זיהומים של הקרנית - Infectious keratitis

(פסקת פתיחה) – 2/3 שורות הקדמה

דלקת קרנית הנגרמת על ידי הרפס סימפלקס

לדלקת קרנית הנגרמת על ידי הרפס סימפלקס ישנן שתי צורות ביטוי אופייניות – דלקת ראשונית ודלקת חוזרת. הרפס סימפלקס הוא אחד הגורמים השכיחים ביותר לכיב קרנית, ומהווה גורם מרכזי לעיוורון שנגרם על ידי מחלת קרנית.

הרפס בקרנית הוא המקבילה העינית של הרפס בשפתיים, עם מאפיינים פתולוגיים ואימונולוגיים משותפים, ומהלך משותף. ההבדל היחיד הוא שהקליניקה של דלקת קרנית עשויה להיות ממושכת, בשל חסר אספקת דם לסטרומת הקרנית – המעכב את הגעת הלימפוציטים והמקרופגים לנגע.

דלקת עיניים הנגרמת על ידי נגיף ההרפס סימפלקס בדרך כלל חולפת מעצמה, כל עוד המאכסן אינו מדוכא חיסון. במאכסן מדוכא חיסון (כולל חולים המטופלים בסטרואידים), מהלך הדלקת כלול להיות כרוני והרסני.

על פי מחקרים סרולוגיים שונים, כמעט כל המבוגרים נחשפו לנגיף ההרפס בחייהם - אם כי רבים אינם זוכרים ביטוי קליני כלשהו. לאחר הזיהום הראשוני, הנגיף מתמקם בגנגליון הטריגמינלי. הגורמים המשפיעים על התפתחות של מחלה חוזרת ועל מיקומה אינם ידועים. ישנן ראיות רבות לכך שחומרת המחלה נקבעת במידה מסוימת על ידי זן הנגיף המעורב. מרבית דלקות הקרנית נגרמות על ידי נגיף ההרפס מסוג HSV1, אך תוארו גם מספר מקרים שנגרמו על ידי HSV2 בתינוקות ובמבוגרים. לא ניתן להבדיל בין נגעים בקרנית הנגרמים על ידי HSV1 או HSV2.

בעבר, מחלות סטרומה ואנדותל נחשבו כחיסוניות לחלוטין, בתגובה לחלקיקים של נגיפים או לשינויים בתוך התא הנגרמים על ידי אותם נגיפים. לעומת זאת, ישנה כמות גדולה של ראיות לכך שזיהום נגיפי פעיל עשוי להתרחש בתוך הסטרומה, ואולי אף בתאי האנדותל וברקמות אחרות במקטע הקדמי – כולל הקשתית והאנדותל הטרבקולרי. עובדה זו מדגישה את החשיבות של הערכת היקף השכפול הנגיפי והתגובה החיסונית של המאכסן במהלך הטיפול.

שימוש בסטרואידים מקומיים עשוי לאפשר שליטה בתגובות הדלקתיות המזיקות, אך על חשבון הגברת השכפול הנגיפי. לפיכך, יש צורך במתן טיפול אנטי-וירלי בכל שימוש בסטרואידים מקומיים. כמו כן, כל החולים המטופלים בסטרואידים מקומיים צריכים להיות במעקב רופא עיניים.

אבחנה

משטח מנגעי האפיתל או נוזלים מנגעים עוריים יכילו תאים רב-גרעיניים. ניתן לתרבת את הנגיף על גבי ממברנה כוריואלנטואית (chorioallantoic) של ביצי תרנגולות, או על דפנות רקמות אחרות – כדוגמת תאי הלה (Hela), על גביהם מייצר הנגיף לוחות אופייניים.

לעומת זאת, במרבית המקרים האבחנה קלינית בלבד, על בסיס כיבים דנדריטים או גיאוגרפיים בקרנית, וירידה משמעותית עד היעדרות תחושה בקרנית.

ניתן לבצע אבחון מעבדתי באמצעות PCR.