פצע לחץ - Pressure ulcer

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

פצע לחץ
Pressure ulcer
Progression of ulcers
ICD-10	Chapter L 89.
ICD-9	707.0
MeSH	D003668
יוצר הערך	ד"ר אפריים יאול

פצעי לחץ ממשיכים להיות בעיה בריאותית לאנשים מוגבלים ומרותקים למיטה, בעיקר אוכלוסיית הזקנים. מדובר בבעיה הקיימת בכל מסגרות האשפוז השונות: מחלקות אשפוז בבתי חולים כלליים, בתי אבות ובתים פרטיים.

פצע לחץ מוגדר כ"אזור של נמק ברקמה הרכה (שכבת העור) הנדחסת בין בליטה גרמית (רקמת עצם) לבין משטח קשיח (מזרן, מיטה או מושב) לפרק זמן".

שכיחות התופעה הכפילה את עצמה בעשר השנים האחרונות. רבים מהפצעים אינם מתרפאים, נעשים כרוניים ונשארים במשך כל חיי החולה. בסופו של דבר, החולה נפטר עם הפצעים, ולעתים בגללם - עקב סיבוכים.

אפידמיולוגיה

בספרות הרפואית מדווח ש-70% מהפצעים מתפתחים בבני 70 ומעלה. יתכן כי אם ילקחו בחשבון פצעים הנגרמים מלחץ בלבד, ללא הפצעים הסוכרתיים או הפצעים האיסכמיים המופיעים ברגליים, שכיחות התופעה תתגלה כגבוהה מהמדווח בספרות.

אטיולוגיה

פצע לחץ מוגדר כ"אזור של נמק ברקמה הרכה (שכבת העור) הנדחסת בין בליטה גרמית (רקמת עצם) לבין משטח קשיח (מזרן, מיטה או מושב) לפרק זמן". הלחץ התוך-כלי נע בין 40-20 מ"מ כספית, בעוד שבישיבה על כיסא נוצר על העכוז לחץ שבין 500-300 מ"מ כספית, ובשכיבה על מיטת בית חולים נוצר על העקבים והגב התחתון לחץ שבין 94-50 מ"מ כספית. התפתחות פצע לחץ מתרחשת תוך כמה שעות.

להופעת פצעי לחץ בחולה הזקן גורמים רבים. חלק מהגורמים קשורים לפצע וחלקם האחר מערכתיים, וקשורים לאדם השוכב על הפצע. שינויים פיזיולוגיים, רקע רפואי (מחלות), מצב תפקודי, מצב תזונתי ומצב משפחתי ומוסרי - כל אלו משחקים תפקיד חשוב ולכולם חלק, כזה או אחר, בפגיעות העור ובהופעת פצעי לחץ.

שינויים פיזיולוגיים בגיל המבוגר

הגיל והשינויים הפיזיולוגיים הנלווים לו משפיעים על העור המזדקן, ומעלים את הסיכון לפתח פצעי לחץ. השינויים הפיזיולוגיים הם: שינויים בעור הזקן, ירידה במערכת החיסון והאטת ריפוי הפצעים, והיצרות כלי הדם בעור (תהליך אתרוסקלרוזיס). כמו כן העור הזקן מאבד את האלסטיות ונעשה אטרופי, מופיעה השטחה של החיבור בין שכבת האפידרמיס לדרמיס, יש איבוד של הרקמת התת-עורית, הזילוח של כלי הדם בדרמיס פוחת, קיימת האטה בחילוף התאים והתאים עצמם מזדקנים.

