הבדלים בין גרסאות בדף "כאב - השפעת המגדר והמין - Pain - gender and sex influence"

כאב - השפעת המגדר והמין
Pain - gender and sex influence

גרסה מ־10:56, 20 באוקטובר 2012

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – כאב

כאב הוא תחושה קריטית לחיים ולא רק בבני אדם, שכן הוא מזהיר אותנו מנזק לרקמות הגוף וגורם לנו להתנהג באופן שתכליתו הגנה מנזק אפשרי שנובע מהמקור לכאב. ילדים עם תסמונת חסר תחושה לכאב (Congenital Insensitivity to Pain) סובלים מזיהומים קשים ומסכני חיים. נראה שכאב הוא חוויה משותפת למינים רבים ושמור מבחינה אבולוציונית, ועל כן מפתיע למצוא הבדלים בין נשים לגברים או בין זכרים לנקבות בבעלי חיים.

עדויות רבות מצטברות הן לגבי השכיחות הגבוהה של תסמונות כאב בנשים לעומת גברים, והן על השוני בין המינים במופען הקליני ובהשפעתן על המהלך ועל איכות החיים. על רקע אלו הקדיש הארגון העולמי למחקר בכאב International Association for the Study of Pain) IASP) את שנת 2008 לכאב בנשים. הסיבות למאפיינים הייחודיים של כאב בנשים קשורות להבדלים פיזיולוגיים ואנטומיים, תפקיד חברתי, הבדלים תרבותיים וכן הטיות במחקר.

השכיחות של כאב כרוני בנשים

על פי מחקרים קליניים, אפידמיולוגיים ומעבדתיים, לנשים (ולנקבות בבעלי חיים) כואב יותר והן נוטות גם להביע יותר תחושות ורגשות לגבי הכאב, דבר המתבטא בשכיחות גבוהה יותר של כאב כרוני (בנשים לעומת גברים).^[1]^[2] תסמונות הכאב השכיחות יותר בנשים הן דלקות מפרקים ראומטיות ואוסטאוארתריטיס, מיגרנה, פיברומיאלגיה, תסמונת המעי הרגיז, כאבי פנים, תסמונת כאב במפרק הטמפורומנדיבולרי, תסמונת התעלה הקרפלית, אבנים בכיס המרה, תסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS), טרשת נפוצה, דלקת אינטרסטיציאלית בשלפוחית השתן ועוד.^[2] לכך יש להוסיף את התחלואה בסרטן השד, הרחם והשחלות ומצבי הכאב קשורים ישירות למחזור ההורמונלי, כתסמונת קדם-וסת, הריונות ולידות. תסמונות אלו יחד הן נתח משמעותי מתחלואת הכאב הנשית. יתרה מכך, נשים מדווחות על כאב ממושך יותר, חמור יותר וגם על יותר אירועים של התקפי כאב חוזרים. במחקרים מבוקרים נמצא שבנשים סף הכאב והעמידות לכאב נמוכים יותר מבגברים בתגובה לשורה של גרויי כאב, ובמיוחד גירוי של לחץ או גרויי חשמלי, והבדלים פחות בולטים בין נשים לגברים בסף הכאב והעמידות לגרויי חום או קור.^[2] לגבי כאב ויסצראלי נמצא שסף הכאב בנשים נמוך יותר לכאב של מתיחה של הוושט,^[3] לעומת כאב באזור הרקטום שלו נמצא בנשים דווקא סף גבוה יותר,^[4] או שאין הבדל בין המינים.^[5]^[6] במחקר על השכיחות של כאב כרוני בקרב מטופלי שירותי בריאות כללית מדווחת ענת נבל וחבריה,^[7] על כך ש-61% מהנשאלות סבלו מכאב כרוני שנמשך לפחות 3 חודשים בחצי השנה האחרונה לעומת 39% מהנשאלים. נשים דיווחו על כאב חמור יותר ועל השפעה שלילית יותר באופן משמעותי על מישורי החיים השונים, כפי שנמדד ב-Life Impact Index. נוסף על כך, בנשים שיעור התחלואה המקבילה (Co-Morbidity) הן בתחום הכאב עצמו (כאב במקומות מרובים) והן תחלואה נפשית נלווית, כדיכאון וחרדה גבוהים יותר.^[8]^[9] גם במקרה של כאב גב תחתון עם הקרנה לרגליים על רקע בקע דיסקאלי עם מאפיינים אנטומיים דומים בהדמיה ב-MRI נראה שנשים כאובות יותר, מצבן משתפר לאט יותר והתוצאות של טיפול ניתוחי פחות טובות בנשים.^[10]

סיבות אפשריות להבדלים

נראה שלהורמוני המין תפקיד מהותי אך מורכב בפיזיולוגיה של כאב. השכיחות של תסמונות כאב בנשים עולה עם ההתבגרות ולחלק מהתסמונות יש נטייה מחזורית המקבילה למחזור ההורמונלי החודשי. זאת לא רק בתסמונת קדם-וסת אלא גם במיגרנה, בכאבי מפרקים, גב תחתון, כאבי מפרק הלסת ועוד.^[11]

להורמוני המין השפעה ישירה על ההתפתחות ועל תפקוד השלד, המוח ומערכת העצבים, מערכת הלב וכלי הדם וגם על תפיסת הכאב, ונוסף על כך, תלויה השפעתם באינטראקציות בין ההורמונים השונים. יש להבדיל בין השפעה ישירה של ההורמונים בזמן החשיפה לגירוי כאב חד לבין השפעתם על תהליכי התפתחות. ההבדלים ההתפתחותיים כוללים כמובן היבטים נוספים, כמו חוזק וגודל העצמות וכמות מסת השריר. הבדלים אלה משמעותיים בעמידות לגורמי סיכון פיזיים שונים ועמידות לטראומה. במחקר בחיות מעבדה נמצא שדרושה חשיפה בתקופת הינקות לטסטוסטרון כדי שיתפתח סף כאב גבוה (המאפיין זכרים) לגירוי חום ונטייה פחותה לפיתוח רגישות לכאב ולודיניה במודלים שונים.^[12]^[13]^[14] כנ"ל לגבי התפתחות ההשפעה משככת הכאב של עקה (Stress Induced Analgesia)‏^[15] ושל מורפין.^[16]^[17] לעומת זאת, עדות תומכת בהשפעה המגנה מכאב של אסטרדיול הודגמה ויוחסה ליכולת ההורמון להפעיל קולטני אנדורפינים מסוג µ (מיו) ולתווך ישירות עלייה בסף הכאב לגירוי חד.^[18] עם זאת, יש לציין שההשפעה של חשיפה הורמונלית קצרת טווח על סף הכאב במעבדה אינה בהכרח מסבירה את ההשפעות של מחזוריות הורמונלית על מחלות עם כאב קליני.

ממצאים בחיות מעבדה מצביעים על כך שאסטרוגן מעלה את סף הכאב והסבולת לכאב דלקתי בטווח הקצר, אך בטווח הארוך מגביר תהליכים במערכת העצבים הגורמים לרגישות יתר לכאב.^[12] קולטנים לאסטרוגן נמצאים בפיזור רב באזורים במערכת העצבים הקשורים לעיבוד תחושת הכאב וכן לחרדה ומצבי עקה (Stress), כגון ההיפותלמוס, אמיגדלה, אזור ה-Priaquaductal Gray ועוד.

להורמונים נוספים יש השפעה על תהליכים דלקתיים ונטייה לרגישות יתר לכאב, למשל נמצא שפרוגסטרון מקטין את רגישות היתר לכאב חום הנגרמת ע"י תהליך דלקתי,^[19] מחליש התנהגות כאב במודל נזק לחוט השדרה,^[20] ובמודל של נוירופתיה סוכרתית.^[21] טסטוסטרון מונע נזק לסחוס כתוצאה מתהליך דלקתי,^[22]^[23] ומחליש את תחושת הכאב הנגרמת ע"י הזרקת פורמלין.^[24]^[25] נראה שההשפעה המורכבת של הורמוני מין שונים על כאב קשורה גם לשילובים השונים ביניהם במהלך החיים: במחקר שבו נשאלו 47 גברים שעברו שינוי מין לנשים ו-26 נשים שעברו שינוי מין לגברים לגבי כאב כרוני לפני מתן הורמוני מין לצורך היפוך המין ולאחר מתן זה, נמצא שבקרב הגברים ששינו את מינם לנשים 3 סבלו מכאב כרוני לפני תחילת הטיפול בהורמונים נשיים, ולאחר הטיפול סבלו מכאב כרוני 11 מהם. לעומת זאת, בקרב 26 הנשים ששינו את מינן לגברים 14 סבלו מכאב כרוני לפני הטיפול ההורמונלי ורק 2 לאחר הטיפול.^[26]

דוגמאות למחלות כאב כרוני השכיחות יותר בנשים

מחלות ראומטיות

בדלקת פרקים ראומטית, זאבת, דלקת מפרקים מסוג אוסטאוארתריטיס ופיברומיאלגיה, השכיחות בנשים, גבוהה פי 2 עד פי 10 לעומת גברים. המחלות המפרקיות נוטות להחמיר עם הפסקת הווסת. במחקר שבו ניתן ליותר מ-10,000 נשים באופן אקראי אסטרוגן מול אינבו לאחר כריתת שחלות, נמצא שבקבוצת האסטרוגן שיעור הנשים שנזקקו להחלפת מפרקים (ברך או ירך) היה נמוך באופן משמעותי.^[27] ממצאים דומים לגבי אוסטאוארתריטיס נאספו ממחקרים על נשים שהפסיקו טיפול אסטרוגני חלופי שניתן להן לאחר הפסקת הווסת.^[28] בפיברומיאלגיה השפעת האסטרוגן לא ברורה. נראה שהשפעת הורמוני המין מורכבת ומשפיעה באופן שונה על אספקטים שונים של המחלה הדלקתית וגם על תהליכי עיבוד תחושת הכאב במערכת העצבים.

מיגרנה

מיגרנה היא דוגמה למחלה עם שכיחות יתר בנשים, שנטייתה להופיע עם גיל הפוריות ולרדת בחומרתה עם הפסקת הווסת. לפחות ב-50% מהנשים התקפי מיגרנה קשורים לזמן הווסת וב-80% מהסובלות ממיגרנה אין התקפים בשליש האחרון של ההיריון, אך ההתקפים חוזרים לאחר הלידה כמעט בכולן. מתן אסטרוגן באופן לא מחזורי אלא קבוע בנשים שעברו כריתה מלאה של השחלות, מקטינה את החומרה ואת התכיפות של ההתקפים, והפסקה פתאומית של תוספת אסטרוגן בנשים עשויה לעורר התקף מיגרנה.^[29]^[30]^[31]^[32]^[33] נראה שירידה חדה ברמת האסטרוגן ולא רמתו האבסולוטית היא שקשורה להתקף מיגרנה. המנגנון של השפעת אסטרוגן על מיגרנה קשור כנראה בהשפעתו על טונוס כלי הדם ועל הפעילות הסרוטונינרגית והאנדורפינית של ההורמון במוח.

