כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "זיהום בדרכי השתן בהיריון - Urinary tract infection during pregnancy"
| שורה 12: | שורה 12: | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
| − | הרחבת דרכי השתן מתחילה בשבוע 14 מהשפעה הורמונלית | + | הרחבת דרכי השתן מתחילה בשבוע 14 מהשפעה הורמונלית ובטרימסטר שני בגלל לחץ של הרחם. מע' השתן העוברית מחקה את ההרחבה האמהית. יש עליה ב- vesico-ureteral refluxs. |
| − | בדיקת שתן נשארת ללא שינוי בהיריון למעס גליקוזוריה. | + | |
| − | 3% מהנוליפרות יש להן פרואינוריה | + | GFR עולה ב 40-65% בגלל וזודילטציה. שבועיים אחרי הלידה ה-GFR עדיין גבוה ב-20%. רמות קראטינין ואוראה יורדות משמעותית במהלך ההיריון. |
| − | לאשה עם כליה אחת - היא עוברת | + | |
| + | בדיקת שתן נשארת ללא שינוי בהיריון למעס גליקוזוריה. פרוטאינוריה מעל 300-500 מ"ג נחשבת פתולוגית בהיריון. | ||
| + | |||
| + | 3% מהנוליפרות יש להן פרואינוריה אידיופטית לפני שבוע 20. הן בסיכון גבוה פי 2 לרעלת היריון. אם קראטינין עולה מעל 0.9 - נחשוד במחלה כליתית. ביופסיה כליתית בטוחה בהיריון. יש נשים עם פרוטאינוריה אורטוסטסית - פרוטאינוריה שמופיעה רק בזמן ניוד ולא במנוחה. נשלול מחלות, בדר"כ חסר משמעות. | ||
| + | |||
| + | לאשה עם כליה אחת - היא עוברת היפרטרופיה ללא השלכה על ההיריון. | ||
| + | |||
| + | ==UTI== | ||
| + | |||
| + | 90% מזני UTI מכילים P-פימבריה שמגבירים וירולנטיות. | ||
| + | |||
| + | סטזיס של השתן בשלפוחית + הרפלוקס הוזיקו-אורטרי מהווים גורמי סיכון ל-UTI עליון. לאחר הלידה: יש דיורזיס פיזיולוגי. עשוי להחמיר overdistension של השלפוחית. אין נזק לסווח ארוך אם מתפתח סטזיס. | ||
| + | |||
| + | '''בקטראוריה אסימפטומטית''': 2-7% בהיריון (לא בהיריון 5-6%). שכיחות גבוהה בכושיות מולטיפרות עם אנמיה חרמשית. | ||
| + | |||
| + | בקטריאוריה קיימת לרוב בביקור הראשון בהיריון. אם התרבית אז שלילית, פחות מ-1% סיכון ל-UTI. יש צורך לטפל גם אם פחות מ-100,000 חידקים במיליליטר כי פיילונפריטיס יכול להתפתח גם ב- 20,000-50,000 מושבות. אם לא מטפלים בבקטראוריה אסימפטומטית - 25% יפתחו זיהום סימפטומטי. טיפול אנטיביוטי מונע את רוב הזיהומים. ACOG ממליץ על תרבית שתן בביקור ראשון. | ||
| + | |||
| + | אפשר להשתמש בסטיק כשהשכיחות של בקטראוריה נמוכה - פחות מ-2%. | ||
| + | |||
| + | '''שנוי במחלוקת אם ארדיקציה של בקטראוריה מפחיתה לידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך. בקטריאוריה אסימפטומטית לא גורמת לסיבוכים פרט לזיהומים.''' | ||
| + | |||
| + | '''טיפול''': ניתן לטפל אמפירית: single dose או 3 ימים של מוקסיפן או צפלוספורין או ניטרופורנטואין 100 מ"ג ל-10 ימים. בכל הפרוטוקולים יש הישנות של 30%. במקרי הישנות - ניטרופורנטואין 100 מ"ג ביום ל-21 יום. בארועים חוזרים במהלך ההיריון - 100 מ"ג עד סוף ההיריון. לעיתים נדירות גורם ל- acute pulmonary reaction . | ||
| + | |||
| + | ==ציסטיטיס== | ||
| + | |||
| + | ל-40% מהנשים עם פיילונפריטיס היו סמפטומים קודמים של UTI. | ||
| + | |||