מחלות מערכתיות

מחלות מערכתיות פוגעות כל אחת באטיולוגיה שונה. למשל, פגיעות תחושתיות מופיעות במחלת הסוכרת, בשבץ מוחי ובטרשת נפוצה. מחלות כלי דם המונעות אספקת דם לאזור כוללות פגיעות עורקיות (איסכמיות), פגיעות ורידיות או פגיעות לימפטיות המקשות על הניקוז. מחלות נוירולוגיות הפוגעות במערכת העצבים המרכזית או במערכת העצבים הפריפרית כוללות: דמנציות שונות, אירועים מוחיים, פרקינסון וטרשת נפוצה. הפגיעה של מחלות אלה באה לידי ביטוי באי-שקט פסיכו-מוטורי, בחסר תחושתי ומוטורי, בספסטיות ובכיווצים של מפרקי הגפיים.

פגיעה בעור תיתכן גם עקב מחלות סופניות מסוג סרטן ועקב כשל חיסוני, וכן עקב מחלות הגורמות לבצקות, כגון: אי-ספיקת לב, כשל כרוני של הכליות והכבד ותת-פעילות של בלוטת התריס. כל אלו תורמים לעלייה בפגיעות העור ומשפיעים על שכבת העור העומד תחת לחץ. הגברת פגיעות העור יכולה להיות קשורה גם בשימוש בתרופות הגורמות לישנוניות ולאי-שקט (2).

מצב תפקודי

המצב התפקודי הוא תוצר של מחלות שסיבוכיהן מתבטאים בעלייה בתלות ובתפקוד נמוך. הפגיעות התפקודיות העיקריות הן: חוסר תנועה (Immobility), חוסר שליטה על הסוגרים ופגיעה בקוגניציה.

חוסר התנועה הוא הפגיעה התפקודית הקשה ביותר וגורם הסיכון המשמעותי ביותר להופעת פצעי לחץ. חוסר תנועה גורם לקושי בתזוזה ולאי-שינוי התנוחה של האדם או של האיבר והמשך הלחץ. הסיבות הן: פגיעות במערכת העצבים המרכזית ובמערכת העצבים הפריפרית; פגיעות בפרקים, בעצמות ובשרירים; והגבלות פיזיות (קשירות) וכימיות (תרופות). מצבים נוספים של חוסר תפקוד הם: אי-שליטה על הסוגרים ורטיבות במקום הלחץ וירידה שכלית (קוגניטיבית).

מצב תזונתי

המצב התזונתי קשור קשר הדוק עם פצעי לחץ בזקנים תשושים ופגיעים הנמצאים במסגרות אשפוז בבתי חולים ובמחלקות לאשפוז ממושך. הופעת פצע לחץ היא ביטוי של מצב קטבולי, המלווה באבדן של חלבונים, בדלדול שרירים ובהרס רקמות.

הערכת החולה

האדם הזקן נמצא בסיכון רב לתת-תזונה עקב פגיעות רבה יותר הנובעת מבעיות גופניות מרובות, ממצבים חברתיים-כלכליים ונפשיים ומנטילת תרופות מרובות.

המצב החברתי ומשאבי המשפחה וכוחותיה הם חלק בלתי נפרד מההתמודדות היום-יומית עם פצעי לחץ, בייחוד כשמדובר בפצעים כרוניים ובאפשרות של חוסר ריפוי. בדומה להתמודדות עם מחלה כרונית, הפצע יוצר תסכולים ובעיות רגשיות אצל המטופל ומשפחתו. המטופל סובל מכאבים, מאי-נוחות מתמשכת, מהתעסקות מרובה עם פצעים ומבידוד חברתי. המשפחה נאלצת לדאוג לו לטיפול יום-יומי, נוצרים ריחות לא נעימים, ואשפוזים תכופים הם עניין שבשגרה. כל אלה יחד גורמים לתסכול מתמשך.

