האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6836 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6836 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הפרעה התפתחותית בקואורדינציה - Developmental Coordination Disorder

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.


הפרעה התפתחותית בקואורדינציה
Developmental Coordination Disorder
שמות נוספים DCD
ICD-10 Chapter F 80. Chapter F 83.
ICD-9 307 
315
יוצר הערך ד"ר אורלי יזדי-עוגב
 



במהלך שנות הילדות ובית הספר היסודי, מומחיות בביצוע המוטורי מהווה גורם מרכזי לשם צבירת הצלחות בביצוע מיומנויות הנדרשות בחיי היום יום, בלמידה, במשחקים ובתחרויות. גזירה, ציור, העתקה, כתיבה, שרטוט, עבודות במלאכת יד, נגינה, ריצה, קפיצה, זריקה, תפיסה ובעיטה מהוות רק חלק מהמיומנויות הבסיסיות אשר נדרשות מהילדים במסגרת הבית-ספרית. שליטה במיומנויות מוטוריות מהווה אף גורם חשוב בהתפתחות החברתית והריגושית של ילדים. אצל רוב הילדים, ההתפתחות של המיומנויות המוטוריות מתרחשת בקלות יחסית. בכל אופן, בקרב אוכלוסיית ילדי בית הספר היסודי, ישנם תלמידים המציגים רמה נמוכה בביצוע מיומנויות מוטוריות בהשוואה לילדים בני גילם. אמנם בעייתם המרכזית הינה מוטורית, אך בדרך כלל לבעיה זו נלווים קשיים בתחום התפקודי היומיומי, הריגושי-חברתי, ההתנהגותי והלימודי (1).

ההתייחסות לבעיות בקואורדינציה המוטורית במהלך הילדות היתה מינורית היות ולא אחת רווחה האמונה כי בכל המקרים של בעיות מוטוריות, מלבד החמורים שבהם, הסיבה נעוצה בעיכוב בבשלות של מיומנויות מוטוריות, ולכן הבעיות והסבל מבעיות אלה בסופו של דבר ייעלמו עם ההתבגרות ('Grow out of it'). אולם, ממצאים שנתקבלו ממספר מחקרי אורך הפריכו את האמונה הזו. נמצא, כי ילדים אשר אובחנו כמסורבלים בהיותם בגיל שש שנים, המשיכו לסבול מבעיות מוטוריות וכן ממגוון קשיים בתחום הלימודי, החברתי והריגושי אף בהגיעם לגיל 16 שנים (2). הוכחות להשפעות שיש לבעיות המוטוריות בטווח הארוך נתקבלו במחקריהם של קנטל וחברים (3) וכן של גאוז ובורגר (4), אשר ציינו כי סרבול אינו נגרם מעיכוב בבשלות וכי יש להתייחס אליו כלקות המשפיעה לכל אורך מעגל החיים. לדבריהם, הבעיות בתחום החברתי, הריגושי והאקדמי אשר מתלוות לבעיות המוטוריות עלולות להמשיך ולהשפיע אף במהלך גיל ההתבגרות והבגרות.

טיפול מוקדם בקשייהם המוטוריים של ילדים עם בעיות מוטוריות בדרגה בינונית וחמורה עשוי להפחית את ההשלכות השליליות שיש להפרעה זו בתחום הלימודי, הריגושי-חברתי ובכלל בתפקוד היומיומי. מאחר וקיימת חוסר הבנה בנוגע להפרעה זו, ובמקרים לא מעטים היא "מוחלפת" בבעיית מוטיבציה ואי רצון להשקיע מאמץ, הרי שאחד מהצרכים הראשוניים של הילדים עם הפרעה התפתחותית בקואורדינציה (DCD‏, Developmental Coordination Disorder), של משפחותיהם ושל מוריהם הוא ללמוד ולהבין את המשמעות של המונח DCD, את הסימפטומים של ההפרעה, ההשלכות הנלוות וכן להכיר את אפשרויות ההתערבות. יש להדגיש בפני הגורמים השונים כי תוכניות התערבות במסגרת בית ספרית על ידי מחנכי הכיתות (5) וכן על ידי מורים לחינוך גופני עשויות להניב פירות – כל עוד קיימת אבחנה ברורה של מוקדי החוזק וכן של התחומים בהם הילד מציג קשיים. עוד ב-1975 טען גוביי כי לא חשוב מה נעשה, כל עוד משהו נעשה בכדי לעזור לילד עם סרבול מוטורי. בעוד שהצהרה זו לא נתקבלה בעין יפה בזמנו, כיום נראה כי הכרה בקיומה של הבעיה מהווה מרכיב חשוב ומשמעותי לשם יישום תוכניות התערבות.