| + | קורס של 3 ימים יצליח ב-90% מהמקרים. טיפול חד-יומי פחות יעיל. | ||
| + | |||
| + | אם הציסטיסיס נגרם מ-קלמידיה נטפל באריתרומיצין. | ||
| + | |||
| + | ==פיילונפרטיס== | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
זיהום כליתי הוא הסיבוך הקשה הכי שכיח בהיריון. שכיחות - 4%. | זיהום כליתי הוא הסיבוך הקשה הכי שכיח בהיריון. שכיחות - 4%. | ||
| + | |||
אורוספסיס הינה הסיבה המובילה septic shocks בהיריון. | אורוספסיס הינה הסיבה המובילה septic shocks בהיריון. | ||
| + | |||
אורוספסיס קשור לשכיחות גבוהה של CP בילודים שנולדו פגים. | אורוספסיס קשור לשכיחות גבוהה של CP בילודים שנולדו פגים. | ||
| − | + | ||
| − | + | פיילונפריטיס מתפתח לרוב בטרימסטר השני. גורמי סיכון: נוליפרה וגיל צעיר. | |
| − | E-coli - מבודד מהשתן או מהדם 75-80% מהזיהומים. קלבסיאלה ב-10%. | + | בילטרלי ברבע מהמקרים. חד-צדדי מימין ביותר מ-50% מהמקרים. |
| − | ספסיס סינדרום: חום עד 42° עם היפותרמיה עד 34°, ברדיקרדיה עוברית אך ריאקסיבית. יש עליה ב- CO בגלל ירידה בתנגודת פריפרית. 20% מהנשים עם | + | |
| − | 1-2% מפתחות אי ספיקה נשימתית בגלל | + | E-coli - מבודד מהשתן או מהדם 75-80% מהזיהומים. קלבסיאלה ב-10%. אנטרובקטר או פרוסאוס ב- 10%. בקטרמיה נמצאה ב- 15-20% ממקרי פיילונפריטיס אקוטי. |
| − | + | ||
| − | + | ספסיס סינדרום: חום עד 42° עם היפותרמיה עד 34°, ברדיקרדיה עוברית אך ריאקסיבית. יש עליה ב- CO בגלל ירידה בתנגודת פריפרית. 20% מהנשים עם פילונפריטיס מפתחות אי ספיקת כליות. | |
| + | |||
| + | 1-2% מפתחות אי ספיקה נשימתית בגלל אנדוטוקסין ופגיעה אלוואולרית ובצקת ריאות עד ARDS. יש פעילות רחמית שקשורה לאנדוסקסין בקורלציה לחום. 5 צירים בשעה. | ||
| + | |||
| + | אנטיביוטיקה מפחית צירים ל-2 בשעה תוך 6 שעות מהמתן. | ||
| + | |||
| + | β אגוניסט (ריסודרין) מעלה סיכון לבצקת ריאות - 8%. אנדוטוקסין יכול לגרום להמוליזה. 33% מהן תפתחנה אנמיה. לא פוגע באריתרופוייטין. | ||
| + | |||
| + | '''טיפול''': אנטיביוטיקה יכולה להחמיר בהתחלה את האנדוטוקסמיה משחרור אנדוטקסין מחיידקים מתים. 95% מהחולות יורידו חום תוך 72 שעות טיפול. אם אין שיפור תוך 48-72 שעות נבצע US לחפש חסימה. | ||
| + | |||
נשחרר מאשפוז כאשר אין חום במשך 24 שעות. | נשחרר מאשפוז כאשר אין חום במשך 24 שעות. | ||
| − | 30-40% הישנות אחרי גמר | + | 30-40% הישנות אחרי גמר טיפול אנטיביוטי בפיילונפריטיס. |
| − | + | ||
| − | אחרי הישנות יש לתת | + | אחרי הישנות יש לתת ניטרופורנטואין 100 מ"ג עד סוף ההיריון. הטיפול מפחית הישנות של בקטריאוריה ל-8%. |
| + | |||
| + | ==אבנים== | ||
| + | |||
| + | אין הוכחה שהיריון מגביר שכיחות אבנים בדרכי השתן. אבנים אינן משפיעות על מהלך ההיריון למעט סיכון מוגבר לזיהום בדרכי השתן. | ||
| + | |||
| + | לרוב יש פחות סמפטומים בהיריון בגלל הרחבת דרכי השתן. אבנים סימפטומטיות ב- 1:2,000 הריונות. אבני קלציום אוקסלט הם השכיחים ביותר בהיריון (85%). | ||
| + | |||
| + | אבני סטרוביט קשורים לזיהום בפרוטאוס או קלבסיאלה. | ||
| + | |||
