הוזמן פרופ' מק-קיט ממובילי הפסיכיאטריה של הזקנה באנגליה להביע את דעתו, ואני מצטט מדבריו: "...אנו הרי יודעים שיש לרשום תרופות לאוכלוסייה הקשישה בזהירות מרבית. איסוף ועיבוד מידע רב לא ילמד אותנו מי יהיו החולים שייהנו מנוגדי פסיכוזה (המיעוט), מי יסבלו מתופעות לוואי חמורות ומסוכנות (המיעוט) ומי לא ייהנו ולא יסבלו מטיפול זה (הרוב)".
מכיוון שהדיון המקצועי והציבורי לא הביא לקביעת עמדה חד-משמעית מחוץ לגבולות אנגליה, נדרשנו גם אנו בארץ לסוגיה. בשיתוף פעולה בין פסיכיאטרים לנוירולוגים, בין ביה"ח גהה לביה"ח אברבנאל, הוחלט לבדוק תחלואה ותמותה קרדיו-וסקולריות וצרברו-וסקולריות בקרב מאושפזים זקנים שנחשפו לנוגדי פסיכוזה. המחקר סקר תיקי חולים במשך 15 שנים. נמצאו רישומים מספקים של 3,111 זקנים (גיל מבוגר מ-65 שנים) שאושפזו במחלקות פסיכיאטריות. הגיל הממוצע בקבוצת המאושפזים היה 73.5 שנים ו-60% היו נשים. מרבית המאושפזים (83%) נחשפו לטיפול בתרופות נוגדות פסיכוזה, מתוכם כ-1,402 לנוגדי פסיכוזה מהדור השני. התוצאן שהוגדר מראש היה: אירוע לבבי או מוחי חריף המחייב העברה להשגחה ולטיפול בבי"ח כללי או שהסתיים במוות. לא נמצאו הבדלים בין חולים שנחשפו לנוגדי פסיכוזה לאלו שלא נחשפו. גם בין קבוצות נוגדי הפסיכוזה לא נמצאו הבדלים גדולים. מסקנתנו הייתה כי האיסור על שימוש בנוגדי פסיכוזה בקרב האוכלוסייה הזקנה הוחל מוקדם מדי. אין ספק שמסקנה זו לגבי בטיחות הטיפול לא גורעת מהביקורת על טיפול בחולי שיטיון בנוגדי פסיכוזה נוכח מחקרים מודרניים, כמו ה-CATIE-AD, המראים שלאינבו יעילות לא פחותה מנוגדי פסיכוזה לאי שקט ופסיכוזה בקרב חולים במחלת אלצהיימר.
לסיכום
אז מה נאמר לסיום? איסור על שימוש בנוגדי פסיכוזה בחולי שיטיון הסובלים מהפרעות התנהגות הוא מוגזם.
יש לנסות ולהכין טבלת "בעד-נגד" בכל מקרה ומקרה לפני התחלת הטיפול. חשוב לקבוע מראש אומדנים ברורים להפסקת הטיפול. ובנימה אישית: כשאין סיכון ברור ומיידי לחולה או לאנשים בסביבתו, אני נמנע מרישום נוגד פסיכוזה לחולה שיטיון.
ביבליוגרפיה
- Barak Y, Baruch Y, Mazeh D, et al. Cardiac and cerebrovascular morbidity and mortality associated with antipsychotic medications in elderly psychiatric inpatients. American Journal Geriatric Psychiatry 2007;15(4):354-356
- Schneider LS, Tariot PN, Dagerman KS, et al. CATIE-AD Study Group. Effectiveness of atypical antipsychotic drugs in patients with Alzheimer’s disease. NEJM 2006;355(15):1525-1538
- McKeith I. Commentary:Should novel antipsycotics ever be used to treat the behavioraland psychological symptoms of dementia (BPSD)? International Psychogeriatrics 2005;17(1):22-25
קישורים חיצוניים
- נוגדי פסיכוזה לחולי שיטיון: אסור? מותר? מומלץ?, מדיקל מדיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' יורם ברק, מנהל מחלקת פסיכוגריאטריה במרכז הרפואי לבריאות הנפש ע"ש יהודה אברבנאל, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב