מחלת פרקינסון - פעילות גופנית - Parkinson's disease - physical activity

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

מחלת פרקינסון - פעילות גופנית
Parkinson's disease - physical activity
שמות נוספים	אימון גופני בחולי פרקינסון
יוצר הערך	גלעד יהלום, שרון חסין

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – מחלת פרקינסון , פעילות גופנית

מחלת פרקינסון היא ייחודית לעומת שאר מחלות המוח הניווניות של הגיל המבוגר, בכך שהטיפול התרופתי הוא יעיל ומביא לשיפור ניכר בתסמינים הפרקינסוניים, בתפקוד ובאיכות החיים של המטופלים. משלב תרופתי נכון ונטילה נכונה וקפדנית של התרופות יכולים לשפר משמעותית את ההתמודדות. יחד עם זאת, עם השנים ועם התקדמות המחלה, השפעתו של הטיפול העיקרי, לבודופא, פוחתת ועשויות להתפתח תנודות מוטוריות (התקצרות משך התגובה) ודיסקינזיות (תנועתיות יתר לא רצונית). לפיכך אין ספק שטיפול תרופתי בלבד אינו נותן מענה מלא ללוקים במחלת פרקינסון ויש מקום רב לטיפולים משקמים ובהם סוגים שונים של פעילות גופנית. לצורך כך נדרש המטופל עצמו ליוזמה ופעולה.

האם פעילות גופנית יכולה להשפיע על בריאות המוח באדם המזדקן ועל תהליך מחלת פרקינסון במוחות החולים? מחקרים על קשישים ללא מחלת פרקינסון הדגימו בעזרת תהודה מגנטית (MRI) של המוח, שעיסוק באימון גופני היה קשור לעלייה בנפח החומר הלבן והאפור במוחי. החלבון brain-derived neurotrophic factor) BDNF) הוא פקטור צמיחה הקשור בתפקוד הנוירון והוא תומך בו ועוזר לו לשרוד2. בנתיחה לאחר המוות של מוחות של נפטרים שלקו בחייהם במחלת פרקינסון, כמות ^BDNF בחומר השחור נמצאה ירודה משמעותית מהכמות בבריאים שנפטרו באותו הגיל3. מחקרים אחרים הראו כי רמת ^BDNF בדם עולה ב-30% לאחר אימון גופני4 כאשר במחקר אחר בחולדות נמצאה התאמה גבוהה בין רמת BDNF בדם לבין רמת ^BDNF ברקמת המוח5.

