האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6776 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6776 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

גידולי מוח - הטיפול בפרכוסים - Brain tumors - management of seizures

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



גידולי מוח - הטיפול בפרכוסים
Brain tumors - management of seizures
יוצר הערך ד"ר אולג גרמן, פרופ' פסח שוורצמן
TopLogoR.jpg
 



לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – אפילפסיה, גידול מוחי


גידול מוחי הוא אחד הגידולים הנפוצים בקרב מבוגרים. בארצות הברית שיעור ההיארעות השנתי של גידול ראשוני במוח הוא 7-19.1 מקרים ל- 100,000 איש. בקרב ילדים גידול מוחי נמצא במקום השני בשכיחותו מכלל הגידולים ומהווה 15-25% מהממאירויות. שיעור ההיארעות השנתי של גידול במערכת העצבים המרכזית אצל ילדים הוא 3.6 מקרים ל- 100,000 ילדים[1].

גידולים מוחיים ראשוניים וגרורתיים

הגידולים הראשוניים השכיחים של המוח, אשר מהווים כ- 95% מכלל גידולי המוח, הם גליומה (Glioma), מדולובלסטומה (Medulloblastoma), מנינגיומה (Meningioma), אדנומה היפופיזרית (Hypophyseal adenoma) ונוירומה אקוסטית (Acoustic neuroma):

  • גליומה: בדרגת התמיינות נמוכות, כגון אסטרוציטומה (Astrocytoma), נפוצה יותר אצל צעירים, עם שיעור היארעות שנתי של 5.4 מקרים ל- 100,000. שיעור ההישרדות לחמש שנים לאחר ניתוח הוא 0-25%, עם משך חיים ממוצע של 6-8 שנים. גליומה בדרגת התמיינות גבוהה, כגון אסטרוציטומה אנפלסטית (Neoplastic astrocytoma) או גליובלסטומה מולטיפורמה(Glioblastoma multiforme), נפוצה יותר בגילאים 40-50 לחיים, עם שיעור הישרדות לחמש שנים של 2-16% לאחר טיפול הכולל כריתה והקרנות[2].
  • מדולובלסטומה: גידול המשתייך לקבוצת הגידולים הנוירואקטודרמלים הפרימיטיביים (Primitive neuroectodermal tumor), אשר מהווה 7-8% מכלל גידולי המוח בקרב מבוגרים וכ- 30% מגידולי המוח אצל ילדים. הגידול יכול להופיע בכל הגילאים, אך נפוץ יותר אצל ילדים (3/4 מהמקרים מתגלים בילדים, גיל ממוצע 9 שנים). בכל שנה בארצות הברית מאובחנים כ- 350 מקרים חדשים של מדולובלסטומות עם 1.5-2 מקרים ל- 100,000. הגידול תוקפני מאוד, שולח גרורות ב- 10-20% מהמקרים, ובדרך כלל המחלה חוזרת כשנתיים לאחר הטיפול. ההישרדות הממוצעת לחמש שנים עומדת על 60-80%, ותלויה במספר גורמים כגון גיל המטופל, זמן הופעת ההישנות (Recurrence) והתגובה לטיפול[3].
  • גידולי היפופיזה: לרוב שפירים, עם מגוון רחב של ביטויים קליניים עקב שינויים בייצור הורמונים היפופיזריים. מהווים כ- 10-25% מכלל הגידולים במוח. שיעור התמותה הוא נמוך מאוד, עקב יעילות גבוהה בטיפולים הכירורגיים ובטיפולים ההורמונליים[4].
  • מנינגיומה: גידול שפיר עם שיעור היארעות שנתי של כשני מקרים ל- 100,000 בארצות הברית, נפוץ יותר אצל נשים לעומת גברים, גדל באיטיות ויכול לגרום לסיבוכים רבים ואף למוות. שיעור ההישרדות לחמש שנים הוא 73-94%. התחלואה עולה עם הגיל ונפוצה מאוד במדינות אפריקה[5].

