השפעת המחלות האפילפטיות על התנהגות והתפתחות אמוציונלית

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

השפעת מחלות אפילפטיות על התנהגות והתפתחות אמוציונלית
'
ICD-10	Chapter G 40.-Chapter G 41.
ICD-9	345
MeSH	D004827
יוצר הערך	ד"ר מיכאל דובלין וד"ר יהודית מנליס

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – אפילפסיה

אפילפסיה כמחלה כרונית

לשם התפתחות אמוציונלית תקינה בילדים יש צורך בבית גידול יציב. כל גורם המערער יציבות זו יכול לגרום בסופו של תהליך, לפגיעות פסיכולוגיות ואמוציונליות ארוכות טווח. המחלות האפילפטיות מטבען הן מחלות שאינן ניתנות לניבוי. חוסר היכולת הרפואית לנבא את מועד הפרכוס ואת עוצמתו, גורמים לאי שקט ואיום רב על היציבות הנדרשת מבית הגידול.

מחקרים רבים מצביעים על העובדה כי ילדים הסובלים מאפילפסיות, סובלים מהפרעות פסיכולוגיות והתנהגותיות מרובות, במידה העולה בשיעור ניכר מילדים הסובלים ממחלות כרוניות אחרות. בעיות מיוחדות הספציפיות לילדים אלו כוללות: תלותיות מוגברת, הערכה עצמית נמוכה, בידוד חברתי, ניכור, הפרעות נוירוטיות, אגרסיביות, אלימות ופעילות יתר היפרקינטית.

נטעה באם נסיק מהאמור לעיל, מסקנות כלליות לגבי כל המחלות האפילפטיות והשפעתן על הילדים. לפי תצפיות מרובות ברור כי יש לפרק את שק המחלות האפילפטיות לגורמיו ולבדוק השפעה של כל מחלה אפילפטית בנפרד.

גורמים הקשורים לפרכוסים

אטיולוגיה

אפילפסיה יכולה לנבוע ממגוון רחב של פגיעות מוחיות. קיים קשר הדוק בין מידת הפגיעה המוחית, בשלות המוח והתפתחות הפרעות התנהגותיות בגיל הילדות. במידה וקיים נזק מוחי מוקדם, הרי שהתפתחות הפרעה התנהגותית קשורה למידת הנזק הראשוני ולמחלה הבסיסית, הרבה מעבר לקשר להפרעה הפרכוסית.

אחת הדוגמאות היא הילדים הסובלים מפגיעה מולדת בהמיספרה השמאלית. ילדים אלו סובלים מחוסר יכולת לדבר והפרעות התנהגותיות קשות, ללא קשר לפרכוסים המלווים פגיעה מבנית זו. ברוב המקרים הילדים מגיעים לנוירולוג ביוזמת הוריהם בתלונות של הפרעות התנהגותיות קשות ופרכוסים.

רוב ההורים מתעקשים בשלבי המחלה הראשונים, כי הפרעות ההתנהגות מקורן במחלה הפרכוסית. במידה שבזמן טיפול תרופתי קיימת נסיגה של הפרכוסים או היעלמותם, ללא העלמות ההפרעות ההתנהגותיות, מתעקשים רוב ההורים כי מקור ההפרעות הנו בתרופות.

תכיפות הפרכוסים

באופן אינטואיטיבי מצביעים רוב הנוירולוגים כי ריבוי פרכוסים הנו מקור להתפתחות הפרעות אמוציונליות והתפתחותיות. במספר לא מבוטל של מחקרים נוירולוגיים אכן נמצא כי אצל חולים עם פרכוסים מרובים קיימות הפרעות התנהגותיות רבות יותר מאשר בחולים עם מיעוט פרכוסים. לעומת זאת במחקרים מבוקרים שבוצעו ע"י פסיכולוגים לא נמצא קשר סטטיסטי הדוק בין מספר הפרכוסים להפרעות התנהגותיות ונפשיות.

נראה כי הקשר בין מספר הפרכוסים לבין הפרעות התנהגותיות ונפשיות, שנחשב עד לא מזמן להדוק וראשוני, הוא בעצם שניוני ומקורו בסטיגמות ובבידוד חברתי קשה.

סוג הפרכוסים

נמצא קשר הדוק בין סוג הפרכוסים והפרעות התנהגותיות ספציפיות.

Nuffield וקבוצתו, מצאו כי ילדים הסובלים מאבסנסים אטיפיים נוטים לנוירוזיס. לעומתם, ילדים הסובלים מהתפרצויות טמפורליות נוטים להתנהגות אנטיסוציאלית ואגרסיביות.

Rutter וקבוצתו דיווחו על קשר בין פרכוסים חלקיים מורכבים והפרעות התנהגותיות.

Stores & Piran מצאו כי לילדים עם מוקד אפילפטי באונה טמפורלית שמאלית צורך בקשר תלותי עם אימהותן, בצורה מוקצנת בהשואה לקבוצות ביקורת שכללו ילדים הסובלים מאפילפסיות כלליות או ילדים עם מוקד אפילפטי באונה טמפורלית ימנית.

Whitman וקבוצתו, מצאו קשר בין התפרצויות מהחלק הקדמי של האונה הטמפורלית והתפתחות אישיות אגרסיבית.

ביבליוגרפיה

. .

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מיכאל דובלין MD מומחה ברפואת ילדים, ד"ר יהודית מנליס ואושרית דובלין RN MA