אפידמיולוגיה

ישנה הטרוגניות המאפיינת גם את קבוצת הילדים עם DCD וגם את אוסף ההגדרות והמינוחים אשר ניתנו להפרעה זו, והיא מערימה קשיים על תהליך הזיהוי והאבחנה. נכון להיום, לא קיים כלי אבחוני מסוים אשר יש באפשרותו לכסות את הטווח הרחב של מיומנות מוטורית תוך בדיקת כלל המאפיינים המתארים ילדים עם DCD. אי לכך, חוקרים שונים עושים שימוש במגוון כלי הערכה של רמת הביצוע המוטורי, הליך אשר, בין היתר, משפיע על דיווחים בלתי אחידים בנוגע לתפוצת הילדים עם DCD‏ (6). בנוסף, לא קיימת אחידות בנקודות החיתוך בכלי האבחון המיושמים לשם קביעת האבחנה של DCD ואי לכך מתקבלת שונות גבוהה בדיווחי ממדי התפוצה (7). דיווחים מסויימים נעים מ–5% ל-10% (‏8; 9;‏ 10; 11; 12; 13; 14). מקורות אחרים מדווחים על כך כי התפוצה מגיעה ל-15.6% ‏(15) ואף עד ל–19% אחוזים במדגם של ילדים בגיל 9 שנים (16). בכל אופן, הנתון הנפוץ ביותר בנוגע לתפוצה נע בין 5% ל–6% מכלל ילדי בית הספר היסודי (17). לפי ה-DSM-4‏ (Diagnostic and Statistical Manual of mental disorders) התפוצה של ילדים עם DCD בין הגילאים 5 ל-11 שנים מוערכת "עד ל-6%" (9), זאת בעוד שבמהדורה העשירית של ספר הסיווגים הבינלאומי של מחלות (ICD-10‏, International Classification of Diseases) ‏(1992; 1993) לא מופיע כל אזכור בנוגע לטווח התפוצה של ההפרעה. לפי הור ולרקין (18), ניתן להניח כי אחד מבין כל עשרה ילדים עלול להציג קשיים בקואורדינציה. חוסר אחידות קיים גם בדיווחים המתייחסים להבדלים בין תפוצת הבנים לבין תפוצת הבנות. ישנם דיווחים המצביעים על רוב מובהק של בנים (8; 19; 20), אשר מגיע אף ליחס של ארבעה–שבעה בנים לכל בת (21). זאת בעוד שישנם מחקרים המדווחים על התפלגות שווה של בנים ושל בנות (22; 23).

מעיון בממצאי התפוצה שנתקבלו במדינות שונות בעולם נמצא כי טווח התפוצה הנו בין 2.7% ל–16% (כולל ילדים עם בעיות מוטוריות בדרגת חומרה בינונית) - 2.7% בהולנד (19); 5.9% בניגריה (12); 6.7% באוסטרליה; 5% באנגליה (22), כש-10% נוספים מציגים בעיות דומות אך בדרגת חומרה בינונית; (24); 4% בסינגפור כש–12% נוספים בדרגה בינונית והוגדרו כ"ילדים בסיכון" (15); 4.9% בשוודיה כש-8.6% נוספים בדרגת חומרה בינונית (21).

