כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק ירוד - Cataract
| ירוד | ||
|---|---|---|
| Cataract | ||
| ||
תמונה מוגדלת של ירוד בעין אדם, המודגם באמצעות מנורת סדק והארה דיפוזית
| ||
| שמות נוספים | תבלול, חרדלית | |
| ICD-10 | Chapter H 25. Chapter H 26. Chapter H 28. Chapter Q 12.0 | |
| ICD-9 | 366 | |
| יוצר הערך | פרופ' אור קייזרמן | |
אפידמיולוגיה
ירוד הקשור בגיל הוא הגורם השכיח ביותר בעולם ללקות ראייה. מחקרי חתך הדגימו ירוד ב-50% מהאוכלוסייה בגיל 65-74; השכיחות עולה לכ -70% עבור האוכלוסייה מעל גיל 75.
אטיולוגיה
עדשת העין
עדשת העין היא מבנה יוצא דופן, ותפקידה למקד תמונות על הרשתית. העדשה ממוקמת מאחורי הקשתית ונתמכת על ידי סיבים (זונולות) המחוברים לגוף הציליארי (ciliary body). סיבים אלו מתחברים לאזור המשווני של קופסית העדשה. קופסית העדשה היא קרום המקיף את חומר העדשה. מתחת לקופסית הקדמית יש תאי אפיתל המפרישים את חומר הקופסית. תאי האפיתל בקו המשווה של העדשה ממשיכים להיווצר לאורך כל החיים. תאים אלו מתארכים והופכים לסיבי עדשה מבוגרים הנדחסים לתוך גרעין מרכזי. החומר הדחוס פחות סביב הגרעין נקרא קליפת העדשה (קורטקס). היות והעדשה חסרת כלי דם, היא חייבת לקבל חומרים מזינים מן הנוזל התוך עיני (מי הלשכה). חילוף החומרים של העדשה הוא אנאירובי, בעיקר בשל הרמה הנמוכה של החמצן המומס במי הלשכה.
העין מסוגלת להתאים את המיקוד שלה גם למרחק וגם לעצמים קרובים בזכות היכולת של העדשה לשנות את צורתה - תופעה הידועה בשם אקומודציה. גמישותה הפנימית של העדשה מאפשרת לה להיות יותר או פחות כדורית בהתאם למתח המופעל על ידי הזונולות המחוברות לקופסית. המתח בזונולות נשלט על ידי פעולת השריר הציליארי: כאשר הוא מתכווץ, המתח בזונולות קטן והעדשה מקבלת צורה כדורית יותר. כתוצאה מכך, כוח השבירה שלה גדל - מה שמאפשר להביא חפצים קרובים אל מוקד הראייה. הרפיית השריר הציליארי הופכת את רצף האירועים, ומאפשרת לשטח את העדשה ולהביא עצמים רחוקים יותר אל מוקד הראייה. בעדשה המזדקנת, היכולת לשנות צורה פוחתת בהדרגה עקב ירידת בגמישות העדשה (מצב המכונה פרסביופיה).
ירוד (Cataract)
ירוד מתאר כל מצב של עכירות בעדשה. הזדקנות היא הגורם השכיח ביותר לירוד, אך גורמים רבים אחרים יכולים להיות מעורבים - כולל טראומה, רעלים, מחלות מערכתיות ותורשה. ירוד הקשור בגיל הוא הגורם השכיח ביותר בעולם ללקות ראייה.
הפתוגנזה של ירוד אינה מובנת לחלוטין. עם זאת, עדשות עם ירוד מתאפיינות בצברים של חלבונים הגורמים לפיזור קרני האור ולצמצום השקיפות של העדשה. שינויים המתרחשים באותם חלבונים גורמים לשינוי צבע העדשה לצהוב או חום. ממצאים נוספים עשויים לכלול שלפוחיות בין סיבי העדשה, או הגדלה של תאי אפיתל העדשה.
גורמים העשויים לתרום להיווצרות ירוד כוללים נזק חמצוני (עקב רדיקלים חופשיים), נזק מאור אולטרה-סגול ותת תזונה. לא נמצא טיפול יעיל לאותם שינויים כימיים הגורמים להיווצרות ירוד. עם זאת, ישנן ראיות מחקריות המצביעות על השפעה מגינה של אסטרוגן על עדשות של נשים בגיל האל-וסת.
במצב של ירוד בוגר (Mature cataract), העדשה אטומה לחלוטין. אם העדשה סופגת מים, היא עלולה להפוך גדושה (intumescent). בירוד בוגר-ביתר (hypermature), חלבונים בקליפת העדשה (קורטקס) הופכים לנוזל. נוזל זה עלול להימלט דרך הקופסית השלמה, ולהשאיר את העדשה מצומקת עם קופסית מקומטת. ירוד בוגר-ביתר בו גרעין העדשה מרחף בחופשיות נקרא ירוד מורגני (morgagnian).
קליניקה
רוב מקרי הירוד אינם גלויים לצופה מזדמן עד שהם נעשים צפופים מספיק כדי לגרום לאובדן ראייה חמור. בדיקת קרקעית העין הופכת יותר ויותר קשה עקב אטימות העדשה, עד שהיכולת לראות את הרשתית אובדת לחלוטין. בשלב זה, הירוד הוא בדרך כלל בוגר והאישון עשוי להיות לבן.
חומרת הירוד, בהנחה שאין מחלות עיניים אחרות, נקבעת בעיקר על פי חדות הראייה. באופן כללי, הירידה בחדות הראייה מתרחשת ביחס ישר לצפיפות הירוד. עם זאת, יש אנשים עם ירוד משמעותי מבחינה קלינית, המודגם בבדיקה במנורת סדק, שראייתם טובה מספיק בכדי להמשיך בפעילות רגילה. לעומתם, אנשים אחרים סובלים מירידה בחדות הראייה שאינה בפרופורציה למידת עכירות העדשה. הדבר נובע מעיוות של התמונה הנראית, הנגרמת כאשר העדשה אטומה חלקית.