ממוגרפיה לאיתור מוקדם של סרטן השד - תועלת מול נזקים אפשריים - Mammography for early detection of breast cancer - benefit versus potential damages

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – בדיקת ממוגרפיה

סריקה יזומה לגילוי מוקדם של סרטן השד - נקודות למחשבה "ממוגרפיה לאיתור מוקדם של סרטן השד - יתרונות וחסרונות - Mammography for early detection of breast cancer - advantages and disadvantages". קטגוריות - משפחה, אונקולוגיה, כירורגיה, בריאות הציבור. יש לפתוח דף פירושים בשם "בדיקת ממוגרפיה" ולהוסיף את הערך הנוכחי ואת הערך http://www.wikirefua.org.il/index.php/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%94#.D7.9E.D7.9E.D7.95.D7.92.D7.A8.D7.A4.D7.99.D7.94 . ההפניות ממוגרפיה, בדיקת ממוגרפיה ועוד המפנות כרגע לחלק ממוגרפיה בערך צריכות להפנות לדף הפירושים "בדיקת ממוגרפיה". יש להוסיף קישור (כאחד הסעיפים) לדף הפירושים "בדיקת ממוגרפיה" בדף הפירושים "בדיקות סקר לסרטן השד", ולשים תחת "ראו גם" בדף הפירושים "בדיקת ממוגרפיה" הפניה לדף הפירושים "בדיקות סקר לסרטן השד". את שני דפי הפירושים יש לשים תחת כותרת איתור מוקדם ומניעה בדף הפירושים סרטן השד. יש למחוק את הערך הזה - http://www.wikirefua.org.il/index.php/%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%93_-_%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%A1%D7%A7%D7%A8. הוא כבר מאוד ישן (ואמורות לצאת בקרוב הנחיות חדשות) ומראש לא כתוב טוב ולא כערך אנצקלופדי.

פרופ׳ גד רנרט מנהל המרכז הארצי לבקרת מרסן שירותי בריאות כללית, מנהל המחלקה לרפואת הקהילה ואפידמיולוגיה מרכז רפואי כרמל והפקולטה לרפואה הטכניון, חיפה, יועץ האגודה למלחמה ב0רטן

בשנימ האחרונות מתנהל דיון סוער לגבי התועלות שבבדיקות סריקה לגילוי סרטן ככלל וסרטן השד בפרט. הדיון ברובו מתמקד לא בשאלת התועלת הנקודתית והקשר לירידה בתמותה מסרטן השד, אלא בשאלת הנזק הנלווה לפעולה, בדיון שיש לקיים עמ הנבדקת הפוטנציאלית ביחס להגדרת הצורך האינדיבידואלי שלה בבדיקת הסריקה, ובשאלה האמ, בסך הכל, התועלת גדולה מן הנזק.

