כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק איטומי חריצים וחרירים במסגרת מניעת נגעים עששתיים - Pit and fissure sealants for preventing dental decay
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| איטומי חריצים וחרירים במסגרת מניעת נגעים עששתיים | ||
|---|---|---|
| Pit and fissure sealants for preventing dental decay | ||
| שמות נוספים | איטומי חריצים וחרירים - עבר ועתיד | |
| יוצר הערך | ד׳ר אורי זילברמן 
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – בריאות השן וחלל הפה
שימוש באיטומי חריצים יעיל במניעת נגעים עששתיים בחריצים וחרירים בטוחנות ומלתעוח. יש להתייחם לאיטומי חריצים כשחזור לכל דבר ולבצע מעקבים חקופתיים
מחלת העששת היא מחלה חיידקית, כרונית, המועברת מדור לדור בצורה אנכית ובין בני אותו דור בצורה אופקית. המחלה היא בעלת נפיצות של מעל 90% באוכלוםיה המערבית ופוגעת בעיקר בחומר השן הקשה. בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת זוהתה ירידה בשכיחות המחלה בארצות מתפתחות בקבוצת הילדים והמתבגרים הצעירים[1], אולם מאז, הירידה בשכיחות המחלה נבלמה ובחלק מהמדינות נצפתה עלייה בשכיחות המחלה[2]. בילדי גיל בית ספר יסודי, רוב מוקדי העששת החדשים, עד 90% מהם, מופיעים בחריצים וחרירים של טוחנות קבועות[3]. ההגנה הראשונית באזור חרירים וחריצים היא על ידי שימוש בהומרים המונעים את התפתחות הנגע העששתי באזורים אלה. מבנה החריצים המרכזיים כטוחנות, כאשר הוא עמוק וצר (תמונה מס׳ 1), אינו מאפשר חדירה של סיבי מברשת השיניים לתחתיתו ומעודד פעילות עששתית.
סוגי איטומי החרירים והחריצים הקיימים בשוק
איטומי חריצים וחרירים פותחו בשנות ה-60 של המאה הקודמת על מנת להגן על חרירים וחריצים במשטחים לעיסיים של טוחנות ומלתעות מפני התקפה עששתית. תפקידם למנוע חדירה של חיידקים, תוצרי מזון ורוק לתוך החריצים ועל יד כך לעצור את הפעילות העששתית בתוך החריצים ובתחתיתם. שני סוגים עיקרים של איטומי חדצים קיימים בשוק: איטומי חרירים וחריצים המבוםסים על רזין (resin based sealants), ואיטומי חרירים וחריצים המבוססים על יונומר הזכוכית (glass ionoiner sealants). קיים סוג נוסף המבוסס על קומפומר, שהוא העחבת של חומר מרוכב ויונומר הזכוכית(compomer=composite+glass .(ionomer 4 דורות של איטומי החרירים והחריצים המבוססים על רזין הופיעו לאורך התקופות:
- דור ראשון - חומר שעבר שפעול בעזרה אור אולטרא-סגול
- דור שני - חומדם שעברו שפעל עצמי לאחר הערבוב, דוגמא- Deiton, (תמונה 2),
- דור שלישי - חומר שעבר שפעול על יד אור ונראה באורכי גל של הצבע הכחול, דוגמא - Heiioseai (תמונה 3).
- דור רביעי - חומר דומה לדור השלישי בתוספת פלואוריד.
דור ראשון אינו משווק ואילו היעילות של תוספת הפלואוריד באיטומי חריצים המבוססים על רזין מוטלת בספק[4]. היעילות של חומרי האיטום המבוססים על רזין קשורה קשר ישיר בקיום האיטום בצורה מושלמת לאורך זמן.
סוג שני של חומר איטום חרירים והריצים מבוסס על יונומר הזכוכית, חומר שהוכנס לתחום רפואה השיניים על יד McLean and Wilson בשנת 1974[5] (תמונה 4 ו־4א).
יונומר הזכוכית (Giass-ionomer) יוצר קשרים כימיים עם זגוגית השיניים על יד קבוצות קרבוקסיליות (-C00) המתחברות לסידן (תמונה 5), ומשחרר פלואוריד לאורך זמן.
אחיזה ויעילות של חומרי האיטום
כאשר מדברים על הצלחה קלינית של חומרי איטום החריצים והחרירים יש להבחין בץ שני נושאים נפרדים:
- אחיזה של חומר האיטום על פני השן (retention)
- השפעת חומר האיטום על הפעילוח העששתיח בחריצים וחרירים של מלתעות וטוחנות (effectiveness).
