כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק דלקת מפרקים תגובתית - Reactive arthritis
אם הינך רופא/ה, אנחנו מזמינים אותך לשפר את הערך ולהוסיף את המידע הדרוש להשלמתו. אם אין לך הרשאות עריכה ניתן לבקש זאת (קבלת הרשאות), וללמוד כיצד לערוך (עריכה בוויקירפואה). |
| דלקת מפרקים תגובתית | ||
|---|---|---|
| Reactive arthritis | ||
| ||
Diagnosis revealed that the rash on the bottom of this individual’s feet, known as keratoderma blennorrhagica, was due to Reiter's syndrome
| ||
| שמות נוספים | Reiter's syndrom - סינדרום רייטר | |
| ICD-10 | Chapter M 02. | |
| ICD-9 | 099.3 | |
| MeSH | C01.539.100.500 | |
| יוצר הערך | ||
דלקת מפרקים תגובתית, נקראה בעבר תסמונת על שם רייטר (Reiter), שתאר קבוצה של חיילים עם דלקות במפרקים, בשופכה ובלחמית. המחלה נגרמת עקב זיהום בחיידק עם אנטיגנים דומים לאנטיגנים בסינוביה (Synovia), הדמיון מוביל לתגובה של מערכת החיסון ולקליניקה במפרקים, במערכת השתן, בעיניים ובמערכות נוספות. הטיפול במחלה כולל בדרך כלל משככי כאבים. הפרוגנוזה טובה וברוב המקרים המחלה חולפת כעבור 4 חודשים ללא חזרה.
אפידמיולוגיה
אטיולוגיה
המחלה נגרמת עקב זיהום חיידקי החושף אפיטופים או אנטיגנים מסוימים שגורמים לתגובה חיסונית. יש דמיון בין אנטיגנים של החיידק לאנטיגנים בסינוביה או בחיבור הגיד לעצם.
החיידקים הגורמים לתגובה חיסונית זו הינם:
- כלמידיה - הביטוי הקליני הוא דלקת של השופכה (אורטריטיס)
- חיידקים הפוגעים במערכת העיכול וגורמים לשלשול קשה או אף לשלשול דמי (דיזנטריה) כגון שיגלה, סלמונלה, ירסיניה וקמפילובקטר.
- מיקופלסמה
דלקת מפרקים תגובתית מתפתחת זמן קצר לאחר זיהום במערכת אחרת כגון מערכת העיכול, אך כאמור לא מדובר בתהליך ספטי.
בחלק מהחולים הצליחו להראות שבדלקת מפרקים תגובתית על רקע כלמידיה ניתן למצוא בבדיקת תגובת שרשרת של פולימראז (Polymerase chain reaction) עדות לנוכחות החיידק בנוזל, על אף כי לא מדובר בתהליך דלקתי הנגרם כתוצאה מנוכחות החיידק. ל-50% מהחולים במחלה יש HLA B27, השכיח יותר בקרב חולים עם מעורבות אקסיאלית בניגוד למרבית החולים אצלם הקליניקה ההשכיחה היא דווקא במפרקים פריפרים. המחלה שכיחה יחסית בקרב חולי איידס, כמו גם דלקת מפרקים ספחתית וספחת. תופעה זו קשורה להתנהגות מינית מסוכנת ופגם במערכת החיסון. קדחת השיגרון (Rheumatic fever) הינה סוג נוסף של דלקת מפרקים תגובתית המופיעה לאחר זיהום בסטרפטוקוקים. הביטויים הקליניים שונים ולכן היא נחשבת למחלה אחרת.
קליניקה
הקליניקה מתחילה כעבור שבוע עד שלושה שבועות לאחר המחלה הזיהומית. תסמינים הכרחיים כוללים חום תת פיברילי, עייפות וכאב דלקתי במפרקים פריפריים או אקסיאלים.
במחלה ישנה מעורבות של 3-4 מפרקים, בעיקר במפרקים הגדולים של הגפיים תחתונות כמו מפרק הברך ומפרק הקרסול.
כמו כן יכולה להיות דלקת בחיבור הגיד לעצם (Enthesitis).
דלקת מפרקים תגובתית הינה מחלה מערכתית וחוץ ממעורבות גרמית יכולה להתבטא ב:
- דלקת בשופכה
- דלקת בבלוטת הערמונית (פרוסטטיטיס)
- בלניטיס צירצינטה (Balanitis circinata) שהיא אדמנת (אריתמה) ובצקת סביב איבר המין
- קרטודרמה בלנוראגיקה (Keratoderma blennorrhagica) שהיא עיבוי של העור ופריחה ברגליים המזכירה ספחת ונוכחותה מחזקת את סבירות האבחנה.
- אפטות בפה
- אדמנת קשרית (אריתמה נודוזום) המופיעה כקשריות באיזור הרגליים בעיקר לאחר זיהום בירסיניה
- מעורבות עינית - דלקת בלחמית (קונג'וקטיביטיס) ודלקת בעינבית (אובאיטיס)
- מעורבות מערכת העיכול
- מעורבות לבבית - הפרעות הולכה ואי ספיקה של מסתם אבי העורקים בשל מחלה בעורק זה
- דלקת בעצם (אוסטאיטיס)
אבחנה
תוצאות בדיקות המעבדה אינן ספציפיות ואין בדיקה סרולוגית פתוגנומונית. ניתן למצוא ספירת טסיות גבוהה, אנמיה, רמה גבוהה של חלבון מגיב C, ושקיעת דם מוחשת. הנוזל במפרקים המעורבים הינו בעל מאפיינים דלקתיים ובבדיקות הדמייה ניתן לראות עדות לדלקת במפרק האגן (סקרואילאיטיס).
מומלץ לחפש עדות לזיהום שקדם למחלה. ניתן למצוא עדות לזיהום בכלמידיה בעזרת בדיקת תגובת שרשרת של פולימראז בשתן. כדאי לבצע את הבדיקה הזאת אלא אם יש סיפור חד משמעי של זיהום במערכת העיכול.
טיפול
ברוב המקרים מסתפקים במתן נוגדי דלקת לא סטרואידלים (Nonsteroidal antiinflammatory drugs, NSAIDs) והזרקת סטרואידים למפרקים.
כשהמחלה היא כרונית מטפלים ב-Abitrexate (Methotrexate) (אביטרקסאט ; מתוטרקסאט) וב-Salazopyrin (Sulfasalazin) (סלזופירין ; סולפסלזין).
טיפול אנטיביוטי לתקופות ארוכות אינו מקובל אך אפשרי כי מזרז את ההחלמה במיקרים בהם ניתן לזהות כלמידיה במפרקים.
פרוגנוזה
הפרוגנוזה של דלקת מפרקים תגובתית היא טובה. לרוב החולים מבריאים לאחר תקופה של 4 חודשים בממוצע והמחלה לא הופכת לכרונית. מהלך כרוני מופיע בעיקר לאחר זיהום בכלמידיה ופחות לאחר זיהום במערכת העיכול. משערים כי חולים עם התנהלות מינית מסוכנת נמצאים בסיכון לחלות שוב.