כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "פעילות גופנית בהקשר של השמנת יתר והתסמונת המטבולית - Physical activity in obesity and metabolic syndrome"
(/* המלצות לפעילות גופנית {{הערה|שם=הערה13|Donnelly JE, Blair SN, Jakicic JM, Manore MM, Rankin JW, Smith BK; American College of Sports Medicine. American College of Sports Medicine Position Stand. Appropriate physical ac) |
|||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
==המלצות לפעילות גופנית {{הערה|שם=הערה13|Donnelly JE, Blair SN, Jakicic JM, Manore MM, Rankin JW, Smith BK; American College of Sports Medicine. American College of Sports Medicine Position Stand. Appropriate physical activity intervention strategies for weight loss and prevention of weight regain for adults. Med Sci Sports Exerc. 2009 Feb;41(2):459-71. Erratum in: Med Sci Sports Exerc. 2009 Jul;41(7):1532.}}== | ==המלצות לפעילות גופנית {{הערה|שם=הערה13|Donnelly JE, Blair SN, Jakicic JM, Manore MM, Rankin JW, Smith BK; American College of Sports Medicine. American College of Sports Medicine Position Stand. Appropriate physical activity intervention strategies for weight loss and prevention of weight regain for adults. Med Sci Sports Exerc. 2009 Feb;41(2):459-71. Erratum in: Med Sci Sports Exerc. 2009 Jul;41(7):1532.}}== | ||
| − | פעילות גופנית לשם ירידה במשקל: ניתן להשיג ירידה קלה במשקל הגוף באמצעות פעילות גופנית בעצימות בינונית למשך 150-250 דקות לשבוע. כאשר מתלווה לסוג זה של פעילות שמירה על דיאטה מתונה (ולא הגבלה קשה) ניתן לשפר את הירידה במשקל. פעילות גופנית למשך מעל 250 דקות בשבוע נקשרה עם ירידה משמעותית במשקל | + | '''פעילות גופנית לשם ירידה במשקל''': ניתן להשיג ירידה קלה במשקל הגוף באמצעות פעילות גופנית בעצימות בינונית למשך 150-250 דקות לשבוע. כאשר מתלווה לסוג זה של פעילות שמירה על דיאטה מתונה (ולא הגבלה קשה) ניתן לשפר את הירידה במשקל. פעילות גופנית למשך מעל 250 דקות בשבוע נקשרה עם ירידה משמעותית במשקל. |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| + | '''פעילות גופנית לשם שמירה על משקל לאחר ירידה במשקל''': מחקרים תצפיתיים מצביעים על כך שקל יותר לשמור על משקל הגוף לאחר ירידה במשקל באמצעות פעילות גופנית שמשכה עולה על 250 דקות בשבוע, אולם חסרות עדויות ממחקרים מבוקרים לגבי התועלת המניעתית שבפעילות גופנית במניעת השמנה חוזרת . | ||
| − | + | '''סוג הפעילות הגופנית''': קיימות עדויות לכך שפעילות של סבולת (פעילות אירובית) ופעילות של תנגודת, שאינן מלוות בהכרח עם ירידה במשקל, קשורות בירידה בסיכון הבריאותי הקשור בהשמנה. פעילות של תנגודת אינה מסייעת בירידה במשקל, אולם היא עשויה להגדיל את מסת הגוף הלא שומנית ולהפחית את הסיכון הבריאותי. (ראה פרקי המבוא והפרק הדן במניעה ראשונית). | |
| − | + | ||