יש להבדיל גידולי מוח ראשוניים מגידולים גרורתיים, אשר מהווים כ- 5% מכלל הגידולים במוח. הגידולים הנפוצים ביותר השולחים גרורות למוח הם סרטן הריאות (17%), סרטן הכליה (10.5%), סרטן השד (5.2%) ומלנומה (8%)[6]. בארצות הברית, בכל שנה מאובחנים כ- 150,000 מקרים של גידולי מוח גרורתיים אצל 10-40% מהחולים עם גידול חוץ-מוחי כלשהו. נתיחות שבוצעו אצל חולים שנפטרו מגידולים שונים הראו כי ב- 18-24% מהחולים נמצאו גרורות תוך-גולגולותיות[1].

סיווג הגידולים

הגידולים מסווגים בהתאם לדרגת הממאירות, סוג התאים וגובה הפגיעה במוח. גידולים ממאירים גדלים במהירות רבה, חודרים לרקמות הסמוכות וגורמים להרס ולשיבוש התפקוד המוחי. לעומתם, גידולים שפירים גדלים באיטיות ולא חודרים לרקמות הסמוכות. עם זאת, גידול שפיר המתפתח במקום חיוני במוח יכול להוות סכנה לחיים, ולכן אינו שונה מגידול ממאיר. מכיוון שהמוח נמצא בתוך קופסה סגורה, כל תהליך תופס מקום מלווה בלחץ על הרקמות הבריאות, הפרעה בניקוז נוזלי חוט השדרה, ובסופו של דבר, יוצר שיבוש בתפקודים שונים של המוח.

בהתאם לגודל הפגיעה מבחינים בשתי קבוצות:

  • גידולים סופראטנטוריאליים (Supratentorial): ממוקמים מעל לטנטוריום. מהווים 2/3 מגידולי המוח אצל מבוגרים.
  • גידולים אינפראטנטוריאליים (Infratentorial):‏ 2/3 מגידולי המוח אצל ילדים[1].

הסתמנות

הסימנים הראשונים מופיעים בהתאם לקצב התפתחות הגידול, חדירתו לרקמות הסמוכות ומידת הלחץ על אזורים במוח הכוללים מרכזים חיוניים.

ברוב המקרים הסימנים אינם ייחודיים לגידולים מוחיים וכוללים כאבי ראש, בחילות, הקאות, חולשה כללית, אטקסיה (Ataxia) ושינוי בקואורדינציה (Coordination). במקרים רבים, הסימנים הראשונים המופיעים יכולים להיות ירידה בחדות הראייה, בשמיעה, הפרעות בדיבור או שינויים בתחושה בגפיים. בשלב מתקדם יותר יכולים להופיע חוסר הכרני (Cognitive), פרכוסים ושינוי ברמת ההכרה.

במקרים נדירים יש התפרצות חדה של סימנים דמויי שבץ מוחי בשל דימום תוך-גולגולתי, בייחוד בגרורות של גידולי ריאות, מלנומה או כוריאוקרצינומה (Choriocarcinoma), או הופעה חדה של כאבי ראש, התעלפות, שינוי במצב ההכרה, הקאות, אטקסיה או אפילו מוות פתאומי בשל חסימת ניקוז החדר השלישי על ידי גידול תוך-חדרי. כמו כן, עלייה חדה בלחץ התוך-גולגולתי עלולה לגרום למצב מסכן חיים, כגון הרניאציה (Herniation)[1].

קיימים סימנים אופייניים בהתאם למיקום הגידול:

  • שינויים במצב המנטלי (Mental), ירידה בזיכרון, אפתיה (Apathy) ושינה ממושכת יכולים להצביע על גידול פרונטלי (Frontal).
  • כאשר הגידול פוגע באזור טמפורלי (Temporal), עשויים להופיע שינויים רגשיים, הפרעות התנהגותיות ודפרסונליזציה (Depersonalization).
  • נוירומה אקוסטית מלווה בירידה מתקדמת בשמיעה, טנטון (Tinnitus) וחוסר שיווי משקל.
  • גידול בגומה האחורית (Posterior fossa) מלווה בעצבנות יתר, אטקסיה, כאב ראש והקאות.
  • גידולים סופראטנטוריאליים אצל ילדים בדרך כלל מלווים בפרכוסים, המיפרזיס (Hemiparesis), הפרעות בדיבור וירידה הכרנית[1].