תסמונת כאב במפרק הלסת - TMD‏ (Temporomandibular Disorders)

לחומרת הכאב יש קשר למחזור החודשי גם במקרה של TMD‏,^[34]^[35]^[36]^[37] והסיבות ככל הנראה קשורות להשפעות ההורמון על הצפיפות והמבנה של העצם, על התגובה הדלקתית ועל הרגישות לכאב בתגובה לדלקת. צפיפות ומבנה תקין של השלד תלוי ברמות אסטרוגן תקינות, אך מתן אסטרוגן מגביר את התגובה הדלקתית במפרק ואת הרגישות העצבית לכאב.

שוני בין המינים בהשפעות תרופות לשיכוך כאב

מחקרים על תרופות חדשות נחקרו באופן היסטורי בעיקר במתנדבים בריאים גברים. עלות מחקר בנשים גבוהה יותר בגלל הצורך לוודא שהנחקרות אינן בהיריון או מניקות בזמן השתתפותן במחקר קליני על תרופה חדשה, כדי למנוע השפעות שליליות על העובר או התינוק היונק לפני שברורה בטיחות התרופה עבורם. מטבע הדברים, נצבר יותר מידע על תרופות בגברים לעומת נשים וילדים. היעדר מודעות להבדלים הקשורים למין ולמגדר בעבר גרמה לתת-התייחסות להבדלים כאלה במחקרים על הפרמקולוגיה של תרופות לשיכוך כאב. ידוע כיום שיש הבדלים בין נשים לגברים בפיזור התרופות ברקמות השונות, בקצב פירוקן ובהפרשתן, וכן בהשפעתן המשככת כאב, כמו גם בתופעות הלוואי, בשוני ברמות התרפויטיות ובסף הרעילות.^[38] לאחרונה פורסמה המלצת ה-IASP לנוכח השכיחות הגבוהה יותר של מחלות כאב כרוני בנשים, כי יש לכלול בכל מחקר בכאב לפחות מספר זהה של נחקרים משני המינים, כולל מחקר בחיות וכן המלצה לאסוף נתונים תוך התייחסות למחזוריות ההורמונלית.

לגבי תרופות לכאב, נשים מדווחות על שכיחות כמעט כפולה של תופעות הלוואי לתרופות נרקוטיות שניתנות לאחר ניתוח ועל יותר תופעות לוואי באופן כללי.^[39]^[40] הבדלים פיזיולוגיים רבים (מעבר להבדלים הורמונליים) בין גברים לנשים משפיעים על פעילות של תרופות על הגוף. אלה כוללים שוני בלחץ דם, שנוטה להיות נמוך יותר בנשים, בקצב הספיגה ובתנועתיות המעי, בקצב הסינון בכליות ובהבדלים בפעילת אנזימים ספציפיים, כגון זה המפרק אלכוהול, ומערכות מטבוליות נוספות העוסקות במטבוליזם של תרופות, כמו ציטוכרום P450. נוסף על כך, הרמה האפקטיבית של תרופה באיברי המטרה שלה תלויה גם בפיזורה בגוף, ועל כן מושפעת מהרכב הגוף (למשל: הכמות היחסית של שומן לעומת מים) השונה בין המינים ומושפע מהורמוני המין.

ספציפית לתרופות לשיכוך כאב, ידועים הבדלים בין המינים בהשפעה של תרופות אופיואידיות, כדוגמת מורפין, פנטניל ועוד, בתגובה להן נשים סובלות מיותר תופעות לוואי כבחילות והקאות לעומת גברים,^[41] וגם מדיכוי נשימה עד כדי היפוקסיה,^[42] ונהנות פחות מההשפעה הברוכה של שיכוך כאב ע"י האופיואידים. נראה שנשים נהנות יותר מתרופות אופיואידיות המפעילות מספר רצפטורים אופיואידיים, רצפטורים מסוג קאפא או אגוניסטים חלקיים, בעוד גברים נהנים יותר מהשפעה משככת כאב של רצפטורים לאופיואידים מסוג מיו (µ). בחיות מעבדה נמצא שכמות הקולטנים מסוג מיו אכן גבוהה יותר באזורים הקשורים לעיבוד תחושת הכאב במוח בזכרים לעומת נקבות. גם המטבוליזם של אקמול שונה בין גברים לנשים ועבודה על איבופרופן הראתה שנשים נהנות מפחות שיכוך כאב לעומת גברים,^[43] ומאידך גיסא, תרופות מקבוצת נוגדי קליטה חוזרת של סרוטונין יעילות יותר בנשים. להבדלים אלו בין המינים בנוגע לפעילות תרופות לשיכוך כאב יש חשיבות קלינית רבה וגם השלכות משמעותיות על כלכלת בריאות ופיתוח תרופות עתידיות המתאימות יותר לנשים.

כאב בנשים וכאב בגברים: חוויה שונה?

בנושא עדיין זה יש ראשית לעסוק במספר הגדרות. כאב הוא חוויה שלילית מורכבת הכוללת רבדים שונים בעלי השפעות הדדיות. ראשית יש להבדיל בין עוצמת הגירוי המכאיב, כמו מידת הלחץ או מידת החום או הקור לבין עוצמת הכאב שנגרמת על ידו. לא ניתן להתייחס באופן זהה לגירוי לחץ הגורם כאב שונה בזרוע גדולה ושרירית לעומת אותו הלחץ המופעל על זרוע קטנה ודלילה בשריר. כשחוקרים הבדלים בין המינים, יש כמובן לתקנן מרכיבים אלו. שנית, חשוב להבדיל בין עוצמת הכאב לבין עוצמת הסבל מאותו כאב ומהיכולת לשאת את הכאב זמן ממושך, וכן השפעות כאב עז או ממושך על המצב הנפשי והקוגניטיבי. נוסף לאלו, קיים מגוון אדיר באופן הביטוי של הכאב וההתנהגות בזמן כאב. התנהגות כאב מושפעת ממידת הסבל האישי מהכאב, אך גם ממערכת ציפיות והשלכות חברתיות ותרבותיות. כאן המקום גם להזכיר את ההגדרה של הבדל במין הביולוגי (Sex) לעומת המגדר (Gender), מונח העוסק בהבדלים בתפיסה העצמית ובתפקיד החברתי והשלכותיו.

בסיכומו של דבר, כאב הוא חוויה שלילית שיש בה יותר משותף בין המינים מאשר שוני, וכן יש מידה רבה של שונות אינדיבידואלית שמגבירה את הקושי למצוא הבדלים ברורים על רקע מין ומגדר. עם זאת, ברבדים השונים של חוויית הכאב יש אכן הבדלים שחוזרים במחקרים. כפי שצוין, ברמת הגירוי והסף לכאב נראה שבאופן גס לנשים סף נמוך יותר לכאב וגם עמידות נמוכה יותר לגירויי כאב שונים.^[2] האינטרפרטציה של ממצאים אלה יכולה להיות שלנשים פשוט כואב בעוצמות גירוי נמוכות יותר, או שנשים נוטות לדווח מוקדם יותר. ייתכן שההבדלים בעמידות לכאב קשורים גם לתפקיד חברתי ולציפיות להתנהגות שונה, וכן לשוני באופן העיבוד הרגשי והקוגניטיבי של תחושת הכאב. נראה שאכן יש הבדלים ברמת העיבוד הנוירולוגי של הכאב בין המינים. נשים נוטות יותר לפתח מצבי רגישות יתר כהיפראלגזיה ועד אלודיניה לאחר כאב עז או ממושך.^[44]^[45]^[46] בנשים עם כאב כרוני נמצא שיש נטייה לרגישות יתר לכאב באזורי גוף אחרים, כפי שנמצא בחולות פיברומיאלגיה,^[46]^[47] כאבי ראש,^[48] ותסמונת כאב במפרק הלסת.^[49] האם נשים מסוגלות לחוש בו-זמנית יותר מקומות עם כאב בגופן ויותר סוגים של כאב? האם היכולת הגבוהה של נשים להתמקד בו-זמנית במטלות שונות (Multiple Tasks) נכונה גם לגבי חוויות כאב מקבילות? נראה שכן. בעבודת מחקר שבה נבדקו השפעות של מטלות תחושתיות וקוגניטיביות שונות בו-זמנית עם גירוי הכאב על תחושת הכאב לעומת הכאב ללא מטלות גוזלות תשומת לב, נמצא שכשגרמו לגברים מצב של עקה (Stress), הם דיווחו על פחות כאב לעומת גירוי הכאב ללא העקה - תופעה הידועה בשם Stress Induced Analgesia. לעומתם, נשים לא רק שלא נהנו מירידה בתחושת הכאב אלא אף דיווחו על הגברה בכאב כשהגירוי ניתן בו-זמנית עם הגירוי המעיק (Stressful). לעומת גירוי עקה, מטלה של הסחת דעת פעלה יותר על גברים, אם כי שני המינים דיווחו על פחות כאב כשהגירוי המכאיב ניתן במקביל למטלה של הסחת הדעת. ממצאים אלה תומכים בכך שנשים אכן מסוגלות לריבוי מטלות תחושתיות וקוגניטיביות בו-זמנית, כך שהסחת הדעת או הלחץ הנפשי לא הקטינו את הקשב לחוויות הכאב.^[50]

בעבודה שבה בוצעה הדמיה של המוח ע"י PET Scan בזמן גירוי כאב שווה עוצמה (גירוי חום ע"י קרן לייזר לזרוע כדי להימנע מהבדלים מכניים ולחץ על הזרוע בין גברים לנשים), נמצא שקיימת חפיפה גדולה בהפעלת רשת הכאב במוח אצל גברים ונשים.^[51] אזורים רבים הקשורים למיקום הכאב ולתגובה המוטורית והאוטונומית לכאב (תלמוס, הקורטקס הסינגולייט הקדמי, אזורים בקורטקס הפאראפרונטלי והסומטוסנסורי המשני והאינסולה). עם זאת נמצאו הבדלים בין המינים באופן עיבוד הכאב. נמצאה הפעלה מוגברת באזורים בהמיספרה הימנית בנשים לעומת הפעלה מוגברת יחסית באזורים אלה בהמיספרה השמאלית בגברים, בין שהגירוי ניתן ליד ימין ובין שליד שמאל. נוסף על כך, בנשים נראתה הפעלה מוגברת של אזורים הקשורים במערכת האוטונומית בעיבוד רגשי ובמסלולים היורדים. הביקורת על עבודות הדמיה אלו היא שאף שהן מאפשרות "הצצה" מרתקת ומתוחכמת לתוך המוח בזמן אמת, גם אם התוצאות חזקות מבחינה סטטיסטית בהדמיה של הבדלים בין תמונות המוח של מצבים שונים, הרי שבשל מחירן הגבוה של שיטות ההדמיה הללו כמות הנבדקים מוגבלת. לפיכך, בבחינה של הבדל מורכב בין המינים נשאלת השאלה אם אותם נבדקים ונבדקות אכן מייצגים את אוכלוסיית הנשים והגברים הכללית. נקודה נוספת היא שלמרות שכיום ניתן לדעת אילו מרכזים מופעלים בעקבות גירוי כאב, עדיין יש צורך בהשלמתם עם הידע הקליני והמחקרי מתחומים אחרים של חקר הכאב כדי להבין את משמעותם. למרות ביקורת זו, ייתכן שלממצאים אלה חשיבות קלינית, דוגמת האפשרות להפעלה של אותם מסלולים אינהיביטוריים יורדים ע"י תרופות, שאכן נמצאו כיותר יעילות בנשים.

