כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "על רעב ושובע ומה שביניהם"
| שורה 13: | שורה 13: | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
| − | {{הרחבה| | + | {{הרחבה|תזונה}} |
עולם האוכל הוא ריקוד עדין בין צורכי הגוף וצורכי הנפש. לאוכל, להתעסקות בו, להימצאות בדיאטות, ואפילו לעצם ההשמנה יש לעתים תפקידים רגשיים הטבועים עמוק באדם, עד כי הוא מתקשה להתנתק מתמיכתם ומתקשה לחיות בלעדיהם. | עולם האוכל הוא ריקוד עדין בין צורכי הגוף וצורכי הנפש. לאוכל, להתעסקות בו, להימצאות בדיאטות, ואפילו לעצם ההשמנה יש לעתים תפקידים רגשיים הטבועים עמוק באדם, עד כי הוא מתקשה להתנתק מתמיכתם ומתקשה לחיות בלעדיהם. | ||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
מארג היחסים עם האוכל מורכב מאין כמוהו. האוכל משקף היסטוריה, געגועים, תשתיות פסיכולוגיות, יחסים בינאישיים ויצרים חבויים. הוא משמש מראה המשקפת חום, אהבה וביטחון, ובה במידה גם פחד, איום, חולשה וחסכים. הוא מגלם דואליות פנימית של אמון מול שליטה, מניעה מול אפשור, קבלה מול דחייה, רעב מול שובע. אבל בראש ובראשונה הוא הבסיס הקיומי. הדיאלוג המורכב עם האוכל נעוץ בצורך בהזנה פיזית ורגשית, המתחיל ברגע הלידה ומסתיים עם המוות. דיאלוג זה הוא שפה - שפת האכילה. | מארג היחסים עם האוכל מורכב מאין כמוהו. האוכל משקף היסטוריה, געגועים, תשתיות פסיכולוגיות, יחסים בינאישיים ויצרים חבויים. הוא משמש מראה המשקפת חום, אהבה וביטחון, ובה במידה גם פחד, איום, חולשה וחסכים. הוא מגלם דואליות פנימית של אמון מול שליטה, מניעה מול אפשור, קבלה מול דחייה, רעב מול שובע. אבל בראש ובראשונה הוא הבסיס הקיומי. הדיאלוג המורכב עם האוכל נעוץ בצורך בהזנה פיזית ורגשית, המתחיל ברגע הלידה ומסתיים עם המוות. דיאלוג זה הוא שפה - שפת האכילה. | ||
| − | דפוסי חשיבה ממלאים תפקיד חשוב ביותר. הם מכתיבים ויוצרים את השפה בה חושבים ועל פיה מתנהגים. הם מורים מה לאכול, כמה, מתי, איך, ומה להרגיש לפני האוכל ואחריו. אלא שדפוסי החשיבה הללו שוללים, במידה מסוימת, את האכילה הטבעית והמשוחררת. מה שאמור להיות מנגנון טבעי-הישרדותי, שתחושות רעב ושובע מנהלות אותו, הפך עם השנים לעיסוק מיסטי ששלל מהאוכל ומהאכילה את הדברים הבסיסיים הקיימים בהם: הנאה, עונג, הקשבה לגוף, ובעיקר חופש בחירה. רבים ממקורות הסבל האנושי והפסיכופתולוגיה מצויים בשפה, בתרגום המוענק לה, ובקושי לשנותה ולזכות בגמישות מחשבתית{{הערה|שם=הערה1| | + | דפוסי חשיבה ממלאים תפקיד חשוב ביותר. הם מכתיבים ויוצרים את השפה בה חושבים ועל פיה מתנהגים. הם מורים מה לאכול, כמה, מתי, איך, ומה להרגיש לפני האוכל ואחריו. אלא שדפוסי החשיבה הללו שוללים, במידה מסוימת, את האכילה הטבעית והמשוחררת. מה שאמור להיות מנגנון טבעי-הישרדותי, שתחושות רעב ושובע מנהלות אותו, הפך עם השנים לעיסוק מיסטי ששלל מהאוכל ומהאכילה את הדברים הבסיסיים הקיימים בהם: הנאה, עונג, הקשבה לגוף, ובעיקר חופש בחירה. רבים ממקורות הסבל האנושי והפסיכופתולוגיה מצויים בשפה, בתרגום המוענק לה, ובקושי לשנותה ולזכות בגמישות מחשבתית{{הערה|שם=הערה1|Luoma JB, Hayes SC, et al. Learning ACT An Acceptance & commitment therapy skills-training manual for therapists. NEW HARBINGER Publication, Inc. 2007.}}. כתוצאה מכך נאחזים בכלים מסוימים ומשתמשים בהם גם כשהם אינם יעילים. מה שבעצם מוביל לשאלה מה גורם להתחלת האכילה, להימנעות ממנה ולסיומה? |
==סיגנלים המשפיעים על התחלת האכילה ועל סיומה== | ==סיגנלים המשפיעים על התחלת האכילה ועל סיומה== | ||
| + | {| | ||
| + | !colspan="4"|טבלה 1: סיגנלים המשפיעים על התחלת האכילה ועל סיומה{{הערה|שם=הערה2|Craighead LE. The appetite awareness workbook, NEW HARBINGER Publication, Inc. 2006}} | ||
| + | |- | ||
| + | | | ||
| + | |סיגנלים פנימיים לרעב ושובע | ||
| + | |סיגנלים פנימיים שאינם שייכים לרעב ושובע | ||
| + | |סיגנלים חיצוניים | ||
| + | |- | ||
| + | !valign="top"|סיגנלים להימנעות מאוכל | ||