קליניקה

בספרות נעשה שימוש במונחים רבים לתיאור תלמידים בעלי קשיים תנועתיים. חוקרים מתחומי מדע שונים (חינוך, פסיכולוגיה ומדעי החיים), תארו את הילדים בקבוצה זו תוך שימוש במגוון רחב מאוד של מונחים וביטויים. כל אחד מהביטויים שופך אור על הקשיים אותם חווים ילדים עם קשיים בביצוע המוטורי ובחלקם מציינים את הסיבה להפרעה. אורטון (25) היה הראשון אשר התייחס לבעיות ברכישת מיומנות בתחום התנועה כ'סרבול' (Clumsy). מאוחר יותר (22) הציע גוביי כי הילדים בקבוצה זו סובלים מ'סינדרום הילד המסורבל' (Clumsy child syndrome) ואפיין אותם כבעלי חוזק גופני, תחושה וקואורדינציה נורמלית בהתבסס על הערכה נוירולוגית מקובלת, אך כאשר הילדים מבצעים תנועות הדורשות מיומנות הם מציגים קשיים אשר אינם כתוצאה מאב-נורמליות שכלית או נכות פיזית. בדומה, הילדים תוארו על ידי חוקרים שונים תוך הדגשת הסרבול המוטורי והסבל הנגרם לילדים אלה כתוצאה ממסורבלות (Clumsiness)‏ (8; 19; 3;) וממגושמות גופנית (Physical awkwardness)‏ (23; 26).

חוקרים אשר התמקדו בגורמים לקשייהם של הילדים עם הקשיים המוטוריים הציעו מונחים כגון: ליקוי מוטורי (Motor impairment)‏ (27); נזק מוחי מזערי (Minimal brain damage) ‏(28) חסר בתפקוד תפיסתי-מוטורי (Pereceptual-motor dysfunction) ‏(29) ; דיספרקסיה (Dyspraxia)‏ (31); דיספרקסיה התפתחותית (Developmental dyspraxia)‏ (32; 31); אפרקסיה התפתחותית (Developmental apraxia); אפרקסיה ואגנוזיה התפתחותית (Developmental apraxia and agnosia)‏ (33), ועיכובים בהתפתחות המוטורית (Delays in motor development)‏ (34). אחרים הציעו מונחים המדגישים כי הקושי של הילדים עם הסרבול המוטורי בא לידי ביטוי בעיקר ביכולת לתאם את תנועותיהם, מאפיין המשקף את התפקוד הנוירו-מוטורי כגון: בעיות בקואורדינציה (Coordination problems)‏ (35); קשיים בקואורדינציה (Coordination difficulties)‏ (36); בעיות בקואורדינציה המוטורית (Motor coordination problems)‏ (23). חוקרים אחרים העדיפו להדגיש את הקושי בביצוע התנועות והציעו מונחים כגון: בעיות בתנועה (Movement problems)‏ (15); קשיים בתנועה (Movement difficlties)‏ (15); קשיים בתנועה מיומנת (Movement skill problems)‏ (37).

התיאור המקיף של המונחים נועד להמחיש עד כמה קיימת בספרות חוסר אחידות בנוגע לתיאורים הניתנים לילדים עם קשיים מוטוריים. ניתן להבחין, כי לעיתים חוקרים מסוימים משתמשים במינוחים שונים לתיאור הילד עם קשיים מוטוריים. המגוון הרב של התיאורים, המושגים והרמזים באשר למקור הבעיה, גרם במשך שנים לקושי ולבלבול בתהליך האיתור, האבחון והזיהוי של הילד ובטיפול בו (38).