| − | + | [[קובץ:תסמונת מטבולית3.png|ממוזער|מרכז|50x|תרשים מסי 1 מדגים את מרכיבי התסמונת המטבולית ואת מערכת הקשרים הקיימת בין מרכיביה השונים (הותאם מתוך {{הערה|שם=הערה14|Shen BJ, Todaro JF, Niaura R, et.al.: Are metabolic risk factors one unified syndrome? Modeling the structure of the metabolic syndrome X. Am J Epidemiol157: 701-711, 2003}}). | |
==לסיכום == | ==לסיכום == | ||
גרסה מ־08:58, 10 במרץ 2013
| פעילות גופנית במסגרת מניעה ראשונית ושניונית של מחלות לב וכלי דם | ||
|---|---|---|
| ||
| שם הפרק | השמנה והתסמונת המטבולית | |
| מאת | האיגוד הקרדיולוגי בישראל והחברה לרפואת ספורט בישראל | |
| מוציא לאור | ההסתדרות הרפואית בישראל, המועצה המדעית, האגף לאבטחת איכות | |
| מועד הוצאה | 2012 | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – פעילות גופנית, השמנה
משקל עודף והשמנה
השמנה, ובמקביל אליה גם סוכרת, הנן גורם תחלואה מרכזי בעולם בילדים ובמבוגרים [1]. הערכות עדכניות אומדות את מספר הסובלים ממשקל עודף בכמיליארד אנשים ומעל 300 מליון נוספים הסובלים מהשמנה. מעל שליש מהילדים בעולם המערבי הם בעלי משקל עודף או השמנה. עודף משקל הנו גורם סיכון לתחלואה ותמותה ממחלת לב כלילית [2]. עודף משקל (overweight) מוגדר כ-BMI (Body Mass Index) גבוה מ-25 ק"ג למטר רבוע באנשים עד גיל 40, BMH גבוה מ-27 ק"ג למטר רבוע באנשים מעל גיל 40. השמנת יתר (Obesity) מוגדרת כ-BMI גבוה מ-30 ק"ג למטר רבוע. הסיכון למחלת לב וכלי דם עולה בעיקר בהשמנה בטנית עמוקה (השמנה מרכזית) הניתנת למדידה על ידי מדידת היקף הבטן בגובה החגורה (Waist circumference). היקף בטן מעל 94 ס"מ בגברים ומעל 80 ס"מ בנשים מהווים אינדיקציה לצורך בירידה במשקל באמצעות הנחיות לשמירה על תזונה מתאימה, הגבלה קלורית ופעילות גופנית. חשוב לציין כי אין אחידות בעולם לגבי ערכי הסף של מדדי ההשמנה, ואף ידוע כי קיימת שונות בין גיזעית בערכי מדדים אלו (היקף מותניים BMH) לסיכון לתחלואה ולתמותה. בארה"ב עדיין נחשבים היקפי מותניים של 102 ו-88 ס"מ בגברים ובנשים בהתאמה, ככאלו שמעליהם קיים סיכון עודף, כפי שניתן לראות בטבלה 1. מחקרים אפידמיולוגיים באוכלוסיות ישראלים מדגימים כי ערך הסף של BMI לניבוי תמותה עודפת עומד על 27 ק"ג למטר רבוע [3].
משקל הגוף וסיכון בריאותי
שומן, בעיקר תוך בטני, הינו רקמה אנדוקרינית פעילה מבחינה מטבולית, שמייצרת ומשחררת למחזור הדם תרכובות חלבוניות ואחרות, שלהן תפקיד בשיווי המשקל הקרדיווסקולרי. שומן קשור בהפרשה מוגברת של חומצות שומן חופשיות, היפראינסולינמיה, תנגודת לאינסולין, יתר לחץ דם, והפרעה בשומני הדם [4].
סקירה שיטתית שהתפרסמה בשנת 2010 בכתב העת Obesity Reviews הגיע למסקנה, כי על סמך העדויות המדעיות שנצברו עד כה, הסיכון לתמותה כוללת ולתחלואת לב וכלי דם נמוך באנשים בעלי BMI גבוה וכושר טוב בהשוואה לאנשים עם BMI נורמאלי וכושר נמוך [5]. ואולם, BMI גבוה, גם אם היה מלווה ברמת פעילות גופנית גבוהה, נמצא קשור בסיכון עודף להיארעות סוכרת סוג-2 ולהמצאות גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם וסוכרת, בהשוואה 7-BMI נורמאלי המתלווה לרמת פעילות גופנית נמוכה .