לשונות בעיבוד הנוירולוגי קוגניטיבי ורגשי של חוויית הכאב משמעות רבה יותר בכאב קליני מאשר בכאב המופק במעבדה, במיוחד בהפיכת הכאב לכרוני. לתופעות אלו של התפתחות רגישות יתר לכאב בעקבות חוויית כאב חזק או ממושך, והחמרה של הרגישות עם מצבי עקה שונים, יש ככל הנראה תפקיד בהיווצרות תסמונות כאב כרוני. ייתכן שקיימים הבדלים במנגנוני הפיכת הכאב לכרוני בין המינים ובאינטראקציה של מנגנונים אלו עם הבדלים נוספים בין המינים, כמו תגובת המערכת החיסונית ונטייה למחלות אוטואימוניות, תגובות הורמונליות וצורות התמודדות רגשית וקוגניטיבית עם כאב. וכאמור, לתרופות לשיכוך כאב השפעה שונה על נשים לעומת גברים, הן בעוצמת שיכוך הכאב והן בתופעות הלוואי, גם לשוני זה בין המינים יש ברמה הקלינית לא רק השפעה ישירה על הטיפול בכאב בנשים וגברים אלא גם על האינטראקציה עם מנגנוני התפתחות התסמונת של כאב כרוני.

הבדלים בין המינים בהתמודדות נפשית עם מצבי כאב כרוני

נראה שנשים נהנות יותר מגישה רב תחומית וריבוי כלים מקבילים להתמודדות, כולל התערבויות קוגניטיביות והתנהגותיות, שינוי הרגלי חיים לצד טיפולים רפואיים שונים. נשים מחפשות עזרה רפואית ותמיכה חברתית ונוטלות יותר תרופות נגד כאב. בהתמודדות עם כאב נשים מראות יותר גמישות ומוכנות לשנות הרגלים, אך עם זאת נמצא שנשים נוטות יותר למנגנוני התמודדות שאינם מסייעים אלא מקשים (Mal Adaptive) על ההתמודדות עם כאב כרוני. למשל נמצא,^[52] שנשים נטו יותר לקטסטרופיזציה בתגובה לכאב, שהייתה קשורה לירידה בעמידות לכאב. נוסף על כך, לנשים יותר תחלואה נפשית מקבילה, כהפרעות מצב רוח,^[9] וכן דיכאון וחרדה המלווים כאב כרוני.^[53]^[54]

כדי לגשר בין המחקר בכאב לזה העוסק בהבדלי מגדר ניתן לבחון את הידע לגבי שוני מגדרי בכאב על פי מודל עם מספר רמות התייחסות, כפי שהוצע בסקירה מקיפה שפורסם לאחרונה:^[55]

רמה אינטרה-אינדיבידואלית שבה מגדר הוא "מי שאנחנו" על כל אוסף תכונות האישיות שהננו, שהן יציבות ואינדיבידואליות. למשל: ככל שלאינדיבידואל יותר תכונות נשיות סף הכאב נמוך יותר.
רמה של התנהגות הקשורה לסיטואציה חברתית שבה מגדר הוא איך שאנו מתנהגים בסיטואציה חברתית. לדוגמה: הבעת כאב באופן יותר "גברי " או "נשי" משפיעה על השיפוט וההתייחסות למשמעות הכאב ע"י אחרים.
רמה של התייחסות לעמדה חברתית על פי המגדר שבה מגדר קובע סטטוס חברתי.
רמה אידיאולוגית שבה מגדר הוא קבוצה אידאולוגית עם נורמות ערכים והתנהגות, כולל התנהגות וביטוי לכאב. לדוגמה: ביטוי כאב נוגד את ההתנהגות המצופה מגבר ע"י גברים ופוגע בסטטוס החברתי שלו.

רמה אינטרה-אינדיבידואלית

ריבוי יחסי של מחקרים בנושא הכאב תוך התייחסות להבדלי מגדר קיימים ברמה האינטרה-אינדיבידואלית. ממחקרים על היחס בין מגדר לכאב נראה שיש קשר הפוך בין תכונות מגדר ומין נשי לעמידות לכאב, וכן שבגברים שדיווחו על יותר תכונות גבריות סף הכאב גבוה יותר לעומת גברים שדיווחו על עצמם עם אוסף פחות "גברי" של תכונות. בחולי דלקת מפרקים ראומטית תכונות גבריות חזו פחות כאב ונכות, יותר שביעות רצון ופחות עקה.^[56] במחקר פרוספקטיבי שבוצע על סטודנטים וסטודנטיות בכניסתם לקולג' נמצא שדירוג תכונות "נשי" יותר בקרב הסטודנטים חזה תחלואה רבה יותר בתסמונות כאב כרוני 30 שנה מאוחר יותר, אך זאת רק בקרב הסטודנטים ולא בקרב הסטודנטיות.^[57] נקודת מבחן מעניינת היא התייחסות לסטראוטיפים מיניים לגבי הרגישות והעמידות לכאב והרצון לדווח על כאב בהשוואה ל"גבר הטיפוסי" או ה"אישה הטיפוסית". נמצא שנשים צעירות רואות את עצמן כמוכנות יותר לשתף ולהביע את כאבן מ"הגבר או האישה הטיפוסית", אך לדעתן יש להן סף כאב ועמידות לכאב כמותם. לעומתן, גברים צעירים תפסו את עצמם כעמידים יותר ורגישים פחות לכאב הן לעומת האישה הטיפוסית והן לעומת הגבר הטיפוסי.^[58] בעבודה אחרת נמצא שגברים ונשים מאמינים שה"גבר האידאלי" רגיש פחות ועמיד יותר לכאב מ"האישה האידאלית".^[59] כך שההגדרה העצמית המגדרית משפיעה על חוויית הכאב והביטוי האישי של חוויית הכאב, דרך מערכת ציפיות ונורמות להתנהגות כאב על פי המגדר. במחקרים רבים על כאב במעבדה ועל כאב קליני אין התייחסות להיבטים הללו של הבדלים ביכולת לשתף בתחושות הכאב וברצון לבטא כאב. כך שלא ברור איך השפעות תלויות מגדר אלו היו משפיעות על תוצאות מחקרים, אילו הייתה לכך התייחסות תוך כדי איסוף הנתונים.

רמה הקשורה לסיטואציה חברתית

בחינת ההשפעה המגדרית ברמה הקשורה לסיטואציה חברתית: כשבוחנים את התייחסות מטפלים לנושא זה נמצא שביטוי כאב באופן "נשי" נתפס ע"י מטפלים כבעל ערך נמוך יותר, פחות ממקור גופני ונובע יותר ממקור נפשי - נשים עם כאב בחזה הופנו פחות ליחידות לטיפול נמרץ ופחות לצנתורים ותוצאות הטיפול במחלת לב איסכמית ובאוטם שריר הלב בנשים היו גרועות יותר. במיוחד בולט הממצא שכאשר חשפו מתמחים וסטודנטים לרפואה לשחקניות שתיארו סימפטומים של מחלת לב עם כאבים בחזה המלווים בתיאורים רגשיים תוך הבעת חרדה, זכו השחקניות לפחות אבחנות הקשורות למחלות לב, וליותר אבחנות נפשיות, וכמתבקש לנוכח האבחנות הלא אורגניות - פחות ייעוצים עם קרדיולוג, לעומת אותן שחקניות שתיארו את אותם הסימפטומים כולל כאבים בחזה, אך ללא התוספת של ביטוי רגשי.^[60] נראה שבמחקר עתידי על השפעת מגדר על הנושא המורכב של חוויית הכאב, ביטוי כאב ושיפוט כאב ע"י אנשי הרפואה, חשוב כמובן ההקשר האישי והחברתי של המטופלים, אך גם של הצוותים המטפלים בכאב. לנוכח העלייה במודעות לשוני המיני/מגדרי בביטויי כאב הקשור למחלות לב, יש שינוי בהתייחסות צוותים רפואיים לנושא ולאחרונה פורסמה עבודה בה נבדקו הטיפול בחולים/ות עם אוטם שריר הלב ותוצאותיו על 226 חולים/ות שאושפזו במהלך שנת 2000 בביה"ח סורוקה ולאחר שנתיים מעקב אחריהם לא נמצאו הבדלים בטיפול או בתוצאותיו בין המינים.^[61]

עמדה חברתית על פי מגדר

רמה של התייחסות לעמדה חברתית על פי המגדר - במחקר בכאב שבדק ביטוי כאב שנגרם במעבדה, כתלות במגדר ובמוצא אתני נמצא שלנשים שנבדקו היה קל יותר לתת ביטוי לכאב כלפי חוקר שחור, ולנבדקים שחורים היה קל יותר לתת ביטוי לכאב כלפי חוקרת אישה, לעומת חוקרים גברים לבנים. מעט מידע קיים בספרות הרפואית לגבי הבדלי מגדר בכאב תוך התייחסות לנושא הסטטוס החברתי/מגדרי.