התועלת בבדיקת ממוגרפיה בשורה ארוכה של מחקרים אקראיים מבוקרים שנערכו לאורך תקופה של כ-20 שנה באזורים שונימ של העולט, הגיעו למסקנה כמע□ אחידה, והיא שבדיקת סריקה על ידי ממוגרפיה יכולה להוביל לירידה משמעותית בתמותה מסרטן השד. המחקרים נבדלו זה מזה בחוזק האפקט שנמצא, בקבוצת הגיל שנבדקה וברווח הזמן בין הבדיקות. הבדל נומף בין המחקרימ בא ליד׳ ביטוי בשאלה האמ במחקרימ אלה, נבחנה התערבות על ידי טכנולוגיה בודדת בלבד, או על ידי מ0פר טכנולוגיות. תוצאות המחקרים הללו זכו לתמיכה נם מתוצאות שורה ארוכה של מחקרים תצפית״מ. הקביעה המדעית המדויקת ביותר שניתן לקבוע בהסתמך על מכלול המאמרימ היא, כ׳ בדיקת ממוגרפיה בטכנולוגיות שהיו נהוגות בשנות ה-90-70 במאה הקודמת שבוצעה אחת לשנת״מ, בנשימ בגיל 69-50 (ללא בידול דרגת סיכון), הובילה ביד׳ המומחימ המובילימ בתחום בעולס, לירידה של עד 30% בתמותה מסרטן השד, שנצפתה כעשר שנימ לאחר התחלת הסריקה. בדיקת שד ידנית על ידי איש מקצוע לא נמצאה כבדיקת סריקה אפקטיבית(בניגוד למקומה בבירור האישה הםימפטומטית) ובלימוד בדיקת שד עצמית, לא נמצאה תועלת במדינות מתפתחות ודלות אמצעים בהן נבחנה. הוויכוח מתמקד בנו0פד נקודות עקרוניות: ו. האם המחקרים האקראיים המבוקרים תקפים? דעת מיעוט קבעה שבכל המחקרים נמצאו כשלים מהותיים, אולם קשה לקבל נישה ביקורתית מוקצנת המנתחת כל מחקר בתנאי מעבדה, ולא בתנאי שטח רגילים שבהם אמורה הסריקה להתקיים ממילא. בסך הכל נמצאו תוצאות דומות על ידי כעשר קבוצות מחקר מובילות בכל חלקי העולם המערבי, ויש בממצא זה בפני עצמו כדי לתרום לתיקוף האינדיבידואלי של כל מחקר. כל תוצאות מחקרי המקרה-בקרה התצפיתיימ הראו כצפוי מגמה זהה של ירידה בתמותה, וכצפוי, לאומדן ירידה במיכון קיצוני יותר. 2. האם אומדן הירידה במיכון של 30% הוא ריאלי? יש הגיון בהערכה כ׳ בתוכניות המתייחסות לאוכלוסיות רחבות היקף, יש לצפות לתוצאה הפחותה מהתוצאה המקסימלית שהתקבלה על ידי המוםחים המובילים בעולם בתחום המדובר, ובתנאי ניסוי מדעי מאורגן וממומן היטב. זו הסיבה שמרבית ההערכות בתוכניות הלאומיות בעולמ שאפו להגיע לירידה של 20% ולא לירידה בשיעור של 30% בתמותה. השאלה העולה מכאן היא האם כל הירידה שנצפתה היא אכן בעקבות בדיקת הסריקה הממוגרפית? שאלה זו מסתמכת על העובדה שהמחקרים האקראיים מצאו ירידה משמעותית בתמותה כעשר שנים לאחר התחלת הכוריקה. בתקופה זו יכלו לחול שינויים סהותיים בהתערבויות אחרות, כסו למשל הטיפול בסרטן השד(באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת הוחל בטיפול ההורמונלי שהביא לשיפור מהות׳ בהישרדות מסרטן השד). מבחינה מעשית שאלה זו היא תיאורטית בלבד משום שמטרת כל ההתערבויות היא להביא לירידה בתמותה. גילוי גידול בשלב םוקדם יותר מאפשר טיפול הורמונלי(או אחר) אסקנויבי יותר, ללא קשר לכך שהוא גם מעלה את מספר הנשים שאינן זקוקות לםיפול כלשהו. חשוב לציין שהירידה בתמותה עקב הסריקה היזומה היא יחסית לתמותה שהייתה מקובלת לפני התחלת הסריקה, ואין לצפות להמשך ירידה בתמותה בנשים שנסרקות באופן קבוע ושוטף. האומדנים הנוכחיים שחישבו את התועלת המיוחסת לממוגרפיה קבעו ירידה בתמותה של לא פחות מ-10% ולא למעלה מ-20%. 3. האם יש לצפות לאפקט דומה לזה שנמצא במשתתפות המחקרים, בנשים צעירות יותר או מבוגרות יותר? המידע המדעי הנדרש כדי לענות על שאלות אלו מצומצם יותר. לגבי גיל הנבדקות, למגוון השיקולים המת״חסימ לנשים צעירות מגיל 50 או נשים מבוגרות מגיל 70, נכנס גם שיקול נוסף של עלות

