כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק מפרצת אבי העורקים הבטני - חשיבות הגילוי המוקדם - Abdominal aortic aneurysm - importance of early detection
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| מפרצת אבי העורקים הבטני - בדיקת סקר לגילוי מוקדם | ||
|---|---|---|
| Abdominal aortic aneurysm - screening for early detection | ||
| ICD-10 | Chapter I 71.3, Chapter I 71.4 | |
| ICD-9 | 441.3
, 441.4 |
|
| MeSH | D017544 | |
| יוצר הערך | האיגוד הישראלי לכירורגיית כלי דם
|
|
מפרצת (Aneurysm) היא בליטה או שק הנוצר בדופן כלי דם. מפרצת שכיחה בעיקר כתוצאה מהצטברות משקעי שומן בדופן כלי הדם, אך לעתים היא נובעת מגורמים תורשתיים, טראומה או מחלה אחרת הגורמת לחולשת דופן כלי הדם. עם הזמן, דופן כלי הדם מאבד את התכונה האלסטית שלו, והכוח של לחץ הדם התקין במפרצת עשוי להוביל לקריעה של כלי הדם, דבר הכרוך בדימום פנימי מאסיבי המוביל למוות במרבית המקרים (90%). אם המפרצת נוצרת בחלק הבטני של אבי העורקים (אאורטה), היא קרויה אבי העורקים הבטני (מפרצת אאורטה בטנית).
סקירת אוכלוסיות סיכון - ארה"ב ואנגליה
מפרצת אבי העורקים הבטני נחשבת למחלה מסוכנת במיוחד. במרבית המקרים היא מופיעה ללא סימנים מקדימים, ולעתים קרובות מסתמנת לראשונה כקרע של אבי העורקים בבטן, דמם ומוות. לא בכדי אישרו רשויות הבריאות האמריקאיות בינואר 2007 את כניסתו לתוקף של חוק חדש - SAAAVE Act (Screening Abdominal Aortic Aneurysms Very Efficiently) – [1] המחייב סקירה של אוכלוסיות הסיכון לגילוי מוקדם של המחלה על ידי בדיקת על-קול (אולטרה-סאונד) בטנית, חד-פעמית. מדובר בתוכנית לאומית המאפשרת לכל הנמצאים בקבוצות הסיכון (מאות אלפים) לעבור את תהליך האבחון הלא-פולשני, ולהציל את חייהם. קבוצת הזכאים לבדיקה זו כוללת את כל הגברים מגיל 65 ומעלה עם היסטוריה של עישון ונשים עם היסטוריה משפחתית של מפרצת באבי העורקים. היוזמה הזו צפויה להציל את חייהם של עשרות אלפי אזרחים אמריקאים מדי שנה.
תוכנית דומה הונהגה גם בבריטניה ונכנסה לתוקף בינואר 2008, אז הכריז ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, על תוכנית לאומית לסקירת אוכלוסיית הגברים בני 65 ומעלה במטרה ברורה להקטין משמעותית את מקרי המוות בשל מפרצות בטניות.
האבחון החסר בארץ
מספר החולים בארץ החיים עם מפרצת בטנית מוערך ביותר מ-10,000[2] . באשר לנתונים לגבי קרע ומוות ממפרצת בטנית אין בארץ מספרים מדויקים, ובהערכה זהירה מדובר ביותר מ-500 מקרי מוות בשנה בישראל.
מדי שנה מטופלים בארץ כ-250 מקרים [3] . בהקבלה למספרים מארצות אחרות (עוד לפני החלת תוכניות לגילוי מוקדם) וגם בהשוואה לנתוני מחלות לב, היה צפוי שמספר המטופלים יהיה פי 2 עד 4!!!
לנוכח הערכות אלו ניתן לקבוע, כי בארץ קיים תת-טיפול במחלה זו ותת-אבחון שלה. כיום, מרבית המקרים המאובחנים של מפרצת אבי העורקים הבטני, מתגלים באקראי במהלך בדיקות דימות לבעיה אחרת. כל זאת כאשר בדיקת על-קול בטנית רגילה ונטולת כל תופעות לוואי נמצאה כיעילה ביותר לאבחון מפרצות אלו.
הפתרון המוצע - סקירה לגילוי מוקדם
איגוד רופאי המשפחה בישראל וההסתדרות הרפואית גיבשו כוח משימה ישראלי בנושא: "קידום בריאות ורפואה מונעת" שבו יצאה הנחיה לרופאי המשפחה כבר בשנת 2008 [4] , על פיה יש לבצע בדיקת על-קול חד-פעמית לגברים בני 74-65 אשר עישנו לפחות 100 סיגריות במהלך חייהם.
כדי להפחית את התמותה ממפרצות של אבי העורקים הבטני ולתקן את תת-האבחון ותת-הטיפול בארץ, מומלץ לבצע בדיקות סריקה לגילוי מוקדם באוכלוסיות הסיכון. על אנשים המשתייכים לקבוצות סיכון לשקול פנייה לרופא המשפחה ולבקש בדיקת על-קול לגילוי מוקדם של מפרצת אבי העורקים הבטני.
בדיקת על-קול תקינה אחת שוללת במרבית המקרים את האפשרות להתפתחות מפרצת גם בהמשך, ולפיכך מדובר בבדיקה בודדת שאליה יופנו גברים מגיל 65 ונשים בגיל זה עם היסטוריה משפחתית של המחלה.
יוזמה פשוטה ובת יישום זו צפויה להציל מאות רבות של חולים ממוות מדי שנה.
ביבליוגרפיה
- ↑ Based on US preventive services task force recommendations. Ann Int Med 2005;142:198-202 & Society for Vascular Surgery (SVS)
- ↑ Prevalence of AAA in men – 3%-6%, in women – 0.5%-1% (The Multicentre Aneurysm Screening Study (MASS) into the effect of AAA screening on mortality in men: a randomized controlled trial, the Lancet 2002); ~5000 CABG per year (Israeli Society of Cardio-Thoracic Surgeons, 2007), Prevalence of ~9% AAA (EPICs study)
- ↑ The Israeli Society of Vascular & Endovascular Surgery, 2008
- ↑ הנחיות כוח המשימה הישראלי בנושא: קידום בריאות ורפואה מונעת, מהדורת 2008, עמ' 41
קישורים חיצוניים
- מפרצת אבי העורקים הבטני: חשיבות הגילוי המוקדם, מדיקל מדיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי האיגוד הישראלי לכירורגיית כלי דם