רמה אידאולוגית

ברמה האידאולוגית - במספר עבודות הראו שלגבי גברים הסטראוטיפ הגברי כולל דימוי גוף בריא חזק וללא כאב.^[62]^[63]^[64] ביטויי כאב הם איום על הדימוי הגברי כך שאם הם כבר באים לידי ביטוי ברור, הם לא פוגעים באמינות או בלגיטימיות, והם מוערכים ככאב עם משמעות קשה אם כי בנשים נמצא שההפרעה לחיים קשה יותר. לעומת זאת בנשים כאב מוערך כפחות חמור, אך יותר טבעי ולגיטימי וכבעל משמעות פחותה על מישורי החיים השונים. התנהגות "גברית" קיצונית מסוכנת בכך שתגרום להדחקה ועיכוב בפנייה לעזרה רפואית, והתנהגות "נשית" קיצונית עלולה להביא לדלגיטימציה, פגיעה באמינות ופגיעה במעמדן כמטופלות מול הממסד הרפואי.

להבדלים המגדריים האלו יש אינטראקציה עם היבט נוסף בנקודת המפגש עם הממסד הרפואי המערבי.

להבדלי מגדר המשפיעים אחרת על ההיבטים התחושתיים (סנסוריים) והרגשיים (אמוציונליים) של חוויית הכאב, עשויים להיות מושלכים על רקע של מערכת אמונות וערכים של המודל הביו-רפואי, שבנוי לרפא (לתקן) סימפטומים אורגאניים אובייקטיביים כדי להשיג ריפוי. כך שביטוי של ההיבטים הרגשיים של כאב עשויים להיתפס כפחות לגיטימיים ויותר מתסכלים עבור המטפלים.

סיכום

כאב הוא חוויה שלילית מורכבת הקשורה לנזק או נזק פוטנציאלי לגוף. נראה שהכאב הוא שמור מאוד מבחינה אבולוציונית, כאב חד הוא חיוני לחיים ובלעדיו מתים בגיל צעיר מזיהומים. בני האדם גדלים תוך כדי התנסויות בחוויות כאב משלבי התפתחות מוקדמים, במקביל לתהליכי התפתחות המגדירים אותנו כנשים וכגברים בעיני עצמנו ועבור הסובבים אותנו. מה שמגדיר את מי שאנחנו מבחינת מין ומגדר ביולוגית, פסיכולוגית וחברתית משפיע במידה רבה על האופן שבו נחוש כאב, על ההתנהגות המצופה מאיתנו בזמן כאב, על הסיכון למחלות כאב כרוני וקצב התפתחותן, על אופן ההתמודדות עם כאב, על תגובותינו לתרופות שונות לשיכוך כאב ועל השכיחות של תופעות הלוואי שלהן, על תפיסתנו את עצמנו בבריאות ובחולי, ועדיין גם על האינטראקציה עם המטפלים בכאב.

הידע וההתייחסות האקדמית לנושאי מגדר בכלל ורפואת מגדר בפרט עוזר להבין מנגנונים של התפתחות מחלות עם כאב כרוני השונות בנשים ובגברים, להתאים את המחקר העתידי על פי משתני המין והמגדר, וכמובן, עוזר להתאים טיפול לשיכוך והתמודדות עם כאב, על פי הצרכים השונים והיעילות השונה תוך מודעות למשתנים אלו.

ביבליוגרפיה

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה1

↑ ^2.0 ^2.1 ^2.2 ^2.3 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה2

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה3

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה4

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה5

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה6

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה7

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה8

↑ ^9.0 ^9.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה9

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה10

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה11

↑ ^12.0 ^12.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה12

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה13

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה14

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה15

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה16

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה17

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה18

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה30

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה31

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה32

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה33

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה34

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה35

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה36

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה37

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה28

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה29

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה19

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה20

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה21

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה22

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה23

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה24

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה25

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה26

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה27

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה46

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה47

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה48

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה49

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה50

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה51

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה38

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה39

↑ ^46.0 ^46.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה40

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה41

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה42

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה43

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה44

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה45

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה52

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה53

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה54

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה55

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה56

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה57

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה58

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה59

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה60

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה61

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה62

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה63

↑ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה64

קישורים חיצוניים

מגדר ומין בכאב, מדיקל מדיה
האם נשים וגברים כואבים אחרת?, מדיקל מדיה

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צביה רודיך

פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, דצמבר 2009, גיליון מס' 19, מדיקל מדיה

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.941-1] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה1

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.942-2] 2.0 ^2.1 ^2.2 ^2.3 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה2

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.943-3] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה3

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.944-4] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה4

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.945-5] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה5

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.946-6] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה6

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.947-7] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה7

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.948-8] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה8

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.949-9] 9.0 ^9.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה9

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9410-10] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה10

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9411-11] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה11

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9412-12] 12.0 ^12.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה12

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9413-13] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה13

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9414-14] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה14

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9415-15] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה15

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9416-16] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה16

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9417-17] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה17

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9418-18] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה18

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9430-19] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה30

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9431-20] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה31

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9432-21] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה32

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9433-22] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה33

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9434-23] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה34

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9435-24] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה35

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9436-25] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה36

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9437-26] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה37

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9428-27] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה28

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9429-28] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה29

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9419-29] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה19

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9420-30] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה20

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9421-31] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה21

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9422-32] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה22

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9423-33] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה23

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9424-34] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה24

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9425-35] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה25

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9426-36] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה26

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9427-37] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה27

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9446-38] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה46

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9447-39] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה47

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9448-40] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה48

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9449-41] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה49

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9450-42] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה50

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9451-43] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה51

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9438-44] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה38

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9439-45] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה39

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9440-46] 46.0 ^46.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה40

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9441-47] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה41

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9442-48] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה42

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9443-49] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה43

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9444-50] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה44

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9445-51] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה45

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9452-52] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה52

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9453-53] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה53

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9454-54] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה54

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9455-55] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה55

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9456-56] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה56

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9457-57] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה57

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9458-58] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה58

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9459-59] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה59

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9460-60] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה60

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9461-61] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה61

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9462-62] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה62

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9463-63] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה63

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9464-64] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה64