כאב ראש

אף שמקובל לחשוב שכאב ראש הוא התלונה העיקרית אצל חולים עם גידול במוח, בפועל הכאבים מופיעים בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, ורק ב- 50% מהחולים כאב ראש יצביע על בעיה רצינית.

יש לקחת אנמנזה מפורטת אודות כאב הראש, תוך שימת דגש על הפרטים הבאים:

  • כאב ראש הוא התלונה העיקרית אצל ילדים עם גידולים תוך-מוחיים.
  • שכיח ביותר אצל חולים עם גידולים בגומה האחורית.
  • רוב החולים יסבלו מכאבי ראש לא מסוימים או מכאבים מסוג לחץ (Tension).
  • דגל אדום יהיה שינוי באופי כאבי הראש אצל אנשים עם כאבי ראש כרוניים או הופעת כאבים חדשים אצל אנשים מבוגרים או קשישים.
  • מיקום הכאב בדרך כלל מצביע על הצד הפגוע, אך לא על המיקום המדויק של הגידול במוח.
  • כאב הראש לרוב מחמיר בשעות הבוקר ויכול לחלוף במשך היום, ולעתים מלווה בהקאות או בחילות, עם החמרה בקימה משכיבה או במבחן ולסלווה (Valsalva maneuver)[1].

פרכוסים

פרכוס יכול להיות סימן ראשון של גידול במוח. לרוב הפרכוסים הם פוקליים (Focal) או כלליים (Generalised).

אופייניים פרכוסים על שם ג'קסון (Jacksonian pattern), בהם הפרכוסים פוקליים, מתחילים בגפה אחת ומתפשטים לכל הגוף לפרכוס כללי.

פרכוסים מופיעים כסימן ראשון של גידול במוח בקרב 20-40% מהחולים. אף שגידול גרורתי במוח שכיח יותר לעומת גידול ראשוני במוח, הסיכוי לפתח פרכוסים בגידול גרורתי עומד על פחות מ- 10%[7].

טיפול

הטיפולים בגידול מוחי כוללים ניתוח, כימותרפיה (Chemotherapy), הקרנה, טיפול תסמיני עם מתן סטרואידים (Steroids) או נוגדי כיפיון (Anticonvulsant) ושילובים של הטיפולים השונים.

הטיפול הכירורגי

באם ניתן לכרות את הגידול, ניתוח הוא הטיפול המועדף. ברך כלל מקובל לשקול התערבות כירורגית בגידולים ראשוניים, אך יש מקום לניתוח בגידולים גרורתיים במוח אפילו כאשר מדובר במספר גרורות. הוכח שלטיפול כירורגי יש יתרון גדול מבחינת הישרדות ואיכות החיים בקרב חולים עם גידול גרורתי במוח שעברו אבחון מוקדם ונמצאו מתאימים מבחינת גיל, מחלות חוץ-מוחיות ומצב תפקודי[6][8][9].

היות ולא כל ניתוח בחולה עם גידול גרורתי במוח יכול להביא תועלת ולשפר את הפרוגנוזה, יש לבחון את המצב הזהירות טרם קבלת ההחלטה, ולהביא בחשבון מספר קריטריונים:

  • גיל המטופל פחות מ- 65 שנים
  • ציון במבחן המצב התפקודי על שם קרנופסקי (Karnofsky performance status scale) גבוה מ-70
  • גידול יחיד במוח
  • היעדר גרורות מחוץ למערכת העצבים
  • גודל הגידול יותר מ- 3 סנטימטר
  • מיקום הגידול, האם קיימת גישה נוחה אליו
  • בקרה אחר מחלוץ חוץ-מוחיות
  • אין מעורבות לפטומנינגיאלית (Leptomeningeal)

