האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

על רעב ושובע ומה שביניהם

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



על רעב ושובע ומה שביניהם
'
יוצר הערך איילת קלטר
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםתזונה

עולם האוכל הוא ריקוד עדין בין צורכי הגוף וצורכי הנפש. לאוכל, להתעסקות בו, להימצאות בדיאטות, ואפילו לעצם ההשמנה יש לעתים תפקידים רגשיים הטבועים עמוק באדם, עד כי הוא מתקשה להתנתק מתמיכתם ומתקשה לחיות בלעדיהם.

איפה מסתיים הרעב הפיזי ומתחיל הרעב הרגשי? כיצד להכיר אותם וכיצד אפשר להבחין בינהם?

מארג היחסים עם האוכל מורכב מאין כמוהו. האוכל משקף היסטוריה, געגועים, תשתיות פסיכולוגיות, יחסים בינאישיים ויצרים חבויים. הוא משמש מראה המשקפת חום, אהבה וביטחון, ובה במידה גם פחד, איום, חולשה וחסכים. הוא מגלם דואליות פנימית של אמון מול שליטה, מניעה מול אפשור, קבלה מול דחייה, רעב מול שובע. אבל בראש ובראשונה הוא הבסיס הקיומי. הדיאלוג המורכב עם האוכל נעוץ בצורך בהזנה פיזית ורגשית, המתחיל ברגע הלידה ומסתיים עם המוות. דיאלוג זה הוא שפה - שפת האכילה.

דפוסי חשיבה ממלאים תפקיד חשוב ביותר. הם מכתיבים ויוצרים את השפה בה חושבים ועל פיה מתנהגים. הם מורים מה לאכול, כמה, מתי, איך, ומה להרגיש לפני האוכל ואחריו. אלא שדפוסי החשיבה הללו שוללים, במידה מסוימת, את האכילה הטבעית והמשוחררת. מה שאמור להיות מנגנון טבעי-הישרדותי, שתחושות רעב ושובע מנהלות אותו, הפך עם השנים לעיסוק מיסטי ששלל מהאוכל ומהאכילה את הדברים הבסיסיים הקיימים בהם: הנאה, עונג, הקשבה לגוף, ובעיקר חופש בחירה. רבים ממקורות הסבל האנושי והפסיכופתולוגיה מצויים בשפה, בתרגום המוענק לה, ובקושי לשנותה ולזכות בגמישות מחשבתית[1]. כתוצאה מכך נאחזים בכלים מסוימים ומשתמשים בהם גם כשהם אינם יעילים. מה שבעצם מוביל לשאלה מה גורם להתחלת האכילה, להימנעות ממנה ולסיומה?

סיגנלים המשפיעים על התחלת האכילה ועל סיומה

טבלה 1: סיגנלים המשפיעים על התחלת האכילה ועל סיומה[2]
סיגנלים פנימיים לרעב ושובע סיגנלים פנימיים שאינם שייכים לרעב ושובע      סיגנלים חיצוניים
סיגנלים להימנעות מאוכל העדפה אישית לחוש רעב או ריקנות,     
חוסר נכונות לחוש מלא     
מחשבות/רגשות על אוכל ומשקל     
  • מרגיש שמן/רע
  • פחד מעליית משקל
  • צורך לחוש בשליטה
  • חוקים על מאכלים אסורים
תזכורות הנוגעות למשקל/צורת גוף     
  • הערות חברתיות
  • בגדים צפופים
  • השוואת העצמי לאחר
  • מודל היופי במדיה
סיגנלים המאותתים להתחיל לאכול תחושת רעב
  • מרגיש חסך
  • תאווה
  • צורך לאכול
  • מחשבות על הנאה סביב אוכל
  • מחשבות על "מגיע" לי לאכול
  • זמן ארוחות קבוע
  • זמינות אוכל
  • שיחות על אוכל או תמונות מגרות שלו     
  • מצבים או פעילויות הקשורות לאכילה
  • לחץ חברתי
סיגנלים המורים להפסיק לאכול תחושת מלאות
  • חוקים המורים כמה מזון ראוי לאכול או מותר לאכול.
  • תחושת נינוחות ושביעות רצון המורה לנו שאיננו זקוקים לעוד.     
  • אריזות מוגבלות של המזון
  • המזון אינו זמין יותר
  • עזיבת האירוע שזימן אכילה
  • נורמות חברתיות
  • תחושת ה"מה יגידו"

חווית הרעב היא חוויה מתעתעת המנוהלת על ידי ההיפותלמוס מחד ועל ידי סיגנלים חיצוניים מאידך. זהו אירוע פיזיולוגי הנחווה אמנם באופן פיזי אבל יכול לרמז גם על צורך רגשי.