הערכת החולה תכלול:

• תיאור מרכיבי הכלכלה בימים האחרונים
• אבדן משקל בששת החודשים האחרונים
• בעיות לעיסה
• בעיות בליעה
• בעיות עיכול וספיגה
• בחילות, הקאות, שלשולים ועצירות
• בדידות חברתית
• אבדן משאב משפחתי
• בעיות כלכליות
• תרופות: תרופות יכולות להיות בעיה, בייחוד אלו הפוגעות במערכת העיכול, כגון תרופות הגורמות ליובש בפה, לחוסר תיאבון ולעצירות.
• הגבלות על הדיאטה, כגון הימנעות מביצים ובשר, הניתנות לעתים על ידי מטפלים שונים, גורמות לחסר של חלבונים הדרושים לריפוי הפצעים.
• רקע רפואי – מחלות מערכתיות שונות, הפוגעות כל אחת במנגנון אחר.

קליניקה

הערכת הפצעים כוללת כמה פרמטרים, והם:

• מיקום
• דרגה
• מיטת הפצע (צבע)
• עומס זיהומי
• ריח
• הפרשות
• מידת הכאב
• כיסים ותעלות
• מצב העור מסביב

מיקום

מיקום הפצע הטיפוסי הוא באזורים של לחץ בין הרקמה הרכה (שכבת העור) והבלט של העצמות. רובם של הפצעים ממוקמים בשני אזורים מרכזיים המשמשים נקודות לחץ, והם הגב התחתון והרגליים. בגב התחתון הם כוללים את הסקרום, הקוקסיקס, האיסכיום, שרירי הגלוטאוס (ישבנים) והטרוכנטרים שבצדי האגן. פצעי לחץ ברגליים מופיעים בעקב, בקרסול (פטישון), באצבעות ובאזור הלטרלי של כף הרגל. קיימים גם פצעי לחץ במקומות לא טיפוסיים הנוצרים מאביזרים רפואיים, כגון פצעים הנוצרים במקום החדרת גוף זר. פצעים אלה יכולים להיות פצעי לחץ בנחיר מזונדה באף, פצעי לחץ בפתח השפכה ובירך מצנתר של שלפוחית השתן.

דרגות

קיימות ארבע דרגות מקובלות המערבות את הרקמות מהמשטח החיצוני לפנימי: אפידרמיס, דרמיס, תת עור, שריר ועצם. לאחרונה הוסיפה הוועדה הלאומית המייעצת של פצעי לחץ עוד שתי דרגות:

1. פצע שלא ניתן לדירוג עקב שכבת גלד שחור או רקמה סמיכה צהובה הממסכת את העומק;
2. פגיעה עמוקה בשכבת העור המופיעה בצבע סגלגל ומתפתחת מעומק השכבות לכיוון האפידרמיס.

מיטת הפצע

מיטת הפצע משקפת את מצבו: צבע אדום בהיר מצביע על רקמה חיה ומשגשגת עם גרנולציה והיווצרות כלי דם חדשים. הצבע האדום נקרא לעתים על ידי המטפלים "הפצע הנקי". מטרתנו היא למנוע פגיעה נוספת ברקמה ולרפא את הפצע. רקמות נקרוטיות שחורות או צהובות מצביעות על רקמות מתות ולא חיוניות המונעות את ריפוי הפצע והחלפתו ברקמה חיה ובריאה. צבע אדום כהה מצביע על לחץ מקומי עם דימום וזיהום בפצע. חתיכות עצם מצביעות על מעורבות גרמית.

עומס זיהומי

הביטוי הקלאסי של זיהום מקומי הוא: אודם, כאב, נפיחות וחום מקומי. הדבר נכון גם בפצעי לחץ, אולם בהם מופיעים גם ריח רע, הפרשות סמיכות, שינוי בצבע האדום הבהיר של מיטת הפצע ודימומים. כל פצע לחץ הוא מקום התיישבות של מושבת חיידקים. לכן אין טעם לקחת משטח באמצעות מטוש ממיטת הפצע לתרבית. יש צורך לשטוף אזור זה ולנקותו. ייתכנו עומסי זיהום גדולים עם מעורבות של רקמות שריר, של עצם ושל הרקמה הרכה שמסביב. כאשר יש כיסי מוגלה בשולי הפצעים, יש לנקזם על ידי פתיחתם. במקרים אלו יש לשקול מתן אנטיביוטיקה בצורה מערכתית.

