כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק תת פעילות ראשונית של בלוטות יותרת התריס - טיפול בנטפרה - Primary hypoparathyrodism - treatment with natpara
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| פעילות יתר ראשונית של בלוטות יותרת-התריס - טיפול בנטפרה | ||
|---|---|---|
| Primary hyperparathyroidism - treatment with natpara | ||
| יוצר הערך | פרופ׳ צופיה איש-שלום | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – רמת סידן בדם ובלוטת יותרת התריס#הפרעות בפעילות יותרת התריס
מחלות אנדוקריניות משתייכות ל-3 קבוצות עיקריות:
- מצבי חסר הורמונלי
- מצבי עודף
- עמידות להורמון
הטיפול המתאים ביותר למצב חסר הורמונלי הוא מתן ההורמון החסר, באופן שמחקה את הפרשתו הפיזיולוגית. הדבר מתאפשר בד"כ באופן חלקי, אך בכל מצבי החסר המוכרים עד כה ניתן טיפול הורמונלי, מלבד ב- PHPT (PRIMARY HYPOPARATHYROIDISM).
PHPT היא "מחלה יתומה", כלומר מחלה שהחולים בה מעטים. בארה"ב דווח על כ-70,000 חולים[1]. לא נעשה מחקר אפידמיולוגי בנושא זה בישראל, אך ניתן להעריך שיש כמה מאות חולים בארץ. המחלה נובעת מחסר הורמון PTH (Parathyroid hormone). היות ומדובר בהורמון חיוני לבקרת משק הסידו והזרחן בגופנו, החסר יתבטא בהיפוקלצמיה, היפרפוספטמיה, רמה נמוכה של 0H)2D)1,25, רמה נמוכה או נמוכה יחסית לריכוז הסידן בדם, של הורמון PTH בבדיקת מעבדה.
ברוב המקרים מדובר במחלה נרכשת והסיבה השכיחה ביותר היא כריתה של בלוטות יותרת התריס בניתוחי צוואר[1], [2], [3], [4], [5]. ייתכן גם הרס עקב תהליך אוטואימוני, הקרנות, שקיעת ברזל או נחושת בתוך הבלוטה[4], [5]. לעתים נדירות מדובר במחלה גנטית כגון תסמונת DiGeorge velocardiofacial syndromes ואחרות.
הביטוי הקליני של המחלה הנובע מהיפוקלצמיה, נע בין התייצגות מתונה יחסית נימול, התכווצויות שרירים, "הרדמות" גפיים, עייפות וקשיי חשיבה וריכוז; לביטוי חמור של גירוי נוירומוסקולרי כגון טטניה, לרינגו-וברונטספאזם ומעורטת מערכת העצבים המרכזית: מצב בלבולי, פרכוסים ואבדן הכרה. תיתכן מעורבות לבבית כגון הארכת קטע QT ואי ספיקת לב[2], [4].
הטיפול בביטוי חמור וחריף של המחלה הוא מתן תוך ורידי של מלחי סיח ומטמליט פעיל של ויטמין D, באשפוז ותחת בקרה[2], [6].
הטיפול הכרוני כולל מתן פומי של תוסף סידן ומטבוליט פעיל של ויטמין D. יעדי הטיפול הם השגת הקלה בסימפטומי ההיפוקלצמיה ומניעת סיבוכים ארוכי טווח. מבחינה מעבדתית, השאיפה היא לשמור את ריכוז הסידן המתוקנן לאלבומין בין 8-8.5 מ"ג/ ד"ל, ריכוז הזרחן מתחת ל-6 מ"ג/ד"ל, מכפלת ריכוזי סידן זרחן בסדום מתחת ל-55 מ"ג2/ד"ל2 ולשמור על הפרשת הסידן בשתן בתחום התקין. היפרקלציאוריה ממושכת יכולה לגרום ל-nephrocalcinosis, nephrolithiasis ומחלת כליות כרונית עם ירירה בתפקוד הכלייתי. היפרפוספתמיה עלולה להוביל לשקיעת מלחי סידן זרחן ברקמות הרכות ובגרעינים הבזליים במוח. ההצלחה בהשגת יעדי הטיפול[1] והמינון הטיפולי של תוספי סידן והמטבוליט הפעיל של ויטמין D, שונה מאוד מאדם לאדם. לעתים למרות מתן מינונים גבוהים של תכשירי הטיפול לא מושגים יעדי הטיפול, החולים סובלים מפגיעה באיכות חיים[2], [7] ומאירועי היפוקלצמיה סימפטומטית המחייבים אשפוז, זאת למרות הקפדה על תזונה דלת זרחן, צריכת תבשיrhם קושרי זרחן ו-disothiazide. עבור חולים אלה נדרש פיתרון יעיל יותר - מתן (1-84)rhPTH, שיעילותו בטיפול ב-PHPT הוכחה.