על מנת להעריך את הפרוגנוזה, סיווגה הקבוצה לטיפול הקרנתי ואונקולוגי (RTOG, ‏The Radiation Treatment Oncology Group) את החולים עם גידול גרורתי במוח לשלוש קבוצות:

  • בקבוצה עם הפרוגנוזה הטובה ביותר, הכוללת כ- 16-20% מכלל החולים עם גידולים במוח, נמצאים חולים צעירים מ- 65 שנה, ללא עדות לגרורות מחוץ למערכת העצבים ועם ציון במבחן התפקודי על שם קרנופסקי גבוה מ- 70. בקבוצה זו ההישרדות לאחר הטיפול היא כ- 7.7 חודשים.
  • בקבוצה עם הפרוגנוזה הרעה ביותר, הכוללת כ- 10-15% מכלל החולים עם גידול במוח, נמצאים חולים עם ציון במבחן התפקודי על שם קרנופסקי הנמוך מ-70. בקבוצה זו ההישרדות לאחר הטיפול היא כ- 2.3 חודשים.
  • שאר החולים שייכים לקבוצת הביניים עם הישרדות לאחר הטיפול של כ- 4.5 חודשים[6][10].

הגישה הניתוחית העיקרית היא קרניוטומיה (Craniotomy) עם הסרת הגידול או חלקו. אם לא ניתן להסיר את הגידול בשלמותו, יש צורך בהפחתת הלחץ על האזור החיוני או על האזור אשר מביא לפרכוסים. כמו כן, יש צורך לשפר את ניקוז הנוזלים. לפני הניתוח יש צורך בהכנה שכוללת מתן סטרואידים במינונים גבוהים, כגון Dexacort‏ (Dexamethasone) עד 40 מיליגרם, על מנת למנוע התפתחות בצקת המוח ולשפר את המהלך הבתר-ניתוחי[11].

טיפול קרינתי

קרינה נמצאת בשימוש יותר מ- 30 שנים כטיפול חלופי לכירורגיה בעיקר בגידולים כמו מנינגיומה ושוונומה וסטיבולרית (Vestibular schwannoma). ב- 15 השנים האחרונות הקרנות מהוות את הטיפול המועדף בגידולי מוח גרורתיים. הטיפול הקרינתי כולל הקרנה כללית של המוח (Whole-Brain Radiotherapy) Radiation) או רדיוכירורגיה סטראוטקטית (Stereotactic Radiosurgery)‏[10].

טיפול בהקרנה כללית של המוח משמש בעיקר לגידולים שלא ניתן להסיר, כגון גידולים גדולים עם חדירה לרקמות חיוניות, גרורות במוח מפושטות, ציון במבחן התפקודי על שם קרנופסקי נמוך מ- 70 והישרדות מתחת לשלושה חודשים. יעילות הטיפול תלויה בהיסטולוגיה של הגידול. גידולים ריאתיים של תאים קטנים (Small-cell lung tumors) וגידולי תאי נבט (Germ-cell tumors) רגישים מאוד לקרינה. שאר גידולי הריאות וגידולי השד רגישים פחות, מלנומה וגידולי כליות לא רגישים כלל[10]. יש מקום לטיפול הקרנתי בתר-ניתוחי בכדי להפחית את הסיכון לחזרת המחלה. יש לציין שטיפול קרינתי לא משפר פרוגנוזה ומלווה בתופעות לוואי, כגון נשירת שיער, בחילות, הקאות, בעיות בזיכרון וירידה הכרנית.

רדיוכירורגיה סטראוטקטית מאפשרת לכוון את הקרינה אל הגידול בצורה מדויקת וזהירה יותר. חציון ההישרדות לאחר הטיפול עומד על כ- 11 חודשים. כתוצאה מבצקת מוחית, כ- 7-10% מהחולים מפתחים תגובה חריפה במשך שבועיים לאחר הטיפול. התגובה כוללת בחילות, כאבי ראש, הקאות, הידרדרות בתסמינים הנוירולוגיים ופרכוסים[10].