מול תועלת. שיקול זה נסמך על מספר הנבדקות הצפוי, על שיעור הגידולים הצפוי ועל תוחלת החיים הצפויה. לגבי נשים בגילאי 49-40, יש עדות במחקרים בודדים לאפשרות של ירידה בתמותה, אך על מנת לממשה יש לסרוק אוכלוסיית נשים גדולה במיוחד תוך גילוי מספר גידולים קטן במיוחד (רק כרבע ממקרי סרטן השד הלא תורשתי מופיעים לפני גיל 50) - כלומר, יש פער גדול מאד בין מספר הנבדקות ומספר המפיקות תועלת מהבדיקה. למען הדיוק המדעי יש לציין שגיל החיתוך של 50 שנה נקבע מלאכותית, וככל הנראה תועלות זהות תתקבלנה אם תכללנה בתהליך הסריקה נשים בבר מגיל 48, למשל. יש קשר בין גיל הנבדקת לסמיכות השד כאשר בקרב נשים צעירות מאוד יש סמיכות שד גבוהה המגבילה את השימוש בממוגרפיה ככלי גילוי מוקדם אפקטיבי, ומשפיעה גמ על כמות הקרינה הנספגת בשד, ולכן מקובל להימנע מבדיקה זו מתחת לגיל 40. בנשים מעל גיל 70 יש שיעור תחלואה גבוה, גידולים המוזנחים לעיתים בשל חוסר תשומת לב - מסיבה זו יש לסריקה פוטנציאל חיובי. עם זאת, בגיל המבוגר מתערבת שאלת תוחלת החיים הצפויה בשל נוכחות של מחלות אחרות שיכולות להיות מקצרות חיים או מרעות את איכות החיים, במיוחד כאשר אפקם הבדיקה צפוי להופיע כעשר שנים לאחר הביצוע, ולכן לעיתים בגבול תוחלת החיים הצפויה. בישראל נקבע גיל חיתוך של 74 שנה המאפשר להרחיב את חלון התועלת בהתחשב בתווולת החיים הארוכה יחסית של האישה הישראלית. 4. האם יש לצפות לתועלת דומה בנשים בסיבון גבוה? המידע לגבי מקומה של הממוגרפיה בנשים הנמצאות בסיכון גבוה הוא דל. סיכון גבוה יכול לנבוע ממצב של נשאות גנטית, מסיפור של סרטן משפחתי ללא ממצא גנטי, או מממצא איש׳ בשד בבדיקות קודמות. בנשיס בסיכון גבוה על בסיס גנטי(מוטציות בגנימ BRCA) אין כנראה הגיון בביצוע בדיקות סריקה בעזרת ממוגרפיה. הדבר נובע משילוב של גורמים: צורך בבדיקה מגיל צעיר מאד וסמיכות שד גבוהה(הנובעת מנוכחות המוטציה או מהגיל הצעיר) ורגישות יתר לקרינה (בשל אופ׳ המוטציה הננטית), שאף נקלטת ביתר, בשד הסמיך, ובמיוחד לאור מספר הרב של הבדיקות התקופתיות הצפויות לאשה הנמצאת בסיכון גבוה במהלך חייה. בנשים נשאיות מומלץ לבצע בדיקות MRI שנתיות החל מניל 30, אלא אם יש סיבה להקדימן. לבדיקות אולטרםאונד ובדיקות ידניות אין תועלת מוכרת בנשימ אלו. בנשימ עם סיפור משפחתי של סרטן השד וללא מוטציה גנטית, מומלץ להתחיל בבדיקת ממוגרפיה שנתית בגיל □4. בהיעדר עדות מדעית מחקרית מבוססת, ההמלצה על הקדמת גיל התחלת הבדיקה והגברת האינטנסיביות שלה על"דעת מומחים״ בלבד, מתבססת על ההסתברות הגבוהה יותר לממצאים בנשים אלו. נשים שאצלן נמצא ממצא קודם של דיםפלזיה או פירואדנומה חוזרת או מרובה, תבצענה סריקה בטכנולוגיה ובתדירות לפי החלטה קלינית פרטנית.