ריח רע

ריח רע מצביע על מדד גבוה של עומס זיהומי עם רקמות נקרוטיות מרובות ונוכחות של חיידקים אנארוביים. הריח מטריד את המטופל ואת סביבתו הקרובה, ויש לבצע הטריה מקיפה ומיידית והסרת הרקמות. חבישות המכילות פחם סופחות את הריח.

הפרשות

פצעי לחץ יכולים להיות יבשים או מפרישים. ההפרשות יכולות להיות בכמות רבה או מועטה. כמו כן הן יכולות להיות דמיות, סירוזיות, ומוגלתיות. ההפרשה הסירוזית נובעת מבצקת שמסביב לפצע.

כאב

למרות היותו של הכאב תלונה מערכתית, הוא נובע מהפצעים. הכאב יכול להיות מתמשך או אפיזודי במהלך הטיפול המקומי או בשינויי תנוחה. הכאב מופיע יותר בפצעים בדרגות הקלות מאשר בפצעים בדרגות עמוקות המלוות בהרס נרחב של העצבים ובחוסר תחושה.

כיסים ותעלות

קיימים כיסים ותעלות של מוגלה ברקמות הרכות המקיפות את שולי הפצעים. בדומה למורסות במקומות אחרים, הם מתבטאים בחום מקומי וסיסטמי, ויש לפתוח אותם מיד ולנקזם. מתן אנטיביוטיקה ללא פתיחה וניקוז הנו חסר תועלת. יש להעביר אצבע בשולי הפצעים, לפתוח כיסים ותעלות ולאפשר ניקוז.

שולי הפצע

האזור המקיף את הפצע נראה לעתים מזוהם או ספוג בנוזלים (מצרציה). מצרציה מצביעה על הפרשות מרובות מהפצע, ויש להחליף את החבישה לעתים קרובות יותר ולבחור חבישות בעלות כושר ספיגה גדול יותר. בזיהום ברקמות הרכות שבשולי הפצע, כמו צלוליטיס, יש לטפל באנטיביוטיקה סיסטמית. באקזמה יש לטפל במשחות סטרואידים. רקמת צלקת (קאלוס) יש לזהות ולהסיר.

סיבוכים

הסיבוכים של פצעי לחץ הם: מקור כניסה לחיידקים וחדירת זיהומים; הארכת משך האשפוז וההחלמה; העלאת הסיכון לתמותה עד פי שניים בתוך שלושים יום משחרור החולים מאשפוז; ירידה באיכות החיים של המטופל עקב כאבים, אי-נוחות, הפרשות, ריח לא נעים, בדידות, דיכאון וסדר יום המוכתב מהטיפול. עלות הטיפול בפצעים היא גבוהה עקב הארכת ימי אשפוז בבתי חולים כלליים ובמוסדות ועקב הטיפול המקומי.

טיפול

מטרות הטיפול בפצעי לחץ אצל זקנים הן:

1. לנסות למנוע את הופעת הפצעים. למשל, לחולה לאחר שבר צוואר הירך או לאחר דלקת ריאות יש לספק אביזרים למניעת לחץ (מזרנים וכריות) ולמנוע ממנו שכיבה ממושכת במיטה בחוסר תנועה. כמו כן יש לתת משככי כאבים, לדאוג לישיבה נכונה בכורסה ולעזור בשיקום.
2. כאשר מתפתח פצע לחץ, יש לטפל בו מקומית כדי להביאו לריפוי מלא. נוסף על כך, יש לתת גם טיפולים מערכתיים ולייצב ולאזן מצבים רפואיים המעכבים את הטיפול המקומי.
3. אם הפצע אינו מתרפא ונעשה כרוני, יש להשתדל לאפשר למטופל איכות חיים, תוך שליטה על סימפטומים שמפריעים לו ולמשפחתו ופוגעים בהם. יש החושבים כי הסיבה העיקרית לעלייה בשכיחות פצעי הלחץ היא שהטיפול בחולה הזקן הסובל מפצעי לחץ מצריך גישה טיפולית כוללנית, דהיינו, ראיית "החולה שמאחורי הפצע" (ולא רק הפצע) באמצעות הערכה של צוות רב-מקצועי שייתן טיפול מקיף. טיפול זה יכלול: התערבויות מניעה, טיפול מערכתי במחלות הרקע, טיפול מקומי בפצע והתייחסות לאיכות החיים של החולה ושל משפחתו.