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

@@ שורה 10: / שורה 10: @@
 |ICD-9=
 |MeSH=
-|יוצר הערך= פרופ' מיכאל טל {{ש}}[[קובץ:TopLogoR.jpg|80px]]
+|יוצר הערך=ד"ר צביה רודיך{{ש}}[[קובץ:TopLogoR.jpg|80px]]
 |אחראי הערך=
 }}
 {{הרחבה|כאב}}
-בעשרות השנים האחרונות נערכו רוב הניסויים הביו-רפואיים בתחום הכאב בחיות ממין זכר.
-עם השנים מתברר כי גישה מעין זו היא טעות, משום שהניסויים הנערכים במין אחד אינם מספקים אינפורמציה הקשורה במשתנה חשוב נוסף שהוא המין. ואומנם נמצא כי יש הבדלים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים בין המינים במבחנים ביו-רפואיים הקשורים בכאב, והשאלה היא אם אפשרית גישה טיפולית שונה בהתאם למין לנוכח הממצאים בספרות המתארים הבדל בין המינים בהתייחס לתגובה ולטיפול בכאב.
+כאב הוא תחושה קריטית לחיים ולא רק בבני אדם, שכן הוא מזהיר אותנו מנזק לרקמות הגוף וגורם לנו להתנהג באופן שתכליתו הגנה מנזק אפשרי שנובע מהמקור לכאב. ילדים עם תסמונת חסר תחושה לכאב (Congenital Insensitivity to Pain) סובלים מזיהומים קשים ומסכני חיים. נראה שכאב הוא חוויה משותפת למינים רבים ושמור מבחינה אבולוציונית, ועל כן מפתיע למצוא הבדלים בין נשים לגברים או בין זכרים לנקבות בבעלי חיים.
+עדויות רבות מצטברות הן לגבי השכיחות הגבוהה של תסמונות כאב בנשים לעומת גברים, והן על השוני בין המינים במופען הקליני ובהשפעתן על המהלך ועל איכות החיים. על רקע אלו הקדיש הארגון העולמי למחקר בכאב International Association for the Study of Pain) IASP) את שנת 2008 לכאב בנשים. הסיבות למאפיינים הייחודיים של כאב בנשים קשורות להבדלים פיזיולוגיים ואנטומיים, תפקיד חברתי, הבדלים תרבותיים וכן הטיות במחקר.
+==השכיחות של כאב כרוני בנשים==
+על פי מחקרים קליניים, אפידמיולוגיים ומעבדתיים, לנשים (ולנקבות בבעלי חיים) כואב יותר והן נוטות גם להביע יותר תחושות ורגשות לגבי הכאב, דבר המתבטא בשכיחות גבוהה יותר של כאב כרוני (בנשים לעומת גברים).{{הערה|שם=הערה1|}}{{הערה|שם=הערה2|}} תסמונות הכאב השכיחות יותר בנשים הן דלקות מפרקים ראומטיות ואוסטאוארתריטיס, מיגרנה, פיברומיאלגיה, תסמונת המעי הרגיז, כאבי פנים, תסמונת כאב במפרק הטמפורומנדיבולרי, תסמונת התעלה הקרפלית, אבנים בכיס המרה, תסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS), טרשת נפוצה, דלקת אינטרסטיציאלית בשלפוחית השתן ועוד.{{הערה|שם=הערה2}} לכך יש להוסיף את התחלואה בסרטן השד, הרחם והשחלות ומצבי הכאב קשורים ישירות למחזור ההורמונלי, כתסמונת קדם-וסת, הריונות ולידות. תסמונות אלו יחד הן נתח משמעותי מתחלואת הכאב הנשית. יתרה מכך, נשים מדווחות על כאב ממושך יותר, חמור יותר וגם על יותר אירועים של התקפי כאב חוזרים. במחקרים מבוקרים נמצא שבנשים סף הכאב והעמידות לכאב נמוכים יותר מבגברים בתגובה לשורה של גרויי כאב, ובמיוחד גירוי של לחץ או גרויי חשמלי, והבדלים פחות בולטים בין נשים לגברים בסף הכאב והעמידות לגרויי חום או קור.{{הערה|שם=הערה2}} לגבי כאב ויסצראלי נמצא שסף הכאב בנשים נמוך יותר לכאב של מתיחה של הוושט,{{הערה|שם=הערה3|}} לעומת כאב באזור הרקטום שלו נמצא בנשים דווקא סף גבוה יותר,{{הערה|שם=הערה4|}} או שאין הבדל בין המינים.{{הערה|שם=הערה5|}}{{הערה|שם=הערה6|}} במחקר על השכיחות של כאב כרוני בקרב מטופלי שירותי בריאות כללית מדווחת ענת נבל וחבריה,{{הערה|שם=הערה7|}} על כך ש-61% מהנשאלות סבלו מכאב כרוני שנמשך לפחות 3 חודשים בחצי השנה האחרונה לעומת 39% מהנשאלים. נשים דיווחו על כאב חמור יותר ועל השפעה שלילית יותר באופן משמעותי על מישורי החיים השונים, כפי שנמדד ב-Life Impact Index. נוסף על כך, בנשים שיעור התחלואה המקבילה (Co-Morbidity) הן בתחום הכאב עצמו (כאב במקומות מרובים) והן תחלואה נפשית נלווית, כדיכאון וחרדה גבוהים יותר.{{הערה|שם=הערה8|}}{{הערה|שם=הערה9|}} גם במקרה של כאב גב תחתון עם הקרנה לרגליים על רקע בקע דיסקאלי עם מאפיינים אנטומיים דומים בהדמיה ב-MRI נראה שנשים כאובות יותר, מצבן משתפר לאט יותר והתוצאות של טיפול ניתוחי פחות טובות בנשים.{{הערה|שם=הערה10|}}
+==סיבות אפשריות להבדלים==
+נראה שלהורמוני המין תפקיד מהותי אך מורכב בפיזיולוגיה של כאב. השכיחות של תסמונות כאב בנשים עולה עם ההתבגרות ולחלק מהתסמונות יש נטייה מחזורית המקבילה למחזור ההורמונלי החודשי. זאת לא רק בתסמונת קדם-וסת אלא גם במיגרנה, בכאבי מפרקים, גב תחתון, כאבי מפרק הלסת ועוד.{{הערה|שם=הערה11|}}
+להורמוני המין השפעה ישירה על ההתפתחות ועל תפקוד השלד, המוח ומערכת העצבים, מערכת הלב וכלי הדם וגם על תפיסת הכאב, ונוסף על כך, תלויה השפעתם באינטראקציות בין ההורמונים השונים. יש להבדיל בין השפעה ישירה של ההורמונים בזמן החשיפה לגירוי כאב חד לבין השפעתם על תהליכי התפתחות. ההבדלים ההתפתחותיים כוללים כמובן היבטים נוספים, כמו חוזק וגודל העצמות וכמות מסת השריר. הבדלים אלה משמעותיים בעמידות לגורמי סיכון פיזיים שונים ועמידות לטראומה. במחקר בחיות מעבדה נמצא שדרושה חשיפה בתקופת הינקות לטסטוסטרון כדי שיתפתח סף כאב גבוה (המאפיין זכרים) לגירוי חום ונטייה פחותה לפיתוח רגישות לכאב ולודיניה במודלים שונים.{{הערה|שם=הערה12|}}{{הערה|שם=הערה13|}}{{הערה|שם=הערה14|}} כנ"ל לגבי התפתחות ההשפעה משככת הכאב של עקה (Stress Induced Analgesia){{כ}}{{הערה|שם=הערה15|}} ושל מורפין.{{הערה|שם=הערה16|}}{{הערה|שם=הערה17|}} לעומת זאת, עדות תומכת בהשפעה המגנה מכאב של אסטרדיול הודגמה ויוחסה ליכולת ההורמון להפעיל קולטני אנדורפינים מסוג µ (מיו) ולתווך ישירות עלייה בסף הכאב לגירוי חד.{{הערה|שם=הערה18|}} עם זאת, יש לציין שההשפעה של חשיפה הורמונלית קצרת טווח על סף הכאב במעבדה אינה בהכרח מסבירה את ההשפעות של מחזוריות הורמונלית על מחלות עם כאב קליני.
+ממצאים בחיות מעבדה מצביעים על כך שאסטרוגן מעלה את סף הכאב והסבולת לכאב דלקתי בטווח הקצר, אך בטווח הארוך מגביר תהליכים במערכת העצבים הגורמים לרגישות יתר לכאב.{{הערה|שם=הערה12}} קולטנים לאסטרוגן נמצאים בפיזור רב באזורים במערכת העצבים הקשורים לעיבוד תחושת הכאב וכן לחרדה ומצבי עקה (Stress), כגון ההיפותלמוס, אמיגדלה, אזור ה-Priaquaductal Gray ועוד.
+להורמונים נוספים יש השפעה על תהליכים דלקתיים ונטייה לרגישות יתר לכאב, למשל נמצא שפרוגסטרון מקטין את רגישות היתר לכאב חום הנגרמת ע"י תהליך דלקתי,{{הערה|שם=הערה30|}} מחליש התנהגות כאב במודל נזק לחוט השדרה,{{הערה|שם=הערה31|}} ובמודל של [[נוירופתיה סוכרתית]].{{הערה|שם=הערה32|}} טסטוסטרון מונע נזק לסחוס כתוצאה מתהליך דלקתי,{{הערה|שם=הערה33|}}{{הערה|שם=הערה34|}} ומחליש את תחושת הכאב הנגרמת ע"י הזרקת פורמלין.{{הערה|שם=הערה35|}}{{הערה|שם=הערה36|}} נראה שההשפעה המורכבת של הורמוני מין שונים על כאב קשורה גם לשילובים השונים ביניהם במהלך החיים: במחקר שבו נשאלו 47 גברים שעברו שינוי מין לנשים ו-26 נשים שעברו שינוי מין לגברים לגבי כאב כרוני לפני מתן הורמוני מין לצורך היפוך המין ולאחר מתן זה, נמצא שבקרב הגברים ששינו את מינם לנשים 3 סבלו מכאב כרוני לפני תחילת הטיפול בהורמונים נשיים, ולאחר הטיפול סבלו מכאב כרוני 11 מהם. לעומת זאת, בקרב 26 הנשים ששינו את מינן לגברים 14 סבלו מכאב כרוני לפני הטיפול ההורמונלי ורק 2 לאחר הטיפול.{{הערה|שם=הערה37|}}
+==דוגמאות למחלות כאב כרוני השכיחות יותר בנשים==
+;מחלות ראומטיות
+בדלקת פרקים ראומטית, זאבת, דלקת מפרקים מסוג אוסטאוארתריטיס ופיברומיאלגיה, השכיחות בנשים, גבוהה פי 2 עד פי 10 לעומת גברים. המחלות המפרקיות נוטות להחמיר עם הפסקת הווסת. במחקר שבו ניתן ליותר מ-10,000 נשים באופן אקראי אסטרוגן מול אינבו לאחר כריתת שחלות, נמצא שבקבוצת האסטרוגן שיעור הנשים שנזקקו להחלפת מפרקים (ברך או ירך) היה נמוך באופן משמעותי.{{הערה|שם=הערה28|}} ממצאים דומים לגבי אוסטאוארתריטיס נאספו ממחקרים על נשים שהפסיקו טיפול אסטרוגני חלופי שניתן להן לאחר הפסקת הווסת.{{הערה|שם=הערה29|}} בפיברומיאלגיה השפעת האסטרוגן לא ברורה. נראה שהשפעת הורמוני המין מורכבת ומשפיעה באופן שונה על אספקטים שונים של המחלה הדלקתית וגם על תהליכי עיבוד תחושת הכאב במערכת העצבים.
+;[[מיגרנה]]