מאפייניו המוטוריים של ילד אשר סובל מ-DCD סוכמו בהרחבה על ידי הנדרסון (39), אשר הדגישה כי קיימת עדות לאיטיות בהתפתחות השליטה במיומנויות התפקודיות, אשר מאפשרות לילדים לשלוט בסביבתם אגב הפעלה של מיומנויות תפקודיות אלה. מלבד עיכוב בהתפתחות המוטורית, נמצא כי ילדים עם DCD מציגים אף איטיות בלמידה של מיומנויות מוטוריות הנדרשות בחיי היום יום בהשוואה לילדים בני גילם אשר מציגים התפתחות תקינה. זאת למרות שהם בעלי מנת משכל תקינה ואף חופשיים מאבחנה של הפרעות נוירולוגיות. האיטיות ברכישת מיומנויות מוטוריות גורמת לכך שהביצוע של ילדים אלה לקוי במידה משמעותית עד כדי כך שהם מציגים קושי בביצוע פעילויות יומיומיות במסגרת הביתית (לדוגמא: לבוש, רחצה), וכן במסגרת הבית-ספרית (לדוגמא: כתיבה, פעילויות ספורט, מעורבות באינטראקציות חברתיות) (40). ילדים עם DCD מציגים נטייה לבצע משימות ביתר איטיות על חשבון השגת דיוק בתוצרי עבודתם. כך גם נמצא כי דפוס אחיזת כלי הכתיבה אינו בוגר וקיימת נטייה להשקיע לחץ מוגזם בכתיבה אשר נראה כי נובעת משליטה מוטורית חלשה בקואורדינציה העדינה (41). בופרד וחברים (42), מצאו כי ילדים עם קשיים בתנועה היו פחות פעילים מבחינה פיזית בחצר בית הספר בהשוואה לילדים בני גילם ללא קשיים בתנועה.

קבוצת הילדים בעלי הפרעה התפתחותית בקואורדינציה מאופיינת בהטרוגניות, ולכל פרט בה ישנו פרופיל שונה של בעיות (4; 43; 44; 45; 46). חלק מהילדים מציגים קשיים בכל מטלה הדורשת שליטה מוטורית. אחרים סובלים מקשיים בעיקר בתחום הקואורדינציה המוטורית העדינה, אשר משפיעה על תפקודו של הילד בכל הקשור במטלות בית-ספריות (העתקה, ציור, גזירה, הדבקה וכדומה). זאת בעוד שיש ילדים אשר אצלם הקשיים באים לידי ביטוי בשיווי משקל ובביצוע מיומנויות כדור (47), אשר מבליטים את מגושמותו של הילד בהופעתו החיצונית. ההטרוגניות אינה באה לידי ביטוי רק במגוון הקשיים כי אם גם בדרגות החומרה של הקשיים אצל אינדיבידואלים שונים. מכאן, שלא ניתן לקבוע כי קיים ילד "מסורבל טיפוסי".

התופעות אשר קשורות עם DCD הן רבות מספור ואינן מוגבלות רק למיומנויות המוטוריות הניתנות להבחנה בקלות יחסית. ההטרוגניות המאפיינת את קבוצת הילדים עם DCD, באה לידי ביטוי אף בקשיים נלווים אשר עלולים לבלום את התקדמות הילד בלימודים (2).

אבחנה

במשך שנים רבות, להפרעה בתחום המוטורי לא ניתן "תוקף רשמי" כהפרעה ייחודית שיש לייחס לה חשיבות מדרגה ראשונה. ממצאי מחקרים שונים תרמו במידה רבה להעלאת המודעות בנוגע לקשייהם של ילדים עם בעיות בקואורדינציה המוטורית. הידע שהלך והצטבר סיפק "לגיטימציה" להימצאותה של הפרעה נפרדת אשר באה לידי ביטוי ברכישת מיומנויות מוטוריות, ואשר דורשת התייחסות מיוחדת בנוגע לאטיולוגיה, אבחנה והתערבות (40). המפנה המשמעותי בעניין זה בא לידי ביטוי בהגדרה רשמית שהופיעה לראשונה ב-1987 במהדורה השלישית של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (DSM-3), אשר קבעה את המונח 'הפרעה התפתחותית בקואורדינציה'; וכן באבחנה שנקבעה על ידי ארגון הבריאות העולמי (48) אשר קבע את המונח 'הפרעה התפתחותית ייחודית של התפקוד המוטורי' (Developmental disorder of motor function Specific), כפי שהוא מופיע ב-ICD-10. אבחנות אלה, ללא ספק, תרמו לקבלה באופן רשמי של הפרעה התפתחותית בקואורדינציה כהפרעה שיש להתייחס אליה בדרגת חשיבות ראשונה בכל הקשור ב"חריגות" בהתפתחותם ובתפקודם המוטורי של ילדים.