מחקר חתך שבדק את הקשר בין BMI, היקף מותניים והכושר גופני, מצא כי עבור אותה קטגוריה של BMI, אנשים בעלי היקף מותניים נמוך יותר הם בעלי כושר גופני טוב יותר לעומת אלו בעלי היקף המותניים הגבוה יותר [6]. הממצא עקבי עם המתואר בטבלה מסי 4, המדגימה כי הסיכון הקרדיווסקולרי גבוה יותר עבור אחוז שומן נתון ואינדקס מסת גוף נתון, באנשים בעלי היקף מותניים גבוה יותר בהשוואה לאלו בעלי היקף המותניים הנמוך יותר.
התסמונת המטבולית
התסמונת המטבולית הינה צבר של גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם [7]. התסמונת מורכבת משילוב של גורמים, ובהם נכללים [8]: דיסליפידמיה (רמה נמוכה של HDL-כולסטרול, רמה גבוהה של טריגליצרידים, וחלקיקי LDL קטנים וצפופים (small density LDL), נטייה ליתר לחץ דם, ומצבי דלקת וקרישיות יתר. יתכן ומה שעומד ביסוד צבר זה של גורמי סיכון הינה תנגודת לאינסולין (תרשים מסי 1), וחשיבותה הקלינית היא בעובדה שמציאת אחד מגורמיה מחשיד להמצאות האחרים, כך שעל הרופא המטפל לבדוק קיום של יתר גורמי התסמונת ולטפל בהתאם.
קיימות מספר וריאציות להגדרת התסמונת המטבולית והגדרה מקובלת כוללת הימצאות של לפחות שלושה מבין הבאים, כאשר הראשון הוא גורם הכרחי [9]:
- השמנה על פי BMI או השמנה מרכזית על פי היקף מותניים,
- רמת טריגליצרידים מעל 150 מ"ג/ד"ל,
- רמה נמוכה של HDL-כולסטרול, (מתחת 40 מ"ג/ד"ל בגברים או 50 מ"ג/ד"ל בנשים),
- לחץ דם מעל 130/85 ממ"כ,
- רמת גלוקוז בצום מעל 100 מ"ג/ד"ל.
לא ברור אם הסיכון המצטבר של גורמי התסמונת המטבולית שונה מהסיכון למחלות לב וכלי דם שקשור לנוכחות התסמונת במלואה ולכן יש המטילים ספק בעצם קיומה [8]. ואכן, הטיפול בתסמונת הינו טיפול בכל אחד ממרכיביה, אולם המכנה המשותף לטיפול במרכיבים אלו הוא שינוי באורח חיים, הכולל פעילות גופנית ושמירה על דיאטה מתאימה [10], [11], [12].
המלצות לפעילות גופנית [13]
פעילות גופנית לשם ירידה במשקל: ניתן להשיג ירידה קלה במשקל הגוף באמצעות פעילות גופנית בעצימות בינונית למשך 150-250 דקות לשבוע. כאשר מתלווה לסוג זה של פעילות שמירה על דיאטה מתונה (ולא הגבלה קשה) ניתן לשפר את הירידה במשקל. פעילות גופנית למשך מעל 250 דקות בשבוע נקשרה עם ירידה משמעותית במשקל.
פעילות גופנית לשם שמירה על משקל לאחר ירידה במשקל: מחקרים תצפיתיים מצביעים על כך שקל יותר לשמור על משקל הגוף לאחר ירידה במשקל באמצעות פעילות גופנית שמשכה עולה על 250 דקות בשבוע, אולם חסרות עדויות ממחקרים מבוקרים לגבי התועלת המניעתית שבפעילות גופנית במניעת השמנה חוזרת .
סוג הפעילות הגופנית: קיימות עדויות לכך שפעילות של סבולת (פעילות אירובית) ופעילות של תנגודת, שאינן מלוות בהכרח עם ירידה במשקל, קשורות בירידה בסיכון הבריאותי הקשור בהשמנה. פעילות של תנגודת אינה מסייעת בירידה במשקל, אולם היא עשויה להגדיל את מסת הגוף הלא שומנית ולהפחית את הסיכון הבריאותי. (ראה פרקי המבוא והפרק הדן במניעה ראשונית).
[[קובץ:תסמונת מטבולית3.png|ממוזער|מרכז|50x|תרשים מסי 1 מדגים את מרכיבי התסמונת המטבולית ואת מערכת הקשרים הקיימת בין מרכיביה השונים (הותאם מתוך [14]).
