כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק היענות לטיפול - תפקיד רופא המשפחה והמערכת הרפואית - Adherence to treatment - role of the family physician and health care system
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| היענות לטיפול - תפקיד רופא המשפחה והמערכת הרפואית | ||
|---|---|---|
| Adherence to treatment - role of the family physician and health care system | ||
| שמות נוספים | המטופל הסרבן והלא ממושמע - קווים לדמותו ולדמות המערכת הרפואית הדואגת | |
| יוצר הערך | ד"ר אילן היינריך 
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – היענות לטיפול
מי מאתנו, רופאי המשפחה במדינת ישראל כמו גם רבים מעמיתינו מתחום הרפואה המייעצת, לא נתקל במסגרת העבודה היומית בפרקטיקה בלקוחות המציגים אתגר טיפולי מורכב ורגיש?
הכוונה איבה לאתגר אבחנתי בנוכחות מצרף סבוך של תופעות קליניות, ממצאי בדיקה גופנית ותוצאות בדיקות מעבדה ודימית. הכוונה היא דווקא לאותו ערב רב של לקוחות(שהם, במקרים רבים, בעלי גינוני התנהגות לבביים, צורת תקשורת חייכנית וחביבה ורצון רב לדעה ולהבין את מהות החולי שצוין לגביהם) אשר גוזלים מאיתנו זמן יקר, הנפרש על פני שבועות, חודשים ושנים, לצורך אבחון אחת מ"לקויות ההתנהגות" העתר קשות של המאה ה-21: אי ההיענות לטיפול המומלץ על פי הנחיות הספרות למחלותיהם.
חלקנו, ברופאים מטפלים העוקבים אחר המטופל שנים, חשים תסכול ולעיתים אף עוינות, כלפי אותם מטופלים שעל פי חוק זכויות החולה (התשנ"ו 1996 סעיף 14א') לא חל לגביהם סעיף ההסכמה מדעת לטיפול המוצע על ידי המטפל הרפואי "שמין הראוי שתעשה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות"[1]. לפיכך, במידה והמטופלים לאחר שקבלו מידע רפואי כנדרש אודות "המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע, כולל הסיכונים הברוכים בטיפול המוצע, לרבות הופעות לוואי (חוק זכויות החולה סעיף 13ב')[1], בוחרים במסלול "עימות/התנגשות עם מערכת הרפואה המבוססת על עובדתיות ספרותית" - הם כופים עלינו התמודדות בזירה המפגשים של הפרקטיקה הראשונית.
ההתמודדות מחייבת: הכרת הפרט והבנת המניע אותו לבחירתו, ובמקביל בחירת פן ההכלה ואפשרות להתאמת הרפואה הראשונית - שאנו נציגיה - לצורכי שכנוע או קבלת חלק מהטענות או כולן. זאת, תוך ניסוח גישת התייחסות שגם אם לא תחשב כמקובלת על פי אמות הרפואית השגרתית ואפילו במקרים חריגים תראה כ"פשרנית יתר על המידה", תתאים אישית ללקוח.
קשיי הפרט להתמיד בקיום ההמלצות לטיפול במסגרת הרפואה הראשונית הפכו בשני העשורים האחרונים לתופעה משמעותית בעלת השלכות הרות גורל בעולם, לא רק לגבי תוחלת החיים, אלא גם לגבי ההוצאה על עלויות בריאות. כך, חולים אשר אינם ממלאים אחר הוראות נטילת תרופות הם בעלי סיכון גבוה לאשפוזים חוזרים ומוות בטרם עת של פי 5.4 במקרי יתר לחץ דם, פי 2.8 כשקיימת דיסליפידמיה ופי 1.5 בנוכחות מחלת לב כלילית[2].