לפי ה-DSM-4, הקריטריונים להפרעה התפתחותית בקואורדינציה הם (9):

  • קריטריון א' - ליקוי משמעותי בהתפתחות של הקואורדינציה המוטורית
  • קריטריון ב' - האבחנה נעשית רק באם הליקוי מפריע להישגים אקדמיים או בביצוע פעילויות של היום יום
  • קריטריון ג' - האבחנה ניתנת באם קשיי הקואורדינציה אינם כתוצאה ממצב רפואי כללי [כמו שיתוק מוחי, המיפלגיה (Hemiplegia), או ניוון שרירי) או הפרעה התפתחותית חמורה
  • קריטריון ד' - באם קיים מצב של פיגור שכלי, הקשיים המוטוריים הם נוספים לאותם הקשיים אשר בדרך כלל מאפיינים מצב זה

לפי הגדרה זו, רמת הביצוע המוטורי של ילדים אלה נמוכה מגבולות הנורמה המקובלת ביחס לילדים בני גילם, ובחיי היום יום הם מציגים קושי בביצוע מיומנויות מוטוריות ברמה המצופה מילדים בני גילם. מדובר בילדים אשר מציגים קשיים תנועתיים משמעותיים מבלי שיאופיינו במצבים פתולוגיים ידועים ("Without obvious pathological conditions") של המערכת העצבית-שרירית. נמצא כי הפרעה התפתחותית בקואורדינציה, בדרך כלל מתקשרת להפרעות אחרות כגון: הפרעות למידה, הפרעות בתקשורת, הפרעת התנהגות, והפרעת קשב והיפראקטיביות (49).

פרוגנוזה

ילדים אשר אובחנו כ"מסורבלים" בשנות הילדות, היו בדרגה גבוהה יותר של סיכון לקשיי למידה בגיל מאוחר יותר, בהשוואה לילדים ללא סרבול מוטורי (;34; 50 ;51). יחד עם זאת, מספר מחקרים דיווחו על קשרי גומלין בין הפרעה התפתחותית בקואורדינציה לבין קשיים בביצוע האקדמי (2; 3; 52). במחקרים אלה דווח כי ילדים שאובחנו עם DCD, השיגו הישגים נמוכים יותר באופן משמעותי בהשוואה לילדים בקבוצת הביקורת במבחנים של מיומנויות אקדמיות כמו קריאה, איות ומתמטיקה, וכן במבחנים אשר בודקים מהירות כתיבה. בכל אופן, יש לציין כי לא כל הילדים שהם בעלי בעיות מוטוריות סובלים אף מקשיים בלמידה (3; 45; 46; 53). אי לכך, חשוב לאבחן את הביצועים האקדמיים של ילדים עם DCD, במיוחד באותם תחומים הדורשים שליטה מוטורית (40). מכל מקום, אי אבחנה של בעיות לימודיות, לכשעצמו, אינו מהווה קריטריון מספק בכדי לשלול DCD. לדוגמא, ילדים אשר סובלים מהפרעת למידה בלתי מילולית (Nonverbal learning disorder) (הפרעה של ההמיספרה הימנית), משיגים הישגים טובים באוצר מילים, בקריאה, באיות ובהבעה עצמית, אולם הם מציגים, בין היתר, קשיים במשימות הדורשות יכולות של ארגון חזותי-מרחבי אשר מקשים על הישגיהם במתמטיקה ובמטלות היום יום; בהסתגלות למצבים חדשים, בהבנה של סימנים ורמזים בלתי מילוליים אשר מקשים על הסתגלותם החברתית; וכן בביצוע מיומנויות מוטוריות עקב קשיים בקואורדינציה, בשיווי משקל ובמיומנויות עדינות. נמצא כי ילדים אלה אינם מזוהים כילדים עם צרכים מיוחדים במידה מספקת על ידי הוריהם ומוריהם. זאת מכיוון שהם נתפסים כבעלי יכולת גבוהה בתחום המילולי והלימודי. יש לציין כי ילדים אלה הם בקבוצת סיכון להתפתחותן של בעיות ריגושיות ופסיכיאטריות עד כדי התאבדות (54).