מקום הסטרואידים בטיפול בגידולי מוח

קורטיקוסטרואידים מפחיתים בצורה ניכרת סימנים שקשורים לבצקת מוחית. המנגנונים העיקריים הוא ייצוב של ממברנות תאי מוח, הורדת בצקת, הורדת לחץ תוך-גולגולתי. כמו כן, סטרואידים מפחיתים אספקת הדם בתוך הגידולים. התופעות העיקריות הן שיפור בכאבי ראש, ירידה בתדירות הפרכוסים, שיפור בתפקודים מוטוריים ושיפור קוגניטיבי. במספר סוגים של גידולים (לרוב גידולים גרורתיים במוח) יש רמה גבוהה של רצפטורים לסטרואידים, לכן הגידולים האלה מגיבים טוב יותר לטיפול בהם. לעומת זאת, גידולים כמו מנינגיומות, לא מגיבים בצורה טובה בשל רמת רצפטורים נמוכה.

מקובל להתחיל טיפול בסטרואידים (Dexamethasone) במינונים גבוהים עד 40 מ"ג לפני טיפול כירורגי במוח או לפני רדיותרפיה וגם מקובל להמשיך את הטיפול בתקופה הפוסטאופרטיבית עם הורדה הדרגתית במינונים. במצבים דחופים, כגון סיכוי להתפתחות הרניאציה או צורך בייצוב מצב החולה לפני ניתוח דחוף במוח, משתמשים בסטרואידים במינונים גבוהים עד 100 מ"ג ליום של דקסמטזון. במספר דיווחים יש עדות שמינונים גבוהים של דקסמטזון עד 100-60 מ"ג ליום יכולים לשפר את המצב הכללי אצל חולים אונקולוגיים סופניים. בעיקר דווח על שיפור בתפקוד יום-יומי, חולשה כללית, כאבים ומצב רוח. הקורטיקוסטרואיד המועדף הוא דקסמטזון.

מינון למבוגרים: ניתן להתחיל מ-10-4 מ"ג ליום במתן ורידי, ולהמשיך עד לשיפור, ולאחר מכן לעבור למינון המינימלי האפקטיבי: 16-4 מ"ג ליום (PO,IM,IV). מינון לילדים: 0.5-0.25 מ"ג/ק"ג ליום (PO,IM,IV)‏[11][12]

עקרונות הטיפול בנוגדי פרכוסים
  1. לחולים שמפתחים פרכוסים ניתן להוסיף טיפול בנוגדי פרכוס. בד"כ משתמשים בנוגדי פרכוס מקו ראשון, כגון קרבמזפין, פניטואין, ולפוראט. אין הוכחות קליניות שמראות עדיפות לתרופה אחת על פני תרופה אחרת.
  2. יש להתחיל לטפל במינונים קטנים במעקב רמת התרופה בדם כדי להפחית תופעות טוקסיות של התרופות.
  3. במקרה שהחולה מטופל בכימותרפיה, יש לשקול לתת תרופות, כגון לווטירצטם. במחקרים הוכח שלווטירצטם היה יעיל, כמו פניטואין אך היו פחות תופעות לא רצויות במניעת פרכוסים אצל חולים שעברו ניתוחים במוח. יש לציין שדווח על ירידה בתדירות התקפי פרכוסים עד 48.3% בטיפול בלווטירצטם, שינוי בזמן ובאופי הפרכוסים (יותר פשוטים) והתייצבות המצב.[13][14]
  4. תמיד יש להעדיף טיפול בתרופה אחת (מונותרפיה) מאשר טיפול במספר תרופות, וזה כדי להפחית אינטראקציות בין-תרופתיות. במקרה של חוסר הטבה יש להעלות בהדרגה מינון במעקב רמת התרופה בדם ורק בחוסר הטבה יש לבחור בתרופה אחרת.[7]
טיפול מניעתי בנוגדי פרכוס

