כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק קלפטומאניה - Cleptomania
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| קלפטומניה | ||
|---|---|---|
| Kleptomania | ||
| שמות נוספים | גנבת | |
| יוצר הערך | פרופ' פנחס דנון
|
|
קלפטומניה (גנבת) מאופיינת בדחף בלתי נשלט לגנוב חפצים, שאינם דרושים לשם שימוש אישי או בשל ערכם הכספי. המונח "קלפטומניה" מקורו ביוונית, ופירושו "שיגעון הגניבה". המונח פורסם בספרות הרפואית לראשונה בתחילת המאה ה-19 והתנהגות זו תוארה ב-1816 ע"י Mattley בכותרת Klopemanie (11-1).
אפידמיולוגיה
אטיולוגיה
קליניקה
אבחנה
במהלך השנים היו שסברו שקלפטומניה אינה הפרעה פסיכיאטרית העומדת בפני עצמה, אלא תסמין בלבד. התופעה הוכרה באופן רשמי כהפרעה פסיכיאטרית במהדורה התשיעית של ה-ICD ובמהדורה השלישית של ה-DSM. המדדים לאבחון קלפטומניה לפי ה-DSM-IV כוללים:
- חוסר יכולת חוזר ונשנה לעמוד בפני דחפים לגניבת חפצים שאינם דרושים לשם שימוש אישי או בשל ערכם הכספי.
- תחושה גוברת של מתח סמוך לביצוע הגניבה.
- תחושה של הנאה, סיפוק או הקלה בזמן ביצוע הגניבה.
- הפעולה עצמה אינה מבוצעת לשם הבעת כעס או נקמה.
- הגניבה אינה באה בתגובה למחשבת שווא או הזיה.
ב-DSM-IV מודגש, כי פעולת הגניבה אינה מוסברת בצורה טובה יותר כנובעת מהפרעת התנהגות (Conduct disorder), אירוע של מניה (Mania) או הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (Antisocial personality disorder).
בהבחנה בין קלפטומניה לכייסות יש להדגיש, שכייסות נעשית במתכוון והיא כרוכה ברווח אישי מביצוע הגניבה, ואילו קלפטומניה מאופיינת בתחושות אשמה שמופיעות לאחר הגניבה, ובעדות להפרעה פסיכיאטרית (3,2).
טיפול
פרוגנוזה
דגלים אדומים
אטיולוגיה
כ-81% מהמקרים המדווחים של קלפטומניה כוללים נשים, אולם ייתכן שנתונים אלה מושפעים מנטיות תרבותיות. שכיחות ההופעה באוכלוסייה היא כ-0.6%. הגיל הממוצע של החולים בזמן האבחון הוא 35 עבור נשים (גיל פריצה משוער) ו-50 עבור גברים (גיל הפריצה אינו ידוע) (5-1).
תאורטיקנים פסיכואנליטיים טענו, שגנבת מבטאת הגנה של האגו בפני חרדה, תחושת הזנחה בילדות או חוויה של פגיעה רגשית. תאוריות פסיכואנליטיות נוספות ראו בגנבת ביטוי סמלי לקונפליקטים ודחפים לא רצויים שאינם מודעים, כמו דחפים מיניים, חרדת סירוס וקנאת איבר המין הזכרי. דיווחים על תחושת ריגוש מיני או אורגזמה בעת ביצוע הגניבה ודיווחים על חוסר תפקוד פסיכו-מיני בחולי קלפטומניה תומכים בתאוריות הקושרות את התופעה לשלבים הראשונים של ההתפתחות הפסיכו-מינית.
עדויות לכך שגנבת שכיחה יותר בקרב הלוקים בהפרעות פסיכיאטריות אפקטיביות או טורדניות-כפייתיות הביאו להעלאתן של תאוריות קומורבידיות. מספר חוקרים הניחו קיום קשר בין הופעתה של גנבת להפרעות מצב רוח, ביניהן גם התקפי מאניה. חוקרים אחרים טוענים, כי גנבת אינה הפרעה בשליטה בדחפים גרידא, ומשייכים אותה להפרעות מקשת טורדנות-כפייתיות (Obsessive-Compulsive Spectrum Disorders - OCD), דוגמת הפרעות אכילה, קניינות כפייתית, הימור כפייתי ותלישת שיער כפייתית (Trichotillomania) (1,4,5).
טיפול
ההתערבות הטיפולית המקובלת במקרי גנבת היא שילוב של טיפול פסיכולוגי ותרופתי, פסיכותרפיה דינמית, טיפול קוגניטיבי והתנהגותי המשמשים לטיפול פסיכולוגי בקלפטומניה. הספרות כוללת מספר מצומצם למדי של פרשות חולים, אך עולה ממנה, כי טיפול התנהגותי מקובל יותר בטיפול בהפרעה זו, ומצויים דיווחים על שיפור שהושג באמצעותו.
הטיפול התרופתי מבוסס על נוגדי דיכאון או מייצבי מצב רוח. תרופות סרוטונרגיות sIRSS (Serotonin Reuptake Inhibitors) ביניהן Clomipramine ,Fluoxetine ,Fluvoxamine ,Paroxetine דווחו כיעילות במניעת קלפטומניה. עם זאת, קיימים דיווחים על הופעת קלפטומניה מחמת טיפול במעכבים סרוטונרגיים (8-6).
לאחרונה, דיווחנו על יעילותה של התרופה Naltrexone הפועלת כנוגדת קולטנים אופיאטיים, בטיפול בקלפטומניה (9). תרופה זו משמשת בעיקר לטיפול בשתיינות ובהתמכרות לאופיאטים, אולם היא נמצאה יעילה גם בטיפול בהפרעות מקשת טורדנות- כפייתיות, ביניהן הימור כפייתי והפרעות אכילה. גם תרופות מסוג מייצבי מצב רוח חדשים, כמו טופירמט ודפלפט היו יעילות בטיפול בקלפטומניה (11-10).