איטום חריצים מבוססי רזין
יעילות חומרי האיטום המבוססים על וזין נבדקה[6] והיא קשורה באורך החיים של האיטום על פני השן[7]. ההנחה הרווחת היום הינה שאיטומי חריצים מבוססי רזין הם בטוחים. בעבר הועלו ספקות לגבי שחרור מולקולות דמויות אסטרוגן מהאיטומים מבוססי רזין, אך בדיקות עדכניות הראו שאין סכנה לילדים[8]. שיעורי הצלחת הרטנציה של איטומי חריצים מבוססי רזין:
- 93%-79% לאחר 12 חודש
- 85%-71% לאחר 24 חודש
- 80%-61% לאחר 36 חודש
- 52% לאחר 48 חודש
- 39% לאחר 108 חודש[9].
אחת הבעיות במחקרים שבדקו אחיזה היא שההצלחה נקבעת קלינית בלבד ללא בדיקה רנטגנית. קיימים מקרים בהם פינה של האיטום נשברת במהלך השנים ומתחת מתחיל תהליך עששתי נרחב (תמונה 6).
בנוסף, אבחון תהליך עששתי בחריצים עמוקים ליד איטום או באזור בו האיטום חסר אינו חד משמעי. גם הפעילות העששתית של אוכלוסיית הנבדקים לא צוינה בחלק גדול של המחקרים, כך שהיו מקרים בהם הונחו איטומי חריצים באוכלוסיות עם פעילות עששתיה נמוכה ועם סיכון נמוך לפתח נגעים עששתיים בחריצים. יעלות חומרי האיטום מבוססי רזין במניעת נגעים עששתיים בחריצים נעה כין 87% בתקופה של 12 חודש ועד 60% לאחר 54-48 חודש. לאחר 9 שנים 27% מהמשטחים עליהם הונח איטום הראו נגע עששתי לעומת 77% מהמשטחים ללא איטום[10],
איטומי חריצים וחרירים מבוססי יונומר הזכוכית
כמות המחקרים שבדקו את האיטומים המבוססים יונומר הזכוכית מעטה יחסית. רק שמונה מחקרים השוו את איטומי חריצים המבוססים ינומר הזכוכית לעומת איטומי חריצים המבוססים רזין. מתוכם, כשלושה איטומי חריצים מבוססי רזין היו יעילים יותר, בשניים איטומי חריצים מבוססי יונומר הזכוכית היו יעילים יותר ובשלושה נוספים לא נמצא הבדל. לאחר 5 שנים נמצא שאיטום מבוסס יונומר הזכוכית עדיף[11], ולאחר 7 שנים לא נמצא הבדל סטטיסטי בין שני סוגי האיטומים[12].
העתיד
מחקרים חדשים הוכיחו שאיטום חריצים המבוסס על יונומר הזכוכית המשחרר יוני פלואוריד לתוך החריץ משפיע על סביבת החריץ וגורם למילויו על יד חומר מסויד דמוי זגוגית[13] (תמונה 7).
מלוי החריץ עם חומר דמוי זגוגית ימנע חדירה של חיידקים וחומרי מזון לתוך חריץ וקטין אה הצורך להגן על החריץ בעתיד מפני התקפה עששתית. בנוסף נמצא שמבחינת יעלות, שני סוגי איטומי החריצים מונעים נגעים עששתיים חדשים במידה דומה. מדוע, אם כך, להשתמש בחומרי האיטום מבוסםי יונומר הזכוכית?
- נוחות בעבודה - הנחת איטומים המבוססים על יונומר הזכוכית דורשת פחות צעדים והיא מהירה יותר. שלבי הנחת איטומים מבוססי יונומר הזכוכית כוללים: ##ניקוי פני החריץ עם תמיסת סודיום היפו כלוריד (Naoci) או כלורהקסידן למשך 10 שניות בעזרת מברשת,
- שטיפה,
- ייבוש לא מלא (יש להשאיר לחות על פני השן),
- הנחת האיטום ודחיסתו בעזרת האצבע לתוך החריץ,
- חימום החומר כעזרת מנורת אור למשך 60 שניות.
- שחרור הפלואוריד מתוך חומר האיטום משפיע הן על החריץ עליו החומר הונח והן על כל סביבת השן הקרובה למשך זמן ארוך.
- התקופה הקריטיה להיווצרות נגע עששתי בחריצים עמוקים הינה מייד לאחר בקיעת הטוחנות, כאשר הזגוגית לא סיימה את ההתבגרות הסופית ולעיתים חלק מהכותרת עדין מכוסה ברקמת חניכיים. בתקופה זו אין אפשרות להשתמש באיטומי חריצים מבוססי רזין, מאחר ואין אפשרות לקבל יובש מוחלט, הנדרש לצורך אחיזה של איטומים אלה. מחקר חדש בדק אחיזה ויעילות של איטומי חריצים מבוססי רזין לעומת איטומים מבוססי יונומר הזכוכית לאחר 24 חודש בטוחנות שלא סיימו בקיעה. נמצא שהאחיזה של שני סוגי האיטומים הייתה זהה, אך בשיניים עליהם הונחו איטומי חריצים מבוססי יונומר הזכוכית לא התפתחו נגעים עששתיים גם במקרים בהם נפלו האיטומים. לעומת זאת בקבוצה השנייה אובחנה דמינרליזציה של הזגוגית במקרים בהם האיטומים מבוססי הרזין נפלו[14].