אחת השאלות העקרוניות היא אם יש צורך בטיפול מניעתי בתרופות נוגדות פרכוס לחולה שאובחן לאחרונה כסובל מגידול ראשוני או גרורתי במוח ועדיין לא פיתח פרכוסים. לחולים עם גידולים ראשוניים במוח הסיכוי להתפתחות פרכוסים הוא נמוך מאוד. סיכוי זה נמוך במיוחד ובעיקר בחולים עם גידולים אינטראטנטוריאליים, אי לכך, לא מומלץ מתן טיפול מונע לפרכוסים לחולים אלה. לחולים עם גידולים סופראטנטוריאליים לעתים קרובות נותנים טיפול מניעתי בשל סיכויים גבוהים לפתח פרכוסים או בשל ניתוחים צפויים.

במצבים הבאים יש סיכוי גבוה לפתח פרכוסים
  1. מעורבות גבוהה של אזורים אפילפטוגניות, כגון קורטקס מוטורי.
  2. גידולים שחודרים לעתים קרובות לקורטקס, כגון מלנומות.
  3. גרורות שחודרות גם למוח וגם ללפטומנינגס.

מטה-אנליזה של חמישה מחקרים שבדקו שימוש בתרופות נוגדי פרכוסים לצורך טיפול מניעתי, לא הניבו מידע נוסף לגבי הצורך בשימוש בנוגדי פרכוסים למניעת פרכוסים לחולים ללא פרכוסים בעבר. לא הוכח שטיפול מניעתי הוריד תדירות הופעת ההתקף הראשון, אך כן נצפתה עלייה בתדירות הסיבוכים שהיו קשורים לטיפול בתרופות נוגדות פרכוס (מ-20% עד 40% מהחולים) לעומת חולים שלא קיבלו טיפול מונע (7). ב-6 מחקרים דווח על תופעות לוואי רציניות: אצל 23.8% (38%-5%) מהחולים עם גידולי מוח דבר שהביא להפסקת הטיפול בנוגדי פרכוס. הסיבוכים כללו פריחה (14%), בחילות והקאות (5%), אנצפלופתיה (5%), מיאלוסופרסיה (3%), אטקסיה ועלייה בתפקודי כבד.[7] סקר מספריית קוקריין ((Cochrane לא מצא הבדל בין אינבו לבין טיפול בנוגדי פרכוסים, כגון: Valproic Acid ,Phenytoin ,Phenobarbital לצורך מניעת התקף ראשון.[7] במחקר אחר הוחל טיפול מניעתי ב-100 חולים עם גידול במוח שאובחן לאחרונה. מתוכם 40 חולים עם גידול ראשוני במוח ו-60 חולים עם גידול גרורתי. באופן כללי פיתחו 26% מהחולים פרכוסים בטיפול מניעתי בנוגדי פרכוס ללא קשר לסוג הגידול (ראשוני או גרורתי). תוצאות המחקר מוגבלות בשל הכמות הקטנה של החולים וכן מפני שאצל 45% גילו רמות נמוכות של התרופות בדם.[7]

תרופות

Levetiracetam‏ (Keppra): מינון למבוגרים – 1,000 מ"ג ליום מחולק ל-2 מנות (PO) עם אפשרות לעלות עד למינון של 3,000 מ"ג ליום. מינון לילדים - אם מדובר ב פרכוסים מסוג Partial Oncet Seizures, לילדים בגילים 15-4 שנים ניתן להתחיל מ-20 מ"ג/ק"ג ליום (PO) עם עלייה במינון לפי הצורך עד ל-60 מ"ג/ק"ג ליום. לילדים מבוגרים מ-15 שנים המינונים זהים למינונים של מבוגרים.

