דלקת מפרקים תגובתית - Reactive arthritis

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

Reactive arthritis:

המחלה נקראה פעם תסמונת reiter, הוא השני שתאר את זה והפיץ את התסמונת. תאר קבוצה של חיילים עם תסמונת דומה: ארטריטיס, אורטריטיס ללא גונוקוקים וקונקטיביטיס.

אטיולוגיה

פתוגנזה

מתפתחת זמן קצר אחרי זיהום במערכת אחרת (עיכול למשל).

זה לא תהליך ספטי. בחלק מהחולים הצליחו להראות שבמחלה על רקע כלמידיה ב-PCR ניתן למצוא עדות לנוכחותה בנוזל אבל זה לא תהליך דלקתי פרופר.

יש שכיחות יתר של HLA B27 (50%)- יותר שכיח במעורבות אקסיאלית (הצורה השכיחה דווקא פריפרית).

תואר הרבה בחולי איידס (גם ארטריטיס פסוריאטי ופסוריאזיס)- קשור להתנהגות מינית ופגם חיסוני.

חיידקים קשורים:

כלמידיה- הביטוי הקליני הוא אורטריטיס

זיהומי מעיים שגורמים לדיזינטריה ושלשול קשה- שיגלה, סלמונלה, ירסיניה, קמפילובקטר

מיקופלסמה

rheumatic fever הוא סוג של ארטריטיס ראקטיבי אחרי זיהום בסטרפטוקוקים, הביטויים קצת שונים ולכן נחשבת למחלה אחרת.

פתוגנזה:

זיהום חיידקי חושף אפיטופים או אנטיגנים מסוימים שגורמים לתגובה חיסונית יש דימיון לאנטיגנים בסינוביאה או enthesitis.

קליניקה

1-3 שבועות אחרי המחלה.

סימפטומים קונסטיטוטיביים: חום תת פיברילי, עייפות, כאב פריפרי או אקסיאלי דלקתי

מעורבות של 3-4 מפריקים בעיקר במפרקים גדולים של גפיים תחתונות (ברך, קרסול)

יכולה להתבטא כ-enthesitis.

זוהי מחלה סיסטמית וחוץ ממעורבות גרמית יכולה להתבטא ב:

אורטריטיס, פרוסטטיטיס

מעורבות של איבר המין עם אריטמה ובצקת סביב איבר המין- balanitis circinata

keratoderma blennorhagica- עיבוי של העור ופריחה ברגליים שמזכירה פסוריאזיס- מחזקת את האבחנה.

אפטות בפה

אריטמה נודוזום- קרשיות על הרגליים- בעיקר אחרי זיהום בירסיניה

מעורבות בעינים- קוניקטיביטיס, uveitis

מעורבות מעי.

יכולה להיות מעורבות לבבית, אי ספיקה אורטלית בגלל מחלה באאורטה והפרעות הולכה.

יש מעורבות של אוסטאיטיס

זה ספקטרום רחב.

אבחנה

ממצאי מעבדה ורדיולוגיה:

בדיקות המעבדה לא ספציפיות ואין בדיקה סרולוגית פתוגנומונית: טרומבוציטוזיס, אנמיה, CRP, שקיעה מואצת. סקרואילאיטיס, נוזל דלקתי במפרק.

לחפש זיהום ישן- מחפשים עדות לכלמידיה ב-PCR בשתן אלא אם יש סיפור ב-GI שהוא חד משמעי, גם הסיפור מספיק.

טיפול

לרוב לא נזקקים למשהו מעבר של NSAID והזרקות למפרקים.

למחלה כרונית: מטוטרקסט, סולפאסאלאזין

אנטיביוטיקה לתקופות ארוכות- ניתן לזהות כלמידיה במפריקם ואולי ז היזרז את ההחלמה במעט (ע"פ מחקרים). לא מקובל.

פרוגנוזה

טובה, לרוב החולים יש אירוע של 4 חודשים בממוצע והם מבריאים ולא הופך לכרוני. יכול להפוך לכרוני, בעיקר אחרי כלמידיה ופחות אחרי דיזינטריה. השערה היא שהחולים הם עם התנהלות מינית מסוימת ונדבקים שוב.