+מיגרנה היא דוגמה למחלה עם שכיחות יתר בנשים, שנטייתה להופיע עם גיל הפוריות ולרדת בחומרתה עם הפסקת הווסת. לפחות ב-50% מהנשים התקפי מיגרנה קשורים לזמן הווסת וב-80% מהסובלות ממיגרנה אין התקפים בשליש האחרון של ההיריון, אך ההתקפים חוזרים לאחר הלידה כמעט בכולן. מתן אסטרוגן באופן לא מחזורי אלא קבוע בנשים שעברו כריתה מלאה של השחלות, מקטינה את החומרה ואת התכיפות של ההתקפים, והפסקה פתאומית של תוספת אסטרוגן בנשים עשויה לעורר התקף מיגרנה.{{הערה|שם=הערה19|}}{{הערה|שם=הערה20|}}{{הערה|שם=הערה21|}}{{הערה|שם=הערה22|}}{{הערה|שם=הערה23|}} נראה שירידה חדה ברמת האסטרוגן ולא רמתו האבסולוטית היא שקשורה להתקף מיגרנה. המנגנון של השפעת אסטרוגן על מיגרנה קשור כנראה בהשפעתו על טונוס כלי הדם ועל הפעילות הסרוטונינרגית והאנדורפינית של ההורמון במוח.
+;תסמונת כאב במפרק הלסת - [[TMD]]{{כ}} (Temporomandibular Disorders)
+לחומרת הכאב יש קשר למחזור החודשי גם במקרה של TMD{{כ}},{{הערה|שם=הערה24|}}{{הערה|שם=הערה25|}}{{הערה|שם=הערה26|}}{{הערה|שם=הערה27|}} והסיבות ככל הנראה קשורות להשפעות ההורמון על הצפיפות והמבנה של העצם, על התגובה הדלקתית ועל הרגישות לכאב בתגובה לדלקת. צפיפות ומבנה תקין של השלד תלוי ברמות אסטרוגן תקינות, אך מתן אסטרוגן מגביר את התגובה הדלקתית במפרק ואת הרגישות העצבית לכאב.
+==שוני בין המינים בהשפעות תרופות לשיכוך כאב==
+מחקרים על תרופות חדשות נחקרו באופן היסטורי בעיקר במתנדבים בריאים גברים. עלות מחקר בנשים גבוהה יותר בגלל הצורך לוודא שהנחקרות אינן בהיריון או מניקות בזמן השתתפותן במחקר קליני על תרופה חדשה, כדי למנוע השפעות שליליות על העובר או התינוק היונק לפני שברורה בטיחות התרופה עבורם. מטבע הדברים, נצבר יותר מידע על תרופות בגברים לעומת נשים וילדים. היעדר מודעות להבדלים הקשורים למין ולמגדר בעבר גרמה לתת-התייחסות להבדלים כאלה במחקרים על הפרמקולוגיה של תרופות לשיכוך כאב. ידוע כיום שיש הבדלים בין נשים לגברים בפיזור התרופות ברקמות השונות, בקצב פירוקן ובהפרשתן, וכן בהשפעתן המשככת כאב, כמו גם בתופעות הלוואי, בשוני ברמות התרפויטיות ובסף הרעילות.{{הערה|שם=הערה46|}} לאחרונה פורסמה המלצת ה-IASP לנוכח השכיחות הגבוהה יותר של מחלות כאב כרוני בנשים, כי יש לכלול בכל מחקר בכאב לפחות מספר זהה של נחקרים משני המינים, כולל מחקר בחיות וכן המלצה לאסוף נתונים תוך התייחסות למחזוריות ההורמונלית.
+לגבי תרופות לכאב, נשים מדווחות על שכיחות כמעט כפולה של תופעות הלוואי לתרופות נרקוטיות שניתנות לאחר ניתוח ועל יותר תופעות לוואי באופן כללי.{{הערה|שם=הערה47|}}{{הערה|שם=הערה48|}} הבדלים פיזיולוגיים רבים (מעבר להבדלים הורמונליים) בין גברים לנשים משפיעים על פעילות של תרופות על הגוף. אלה כוללים שוני בלחץ דם, שנוטה להיות נמוך יותר בנשים, בקצב הספיגה ובתנועתיות המעי, בקצב הסינון בכליות ובהבדלים בפעילת אנזימים ספציפיים, כגון זה המפרק אלכוהול, ומערכות מטבוליות נוספות העוסקות במטבוליזם של תרופות, כמו ציטוכרום P450. נוסף על כך, הרמה האפקטיבית של תרופה באיברי המטרה שלה תלויה גם בפיזורה בגוף, ועל כן מושפעת מהרכב הגוף (למשל: הכמות היחסית של שומן לעומת מים) השונה בין המינים ומושפע מהורמוני המין.
+ספציפית לתרופות לשיכוך כאב, ידועים הבדלים בין המינים בהשפעה של תרופות אופיואידיות, כדוגמת מורפין, פנטניל ועוד, בתגובה להן נשים סובלות מיותר תופעות לוואי כבחילות והקאות לעומת גברים,{{הערה|שם=הערה49|}} וגם מדיכוי נשימה עד כדי היפוקסיה,{{הערה|שם=הערה50|}} ונהנות פחות מההשפעה הברוכה של שיכוך כאב ע"י האופיואידים. נראה שנשים נהנות יותר מתרופות אופיואידיות המפעילות מספר רצפטורים אופיואידיים, רצפטורים מסוג קאפא או אגוניסטים חלקיים, בעוד גברים נהנים יותר מהשפעה משככת כאב של רצפטורים לאופיואידים מסוג מיו (µ). בחיות מעבדה נמצא שכמות הקולטנים מסוג מיו אכן גבוהה יותר באזורים הקשורים לעיבוד תחושת הכאב במוח בזכרים לעומת נקבות. גם המטבוליזם של אקמול שונה בין גברים לנשים ועבודה על איבופרופן הראתה שנשים נהנות מפחות שיכוך כאב לעומת גברים,{{הערה|שם=הערה51|}} ומאידך גיסא, תרופות מקבוצת נוגדי קליטה חוזרת של סרוטונין יעילות יותר בנשים. להבדלים אלו בין המינים בנוגע לפעילות תרופות לשיכוך כאב יש חשיבות קלינית רבה וגם השלכות משמעותיות על כלכלת בריאות ופיתוח תרופות עתידיות המתאימות יותר לנשים.
+==כאב בנשים וכאב בגברים: חוויה שונה?==
+בנושא עדיין זה יש ראשית לעסוק במספר הגדרות. כאב הוא חוויה שלילית מורכבת הכוללת רבדים שונים בעלי השפעות הדדיות. ראשית יש להבדיל בין עוצמת הגירוי המכאיב, כמו מידת הלחץ או מידת החום או הקור לבין עוצמת הכאב שנגרמת על ידו. לא ניתן להתייחס באופן זהה לגירוי לחץ הגורם כאב שונה בזרוע גדולה ושרירית לעומת אותו הלחץ המופעל על זרוע קטנה ודלילה בשריר. כשחוקרים הבדלים בין המינים, יש כמובן לתקנן מרכיבים אלו. שנית, חשוב להבדיל בין עוצמת הכאב לבין עוצמת הסבל מאותו כאב ומהיכולת לשאת את הכאב זמן ממושך, וכן השפעות כאב עז או ממושך על המצב הנפשי והקוגניטיבי. נוסף לאלו, קיים מגוון אדיר באופן הביטוי של הכאב וההתנהגות בזמן כאב. התנהגות כאב מושפעת ממידת הסבל האישי מהכאב, אך גם ממערכת ציפיות והשלכות חברתיות ותרבותיות. כאן המקום גם להזכיר את ההגדרה של הבדל במין הביולוגי (Sex) לעומת המגדר (Gender), מונח העוסק בהבדלים בתפיסה העצמית ובתפקיד החברתי והשלכותיו.
+בסיכומו של דבר, כאב הוא חוויה שלילית שיש בה יותר משותף בין המינים מאשר שוני, וכן יש מידה רבה של שונות אינדיבידואלית שמגבירה את הקושי למצוא הבדלים ברורים על רקע מין ומגדר. עם זאת, ברבדים השונים של חוויית הכאב יש אכן הבדלים שחוזרים במחקרים. כפי שצוין, ברמת הגירוי והסף לכאב נראה שבאופן גס לנשים סף נמוך יותר לכאב וגם עמידות נמוכה יותר לגירויי כאב שונים.{{הערה|שם=הערה2}} האינטרפרטציה של ממצאים אלה יכולה להיות שלנשים פשוט כואב בעוצמות גירוי נמוכות יותר, או שנשים נוטות לדווח מוקדם יותר. ייתכן שההבדלים בעמידות לכאב קשורים גם לתפקיד חברתי ולציפיות להתנהגות שונה, וכן לשוני באופן העיבוד הרגשי והקוגניטיבי של תחושת הכאב. נראה שאכן יש הבדלים ברמת העיבוד הנוירולוגי של הכאב בין המינים. נשים נוטות יותר לפתח מצבי רגישות יתר כהיפראלגזיה ועד אלודיניה לאחר כאב עז או ממושך.{{הערה|שם=הערה38|}}{{הערה|שם=הערה39|}}{{הערה|שם=הערה40|}} בנשים עם כאב כרוני נמצא שיש נטייה לרגישות יתר לכאב באזורי גוף אחרים, כפי שנמצא בחולות פיברומיאלגיה,{{הערה|שם=הערה40}}{{הערה|שם=הערה41|}} כאבי ראש,{{הערה|שם=הערה42|}} ותסמונת כאב במפרק הלסת.{{הערה|שם=הערה43|}} האם נשים מסוגלות לחוש בו-זמנית יותר מקומות עם כאב בגופן ויותר סוגים של כאב? האם היכולת הגבוהה של נשים להתמקד בו-זמנית במטלות שונות (Multiple Tasks) נכונה גם לגבי חוויות כאב מקבילות? נראה שכן. בעבודת מחקר שבה נבדקו השפעות של מטלות תחושתיות וקוגניטיביות שונות בו-זמנית עם גירוי הכאב על תחושת הכאב לעומת הכאב ללא מטלות גוזלות תשומת לב, נמצא שכשגרמו לגברים מצב של עקה (Stress), הם דיווחו על פחות כאב לעומת גירוי הכאב ללא העקה - תופעה הידועה בשם Stress Induced Analgesia. לעומתם, נשים לא רק שלא נהנו מירידה בתחושת הכאב אלא אף דיווחו על הגברה בכאב כשהגירוי ניתן בו-זמנית עם הגירוי המעיק (Stressful). לעומת גירוי עקה, מטלה של הסחת דעת פעלה יותר על גברים, אם כי שני המינים דיווחו על פחות כאב כשהגירוי המכאיב ניתן במקביל למטלה של הסחת הדעת. ממצאים אלה תומכים בכך שנשים אכן מסוגלות לריבוי מטלות תחושתיות וקוגניטיביות בו-זמנית, כך שהסחת הדעת או הלחץ הנפשי לא הקטינו את הקשב לחוויות הכאב.{{הערה|שם=הערה44|}}