אם מדובר ב-Tonic-Clonic Seizures ניתן להתחיל מ-10 מ"ג/ק"ג ליום עם עלייה במינון לפי הצורך עד ל-20 מ"ג/ק"ג למשך שבועיים, אך לא לעלות יותר מ-30 מ"ג/ק"ג ליום.[2]

Phenytoin‏ (Dilantin): יעיל בסוגים שונים של פרכוסים. מינון למבוגרים - ניתן להתחיל מ-15 מ"ג/ק"ג (1,000 מ"ג)PO /IV מחולק ל-3-2 מנות. מינון תמיכה של 5 מ"ג/ק"ג ליום (300 מ"ג) PO/IV במעקב אחר רמת התרופה בדם.

מינון לילדים - זהה למינון של מבוגרים. ניתן לתת ב-4 מנות ליום.[2]

bamazepine‏ (Tegretol): גם יעיל בסוגים שונים של הגידולים. מינון למבוגרים - 600-200 מ"ג (PO) מחולק ל-4-3 מנות ליום. יש לעקוב אחר רמות התרופה בדם.

מינון לילדים - 25-15 מ"ג/ק"ג ליום (PO) מחולק ל-4-3 מנות ליום.[2]

המלצות

American Academy of Neurology ממליצה על מונותרפיה עם נוגד פרכוס סטנדרטי לחולה עם היסטוריה של פרכוסים. לחולים ללא היסטוריה של הפרכוסים בעבר לא מומלץ טיפול מניעתי בתרופות נוגדות פרכוס. מומלץ להגביל שימוש בנוגדי פרכוס לצורך מניעה פרהאופרטיבית או להפסיק את השימוש בהם אם אין פרכוסים כשבוע לאחר הניתוח.[7]

ביבליוגרפיה

  1. ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Huff JS. Neoplasms Brain. eMedicine 2009
  2. ↑ 2.0 2.1 2.2 2.3 Kennedy B, Brus JN. Astrocytoma. eMedicine 2009
  3. ↑ Jallo GI, Marcovici A. Medulloblastoma. eMedicine 2010
  4. ↑ Kattah J. Pituitary Tumors. eMedicine 2009
  5. ↑ Georges Haddad, Ali Turkmani. Meningioma. eMedicine 2010
  6. ↑ 6.0 6.1 6.2 Ranasinghe MG, Sheehan JM. Surgical Management of Brain Metastases. Medscape Internal Medicine posted: 06/22/2007. Neurosurg Focus 2007;22(3)
  7. ↑ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 Drappatz J, Wen PY. Management of seizures in patient with primary and metastatic brain tumors. UpToDate 2009
  8. ↑ Pollock BE, Brown PD, Foote RL, et al. Properly selected patients with multiple brain metastases may benefit from aggressive treatment of their intracranial disease. PubMed 2003
  9. ↑ Arbit E, Wronski M, Galicich JH. The treatment of patient with recurrent brain metastases. A retrospective analysis of 109 patients with non-small cell lung cancer. PubMed 1995
  10. ↑ 10.0 10.1 10.2 10.3 Tse V. Brain Metastasis. eMedicine 2008
  11. ↑ 11.0 11.1 Nahaczewski AE, Fowler SB, Hariharan S. Dexamethasone Therapy in Patients With Brain Tumors-A Focus on Tapering. The Journal of Neuroscience Nursing 2005
  12. ↑ Kaal EC, Vecht CJ. The management of brain edema in brain tumors. PubMed 2004
  13. ↑ Cassels C. Levetiracetam Offers Excellent Seizure Control in Brain Tumor Patients. Medscape Medical News 2007
  14. ↑ Shershever AS, Bentsion DL, Lavrova SA, et al. Use of keppra during the radiotherapy in patient with brain tumors and epileptic seizures after surgical treatment. PubMed 2008

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אולג גרמן, פרופ' פסח שוורצמן; המחלקה לרפואת משפחה, מרכז סיאל, מרכז מחקר ברפואת משפחה ורפואה ראשונית, שירותי בריאות כללית מחוז-דרום, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע


פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, מרץ 2011, גיליון מס' 22, מדיקל מדיה