| + | 90% מהנשים עם אבנים סימפטומטיות בהיריון יפנו עקב כאבים. המטוריה - ב-23%. ל-50% מהנשים עם אבנים סימפטומטיות בהיריון יש גם זיהום בדרכי השתן. | ||
| − | + | במידה ויש פיילונפריטיס עמיד לטיפול אנטיביוטי - יש לחפש אפשרות של חסימה מאבנים. ב-2/3 מהמקרים עם אבנים סימפטומטיות בהיריון, טיפול שמרני יספיק. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | במידה ויש | ||
ה-1/3 הנוסף יזדקקו לפעולה כמו stent, נפרוסטום, ניתוח, ריסוק וכו'... | ה-1/3 הנוסף יזדקקו לפעולה כמו stent, נפרוסטום, ניתוח, ריסוק וכו'... | ||
גרסה מ־15:52, 27 באפריל 2013
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| סיכומי מיילדות שלב ב' | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | דר' מאור ממן | |
| שם הפרק | זיהום בדרכי השתן בהיריון - Urinary tract infection during pregnancy | |
| מועד הוצאה | 2010 | |
הרחבת דרכי השתן מתחילה בשבוע 14 מהשפעה הורמונלית ובטרימסטר שני בגלל לחץ של הרחם. מע' השתן העוברית מחקה את ההרחבה האמהית. יש עליה ב- vesico-ureteral refluxs.
GFR עולה ב 40-65% בגלל וזודילטציה. שבועיים אחרי הלידה ה-GFR עדיין גבוה ב-20%. רמות קראטינין ואוראה יורדות משמעותית במהלך ההיריון.
בדיקת שתן נשארת ללא שינוי בהיריון למעס גליקוזוריה. פרוטאינוריה מעל 300-500 מ"ג נחשבת פתולוגית בהיריון.
3% מהנוליפרות יש להן פרואינוריה אידיופטית לפני שבוע 20. הן בסיכון גבוה פי 2 לרעלת היריון. אם קראטינין עולה מעל 0.9 - נחשוד במחלה כליתית. ביופסיה כליתית בטוחה בהיריון. יש נשים עם פרוטאינוריה אורטוסטסית - פרוטאינוריה שמופיעה רק בזמן ניוד ולא במנוחה. נשלול מחלות, בדר"כ חסר משמעות.
לאשה עם כליה אחת - היא עוברת היפרטרופיה ללא השלכה על ההיריון.
UTI
90% מזני UTI מכילים P-פימבריה שמגבירים וירולנטיות.
סטזיס של השתן בשלפוחית + הרפלוקס הוזיקו-אורטרי מהווים גורמי סיכון ל-UTI עליון. לאחר הלידה: יש דיורזיס פיזיולוגי. עשוי להחמיר overdistension של השלפוחית. אין נזק לסווח ארוך אם מתפתח סטזיס.
בקטראוריה אסימפטומטית: 2-7% בהיריון (לא בהיריון 5-6%). שכיחות גבוהה בכושיות מולטיפרות עם אנמיה חרמשית.
בקטריאוריה קיימת לרוב בביקור הראשון בהיריון. אם התרבית אז שלילית, פחות מ-1% סיכון ל-UTI. יש צורך לטפל גם אם פחות מ-100,000 חידקים במיליליטר כי פיילונפריטיס יכול להתפתח גם ב- 20,000-50,000 מושבות. אם לא מטפלים בבקטראוריה אסימפטומטית - 25% יפתחו זיהום סימפטומטי. טיפול אנטיביוטי מונע את רוב הזיהומים. ACOG ממליץ על תרבית שתן בביקור ראשון.
אפשר להשתמש בסטיק כשהשכיחות של בקטראוריה נמוכה - פחות מ-2%.
שנוי במחלוקת אם ארדיקציה של בקטראוריה מפחיתה לידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך. בקטריאוריה אסימפטומטית לא גורמת לסיבוכים פרט לזיהומים.
טיפול: ניתן לטפל אמפירית: single dose או 3 ימים של מוקסיפן או צפלוספורין או ניטרופורנטואין 100 מ"ג ל-10 ימים. בכל הפרוטוקולים יש הישנות של 30%. במקרי הישנות - ניטרופורנטואין 100 מ"ג ביום ל-21 יום. בארועים חוזרים במהלך ההיריון - 100 מ"ג עד סוף ההיריון. לעיתים נדירות גורם ל- acute pulmonary reaction .