סיכום
שימוש באיטומי חריצים יעל במניעת נגעים עששתיים בחריצים וחרירים בטוחנת ובמלתעות. הנחת איטומים מבוססת על הערכה פרטנית של הסיכון הקיים לעששת ועל אבחנה קלינית של חריצים וחרירים עמוקים המועדים לפתח נגע עששתי. המדיניות שחייבים להניח איטום חריצים על כל טוחנת ומלתעה חדשה שבקעה, פגה מהעולם. יש להתייחס לאיטומי חריצים כשחזור לכל דבר ויש לבצע מעקבים תקופתיים. במקרים של שבר איטומים או צביעה בשוליים של איטומים מבוססי רזין יש להחליף אה האיטום. אין לצאת מתוך הנחה שאיטום חריצים אמור להישאר על פני השן עד סוף חיי השן.
לאור הפיתוח החדש של איטומי חריצים מבוססי יונומר הזכוכית יש לשקול להשתמש בהם:
- בכל טוחנת או מלתעה שמצריכה איטום חריצים כאשר השן לא בקעה לחלוטין.
- כאשר הערכת הסיכון לעששת הינה גבוהה ושחרור הפלואוריד מתוך חומר האיטום ישפיע על החריץ וימלא אותו בחומר דמוי זגוגית, וישפיע הן על סביבת השן להורדת פעלוה עששתית.
תוצאות מחקרים הראו שהיעילות של שני סוגי האיטום זהה, אלם קלות ונוחות העבודה עם איטום המבוסם יונומר זכוכית, הפרשת הפלואוריד והיכולת להשפיע על חוזק החומר האישום על ידי הכנסת אנרגיה (חימום)[15], הופכים אותו לחומר יעל במניעת הופעת נגעים עששתיים כחריצים וחרירים של טוחנות ומלתעות.
ביבליוגרפיה
- ↑ Petersson GH, Bratthall D. 1996. The caries decline: a review of reviews. Europ J oral Scien.436-443.
- ↑ Haugejorden O, MagneBirkeland J. 2006. Ecological time-trend analysis of caries experience at 12 years of age and caries incidence from age 12 to 18 years: Noeway 1985-2004. Acta Odontol Scand. 64:368-375.
- ↑ Brown LJ, Selwitz RH. 1995. The impact of recent changes in the epidemiology of dental caries on guidelines for the use of dental sealants. J Public Health Dent. 55:274-291.
- ↑ Carlsson A, Petersson M, Twetman S. 1997.2-year clinical performance of a fluoride-containing fissure sealant in young schoolchildren at caries risk. Am J Dent. 10:115-119.
- ↑ McLean JW, Wilson AD. 1974. Fissure sealing and filling with an adhesive glass-ionomer cement. Brit Dent J. 136:269-275.
- ↑ Mejarel, Lingstrom P, Petersson LG etal. 2003. Caries preventive effect of fissure sealants: a systematic review. Acta Odontol Scand. 61:321-330.
- ↑ Ripa LW. 1993. Sealants revisited: an update of the effectiveness of pit-and-fissure sealants. Caries Res. 27:77-82.
- ↑ Azarpazhooh A, Main PA. 2008. Is there a risk of harm or toxicity in the placement of pit and fissure sealant materials? A systematic review. J Can Dent Assoc. 74:179-183.
- ↑ Ahovou-Saloranta A, Hiiri A, Nordblad A etal. 2008. Pit and fissure sealants for pre¬venting dental decay in the permanent teeth of children and adolescents. Cochrane Database of Sys Rev, Oct 8(4), CD001830.
- ↑ Bravo M, Montero J, Bravo JJ et al. 2005. Sealant and fluoride varnish in caries: a randomized trial. Dent Res. 84:1138-1143.
- ↑ Beiruti N, Frencken JE, van't Hof MA etal. 2006. Caries-preventive effect of a one time application of compositr resin and glass ionomer sealants after 5 years. Caries Res. 40:52-59.
- ↑ ForssH, Halme E. 1998. Retentionof a glass-ionomer cement and a resin-based fissure sealant and effect on carious outcome after 7 years. Comm Dent Oral Epidem. 26:21-25.
- ↑ Van Duinen RN, Davidson CL, DeGee AJ, Feilzer AJ 2004. In situ transformation of glass-ionomer into an enamel like material. Am J Dent. 17:223-227.
- ↑ Antonson SA, Antonson DE, Brener Set al. 2012. Twenty-four month clinical evalu¬ation of fissure sealants on partially erupted permanent first molars: glass-ionomer versus resin-based sealant. J Am Dent Assoc. 143:115-122.
- ↑ KleverlaanCJ, van Duinen R, Feilzer AJ. 2004. Mechanical properties of glass ionomer cements affected by curing method. Dent mater. 20:45-50.
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי שם הרופא ותאריו