מלבד קשיים בתחום הלימודי, קיימת סכנה כי בעיות בתחום בקואורדינציה עלולות לגרום אף לקשיים בתחום הריגושי והחברתי. מחקרים רבים הוכיחו כי בעיות ריגושיות וחברתיות מאפיינות ילדים בעלי בעיות בקואורדינציה המוטורית (55; 56; 57; 58;59 ;60). בסיכום המחקר שנערך על ידי בופרד וחברים (42), המחברים מדגישים שתלמידים עם בעיות בקואורדינציה המוטורית, באופן כללי, מפתחים אורח חיים המעמיד בסיכון את יכולתם לפתח מיומנויות מוטוריות, ליצור קשרים חברתיים, וכן את בריאותם וכושרם הגופני.

ביבליוגרפיה

  • יזדי עוגב, א. (1995). התפתחות מוטורית תקינה מול לקוייה: היבטים תיאורטיים וישומיים. נתניה: מכון ווינגייט.
  • American Psychiatric Association. (1994). Diagnosis and statistical manual of mental health disorders (4th ed. revised). Washington, DC: American Psychiatric Association.
  • Bouffard, M.E., Watkinson, J., Thompson, P.L., Causgrove Dunn, L.J., and Romanow, S.K.E. (1996). A test of the activity deficit hypothesis with children with movement difficulties. Adapted Physical Activity Quarterly, 13, 61-73.
  • Brenner, M.V., and Gillman,S. (1966). Visuomotor ability in school children a survey. Developmental Medicine and Child Neurology, 8,686-703.
  • Brenner, M.W., Gillman, S., Zangwill, O.L. and Farrell, M. (1967). Visuomotor disability in schoolchildren. British Medical Journal, 4,259-262.
  • Cantell, M.H., Smyth, M.M., & Ahonen, T.P. (1994). Clumsiness in adolescence: Educational, motor, and social outcomes of motor delay detected at 5 years. Adapted Physical Activity Quarterly, 11, 115-129.
  • Crwford, S.G., Wilson, N.B., and Dewey, D. (2001). Identifying Developmental Coordination Disorder: Consistency Between Tests. Pysical Occupational Therapy Pediater, 20,29-50.
  • Dewey, D. (1993). Error analysis of limb and orfacial praxis in children With developmental motor deficits. Brain Cognition, 23,203-221.
  • Dewey, D. and Kaplan, B.J. (1992). Analysis of praxis task demands in the assessment of children with developmental motor deficits. Dev Neuropsychol, 8,367-379.
  • Dewey, D. and Kaplan, B. J. (1994). Subtyping of developmental motor deficits. Developmental. Neuropsychology, 265-284.
  • Dewey, D. and Wilson, N. B. (2001). Developmental Coordination Disorder: What Is It?. Pysical Occupational Therapy Pediater, 20,5-27.
  • Drillien, C. and Drummond, M. (1983). Clinics in developmental medicine, Vol. 86: Developmental screening and the child with special needs: A population study of 5000 children. London: S.I.M.P. with Heineman Medical.
  • Geuze, R., & Borger, H. (1993). Children who are clumsy: Five years later. Adapted Physical Activity Quarterly, 10, 10-21.
  • Gubbay, S.S. (1975). The clumsy child - A study of developmental apraxic and agnosic ataxia. London: Saunders.
  • Gubbay, S.S. (1978). The management of developmental apraxia. Developmental Medicine Child Neurology,20,643-646.
  • Gubbay, S.S. (1979). Thje clumsy child. In F.C. Rose (Ed.), Pediatric neurology (pp. 145-160). Cambridge, MA: Blackwell Scientific.
  • Hadders-Algra, M., Huisjes, H.J., and Touwen, B.C.L. (1988). Perinatal risk factors and minor neurological dysfunction: Significanc for behaviour and school achievement at nine years. Developmental Medicine Child Neurology,30,482-491.