הנזקים האפשריים בשנים האחרונות הוסבה תשומת לב ניכרת לצד האפל יותר של הערכת תוכניות סריקה והתערבויות אוכלוםייתיות אחרות. בכל המלצה לפעולה אוכלוסייתית יש, במידה מסוימת, משום ביטול טובת הפרט בפני טובת הכלל. בקרב כחצי מיליון הנבדקות בממוגרפיה בשנה בישראל תתנלנה בשנה נתונה"רק" כ-4,000 נשים עם סרטן(שחייהן של מספר משמעותי מהן ״נצלו עקב הבדיקה), כלומר לכאורה 496,000 נשים נבדקו לריק. את נזקי הסריקה ניתן לחלק לשלושה: נזקים פסיכולוגיים, נזקים נופניים הנובעים מבדיקה חיובית שנויה(כולל איבחון יתר) ונזקים גופניים הנובעים מבדיקה שלילית שגויה. נזקים פסיכולוג■■□ בכל תוכנית הקוראת לאישה לעצור בנקודת זמן מסוימת ולבחון האמ מקנן בגופה סרטן, ולעשות זאת באופן חוזר ונשנה, ותוך התייחסות לאיברים שונים בגוף, יש סיכון לנזק נפשי לחלק מהאוכלוסייה, שיש לו קושי להתמודד עם חיפוש המחלה. בנוסף, כ-10% מכלל הנבדקות כיומ מקבלות המלצה לבירור נוסף, שכולל בדרך כלל אולטרסאונד בלבד. עם זאת, המלצה כזאת, המעלה חשש שמא יש ממצא חשוד בבדיקה הממוגרפית, יכולה להיות אחראית למתח ניכר שיימשך עד שהבירור יושלם וימצא תקין(אצל 95% מהנשימ שלהן הומלץ על בירור נוסף). נזק■□ גופניים הנובע■□ מבדיקה חיובית שגויה(בולל איבחון יתר) לבדיקות שבעקבותיהן מתעורר חשד לממאירות המתברר אחר כך כשנוי עלול להיות, מעבר למחיר הפסיכולוגי, גמ מחיר גופני שיכול להיות משמעותי. בדיקות המשך יכולות להיות לא פולשניות(כמו אולטרםאונד או צילומים מיוחדים) אך עלולות להיות גם פולשניות(בדרך כלל ביופס״ת TRUCUT) ואפילו לערב ניתוחים מיותרים. החשש העיקרי בקטגוריה זו הוא איבחון גידולים שהפוטנציאל הממאיר שלהם הוא למעשה נמוך. אלו גידולים שלא היו מאובחנים בעתיד לולא התגלו בתוכנית סריקה והגם שהמ עונים מורפולוגית על הגדרות ממאירות, לרוב לא פולשנית, הרי התנהגותם הקלינית אינה אגרסיבית והפוטנציאל המטםטט׳ שלהם הוא אפסי. בתוכנית סריקה יש חשש שנשים תאובחנה עם ממאירות, תעבורנה את הדרך הקשה של האיבחון, הטיפול הכירורגי ואולי אפילו סיפול כימותרפי או קרינתי כולל המרכיבים הנפשיים של התהליך, כאשר

7f> האגודה למלחמה ב0רטן בישראל(ע״ר) אפידימיולוגיה

אם לא היו נםרקות לא היו סובלות אי-פעם, םימפטומטית, מהגידול שהתגלה, וכמובן שתוחלת החיימ שלהן לא הייתה מושפעת מאי-גילו׳ הגידול הזה. הדרך להעריך את היקף הגידולים הלא רלבנטיים היא מתמטית מורכבת, משום שנכון להיום טרם זוהו מאפיינים גנוטיפיים או פנוטיפיים אשר ׳בדלן אותם מנידולים אחרימ, ובעיקר לא בשלב האיבחון הרדיולוני. נזקימ גופניים תנובעימ מבדיקה שלילית שגויה לבדיקות שפורשו בתקינות בעוד שבעצם הן שליליות-שגויות, יש השפעה שלילית נוספת מאחר שמשמעותן איחור באבחנה אשר עלול להיות בעל חשיבות קלינית. עמ זאת, רוב הגידולים הממאירימ צומחימ באיטיות, ומרווחי הבדיקה מחושבים כך שחומר זיהוי של גידול מוקדמ בבדיקה נוכחית וזיהויו בבדיקה התקופתית הבאה(שנתיים בנשים פוםט-מנופאוזליות),לא ישנה םהותיתאת גודל הגידול ואת פוטנציאל הריפוי שלו. הסיכון קיים בעיקר בנשימ אשר מקבלות תחושת ביטחון שנויה שבעקבותיה הן עלולות להחליט שלא לשמור על מרווחי הבדיקה המומלצים, ״לדלג״ על בדיקה, ובכך להיכנס לחלון סיכון משמעותי.