| + | |valign="top"|העדפה אישית לחוש רעב או ריקנות, חוסר נכונות לחוש מלא | ||
| + | |מחשבות/רגשות על אוכל ומשקל | ||
| + | * מרגיש שמן/רע | ||
| + | * פחד מעליית משקל | ||
| + | * צורך לחוש בשליטה | ||
| + | * חוקים על מאכלים אסורים | ||
| + | |תזכורות הנוגעות למשקל/צורת גוף | ||
| + | * הערות חברתיות | ||
| + | * בגדים צפופים | ||
| + | * השוואת העצמי לאחר | ||
| + | * מודל היופי במדיה | ||
| + | |- | ||
| + | !valign="top"|סיגנלים המאותתים להתחיל לאכול | ||
| + | |valign="top"|תחושת רעב | ||
| + | | | ||
| + | * מרגיש חסך | ||
| + | * תאווה | ||
| + | * צורך לאכול | ||
| + | * מחשבות על הנאה סביב אוכל | ||
| + | * מחשבות על "מגיע" לי לאכול | ||
| + | | | ||
| + | * זמן ארוחות קבוע | ||
| + | * זמינות אוכל | ||
| + | * שיחות על אוכל או תמונות מגרות שלו | ||
| + | * מצבים או פעילויות הקשורות לאכילה | ||
| + | * לחץ חברתי | ||
| + | |- | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | |- | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | |- | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | |- | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | |- | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | | | ||
| + | |} | ||
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
גרסה מ־23:16, 4 בינואר 2013
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| על רעב ושובע ומה שביניהם | ||
|---|---|---|
| ' | ||
| יוצר הערך | איילת קלטר | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – תזונה
עולם האוכל הוא ריקוד עדין בין צורכי הגוף וצורכי הנפש. לאוכל, להתעסקות בו, להימצאות בדיאטות, ואפילו לעצם ההשמנה יש לעתים תפקידים רגשיים הטבועים עמוק באדם, עד כי הוא מתקשה להתנתק מתמיכתם ומתקשה לחיות בלעדיהם.
איפה מסתיים הרעב הפיזי ומתחיל הרעב הרגשי? כיצד להכיר אותם וכיצד אפשר להבחין בינהם?
מארג היחסים עם האוכל מורכב מאין כמוהו. האוכל משקף היסטוריה, געגועים, תשתיות פסיכולוגיות, יחסים בינאישיים ויצרים חבויים. הוא משמש מראה המשקפת חום, אהבה וביטחון, ובה במידה גם פחד, איום, חולשה וחסכים. הוא מגלם דואליות פנימית של אמון מול שליטה, מניעה מול אפשור, קבלה מול דחייה, רעב מול שובע. אבל בראש ובראשונה הוא הבסיס הקיומי. הדיאלוג המורכב עם האוכל נעוץ בצורך בהזנה פיזית ורגשית, המתחיל ברגע הלידה ומסתיים עם המוות. דיאלוג זה הוא שפה - שפת האכילה.
דפוסי חשיבה ממלאים תפקיד חשוב ביותר. הם מכתיבים ויוצרים את השפה בה חושבים ועל פיה מתנהגים. הם מורים מה לאכול, כמה, מתי, איך, ומה להרגיש לפני האוכל ואחריו. אלא שדפוסי החשיבה הללו שוללים, במידה מסוימת, את האכילה הטבעית והמשוחררת. מה שאמור להיות מנגנון טבעי-הישרדותי, שתחושות רעב ושובע מנהלות אותו, הפך עם השנים לעיסוק מיסטי ששלל מהאוכל ומהאכילה את הדברים הבסיסיים הקיימים בהם: הנאה, עונג, הקשבה לגוף, ובעיקר חופש בחירה. רבים ממקורות הסבל האנושי והפסיכופתולוגיה מצויים בשפה, בתרגום המוענק לה, ובקושי לשנותה ולזכות בגמישות מחשבתית[1]. כתוצאה מכך נאחזים בכלים מסוימים ומשתמשים בהם גם כשהם אינם יעילים. מה שבעצם מוביל לשאלה מה גורם להתחלת האכילה, להימנעות ממנה ולסיומה?
סיגנלים המשפיעים על התחלת האכילה ועל סיומה
| טבלה 1: סיגנלים המשפיעים על התחלת האכילה ועל סיומה[2] | |||
|---|---|---|---|
| סיגנלים פנימיים לרעב ושובע | סיגנלים פנימיים שאינם שייכים לרעב ושובע | סיגנלים חיצוניים | |
| סיגנלים להימנעות מאוכל | העדפה אישית לחוש רעב או ריקנות, חוסר נכונות לחוש מלא | מחשבות/רגשות על אוכל ומשקל
|
תזכורות הנוגעות למשקל/צורת גוף
|
| סיגנלים המאותתים להתחיל לאכול | תחושת רעב |
|
|
ביבליוגרפיה
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי איילת קלטר, דיאטנית קלינית מתמחה בטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה, מנהלת המרכז לטיפול ולימוד "שפת האכילה" ומנהלת התוכנית "דיאלוג האכילה", המרכז האוניברסיטאי אריאל