מאמר שהתקבל כסקירה בעיתון Drugs & Aging היוצא בניו זילנד(1) מציג גישה שונה לטיפול בפצעי הלחץ באוכלוסייה הזקנה והמוגבלת. המסר הוא שהפצע אינו מנותק מהחולה. על כן, הרופא, הבא לתת ההערכה של פצעי הלחץ ולטפל בהם, לא צריך להתמקד בטיפול המקומי בפצע בלבד, אלא עליו לנקוט בגישה כוללנית רב-מקצועית. נוסף על כך, מאחר שרבים מהפצעים נעשים כרוניים ואינם מגיעים לשלב הריפוי, הרי מטרת הטיפול משתנה: מטיפול שמתמקד בפצע המקומי עובר הטיפול להתמקד בשמירת איכות החיים של החולה, תוך שליטה על תלונותיו ותוך מתן תמיכה למשפחתו בהתמודדותה היום-יומית.

הטיפול בפצעים דורש התייחסות רב-מערכתית ורב-מקצועית, ולכן על הצוות המטפל להיות רב-מקצועי, ולנקוט בראייה כוללנית באמצעות מניעה, טיפול מערכתי ומקומי ודאגה לאיכות החיים של המטופל ומשפחתו(3).

הצוות הרב-מקצועי יכלול:

• אחיות – לטיפול מקומי בפצע, להטמעת תכניות מניעה ומתן מידע עליהן ולטיפול בחוסר שליטה במתן שתן
• מטפלים סיעודיים – לשינויי תנוחה, להורדות והושבות, לרחצה, להחלפת חיתולים ולטיפול היגייני של העור
• מטפלים שיקומיים – לשיפור ניידות, למניעת כיווצים (קונטרקטורות), להדרכת ישיבה ושכיבה נכונות ולמתן מידע על ציוד להורדת לחץ (כריות, מזרונים, מגני עקבים ומרפקים)
• רופאים – לניקוי (הטריות) של פצעים מזוהמים, לאיזון מחלות רקע, לטיפול בזיהומים ולהזמנת יועצים רפואיים מתחום הכירורגיה והפלסטיקה לפי הצורך
• דיאטניות – להערכת המצב התזונתי של החולה ולהמלצות על תוספות והעשרות של קלוריות וחלבונים
• קלינאי תקשורת – להערכה של מנגנון הבליעה
• עובדים סוציאליים – להכוונה לרכישת ציוד, להכוונה למטפלים סיעודיים, למציאת מסגרת אשפוז ולתמיכה במשפחה

מניעה

הטיפול המניעתי יכלול(4):

• חינוך והטמעת מודעות לשמירת היגיינה של העור וכף הרגל, להגנה מפני חום וקור, ולהגנה מחבלות ומגופים זרים
• הסרת לחצים מעל הפצעים ומתן ציוד להקלת הלחץ (מזרנים, משטחים, מושבים, מגני עקב ומרפק)
• ביצוע של שינויי תנוחה בשכיבה ובישיבה לפי לוח זמנים קבוע
• שימון העור ומניעת יובש ורטיבות
• מתן תזונה עשירה בחלבון ובקלוריות

הטיפול המערכתי

תפקיד הטיפול המערכתי להביא לייצוב ולאיזון מצבים רפואיים המעכבים את הריפוי המקומי. טיפול זה כולל:

• פתיחת כלי דם חסומים המונעים אספקת דם וחמצן
• איזון מחלות הגורמות לבצקות בעור, כגון: אי-ספיקת לב, אי-ספיקת כליות ותת-פעילות של בלוטת התריס;
• מתן דם באנמיה וחמצן במחלות נשימתיות
• העשרה תזונתית בקלוריות ובחלבונים במצבי תת-תזונה
• טיפול אנטיביוטי בזיהומים הקשורים בפצע, ברקמות הרכות ובדם, וטיפול בזיהומים שאינם קשורים בפצע

הטיפול המקומי בפצע

הטיפול המקומי בפצע מתבסס על חבישות אטומות מתקדמות שמאפשרות טיפול לכמה ימים ללא צורך בהחלפה. יש להשתמש בחבישות שמונעות דליפת ריח והפרשות ושאינן מכאיבות בהסרתן.

החבישות צריכות להיות מסוגלות:

• לספוג הפרשות;
• להגן מפני חדירת זיהומים
• לבצע הטריה וניקוי הפצעים (אוטוליטי)
• למנוע כאב, סבל וריח ולאפשר החלפות מדי יומיים-שלושה
• לעודד צמיחת רקמת גרעון ואפיתליזציה לסגירת הפצע
• שמירה על סביבה לחה כדי למנוע את התייבשות הפצע

שמירה על איכות החיים

מטרת העל משתנה מריפוי הפצע לשליטה על הסימפטומים ולהבטחת איכות חיים. מטרות הטיפול הן:

• החזרת סדר היום הקבוע
• עזרה בתפקודי היום-יום (ADL): העברות, רחצה, לבוש, האכלה
• מניעת הופעת כאבים ואי-נוחות מהפצע
• הסרת ריח לא נעים, זיהום והפרשות
• מניעת בדידות חברתית, דיכאון וחוסר שינה

דילמות של סוף החיים כוללות:

• החלטה על ביצוע קטיעה או על ביצוע הטריה כירורגית עמוקה
• אשפוז במחלקה לסיעוד מורכב או הישארות בבית
• מינוי אפוטרופוס בהתאם למצבו הקוגניטיבי ולכשירותו השכלית של המטופל, או מתן יפוי-כוח בהתאם לצרכיו ולרצונו של המטופל.

הטיפול במשפחה

• תיאום ציפיות ומתן מידע על אביזרי מניעה וטיפול
• סיוע באמצעות מטפלים סיעודיים לעזרה ברחצה ובהלבשה
• הצעה לאשפוז במחלקה לסיעוד מורכב, העוסקת בטיפול בפצעים מזוהמים ובפצעים עמוקים
• מתן תמיכה למשפחה בהתמודדות היום-יומית
• מינוי אפוטרופוס במקרים של חוסר שיפוט ודמנציה

פרוגנוזה

רבים מהפצעים אינם מתרפאים, נעשים כרוניים ונשארים במשך כל חיי החולה. בסופו של דבר, החולה נפטר עם הפצעים, ולעתים בגללם - עקב סיבוכים.

הריפוי, אם הוא מצליח, אורך חודשים רבים.