מאזן הכוחות יש לפיכך חשיבות רבה לבחון את מאזן הכוחות בין העשייה החיובית של תוכנית סריקה לבין הפוטנציאל לנזקים בתוכנית כזאת. מאחר שהתועלות בסריקה הממונרפית מחד, והפוטנציאל לנזק מאידך, ידועים ומקובלים על הכל, םתנהל עיקר הויכוח על ממדי התועלת וממדי הנזק ועל הדרכים להשוות בין תועלת של מניעת מוות לעומת נזק של מתן כימותרפיה םיותרת, על כל הכרוך בכך גופנית ונפשית. כדי לשמור על מאזן חיובי יש חשיבות קריםית להפעלת מערך בקרת איכות קפדני המבטיח גמ את צד הגילוי(שיעור הגילוי, גודל הגידול המתגלה) וגם את הקםנת הנזקים על ידי שמירה על שיעורי קריאה חוזרת נםוכים ושיעור איבחון נידולימ לא פולשניימ בגבול נורמה בינלאומית מקובלת(כ-15% מכלל הגידולים המתגלים בסריקה פוםט-מנופאוזלית). כאמור, התועלת בסריקה ממוגרפית איכותית בנשיס פוסט-מנופאוזליות הו-כחה, ותרומתה להורדת התמותה מסרטן השד היא כ-15%-10% בתוכניות סריקה אוכלוםייתיות. המאזן תלוי אם כן באופן בו מחשבים את שיעור גילוי-היתר, וכימות הנזקימ האפשר״מ בסריקה, במונחי שנות חיים איכותיות. בהקשר זה נמצא את מתנגדי הסריקה באירופה ובארה״ב מחמירים מאד את אומדני הנזק(שהם אומדנים מחושבים מתימטית ולא ניתנים לזיהוי פיזי), ואילו תומכי הסריקה בעולם מקטינימ או מבטלימ את אומדני הנזק. בסקר אחד נמצא כ׳ כ-50% מהנשימ היו מוכנות לסבול מצב של 0 גידולים או גידול אחד באיבחון יתר, מול כל מקרה של מוות שנמנע, בעוד כ-30% מהנשים היו מוכנות ל-0-5ו גידולים באיבחון יתר מול כל מקרה מוות שנמנע ו-20% מהנשים אף ליחס תועלת/נזק - גרוע יותר. מכאן שאין גישה העונה לרצון כולן. חשוב לציין שיחם התועלת לנזק תלוי גם במדינה בה םתבצעת הסריקה. בארה״ב למשל מקובלים שיעורי גילוי מרטן של כ־000ו/3 נבדקות לבנות(לעומת 000ו/4.5 בישראל), שיעורי בדיקות נוספות/קריאה חוזרת של כ-20% (לעומת כ-10% בישראל), ושיעורי DC IS של עד 30% מכלל הנילו׳ בנםרקות(לעומת כ-15% בישראל). נתוני ישראל עומדים בסטנדרט התוכניות הלאומיות העולמי בצורה טובה בהרבה לעומת נתוני ארה״ב ולפיכך הסיכון לנזק שיהיה גדול מהתועלת בישראל, נמוך בהרבה, למשל, מאשר בארה״ב. למרות הבדלים בין מערכת הבריאות ותפיסת תהליך האיבחון בסריקה בין מדינות שונות בעולם, הרי שבכל המדינות המקיימות תוכניות טריקה הוחלט להמשיך בקיומן נם לאחר הערכת אומדני הנזק. השים׳ העיקרי בגישת התוכניות הלאומיות(ובכללן התוכנית הישראלית) ביידוע האישה על הנזקים האפשריים למרות הקושי באומדן היחס בין תועלת לנזק.

מה נאמד לנש■□ בקבוצת היעד לסריקה? גישת השיתוף היא גישה םודרנית שהופכת מקובלת יותר ויותר במערכת הבריאות בעולם. לפי גישה זו יש לתת לאישה מידע על היקף התועלת ועל היקף הנזק הצפויים לקבוצה (מאחר שאין מידע כזה עבור הפרט הםםו״ם) על מנת שתוכל לקבל החלטה פרםנית אם יש לה עניין לקחת חלק בתוכנית המחקה ולהיבדק.

הקושי העיקרי בגישה זו הוא שבהיעדר דרך לכימות הנזק מול כימות התועלת, ובהתקיים ויכוח מקצועי נמרץ בין אנשי מקצוע שעיסוקם כתחום הסריקה, אנחנו מטילים את האישה לםענל םקבלי ההחלטות בלי כלים מספיקים או מתאימים לקבלת ההחלטה, ובמידה לא מועטה של חוסר הנינות. במצב כזה של הטלת כובד ההחלטה על כתפי הנשים יש חשש שתפיסות בריאות ודפוסי אישיות יכתיבו את ההחלםה במקום הניםיון למדידה אובייקטיבית של התועלת הצפויה(כמו 25% מהנשים בסקר שדורשות שערך הנזק האפשרי, יהיה אפם מוחלט על מנת להיכלל בסריקה). נראה שאין מנוס למקבלי ההחלטות הלאומיים מלקבל החלטת מדיניות המבוססת על מיטב שיפוטם המקצועי והאובייקטיבי להציגה לנשים בקבוצת היעד, לציין את האפשרות לנזק בהיקף שנאמד כנמוך מהיקף התועלת(שהרי אחרת לא הייתה מתקבלת החלטה לקיים את הסריקה) ולהמליץ לנשים אם לבםוח בשיקול הדעת של מקבלי ההחלטות, תוך מתן אוטונומיה לנשים להחליט שלא להיבדק.