+בעבודה שבה בוצעה הדמיה של המוח ע"י PET Scan בזמן גירוי כאב שווה עוצמה (גירוי חום ע"י קרן לייזר לזרוע כדי להימנע מהבדלים מכניים ולחץ על הזרוע בין גברים לנשים), נמצא שקיימת חפיפה גדולה בהפעלת רשת הכאב במוח אצל גברים ונשים.{{הערה|שם=הערה45|}} אזורים רבים הקשורים למיקום הכאב ולתגובה המוטורית והאוטונומית לכאב (תלמוס, הקורטקס הסינגולייט הקדמי, אזורים בקורטקס הפאראפרונטלי והסומטוסנסורי המשני והאינסולה). עם זאת נמצאו הבדלים בין המינים באופן עיבוד הכאב. נמצאה הפעלה מוגברת באזורים בהמיספרה הימנית בנשים לעומת הפעלה מוגברת יחסית באזורים אלה בהמיספרה השמאלית בגברים, בין שהגירוי ניתן ליד ימין ובין שליד שמאל. נוסף על כך, בנשים נראתה הפעלה מוגברת של אזורים הקשורים במערכת האוטונומית בעיבוד רגשי ובמסלולים היורדים. הביקורת על עבודות הדמיה אלו היא שאף שהן מאפשרות "הצצה" מרתקת ומתוחכמת לתוך המוח בזמן אמת, גם אם התוצאות חזקות מבחינה סטטיסטית בהדמיה של הבדלים בין תמונות המוח של מצבים שונים, הרי שבשל מחירן הגבוה של שיטות ההדמיה הללו כמות הנבדקים מוגבלת. לפיכך, בבחינה של הבדל מורכב בין המינים נשאלת השאלה אם אותם נבדקים ונבדקות אכן מייצגים את אוכלוסיית הנשים והגברים הכללית. נקודה נוספת היא שלמרות שכיום ניתן לדעת אילו מרכזים מופעלים בעקבות גירוי כאב, עדיין יש צורך בהשלמתם עם הידע הקליני והמחקרי מתחומים אחרים של חקר הכאב כדי להבין את משמעותם. למרות ביקורת זו, ייתכן שלממצאים אלה חשיבות קלינית, דוגמת האפשרות להפעלה של אותם מסלולים אינהיביטוריים יורדים ע"י תרופות, שאכן נמצאו כיותר יעילות בנשים.
+לשונות בעיבוד הנוירולוגי קוגניטיבי ורגשי של חוויית הכאב משמעות רבה יותר בכאב קליני מאשר בכאב המופק במעבדה, במיוחד בהפיכת הכאב לכרוני. לתופעות אלו של התפתחות רגישות יתר לכאב בעקבות חוויית כאב חזק או ממושך, והחמרה של הרגישות עם מצבי עקה שונים, יש ככל הנראה תפקיד בהיווצרות תסמונות כאב כרוני. ייתכן שקיימים הבדלים במנגנוני הפיכת הכאב לכרוני בין המינים ובאינטראקציה של מנגנונים אלו עם הבדלים נוספים בין המינים, כמו תגובת המערכת החיסונית ונטייה למחלות אוטואימוניות, תגובות הורמונליות וצורות התמודדות רגשית וקוגניטיבית עם כאב. וכאמור, לתרופות לשיכוך כאב השפעה שונה על נשים לעומת גברים, הן בעוצמת שיכוך הכאב והן בתופעות הלוואי, גם לשוני זה בין המינים יש ברמה הקלינית לא רק השפעה ישירה על הטיפול בכאב בנשים וגברים אלא גם על האינטראקציה עם מנגנוני התפתחות התסמונת של כאב כרוני.
+==הבדלים בין המינים בהתמודדות נפשית עם מצבי כאב כרוני==
+נראה שנשים נהנות יותר מגישה רב תחומית וריבוי כלים מקבילים להתמודדות, כולל התערבויות קוגניטיביות והתנהגותיות, שינוי הרגלי חיים לצד טיפולים רפואיים שונים. נשים מחפשות עזרה רפואית ותמיכה חברתית ונוטלות יותר תרופות נגד כאב. בהתמודדות עם כאב נשים מראות יותר גמישות ומוכנות לשנות הרגלים, אך עם זאת נמצא שנשים נוטות יותר למנגנוני התמודדות שאינם מסייעים אלא מקשים (Mal Adaptive) על ההתמודדות עם כאב כרוני. למשל נמצא,{{הערה|שם=הערה52|}} שנשים נטו יותר לקטסטרופיזציה בתגובה לכאב, שהייתה קשורה לירידה בעמידות לכאב. נוסף על כך, לנשים יותר תחלואה נפשית מקבילה, כהפרעות מצב רוח,{{הערה|שם=הערה9}} וכן דיכאון וחרדה המלווים כאב כרוני.{{הערה|שם=הערה53|}}{{הערה|שם=הערה54|}}
+כדי לגשר בין המחקר בכאב לזה העוסק בהבדלי מגדר ניתן לבחון את הידע לגבי שוני מגדרי בכאב על פי מודל עם מספר רמות התייחסות, כפי שהוצע בסקירה מקיפה שפורסם לאחרונה:{{הערה|שם=הערה55|}}
+# רמה אינטרה-אינדיבידואלית שבה מגדר הוא "מי שאנחנו" על כל אוסף תכונות האישיות שהננו, שהן יציבות ואינדיבידואליות. למשל: ככל שלאינדיבידואל יותר תכונות נשיות סף הכאב נמוך יותר.
+# רמה של התנהגות הקשורה לסיטואציה חברתית שבה מגדר הוא איך שאנו מתנהגים בסיטואציה חברתית. לדוגמה: הבעת כאב באופן יותר "גברי " או "נשי" משפיעה על השיפוט וההתייחסות למשמעות הכאב ע"י אחרים.
+# רמה של התייחסות לעמדה חברתית על פי המגדר שבה מגדר קובע סטטוס חברתי.
+# רמה אידיאולוגית שבה מגדר הוא קבוצה אידאולוגית עם נורמות ערכים והתנהגות, כולל התנהגות וביטוי לכאב. לדוגמה: ביטוי כאב נוגד את ההתנהגות המצופה מגבר ע"י גברים ופוגע בסטטוס החברתי שלו.
-כאשר מסכמים את המדווח בספרות, מוצאים כי נשים מדווחות על כאבים חזקים יותר, ממושכים יותר, תכופים ומפושטים אנטומית יותר מאשר גברים. בטבלה 1 ניתן לראות את התסמינים השונים ואת פיזורם בקרב בני שני המינים. אולם, יש לזכור כי השכיחות האפידמיולגית השונה של התסמינים בקרב גברים ובקרב נשים, כפי שמובאים בטבלה 1, מושפעת ממשתנים תרבותיים וחברתיים, ולאו דווקא ממשתנים ביולוגיים גרידא. אחד המשתנים היא העובדה שנשים פונות ומבקשות טיפול בכאב יותר מאשר אוכלוסיית הגברים, דבר שמטה את הממצאים ומצביע על כאב שנפוץ לכאורה יותר בנשים ואינו מבוסס בהכרח על עובדות ביולוגיות. ניסויים בחיות מעבדה היו אמורים לנטרל את המשתנים שהוזכרו, ולתת תשובה בלתי מוטה לבעיה. אך האם באמת זה כך? נמצא שבחיות מעבדה הסף לכאב בגרויים טרמליים, מכניים, כימיים ודלקתיים נמוך יותר בנקבות מאשר בזכרים. כאשר בודקים את השונות בין זכרים לנקבות בהקשר לאופי הנזק (דלקתי או נוירופתי), הממצאים המדווחים אינם אחידים בתשובה לשאלה אם נקבות רגישות יותר לכאב. השונות למשככי כאב אופיואידיים נבדקה בחיות באופן ישיר ובאופן עקיף. מבין עשרות המחקרים שדווחו עולה כי ב-70% מהם נמצא שזכרים מגיבים טוב יותר לטיפול אופיואידי, ואולם ב-20% מהדיווחים נמצא שזכרים ונקבות הגיבו באופן דומה לטיפול אופיואידי וב-10% מהדיווחים נקבות הגיבו טוב יותר לטיפול, כך שהממצאים אינם מצביעים על מגמה אחידה.
+==רמה אינטרה-אינדיבידואלית==
-[[קובץ: Genderpain19.JPG |מרכז]]
+ריבוי יחסי של מחקרים בנושא הכאב תוך התייחסות להבדלי מגדר קיימים ברמה האינטרה-אינדיבידואלית. ממחקרים על היחס בין מגדר לכאב נראה שיש קשר הפוך בין תכונות מגדר ומין נשי לעמידות לכאב, וכן שבגברים שדיווחו על יותר תכונות גבריות סף הכאב גבוה יותר לעומת גברים שדיווחו על עצמם עם אוסף פחות "גברי" של תכונות. בחולי דלקת מפרקים ראומטית תכונות גבריות חזו פחות כאב ונכות, יותר שביעות רצון ופחות עקה.{{הערה|שם=הערה56|}} במחקר פרוספקטיבי שבוצע על סטודנטים וסטודנטיות בכניסתם לקולג' נמצא שדירוג תכונות "נשי" יותר בקרב הסטודנטים חזה תחלואה רבה יותר בתסמונות כאב כרוני 30 שנה מאוחר יותר, אך זאת רק בקרב הסטודנטים ולא בקרב הסטודנטיות.{{הערה|שם=הערה57|}} נקודת מבחן מעניינת היא התייחסות לסטראוטיפים מיניים לגבי הרגישות והעמידות לכאב והרצון לדווח על כאב בהשוואה ל"גבר הטיפוסי" או ה"אישה הטיפוסית". נמצא שנשים צעירות רואות את עצמן כמוכנות יותר לשתף ולהביע את כאבן מ"הגבר או האישה הטיפוסית", אך לדעתן יש להן סף כאב ועמידות לכאב כמותם. לעומתן, גברים צעירים תפסו את עצמם כעמידים יותר ורגישים פחות לכאב הן לעומת האישה הטיפוסית והן לעומת הגבר הטיפוסי.{{הערה|שם=הערה58|}} בעבודה אחרת נמצא שגברים ונשים מאמינים שה"גבר האידאלי" רגיש פחות ועמיד יותר לכאב מ"האישה האידאלית".{{הערה|שם=הערה59|}} כך שההגדרה העצמית המגדרית משפיעה על חוויית הכאב והביטוי האישי של חוויית הכאב, דרך מערכת ציפיות ונורמות להתנהגות כאב על פי המגדר. במחקרים רבים על כאב במעבדה ועל כאב קליני אין התייחסות להיבטים הללו של הבדלים ביכולת לשתף בתחושות הכאב וברצון לבטא כאב. כך שלא ברור איך השפעות תלויות מגדר אלו היו משפיעות על תוצאות מחקרים, אילו הייתה לכך התייחסות תוך כדי איסוף הנתונים.
-מאמצע שנות ה-90 החל ה-NIH לחייב הכללת נשים וגברים בכל ניסוי קליני בהתבסס על ההנחה שקיימים הבדלים בין המינים בסף הכאב ובתגובה האנלגטית לתרופות משככות כאב. על פניו נראה, שקביעת הסף לכאב אצל אנשים היא פשוטה לביצוע משום שלהבדיל מחיות מעבדה, שאצלן בודקים תגובות של סף כאב באמצעות רישום של רפלקסים לגירויים, בני אדם ניחנים ביכולת לדווח על תחושות ועל אפקטיביות הטיפול בצורה מילולית בהירה. אולם, ניסויים בבני אדם מציבים קשיים מרובים אחרים, למשל: ניסויים בבני אדם יקרים מאוד, ניסויים מכאיבים מעוררים שאלות אתיות, הכאב שמושרה בבני אדם מושרה לפרקי זמן קצרים יחסית ואינו נותנים תמונה אמיתית של כאבים כרוניים המופיעים בקליניקה. נוסף על כך, בני אדם מושפעים בדיווח שלהם מגורמים פסיכולוגיים ותרבותיים שאינם אחידים למין ולמגדר. מסקירות של מאמרים שעסקו בכאב אצל בני אדם מתחת לגיל 60 עולה שנשים מדווחות על כאב חזק יותר ובסף נמוך יותר מאשר גברים וכן על סבולת (Tolerance) נמוכה מאשר גברים בעיקר בגירויים מכניים שכללו צביטה. משתנים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים הקשורים במחזור החודשי ובשינויים ההורמונליים הקשורים בו נמצאו בעלי השפעה חזקה בין המינים ובעיקר בהורדת הסף לכאב ובסבולת נמוכה לכאב על-סיפי. כאבי מפרק הלסת נפוצים יותר בנשים, אבל רק לאחר תהליך ההתבגרות. מעבר לגיל 40 ההבדל בין המינים הולך ומיטשטש. נמצא שסבולת לכאב גבוהה יותר ככל שהתדמית הגברית חזקה יותר. כמו כן, נמצא כי למין של עורך בדיקת הכאב יש השפעה על התגובה לכאב. גברים מדווחים על סף גבוה וכאב נמוך כאשר הם נבדקים ע"י אישה ובמיוחד אם היא יפה ומושכת. לעומת זאת, נשים מדווחות על סף נמוך ויותר כאב אם הן נבדקות ע"י גבר מושך. אחד הנושאים המעניינים יותר בגלל היישום הקליני הוא ההבדל בין נשים לגברים בתגובתם למשככי כאב ובמיוחד לאופיואידים. בחיות נעשו מחקרים רבים עם אופיואידים, אבל התוצאות מחיות מעבדה, בעיקר עם מורפין, אינן תואמות את הנמצא בבני אדם. בבני אדם לא נמצא הבדל בין המינים בתגובה למתן אופיואיד הנקשר ל-µ רצפטור, ואילו בחיות מעבדה נמצא הבדל ברור. אחת ההשערות{{הערה|שם=הערה1| Mogil JS, Ritchie J, Smith SB, et al. Melanocortin-1 receptor gene variants affect pain and mu-opioid analgesia in mice and humans. J Med Genet 2005;42(7):583-587}} מציעה כי השונות בין הממצאים בחיות לבני אדם בתגובה לטיפול באופיואיד (בעיקר k) תלויה בהימצאות הגן MC1r.  