דלקת מפרקים אנטרופתית - Enteropathic arthritis

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

לחולי דלקת מפרקים אנטרופתית יש ביטוי קליני של מחלה דלקתית במעי שיכולה להיות מאובחנת או לא מאובחנת. דלקת מפרקים אנטרופתית נחלקת לדלקת מפרקים בחולי מחלת מעי דלקתית (Inflammatory bowel disease), בחולי כרסת (צליאק), בחולי וויפל (Whipple disease) ובחולים עם תסמונת דלקתית של המעיים והעור לאחר ניתוח מעקף מעיים (Bypass arthritis dermatitis syndrome).

דלקת מפרקים בחולי מחלת מעי דלקתית

יכולות להיות שתי הסתמנויות מרכזיות למחלה:

• הסתמנות פריפרית הדומה לזו של דלקת מפרקים תגובתית ומערבת בעיקר מפרקים גדולים בגפיים תחתונות, אם כי יכולה להיות מעורבות של מפרקים קטנים. המחלה הינה סרונגטיבית עם גורם שגרוני שלילי. ההסתמנות במפרקים הפריפריים מופיעה עם התלקחות מחלת המעי.
• הסתמנות אקסיאלית הדומה לזו של דלקת חוליות מקשחת (Ankylosing spondylitids) עם HLA-27 חיובי. דלקת המפרקים מופיעה בעיקר בחולי מחלת קרוהן ומהלך המחלה מקביל לזה של מחלת המעי הדלקתית. ההנחה הרווחת היא כי לחולים יש גם דלקת חוליות מקשחת וגם מחלת מעי דלקתית.

מלבד מחלה במעי ובמפרקים ניתן לראות גם תסמינים מערכתיים הנפוצים במיוחד בחולי מחלת מעי דלקתית עם מעורבות של המפרקים. התסמינים כוללים:

• תופעות עוריות כמו אדמנת קשרית (Erythema nodosum) ומיגול עור (Pyoderma gangrenosum).
• דלקת בדרכי המרה בכבד.
• דלקת הענביה (Uveitis).
• עמילואידוזיס שיכול להתפתח בסופו של דבר כתוצאה מדלקת ממושכת.

מטפלים במחלת המפרקים בהתאם לשלב המחלה ולתסמינים. מאחר וקיים קשר ברור בין מחלת מפרקים פריפרית לבין המחלה במעי יש לטפל במחלת המעי הדלקתית ולהוסיף שדרוג לטיפול. התרופות המקובלות הינן Salazopyrin‏ (Sulfasalazin) (סלזופירין ; סולפסלזין), Abitrexate‏ (Methotrexate) (אביטרקסאט ; מתוטרקסאט) ו-Imuran ‏(Azathioprine) (אימורן ; אזתיופרין). כשיש מעורבות אקסיאלית הטיפול היחיד שעוזר הינו בנוגדי גורם נמק גידול (Tumor necrosis factor) אלפא. החולים הללו לא סובלים טוב טיפול בנוגדי דלקת לא סטרואידלים (Nonsteroidal antiinflammatory drugs, NSAIDs) שגורמים להחמרה של התסמינים במפרקים ולהתלקחות המחלה במעי ולכן מגיעים בחולים אלה מהר לטיפולים יותר מורכבים.

כרסת

בעבר היה נהוג לחשוב כי כרסת הינה מחלה רק של ילדים אך כיום יודעים שיש גם מבוגרים החולים במחלה וההסתמנות אצלם פחות ברורה. בילדים ניתן לראות שלשולים, ירידה במשקל והפרעה בהתפתחות. במבוגרים כאמור ההסתמנות הקלינית הרבה יותר ערמומית, יש הרבה פחות תופעות במערכת העיכול ויותר תופעות חוץ מפרקיות כמו אנמיה מחוסר ברזל ואוסטיאופורוזיס כתוצאה מהפרעה בספיגת סידן. מחלת המפרקים מתבטאת כהפרעה במפרקי עמוד השדרה (Spondyloarthropathy) עם מעורבות אקסיאלית, דלקת במפרק האגן (סקרואילאיטיס) ומעורבות פריפרית עם דלקת במספר מועט של מפרקים (אוליגוארתריטיס). על מנת לאבחן את המחלה ניתן לבדוק נוכחות נוגדנים לגליאדין (Anti-gliadin) ולאנדומיזיום (Anti-endomysial) אך האבחנה הסופית היא בביופסיה. שולחים בדיקות גם לחולים ללא הסתמנות במעי. לא תמיד יש התאמה בין דיאטה דלת גלוטן לקליניקה במפרקים, אך הדיאטה חשובה לשיפור ההסתמנות במעי וסיבוכי המחלה.

מחלת וויפל

המחלה הינה מאוד נדירה הנגרמת על ידי החיידק טרופרימה וויפלי (Tropheryma whipplei). הביטוי הקליני דומה לדלקת מפרקים תגובתית עם דלקת במספר מועט של מפרקים ודלקת במפרק האגן.

הסתמנות חוץ מפרקית של המחלה כוללת:

• שלשול
• מעורבות לבבית כמו בדלקת חוליות מקשחת הכוללת דלקת פנים הלב (אנדוקרדיטיס) ואי ספיקת מסתם אבי העורקים.
• הפרעה במערכת הלימפה (לימפואדנופתיה)
• פריחה
• דלקת הענביה

אבחנת המחלה מתבצעת בביופסיה של המעי, ניתן לזהות את החיידק בבדיקת תגובת שרשרת של פולימראז (Polymerase chain reaction). הטיפול במחלת וויפל הינו טיפול אנטיביוטי ממושך בפניצילינים או טטרה-ציקלינים.

תסמונת דלקתית של המעיים והעור לאחר ניתוח מעקף מעיים

בעבר היה ניתן לראות חולים עם התסמונת שהתפתחה לאחר ביצוע של ניתוח מעקף מעיים להרזיה, אך כיום כבר לא רואים חולים כאלה. הניתוח הצליח להביא להפחתה במשקל באמצעות מניעת ספיגת מזון אך לאחריו התפתחה התסמונת, יתכן שעל רקע התרבות יתר של חיידקים במעי בגלל המעקף. התסמינים דומים לקליניקה מחוץ למערכת העיכול במחלת מעי דלקתית הכוללת דלקת במספר מועט של מפרקים, דלקת במפרק האגן, פריחה ואדמנת קשרית.