ציסטיטיס
ל-40% מהנשים עם פיילונפריטיס היו סמפטומים קודמים של UTI.
קורס של 3 ימים יצליח ב-90% מהמקרים. טיפול חד-יומי פחות יעיל.
אם הציסטיסיס נגרם מ-קלמידיה נטפל באריתרומיצין.
פיילונפרטיס
זיהום כליתי הוא הסיבוך הקשה הכי שכיח בהיריון. שכיחות - 4%.
אורוספסיס הינה הסיבה המובילה septic shocks בהיריון.
אורוספסיס קשור לשכיחות גבוהה של CP בילודים שנולדו פגים.
פיילונפריטיס מתפתח לרוב בטרימסטר השני. גורמי סיכון: נוליפרה וגיל צעיר. בילטרלי ברבע מהמקרים. חד-צדדי מימין ביותר מ-50% מהמקרים.
E-coli - מבודד מהשתן או מהדם 75-80% מהזיהומים. קלבסיאלה ב-10%. אנטרובקטר או פרוסאוס ב- 10%. בקטרמיה נמצאה ב- 15-20% ממקרי פיילונפריטיס אקוטי.
ספסיס סינדרום: חום עד 42° עם היפותרמיה עד 34°, ברדיקרדיה עוברית אך ריאקסיבית. יש עליה ב- CO בגלל ירידה בתנגודת פריפרית. 20% מהנשים עם פילונפריטיס מפתחות אי ספיקת כליות.
1-2% מפתחות אי ספיקה נשימתית בגלל אנדוטוקסין ופגיעה אלוואולרית ובצקת ריאות עד ARDS. יש פעילות רחמית שקשורה לאנדוסקסין בקורלציה לחום. 5 צירים בשעה.
אנטיביוטיקה מפחית צירים ל-2 בשעה תוך 6 שעות מהמתן.
β אגוניסט (ריסודרין) מעלה סיכון לבצקת ריאות - 8%. אנדוטוקסין יכול לגרום להמוליזה. 33% מהן תפתחנה אנמיה. לא פוגע באריתרופוייטין.
טיפול: אנטיביוטיקה יכולה להחמיר בהתחלה את האנדוטוקסמיה משחרור אנדוטקסין מחיידקים מתים. 95% מהחולות יורידו חום תוך 72 שעות טיפול. אם אין שיפור תוך 48-72 שעות נבצע US לחפש חסימה.
נשחרר מאשפוז כאשר אין חום במשך 24 שעות.
30-40% הישנות אחרי גמר טיפול אנטיביוטי בפיילונפריטיס.
אחרי הישנות יש לתת ניטרופורנטואין 100 מ"ג עד סוף ההיריון. הטיפול מפחית הישנות של בקטריאוריה ל-8%.
אבנים
אין הוכחה שהיריון מגביר שכיחות אבנים בדרכי השתן. אבנים אינן משפיעות על מהלך ההיריון למעט סיכון מוגבר לזיהום בדרכי השתן.
לרוב יש פחות סמפטומים בהיריון בגלל הרחבת דרכי השתן. אבנים סימפטומטיות ב- 1:2,000 הריונות. אבני קלציום אוקסלט הם השכיחים ביותר בהיריון (85%).
אבני סטרוביט קשורים לזיהום בפרוטאוס או קלבסיאלה.
90% מהנשים עם אבנים סימפטומטיות בהיריון יפנו עקב כאבים. המטוריה - ב-23%. ל-50% מהנשים עם אבנים סימפטומטיות בהיריון יש גם זיהום בדרכי השתן.
במידה ויש פיילונפריטיס עמיד לטיפול אנטיביוטי - יש לחפש אפשרות של חסימה מאבנים. ב-2/3 מהמקרים עם אבנים סימפטומטיות בהיריון, טיפול שמרני יספיק. ה-1/3 הנוסף יזדקקו לפעולה כמו stent, נפרוסטום, ניתוח, ריסוק וכו'...
ביבליוגרפיה
- Williams 22nd 1166
ראו גם
- לנושא הקודם: מחלות עור בהיריון - Skin conditions during pregnancy
- לנושא הבא: לידה תקינה - Normal labor and delivery
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מאור ממן, מרכז רפואי רבין, בילינסון-השרון