תוצריו של הגן MC1r  הם אנטגוניסטים לאופיואיד, ולכן נשים שיש להן הגן, מגיבות פחות טוב לטיפול. בכל מקרה, אין לנו מספיק ידע על ההבדל בתגובה לטיפול אופיואידי של נשים לעומת גברים, שנוכל ליישמו. במחקרים נוספים בוודאי ייעשה ניסיון לתת מענה לכך. קבוצת עניין מיוחדת בנושא מין, מגדר וכאב של האיגוד העולמי לחקר הכאב IASP כתבה הנחיות לעריכת מחקרים נאותים בחיות ובבני אדם כך שבעתיד נוכל להבין יותר את ההבדל המגדרי באשר לכאב.
+==רמה הקשורה לסיטואציה חברתית==
-==דגלים אדומים==
+בחינת ההשפעה המגדרית ברמה הקשורה לסיטואציה חברתית: כשבוחנים את התייחסות מטפלים לנושא זה נמצא שביטוי כאב באופן "נשי" נתפס ע"י מטפלים כבעל ערך נמוך יותר, פחות ממקור גופני ונובע יותר ממקור נפשי - נשים עם כאב בחזה הופנו פחות ליחידות לטיפול נמרץ ופחות לצנתורים ותוצאות הטיפול במחלת לב איסכמית ובאוטם שריר הלב בנשים היו גרועות יותר. במיוחד בולט הממצא שכאשר חשפו מתמחים וסטודנטים לרפואה לשחקניות שתיארו סימפטומים של מחלת לב עם כאבים בחזה המלווים בתיאורים רגשיים תוך הבעת חרדה, זכו השחקניות לפחות אבחנות הקשורות למחלות לב, וליותר אבחנות נפשיות, וכמתבקש לנוכח האבחנות הלא אורגניות - פחות ייעוצים עם קרדיולוג, לעומת אותן שחקניות שתיארו את אותם הסימפטומים כולל כאבים בחזה, אך ללא התוספת של ביטוי רגשי.{{הערה|שם=הערה60|}} נראה שבמחקר עתידי על השפעת מגדר על הנושא המורכב של חוויית הכאב, ביטוי כאב ושיפוט כאב ע"י אנשי הרפואה, חשוב כמובן ההקשר האישי והחברתי של המטופלים, אך גם של הצוותים המטפלים בכאב. לנוכח העלייה במודעות לשוני המיני/מגדרי בביטויי כאב הקשור למחלות לב, יש שינוי בהתייחסות צוותים רפואיים לנושא ולאחרונה פורסמה עבודה בה נבדקו הטיפול בחולים/ות עם אוטם שריר הלב ותוצאותיו על 226 חולים/ות שאושפזו במהלך שנת 2000 בביה"ח סורוקה ולאחר שנתיים מעקב אחריהם לא נמצאו הבדלים בטיפול או בתוצאותיו בין המינים.{{הערה|שם=הערה61|}}
+==עמדה חברתית על פי מגדר==
+רמה של התייחסות לעמדה חברתית על פי המגדר - במחקר בכאב שבדק ביטוי כאב שנגרם במעבדה, כתלות במגדר ובמוצא אתני נמצא שלנשים שנבדקו היה קל יותר לתת ביטוי לכאב כלפי חוקר שחור, ולנבדקים שחורים היה קל יותר לתת ביטוי לכאב כלפי חוקרת אישה, לעומת חוקרים גברים לבנים. מעט מידע קיים בספרות הרפואית לגבי הבדלי מגדר בכאב תוך התייחסות לנושא הסטטוס החברתי/מגדרי.
+==רמה אידאולוגית==
+ברמה האידאולוגית - במספר עבודות הראו שלגבי גברים הסטראוטיפ הגברי כולל דימוי גוף בריא חזק וללא כאב.{{הערה|שם=הערה62|}}{{הערה|שם=הערה63|}}{{הערה|שם=הערה64|}} ביטויי כאב הם איום על הדימוי הגברי כך שאם הם כבר באים לידי ביטוי ברור, הם לא פוגעים באמינות או בלגיטימיות, והם מוערכים ככאב עם משמעות קשה אם כי בנשים נמצא שההפרעה לחיים קשה יותר. לעומת זאת בנשים כאב מוערך כפחות חמור, אך יותר טבעי ולגיטימי וכבעל משמעות פחותה על מישורי החיים השונים. התנהגות "גברית" קיצונית מסוכנת בכך שתגרום להדחקה ועיכוב בפנייה לעזרה רפואית, והתנהגות "נשית" קיצונית עלולה להביא לדלגיטימציה, פגיעה באמינות ופגיעה במעמדן כמטופלות מול הממסד הרפואי.
+להבדלים המגדריים האלו יש אינטראקציה עם היבט נוסף בנקודת המפגש עם הממסד הרפואי המערבי.
+להבדלי מגדר המשפיעים אחרת על ההיבטים התחושתיים (סנסוריים) והרגשיים (אמוציונליים) של חוויית הכאב, עשויים להיות מושלכים על רקע של מערכת אמונות וערכים של המודל הביו-רפואי, שבנוי לרפא (לתקן) סימפטומים אורגאניים אובייקטיביים כדי להשיג ריפוי. כך שביטוי של ההיבטים הרגשיים של כאב עשויים להיתפס כפחות לגיטימיים ויותר מתסכלים עבור המטפלים.
+==סיכום==
+כאב הוא חוויה שלילית מורכבת הקשורה לנזק או נזק פוטנציאלי לגוף. נראה שהכאב הוא שמור מאוד מבחינה אבולוציונית, כאב חד הוא חיוני לחיים ובלעדיו מתים בגיל צעיר מזיהומים. בני האדם גדלים תוך כדי התנסויות בחוויות כאב משלבי התפתחות מוקדמים, במקביל לתהליכי התפתחות המגדירים אותנו כנשים וכגברים בעיני עצמנו ועבור הסובבים אותנו. מה שמגדיר את מי שאנחנו מבחינת מין ומגדר ביולוגית, פסיכולוגית וחברתית משפיע במידה רבה על האופן שבו נחוש כאב, על ההתנהגות המצופה מאיתנו בזמן כאב, על הסיכון למחלות כאב כרוני וקצב התפתחותן, על אופן ההתמודדות עם כאב, על תגובותינו לתרופות שונות לשיכוך כאב ועל השכיחות של תופעות הלוואי שלהן, על תפיסתנו את עצמנו בבריאות ובחולי, ועדיין גם על האינטראקציה עם המטפלים בכאב.
+הידע וההתייחסות האקדמית לנושאי מגדר בכלל ורפואת מגדר בפרט עוזר להבין מנגנונים של התפתחות מחלות עם כאב כרוני השונות בנשים ובגברים, להתאים את המחקר העתידי על פי משתני המין והמגדר, וכמובן, עוזר להתאים טיפול לשיכוך והתמודדות עם כאב, על פי הצרכים השונים והיעילות השונה תוך מודעות למשתנים אלו.
 ==ביבליוגרפיה==
@@ שורה 30: / שורה 103: @@
 <blockquote>
 <div style="text-align: left; direction: ltr">
-* Hurley RW, Adams MC. Sex, gender, and pain: An overview of a complex field. Anesth Analg 2008;107(1):309-317
-* Popescu A, LeResche L, Truelove EL, et al. Gender differences in pain modulation by diffuse noxious inhibitory controls: A systematic review. Pain 2010;150(2):309-318
-* Javier RM, Perrot S. Do men and women experience pain differently? What are the implications for the rheumatologist? Joint Bone Spine 2010;77(3):198-200
-* Hashmi JA, Davis KD. Women experience greater heat pain adaptation and habituation than men. Pain 2009;145(3):350-357
-* Defrin R, Shramm L, Eli I. Gender role expectations of pain is associated with pain tolerance limit but not with pain threshold. Pain 2009;145(1-2):230-236
-* Pud D, Yarnitsky D, Sprecher E, et al. Can personality traits and gender predict the response to morphine? An experimental cold pain study. Eur J Pain 2006;10(2):103-112
 {{הערות שוליים}}
@@ שורה 44: / שורה 112: @@
 * [http://www.medicalmedia.co.il/publications/ArticleDetails.aspx?artid=3808&sheetid=249 מגדר ומין בכאב], מדיקל מדיה
+* [http://www.medicalmedia.co.il/publications/ArticleDetails.aspx?artid=3333&sheetid=172 האם נשים וגברים כואבים אחרת?], מדיקל מדיה
-{{ייחוס| פרופ' מיכאל טל - המחלקה לנוירוביולוגיה רפואית, מנהל המרכז לחקר הכאב, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים }}
+{{ייחוס|ד"ר צביה רודיך}}
+<center>'''פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, דצמבר 2009, גיליון מס' 19, מדיקל מדיה'''</center>
-<center>'''פורסם בכתב העת "כאב", נובמבר 2010 , גיליון מס' 21, מדיקל מדיה'''</center>
-[[קטגוריה: כאב]]
+[[קטגוריה:כאב]]
-[[קטגוריה: משפחה]]
+[[קטגוריה:משפחה]]
-[[קטגוריה:מדיקל מדיה]]
+[[קטגוריה:נשים]]
+[[קטגוריה:מדיקל מדיה|*, כאבהשפעתמגדר]]

כאב - השפעת המגדר והמין
Pain - gender and sex influence


יוצר הערך	ד"ר צביה רודיך