תיאורי מקרה

מקרה 1

גברת ג', בת 89, תפקדה עצמאית בבית עד לנפילתה. בהגיעה לחדר המיון, ובהמשך למחלקה האורטופדית, היא נשארה שוכבת על מזרן בית החולים ללא תזוזה מעל ליממה. היא הייתה כאובה, מבולבלת לסירוגין ונטתה לישון. גם לאחר הניתוח היא נשארה שוכבת ללא תזוזה. בני המשפחה לא התבקשו להביא מזרן נגד פצעי לחץ, ולא הייתה מודעות במחלקה לשינוי תנוחה ולאביזרים להקלת הלחץ. היא פיתחה פצע לחץ בגב התחתון, שהתרחב והעמיק בהמשך וגרם להופעת זיהום בריאות. היא הועברה ליחידה לפצעי לחץ בבית חולים הרצוג, לאחר שמחלקת השיקום דחתה את קבלתה עקב פצע הלחץ. במהלך האשפוז ביחידה התמקד הטיפול בפצע הלחץ תוך ראייה כוללת של צוות רב-מקצועי. הטיפול כלל טיפול שיקומי נוסף על הטיפול הרפואי המערכתי והטיפול הסיעודי המקומי. ננקטו התערבויות מניעה שכללו: שינויי תנוחה, מזרן אוויר וכריות מקלות לחץ בשכיבה ובישיבה ומניעת דליפת שתן. כחודשיים לאחר כניסתה ליחידה, צעדה החולה על רגליה וחזרה לביתה ללא פצעי לחץ.

מקרה 2

אדון פ', בן 90, עבר כמה אירועים מוחיים שגרמו לריתוקו למיטה ולכיסא גלגלים. הוא התקשה לבלוע והיה מרבה להשתעל בעת האכילה ובעיקר לאחר שתיית נוזלים. לאחר כמה אשפוזים בבתי חולים עקב שיאוף לריאות (אספירציות), הוא פיתח כמה פצעים עמוקים באגן. משקלו היה ירוד (BMI<19), ללא רקמה תת-עורית, והעור היה מדולדל. החולה התקבל ליחידה לפצעי לחץ בבית חולים הרצוג. בהגיעו למחלקה, בוצעה הערכה של צוות רב-מקצועי. המרפאה בתקשורת מצאה חסר נוירולוגי במנגנון הבליעה. הוכנסה זונדה (בהמשך הם עברו לגסטרוסטומיה) להאכלה, ודיאטנית המליצה על סך הקלוריות והחלבון שעליו לצרוך. טיפול מקיף בבעיות הרפואיות המערכתיות וטיפול סיעודי מקומי בפצעים, הכולל התערבויות מניעה, שיפרו את מצב הפצעים, והוא שוחרר לביתו בליווי מטפל צמוד.

מקרה 3

גב' צ', בת 86, הייתה מרותקת למיטה כמה שנים ושהתה בבית אבות. היא הייתה שמנה, אך מיעטה לאכול חלבון. בבית האבות נהגו להושיבה במשך שעות ארוכות על כיסא גלגלים ללא כרית הושבה מתאימה. היא פיתחה פצע לחץ עמוק ומזוהם באזור הירך (Ischium) עקב לחץ מתמשך באזור. היא הופנתה ליחידה לפצעי לחץ ובה בוצעה הערכה של צוות רב-מקצועי. הערכה זו כללה טיפול מקומי בפצע על ידי רופאים ואחיות באמצעות ניקוי והסרת הרקמות הלא חיות (הנקרוטיות) ובהמשך – חבישות מקומיות. דיאטנית המליצה על העשרת חלבון, וצוות שיקומי המליץ על כרית הושבה. מספר שעות ההושבה הוגבל לשעות זמני הארוחות. כעבור שלושה חודשים, חזרה המטופלת לבית האבות ללא פצע.

ביבליוגרפיה

1. Jaul, E. Assessment and management of pressure ulcers in the elderly: current strategies. Drugs & Aging 2010;27(4):311-225
2. Margolis DJ, Knauss J, Bilker W, et al. Medical conditions as risk factors for pressure ulcers in an outpatients setting. Age Aging 2003;34:259-264
3. Jaul E. Non-healing wounds: The Geriatric approach. Arch Gerontol Geriatr 2009;49;224-226
4. Jaul E. Prevention of pressure ulcers – review of the evidence. Harefuah, (Hebrew) 2008;147(10):807-811

קישורים חיצוניים

• אסטרטגיות עדכניות בהערכה של פצעי לחץ בזקנים ובטיפול בהם, מדיקל מדיה

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אפריים יאול

פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, ספטמבר 2011, גיליון מס' 26, מדיקל מדיה