דיון
האטיולוגיה לקלפטומניה כוללת מספר תאוריות מגישות שונות, אולם הסיבות להופעת ההפרעה עדיין אינן ידועות. לרוב, קלפטומניה מופיעה בצמידות להפרעות פסיכיאטריות מהקשת טורדנות-כפייתיות או בצמידות להפרעות מצב רוח. שכיחות הופעתה באוכלוסייה הכללית נמוכה, ושכיחותה בקרב נשים נפוצה פי 3-2 מאשר בקרב גברים (11,1).
במאמר זה ביקשנו לסקור את דרכי הטיפול האפשריות בגנבת. הידיעה כי הפרעה זו ניתנת לטיפול פסיכולוגי ותרופתי, עשויה להקל את הסבל שחווים רבים מהלוקים בה.
הניסיון הקליני שצברנו בטיפול בגנבת מדגים, שמרבית החולים אינם פונים מיוזמתם לטיפול בהפרעה. בדרך כלל הלוקים בקלפטומניה נשלחים לטיפול פסיכיאטרי בהוראת שופט או מגיעים לטיפול בשל הופעתה של הפרעה פסיכיאטרית נוספת. ברוב המקרים, ההפרעה הנוספת היא דיכאון או הפרעת חרדה. הסיבה לכך היא, שהגניבה מובילה להופעת רגשי אשם קשים לאחר המעשה, ואלה עלולים לגרום למצבי חרדה ודיכאון ולהחמיר הפרעות קיימות. מסיבה זו נועד תפקיד מכריע לאבחון קלפטומניה בשלבים ראשוניים של הופעתה. ככל שהטיפול יינתן בשלבים מוקדמים יותר של הקלפטומניה, תימנע החמרה במצבו הפסיכיאטרי של החולה, הנובעת מתחושת אשם. בחלק ניכר מהחולים רגשות האשם והבושה שהם חווים בשל גנבת מונעים מהם לחשוף את ההתנהגות הקלפטומנית בפני הפסיכיאטר בשלב האנמנזה הראשונית. אנו סבורים, שהגברת המודעות בציבור הרופאים לקיומה של ההפרעה ודרכי הטיפול האפשריות עשויות לתרום לאבחון מוקדם של גנבת בקרב הלוקים בה ולמנוע הפרעות נוספות.
כיום, נראה שהטיפול היעיל ביותר בגנבת הוא שילוב של מתן תרפיה התנהגותית-קוגניטיבית וטיפול תרופתי באמצעות מעכבי סרוטונין (SSRIs) (8-6). אולם, דווח על החמרת הקלפטומניה או על ביטויים אחרים של אי שליטה בדחפים בקרב חולים פסיכיאטרים שרמות הסרוטונין באזורים מסוימים במוחם עלו באופן ניכר בעקבות הטיפול התרופתי. לאחרונה, העלינו אפשרות חלופית לטיפול תרופתי בחולי גנבת באמצעות מעכב דופאמינרגי (Naltrexone). עם זאת, יעילות תרופה זו נבחנה עד כה בשני חולים בלבד, שעל אחד מהם דווח לעיל (9). דרוש מחקר מבוקר נוסף כדי לאשש ממצאים מוקדמים אלה, ולגבש אפשרות נוספת לטיפול בלוקים בגנבת (11).
ברצוני להודות לגב' תמי לב ולגב' דנה פולק על עזרתן בהכנת המאמר.
ביבליוגרפיה
- Dannon PN, Lepkifker E, Iancu I, et al. Kleptomania: An irresistible urge to steal. A review of the literature. Acta Belgica 1997;97:95-101
- American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, 4th Ed. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994
- World Health Organization: The ICD-10 Classification of Mental and Behavioral Disorders. Geneva, Switzerland: World Health Organization 1992;241-244
- Dannon PN, Lowengrub K, Sasson M, et al. Comorbid psychiatric diagnosis in kleptomania and pathological gambling: a preliminary comparison study. European Psychiatry 2004;19:299-302
- Dannon PN, Lowengrub K, Iancu I, et al. Kleptomania: Comorbid psychiatric diagnosis in patients and their families. Psychopathology 2004;37:76-80
- Kindler S, Dannon PN, Iancu I, et al. Emergence of Kleptomania during treatment of depression with SSRI’s. Clinical Neuropharmacology 1997;20:126-129
- Dannon PN, Iancu I, Hirschmann S, et al. Emergence of Kleptomania with SSRI’s (Case series). Psychiatry Review 1998;4:6-8
- Lepkifker E, Dannon PN, Iancu I, et al. Successfull treatment of Kleptomania with SSRI’s. Clinical Neuropharmacology 1999;22:40-43
- Dannon PN, Iancu I, Grunhaus L. Naltrexone treatment in kleptomanic patients. Human Psychopharmacology Clinical and Experimental 1999;14:583-585
- Dannon PN. Topiramate could be effective in the treatment of kleptomania - a case series and review of the literature. Clinical Neuropharmacology 2003;26:1-4
- Durst R, Katz G, Teitelbaum A, et al. Kleptomania. CNS Drugs 2001;15:185-195
קישורים חיצוניים
- "שיגעון הגניבה": קלפטומניה, מדיקל מדיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' פנחס דנון, מנהל מחלקת מחקר ויחידת גרייה מוחית במרכזים נס ציונה-באר יעקב, פרופסור חבר קליני בביה"ס לרפואה, אוניברסיטת תל אביבוגב' תמי לב וגב' דנה פולק