בנוסף, יש עדויות עקיפות לכך, שיתכן שלאימון גופני אינטנסיבי יכולה להיות השפעה מגוננת מפני התפתחות מחלת פרקינסון. מחקר אמריקאי6 בו נכללו מעל 200,000 אנשים בריאים שמילאו שאלונים על דפוסי חיים ותזונה, ובין היתר נשאלו לגבי פעילות גופנית, בדק את הקשר בין פעילות גופנית להתפתחות מחלת פרקינסון שנים מאוחר יותר. נמצא שפעילות גופנית, במידה שהוגדרה כבינונית או גבוהה, הייתה קשורה לירידה בסיכון של כ-40% לחלות במחלה. פעילות גופנית מודרכת אינה מהווה שירות רפואי או פארא-רפואי הכלול בסל הטיפולים של קופות החולים. חולים נוירולוגיים כרוניים, כמו אלו הלוקים במחלת פרקינסון, זכאים לקבל סדרה של עד 12 טיפולים של פיזיותרפיה במסגרת קופת-החולים לשנה. ניתן לראות בספרות שטווח השפעות האימונים השונים הינו מוגבל ויש צורך בפעילות גופנית קבועה, אחזקתית. פעילות גופנית משולבת להלן תוצאות מחקר שנערך בברזיל7 ופורסם בשנת 2009, שכלל 34 חולי פרקינסון בדרגת חומרה קלה-בינונית. החולים חולקו ל-2 קבוצות, כאשר באחת קיבלו הנבדקים תכנית אימון אינטנסיבית (פעילות אירובית, גמישות, עבודה על חיזוק שרירים שונים, שיפור קואורדינציה מוטורית ויכולת יציבה) במשך 60 דקות כל פעם, שלוש פעמים בשבוע, במשך חצי שנה. קבוצה שנייה קיבלה אימונים שדרשו פחות מאמץ פיזי, היו פחות אינטנסיבים וכללו תרגילי גמישות, עבודה על חיזוק שרירים שונים, קואורדינציה מוטורית ויכולת יציבה. משך האימון 60 דקי, פעם בשבוע במשך חצי שנה. באופן מעט מפתיע בשתי הקבוצות חל שיפור בהחזרי היציבה וביכולת הניידות של המשתתפים, ללא הבדל משמעותי ביניהם, דבר שמצביע על כך שבאופן כללי פעילות גופנית סדירה עדיפה על היעדר אימון ושמידת האינטנסיביות של הטיפול אינה בהכרח מעלה את יעילותו ושיש לחפש מאפייני פעילות אחרים שיקנו יתרון. הליכה על הליכון treadmill הליכה מהווה את אחד המרכיבים האירובים בטיפולי פיזיותרפיה. לאחרונה פורסמו תוצאות של מטא-אנאליזה על אימון באמצעות הליכון8. מחקר זה, אשר ריכז מסי מחקרים קטנים שכללו בסה״כ 203 משתתפים, מצא שמטופלים עם מחלת פרקינסון, שעברו אימון באמצעות הליכון, השתפרו במדדים הבאים: מהירות ההליכה, מרחק ההליכה ואורך הצעדים. לא ברור עם זאת למשך כמה זמן נשמר השיפור. פיזיותרפיה השפעות הפיזיותרפיה נחקרו רבות במטופלים עם מחלת פרקינסון. במטא-אנאליזה שפורסמה ב-92012 בביטאון הרפואה הבריטי (BMJ) שסקרה 39 מחקרים שכללו בסך הכל 1827 חולי פרקינסון, אשר הישוו בין חולי פרקינסון שטופלו בעזרת פיזיותרפיה, לבין חולים אשר לא התאמנו. נמצא שבקבוצת הפיזיותרפיה חל שיפור משמעותי במהירות ההליכה וביציבות. כמו כן נצפה שיפור משמעותי בציון הכללי, בציון המוטורי ובציון של החלק שקשור לתפקוד היומי (ADL) בסולם ^Unified Parkinson's Disease Rating Scale) UPDRS). לא היה הבדל מהותי במידת ההשפעה של טיפולי הפיזיותרפיה השונים. תרגול עם אותות תחושתיים (sensory cueing) נעשה יותר ויותר מקובל שכן עם הזמן מצטברות עוד ראיות ליעילותו בחולי פרקינסון. במחקר אירופאי10 בו השתתפו 133 חולי פרקינסון בדרגת חומרה בינונית, המטופלים התבקשו ללכת 6 מטרים הלוך-חזור, תוך נשיאת מגש, עליו מונחות שתי כוסות מים. כל משתתף נדרש לבצע את המשימה 8 פעמים: פעמיים ללא אותות, בהליכה במהירות הנוחה ביותר, פעמיים תוך כדי אותות שמיעתיים (קיצוב של מטרונום), פעמיים עם אות ראייתי (הבהוב אורות לכיוון ההליכה), ופעמיים עם אות תחושתי אחר (רטט ממכשיר שמחובר למפרק שורש כף היד). קצב האותות השונים נקבע באופן אישי (על-פי מהירות ההליכה החופשית של כל משתתף). נמצא שהחולים הצליחו להסתובב מהר יותר עם כל 3 סוגי האותות, אך האות השמיעתי היה היעיל מכולם. בעזרת האותות השתפרה מהירות הסיבוב הן בחולים