לסיכום
פעילות גופנית אירובית היא מרכיב חשוב בתוכנית לירידה במשקל ויש לבצע 250 דקות בשבוע של פעילות בעצימות בינונית תוך שמירה על דיאטה מתונה, כאשר תוספת של פעילות תסייע בירידה רבה יותר במשקל. פעילות של תנגודת תסייע בשמירה על הבריאות אך לא בהכרח תשפר את הירידה במשקל .
ביבליוגרפיה
- ↑ Poirier P, Giles TD, Bray GA, et. al.; American Heart Association; Obesity Committee of the Council on Nutrition, Physical Activity, and Metabolism. Obesity and cardiovascular disease: pathophysiology, evaluation, and effect of weight loss: an update of the 1997 American Heart Association Scientific Statement on Obesity and Heart Disease from the Obesity Committee of the Council on Nutrition, Physical Activity, and Metabolism. Circulation. 2006 Feb 14;113(6):898-918. Epub 2005 Dec 27.
- ↑ Manson JE, Colditz GA, Stampfer MJ, et.al.. A prospective study of obesity and risk of coronary heart disease in women. N Engl J Med. 1990 Mar 29;322(13):882-9.
- ↑ Dankner R, Chetrit A, Raz I. BMI during adult life as a predictor of Type-2 diabetes morbidity and all cause mortality. The 3rd Russel Berrie Symposium, October 2007, Dan Panorama Hotel, Tel Aviv, Israel
- ↑ 4.0 4.1 Clinical Guidelines on the Identification, Evaluation, and Treatment of Overweight and Obesity in Adults: The Evidence Report: National Institutes of Health Circulation 2006, 113 (6) 898-918.
- ↑ Fogelholm M. Physical activity, fitness and fatness: Relations to mortality, morbidity and disease risk factors. A systematic review (2010) Obesity Reviews, 11 (3), pp. 202-221.
- ↑ Duvigneaud N., Matton L., Wijndaele K., et.al.. Relationship of obesity with physical activity, aerobic fitness and muscle strength in Flemish adults (2008) Journal of Sports Medicine and Physical Fitness, 48 (2), pp. 201-210.
- ↑ Expert Panel on Detection, Evaluation, and Treatment of High Blood Cholesterol in Adults. Executive Summary of The Third Report of The National Cholesterol Education Program (NCEP) Expert Panel on Detection, Evaluation, And Treatment of High Blood Cholesterol In Adults (Adult Treatment Panel III). JAMA. 2001 May 16;285(19):2486-97.
- ↑ 8.0 8.1 Kahn R, Buse J, Ferrannini E, Stern M; American Diabetes Association; European Association for the Study of Diabetes The metabolic syndrome: time for a critical appraisal: joint statement from the American Diabetes Association and the European Association for the Study of Diabetes. Diabetes Care. 2005 Sep;28(9):2289-304.
- ↑ Alberti KG, Zimmet P, Shaw J. Metabolic syndrome--a new world-wide definition. A Consensus Statement from the International Diabetes Federation. Diabet Med. 2006 May;23(5):469-80. Review.
- ↑ Wilson PWF, Grundy SM: The metabolic syndrome: practical guide to origins and treatment: part I. Circulation108: 1422-1425, 2003
- ↑ שםהערה11
- ↑ Smith SC Jr, Jackson R, Pearson TA, et.al.: Principles for national and regional guidelines on cardiovascular disease prevention: a scientific statement from the World Heart and Stroke Forum. Circulation109: 3112-3121, 2004
- ↑ Donnelly JE, Blair SN, Jakicic JM, Manore MM, Rankin JW, Smith BK; American College of Sports Medicine. American College of Sports Medicine Position Stand. Appropriate physical activity intervention strategies for weight loss and prevention of weight regain for adults. Med Sci Sports Exerc. 2009 Feb;41(2):459-71. Erratum in: Med Sci Sports Exerc. 2009 Jul;41(7):1532.
- ↑ Shen BJ, Todaro JF, Niaura R, et.al.: Are metabolic risk factors one unified syndrome? Modeling the structure of the metabolic syndrome X. Am J Epidemiol157: 701-711, 2003