רעב ושובע פיזיים

התפישה שהאדם יכול לבטוח בסיגנלים הפנימיים שלו לאכילה בלי התערבות חיצונית תועדה לראשונה ב-1928 על ידי קלרה דייויס (חוקרת להתפתחות הילד) שמצאה שתינוקות מפגינים יכולת מולדת לבקר את צריכת מזונם ברמה הקלורית והתזונתית. במקביל היא מצאה שהרגלי האכילה הינם דבר אינדיבידואלי. גם Leann Birch‏[3][4][5] הראתה במחקריה שתינוקות בני יומם יודעים לנהל את צריכת המזון שלהם באופן עצמאי. זאת ועוד, היא הראתה שהתערבות חיצונית באכילת הילדים משבשבת את היכולת המולדת הזאת. ואכן תינוק שזה עתה נולד מתנהג תוך הקשבה מלאה לקודים הטבעיים שלו: הוא בוכה כאשר הוא רעב וישן כשהוא שבע [6]. קודים אלה משתבשים במהלך חייו כאשר הקשב והביטחון מפנים בהדרגה את מקומם לקשב לחוקים ולקודים החיצוניים (הורים, חברה, אילוצים סביבתיים..), מה שמשבש ומשבית את המנגנון הטבעי של הרעב והשובע. [7][8][9] כל אדם אם כן, נולד עם קודים טבעיים לרעב ושובע היכולים לבקר את אכילתו כל עוד לא יערערו עליהם על ידי הוראות חיצוניות[10], ומכאן גם תהליך הטיפול הופך תהליך של גילוי וחיזוק קודים פנימיים קיימים תוך היפרדות מאלו החיצוניים. דומה הדבר לשלבי תהליך הספרציה-אינדיבידואציה (separation individuation) שתואר בידי הפסיכואנליטיקאית מרגרט מאהלר.

ביבליוגרפיה

  1. Luoma JB, Hayes SC, et al. Learning ACT An Acceptance & commitment therapy skills-training manual for therapists. NEW HARBINGER Publication, Inc. 2007.
  2. Craighead LE. The appetite awareness workbook, NEW HARBINGER Publication, Inc. 2006
  3. Birch LL. Development of food preferences. Annul Rev Nutr. 1999;19:41-62.
  4. Birch LL, Johnson SL, et al. The variability of young children's energy intake. N Engl J Med.1991 Jan 24 vol 324 no.4 232 - 236
  5. Birch LL, Fisher JO, et al. Leaning to overeat: maternal use of restrictive feeding practices promote girls' eating in the absence of hunger. Am J clin. Nutr. 2003;78:215-20.
  6. The infant ability to self-regulate caloric intake: A case study. Am Diet. Assoc. 1984 vol 84 : 543-546
  7. Van Strien T, Bazelier FG. Perceived parental control of food intake is related to external, restrained and emotional eating in 7–12-year-old boys and girls. Appetite 49 (2007);618-25.
  8. Pierce W, Donald DC et al. Overeating by young obesity-prone and lean rats caused by tastes associated with low energy foods. Obesity. 2007;15:1969 -79.
  9. Shunk JA. Birch LL. Validity of dietary restraint among 5- to 9-year old girls. Appetite. 2004;42:241-7.
  10. Scott ML, Nowlis SM, et al. The Effects of Reduced Food Size and Package Size on the Consumption Behavior of Restrained and Unrestrained Eaters . J CONSUMER RES 2008;35:


קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי איילת קלטר, דיאטנית קלינית מתמחה בטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה, מנהלת המרכז לטיפול ולימוד "שפת האכילה" ומנהלת התוכנית "דיאלוג האכילה", המרכז האוניברסיטאי אריאל