מאפיינים פרמקודינמיים של (1-84)rhPTH
(1-84)Natpara (rhPTH זהה במבנה למולקולת PTH אנדוגני, המכילה קצה N - טרמינלי (34 חומצות אמינו) וקצה c - טרמינלי המטל 50 חומצות אמינו10•'. ^PTH תפקיד מטיע בבקרת משק הסידן. הפרשת PTH-H מווסתת על ידי ריכוז יוני הסיח בסדום. חיישני הסיק (calcium sensing receptors-caSRs), הממוקמים בדפנות תאי ארבע בלוטות יותרת התריס, מעבירים לתוך התא מסר בהתאם לתכוז יוני הסיח בסתם". ירידה קלה בריכוז יוני הסידן גורמת להפרשה של PTH ובהמשך להגברה של יצור ההורמס בבלוטות אלה ואילו לעלייה בריכוז יוני הסיח השפעה הפוכה. בכך נשמרת רמת יוני הסיח בסתם באדם הבריא בטווח קבוע ויציב 4.4-5.3mg/dL p. הסיח היוני מהווה קצת פחות מ-50% מסך הסיח שנמדד בבדיקות שגרה מעבדתיות. PTH יחד עם שני הורמונים נוספים: 1,25(0H)2D (מטבוליט פעיל של ויטמין ס) fibroblast growths (23-factor 23 (FGF מווסת את רמת הסיח והזרחן בסתם, על ית השפעה ישירה ועקיפה על עצם, כליה ומעי". PTH פועל בעצם בשני אופנים שונים. חשיפה רציפה להורמון גורמת להפרשה של הסיח והזרחן מהעצם על ית הגברת פרוק העצם עקב עיתד התמיינות האוסטיאוקלסטים - תאים מפרקי עצם. חשיפה קצרה להורמון זה מעודדת התמיינות ושדרות של האוסטיאובלסטים, תאים בוני עצם. כך שמצד אחד ההורמון מסייע בגיוס מהיר של יוני הסידן מהמאגר בשלד(בגוף האדם מכיל השלד בין 1-1.5 ק"ג סיח, המהווה מאגר חתם של יוני הסידן) ומאידך מעודד את בניית העצם ואת התחדשותה". בכליה PTH מעודד את התאבסורבציה הטובולרית של יוני הסיח ומגביר את הפרשת יוני הזרחן. כמו כן הוא מעודד את יצירת המטבוליט הפעיל של ויטמין 250HD^ 1,25(0H)2D - D, המשפיע על ספיגת הסידן והזרחן במעי. ^1,25(0H)2D-V1 PTH תפקיד חשוב בהגברת יצור והפרשה של 23-FGF, הורמון פוספטורי. מכות פעולה זו נשמרת מכפלת
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 1.2 Powers J, Joy K, Ruscio A, et al. Prevalence and incidence of hypoparathyroidism in the United States using a large claims database. J Bone Miner Res. 2013;28(12):2570-6.
- ↑ 2.0 2.1 2.2 2.3 Bilezikian JP, Khan A, Potts JT Jr, et al. Hypoparathyroidism in the adult: epide¬miology, diagnosis, pathophysiology, target-organ involvement, treatment, and challenges for future research. J Bone Miner Res. 2011;26(10):2317-37.
- ↑ Pajevic PD, Wein MN, Kronenberg HM. Parathyroid hormone actions on bone and kidney. In: Brand[ ML, Brown EM,editors. Hypoparathyroidism. Milan:Springer; 2015. p. 99-109.
- ↑ 4.0 4.1 4.2 Shoback D. Clinical practice. Hypoparathyroidism. N Engl J Med. 2008;359(4):391-403.
- ↑ 5.0 5.1 Clarke BL. Epidemiology of hypoparathyroidism. In: Brandi ML, Brown EM, editors, hypoparathyroidism. Milan: Springer; 2015. p. 139-54.
- ↑ Horwitz MJ, Stewart AF. Hypoparathyroidism: is it time for replacement therapy? J Clin Endocrinol Metab. 2008;93(9): 3307-9.
- ↑ Arlt W, Fremerey C, Callies F, et al. Well-being, mood and calcium homeostasis in patients with hypoparathyroidism receiving standard treatment with calcium and vitamin D. Eur J Endocrinol. 2002;146(2):215-22.