שסבלו מקיפאון בהליכה והן בחולים ללא בעיה זו. הידרותרפיה הידרותרפיה הינה פעילות גופנית ייחודית שנעשית בתוך מים והיא מקובלת היום כחלק אינטגרלי של התהליך השיקומי בחולים נוירולוגיים ובחולי פרקינסון בפרט. זאת בזכות סגולותיה הרבות, הכוללות שיכוך כאבים, הפחתת נוקשות והרפיית שרירים, שיפור בביצוע תנועות, עזרה בשווי משקל סטטי ודינמי, חיזוק שרירים; בנוסף לכך היא מעניקה הרגשה כללית מרעננת וטובה. פעילות זו נעשית באופן פרטני או בקבוצות, ובכך גם מספקת חוויה ומסגרת חברתית. במחקר מספרד11, שהשווה בין הידרותרפיה לפיזיותרפיה, השתתפו 11 חולי פרקינסון בדרגת חומרה קלה עד בינונית. כל קבוצה התאמנה פעמיים בשבוע במשך 45 דקות במשך 4 שבועות. שתי הקבוצות רשמו שיפור ביכולת היציבה, אך השיפור שנרשם בקרב קבוצת ההידרותרפיה היה מרשים יותר; כמו כן בקבוצה זו נרשם שיפור 2-UPDRS שלא הושג בקרב קבוצת הפיזיותרפיה. זהו המחקר היחיד עד כה שפורסם בספרות המדעית העולמית המבוקרת על הידרותרפיה בחולי פרקינסון. טאי ציי טאי ציי היא אמנות לחימה סינית פופולרית המתורגלת כיום בעיקר למטרות בריאותיות ומבוססת על אימוני יציבה. טאי ציי הוא מצד אחד אימון איטי וזורם, בו הגוף רפוי ומצוי בהרמוניה; התרגול נועד ״להפשיר״ את הגוף ולהרגיע את המחשבה. מצד שני בטאי ציי יש גם תרגול שמבוסס על חמיקה, הסטה, ותגובות נגד מיידיות. התרגול מדגיש תזמון של תנועות מסוימות וזריזות, ומצריך יכולת ריכוז גבוהה. ההנחה היא כי טאי ציי יכול לשפר תפקודים מוטוריים בחולי פרקינסון עקב שילוב סטיות ריטמיות ממרכז הכובד, עמידה עם מנח כפות רגליים סימטרי, ותנועות הנשלטות קרוב לגבולות יכולות היציבה. במחקר מארה״ב12 על 33 משתתפים שלקו במחלת פרקינסון, שחולקו ל-2 קבוצות, 17 קיבלו אימוני טאי-ציי פעמיים בשבוע למשך שעה במשך 13 שבועות, ו-16 לא קיבלו אימונים כלל. בקבוצת הטיפול חל שיפור ביכולת היציבה, בניקוד ^UPDRS, במהירות ההליכה קדימה ואחורה וביכולת לעמוד עקב לצד אגודל. לאחרונה התפרסמו בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine תוצאות מחקר רב-משתתפים על השפעת הטאי ציי בחולי פרקינסון13. למחקר זה גוייסו 195 חולים שחולקו ל-3 קבוצות: קבוצה שעברה אימוני טאי ציי, קבוצה שטופלה באימון עם משקולות וקבוצה שטופלה בתרגילי מתיחה בלבד. כל קבוצה התאמנה במשך שעה, פעמיים בשבוע למשך 24 שבועות. קבוצת הטאי ציי השיגה את השיפור הגדול ביותר בתפקודי היציבה (המדד היה היכולת להטות את הגוף כמה שיותר ממרכז הכובד, מבלי ליפול - כפי שנמדד בעזרת מכשור ייעודי). קבוצת הטאי ציי הפגינה גם שיפור משמעותי במדד ^UPDRS, בגודל הצעדים ובמהירות ההליכה בהשוואה ללפני התחלת האימונים וגם בהשוואה ל-2 הקבוצות האחרות. חלה ירידה משמעותית במספר הנפילות בקרב מתאמני הטאי ציי ובקרב הקבוצה שהתאמנה במשקולות, בהשוואה ללפני תחילת האימונים. יש לציין כי הביצועים הטובים שהפגינה קבוצת מתאמני הטאי ציי נבדקו ונמצאו שמורים גם 3 חודשים לאחר הפסקת האימון. ריקוד ריקוד כטיפול למחלת פרקינסון נכנס לאחרונה למגוון המתרחב של פעילויות גופניות מומלצות והוא מציע שילוב של מוסיקה וקצביות עם תנועה ולעתים קרובות אינטראקציה עם בן/בת הזוג או עם בני הקבוצה. במחקר מארה״ב שכלל 14 חולי פרקינסון14, נמצא שריקוד טנגו אינטנסיבי (10 שיעורים בני שעה וחצי במשך שבועיים) שיפר משמעותית את יכולות היציבה ואת מדד ^UPDRS. במחקר אחר מארה״ב15 בו השתתפו 62 חולי פרקינסון, חולקו החולים ל-2 קבוצות: קבוצה של חולים שהתאמנו בריקודי טנגו פעמיים בשבוע במשך שנה וקבוצה של חולים שלא רקדו. בקבוצת רוקדי הטנגו חל שיפור משמעותי במדד ^UPDRS המוטורי ב-10%, 23% ו-28%, בנקודות הזמן של 3, 6 ו-12 חודשים לאחר התחלת הפעילות, לעומת קבוצת הביקורת שבה לא היה שינוי משמעותי. השיפור כלל את יכולת היציבה, ההליכה, וגם היכולות המוטוריות של הידיים (ירידה בנוקשות ובזריזות) והוא נמשך לאורך הזמן, גם לאחר תום תקופת האימונים. רוב המחקרים על הקשר בין ריקוד ותפקוד מוטורי בחולי פרקינסון נעשו על ריקודי הטנגו. במחקר בו נעשתה השוואה בין קבוצת רוקדי טנגו, לבין רוקדי וואלס או פוקס טרוט ובין קבוצת חולים שלא רקדה, נמצא שיפור משמעותי ביכולת היציבה בין קבוצות הרוקדים לבין הקבוצה שלא רקדה. מבין הרוקדים, לא היו הבדלים ניכרים בין 2 הקבוצות16. לא ברור מדוע דווקא ריקודי הסלון טובים לחולי פרקינסון. יש הטוענים שזה קשור לטכניקת הריקוד אשר משלבת פעילות אירובית, קואורדינציה, צעדים לאחור שכל-כך קשים לביצוע בקרב חלק מחולי פרקינסון, יכולת חלוקת קשב ותיאום בין המוזיקה, הריקוד והפרטנר לריקוד. סיכום אימון גופני הוכח בשנים האחרונות כחלק חשוב ביותר בספקטרום הטיפולי של מחלת פרקינסון. עדיין לא ברור מהו סוג וכמות האימון הגופני האופטימלי ללוקים במחלת פרקינסון. האימון ככל הנראה צריך לשלב פעילות אירובית, קצביות, שווי משקל, קואורדינציה ופעילות שמצריכה קשר ותיאום עם הסביבה. כמובן שעל כל מטופל לבחור את הפעילות המתאימה לו והנגישה לו וניתן גם לשלב ביניהן - לדוגמא פעילות אירובית בבוקר כמו צעידה מהירה, וריקוד או טאי ציי בערב. ככל שתעלה המודעות לפעילויות הגופניות כך יעלה הביקוש וכך יגדל המבחר של פעילויות קבוצתיות יעודיות לחולי פרקינסון ברחבי הארץ בהדרכת מאמנים מיומנים המכירים היטב את המחלה, לטובת כל המטופלים. ד"ר גלעד יהלום וד"ר שרון חסין, מרפאת הפרעות תנועה, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר דוא"ל: gyahalom@gmail.com