הגורמים לאי היענות המטופל
קיימות סיבות רבות לחוסר שיתוף פעולה מצד מטופלים. מקבץ התירוצים והנימוקים מגלה שונות פרטנית, בנוכחות או בהיעדר הגיון, פילוסופית חיים ותרחישי עבר כגיבוי. העילות השכיחות על פי סקר מטעם חברה הביטוח הרפואי Kaiser Permanente בארצות הברית[3] כוללות שכחה (הטיעון הנפוץ ביותר), תחושה היעדר מידע מספק אודות תרופה שנרשמה (כולל אופן השימוש בה, תופעות הלוואי ושכיחותן), תפיסה חיים ואמונות בהקשר התרבותי, החברתי והדתי של מהוה הטיפול התרופתי וסמליותו, לתפיסת הבריאות העצמית (כולל הכחשת תחלואה קיימת או התייחסות דו ערכית), בורות, קשיים כלכליים והיעדר משאבי תמיכה חברתיים פוטנציאל מעצב בהקשר של היענות[4]. עבודת מחקר שנעשתה בארצות הברית[5] מצאה כי 55% בלבד מהמטופלים סומכים על ההחלטה הטיפולית של הרופא המטפל, כאשר ה-45% הנותרים יפנו ביוזמתם למקורות מידע זמינים במדיה או במעגלים החברתיים אליהם הם משתייכים, ויקבלו את ההחלטה הטיפולית באם להיענות להצעת הטיפול בהשפעתם.
מטופלים רבים בוחרים במודע לנסות ולהעלים את החלטתם שלא ליטול תרופות מהרופא המטפל. החלטה זו איננה נעשית במרביה המקרים במזיד, אלא מתוך כוונות אחרות כביכול - לא לפגוע/ להעליב/לטעת תחושת זלזול באחראי ובדואג לבריאותם, חשש מתגובת הרופא שלא ירווה נחת מהחלטתם, רצון לבחון האם למערכה הרפואית באמת ובתמים "אכפת" מהפרט כלקוח, והאם תצליח לעמוד על המשמר ולאתר אותו כסרבן טיפול[6]. הפן של תפיסה נציגי המערכה הרפואית כמתעניינים בעיקר בתשואה בריאותיה הניתנת למדידה משליך על ההתנהגות הפרמקולוגית של המטופלים, שבוחרים במסלול המזוהה אצלם כמייצג איכות חיים מיטבית (מסלול עם פחות או ללא תרופות).
שיפור היענות החולי לטיפול
תהליך שיתוף הפעולה מצד החולה בנטילת תרופותיו אענו כשלעצמו חד משמעי או מוחלט לאורך זמן ועשויים לחול במהלכו שינויים הנוגעים לרמות, מידת שיתוף הפעולה ואיכות התירוצים המושפעות מדעת הפרט ותגובתו למאורעות מעצבי חיים (תחלואה, גירושין, פיטורין), תחלואה מתווספת ותהליכים רוחניים ותרבותיים אליהם נחשף. ההיענות לטיפול פוחתת על פי הספרות בהתאם לזמן שנקף מעבר לשישה חודשים מעת
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 עדכון: ס"ח תש"ע, חוברת 2237, עמי 435, תיקון 5 .1. עדכון: ק"ת תשס"א, עמי 880
- ↑ Claxton AJ, Cramer J, Pierce C. A systematic review of the associations between dose regimens and medication compliance. Clin Ther. 2012:23:1296¬1310.
- ↑ Oyekan E, Nimalasuriya A, Martin J, et al. The B-SMART appropriate medication-use process: a guide for clinicians to help patients - part 1: barriers, solutions, and motivation. Permanente J. 2009;13:62-69.
- ↑ Fischer MA, Stedman MR, Lii J, et al. Primary medication non-adherence; analysis of 195,930 electronic prescriptions. J Gen Intern Med. 2010;25:284-290.
- ↑ The future of medication adherence. McKesson. March 2012. http:// mprsannounce.mckesson.com/MPRS/microsite/pdf/The%20Future%200f%20 Medication%20Adherence%20-%20March%202012_pages.pdf Accessed April 20, 2014.
- ↑ Brown MT, Sinsky CA. Medication adherence: We didn't ask and they didn't tell. Fam Pract Manag. 2013 ;20(21:25-30.