הליקובקטר פילורי התגלה לראשונה באוסטרליה בשנות ה–80, על ידי פרופ' בארי מרשל וד"ר רובין וורן. שמו, כפי שניתן לו על ידם, היה "קמפילובקטר פילורי".
לחיידק זה יתרון אבולוציוני ניכר על חיידקים אחרים במערכת העיכול, ומכאן פגיעתו הקשה. בניגוד לחיידקים אחרים, הוא מצליח לשרוד במיצי הקיבה ומתיישב שם, וזאת בזכות יכולתו לפרק שתנן (UREA) וליצור אמוניה, שהוא חומר בסיסי הסותר את חומציות הקיבה. החיידק נצמד לתאי האפיתל בקיבה, יוצר סביבו תגובה דלקתית וגורם לפגיעה בתאי הקיבה מסביב. כתוצאה מכך התאים נפגעים ומסולקים על ידי תאי דלקת שהגוף מזרים - דבר היכול ליצור נגע הולך וגדל. התהליך הדלקתי גורם למעשה לפצע בקיבה שהולך וגדל - אולקוס, ובעברית: "כיב".
|