1. Colcombe SJ, Erickson KI, Scalf PE, et al., J Gerontol A Biol Sci Med Sci. 2006:61,1166 2. Waterhouse EG, Xu B, Mol Cell Neurosci, 2009 Oct: 42,81 3. Parain K, Murer MG, Yan Q, et al., Neuroreport., 1999, 25: 10,557 4. Ferris LT, Williams JS, Shen CL, Med Sci Sports Exerc, 2007:39,728 5. Karege, F, Schwald M, Cisse M, Neurosci. Lett, 2002: 328,261 6. Xu Q, Park Y, Huang X, et al., Neurology, 2010:75,341 7. Gobbi LT, Oliveira-Ferreira MD, Caetano MJ, et al., Parkinsonism Relat Disord, 2009:15 Suppl 3:S49 8. Mehrholz J, Friis R, Kugler J, et al., Cochrane Database Syst Rev, 2010: 20:(1):CD007830. Review. 9. Tomlinson CL, Patel S, Meek C, et al., BMJ, 2012: 6,345:e5004. 10. Nieuwboer A, Baker K, Willems AM, et al., Neurorehabil Neural Repair, 2009: 23,831 11. Vivas J, Arias P, Cudeiro J, Arch Phys Med Rehabil, 2011:92,1202 12. Hackney ME, Earhart GM, Gait Posture, 2008: 28,456 13. Li F, Harmer P, Fitzgerald K, et al, N Engl J Med, 2012: 366,511 14. Hackney ME, Earhart GM, Complement Ther Med, 2009:17,203 15. Duncan RP, Earhart GM, Neurorehabil Neural Repair, 2012: 26,132 16. Hackney ME, Earhart GM, J Rehabil Med, 2009: 41,475