  • Henderson, S.E. (1984). The Henderson revision of the Test of Motor Impairment. British Journal of physical Education,15,73-75.
  • Henderson, S.E., & Hall, D. (1982). Concomitants of clumsiness in young children. Developmenal Medicine and Child Neurology, 24, 448-460.
  • Henderson, S.E. and Sugden, D.A.(1991). Signposts to special needs: Pupils with Motor Impairment. National Children Burea. Nottingham, New Amold.
  • Henderson, S.E. (1992). Clumsiness or developmental coordination disorder: a neglected handicap. Current Pediatrics, 2, 158-162.
  • Henderson, S.E., May, D.S., & Umney, M. (1989). An exploratory study of goal-setting behavior, self-concept and locus of control in children with movement difficulties. European Journal of Special Needs Education, 4(1), 1-14.
  • Henderson, L., Rose, P. and Henderson, S.E., (1992). Reaction time and movement time in children with developmental coordination disorder. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 33, 895-905.
  • Hoare, D. and Larkin, D. (1991). Coordination problems in children. National Sports Research Center Review, 18,1-16.
  • Hoare, D. (1994). Subtypes of developmental coordination disorder. Adapted Physical Activity Quarterly, 11, 158-169.
  • World Health Organisation. (1992). (1992). International Statistical Classification of Diseases and Related Health problems. Tenth Edition Volum 1 ICD-10. Geneva, The author. ICD-10 (1993). Classification of Mental and Behavioral Disorders: Diasnostic Criteria for research. Geneva, World Health Organisation.
  • Iloeje, S.O. (1987). Developmental apraxia among Nigerian children in Enugu, Nigeria. Developmental Medicine and Child Neurology, 29, 502-507.
  • Kadesjo, B., and Gillberg, C. (1998). Attention deficits and clumsiness in Swedish 7-year-old children. Developmental Medicine Child Neurology,40,796-804.
  • Kalliopuska, M., & Karila, I. (1987). Association of motor performance and cognitive, linguistic and socioemotional factors. Perceptual and Motor Skills, 65, 399-405.
  • Kalverboer, A.F., De Vries, H.J., & Van Dellen, T. (1990). Social behavior in clumsy children as rated by parents and teachers. In A.F. Kalverboer (Ed.), Developmental biopsychology: Experimental and observational studies in childlren at risk (pp. 257-269). Ann Arbor: University of Michigan Press
  • Kaplan, B. J., Wilson, B. N., and Dewey, D. M., and Crawford S.G. (1998). DCD may not be a discrete disorder. Human Movement Science. 17,471-490.
  • Keogh, J.F., (1968). Incidence and severity of awkwardness among regular school boys and educationally subnormal boys. Research Quarterly,39,806-808. 968
  • Keogh, J.F., Sugden, D.A., Reynard, C.L., & Calkins, J.A. (1979). Identification of clumsy children: Comparisons and comments. Journal of Human Movement Studies, 5, 32-41.
  • Synopsis of psychiatry: Behavioral( Kaplan, H.I., Sadock, B.J., and Grebb, J.A. (1994 sciences, clinical psychiatry (7th ed.). Baltimore: Williams & Wilkins.
  • Lam, Y.Y. (1982). Three views of motor performance in ESN(M) boys. Unpublished MA thesis. University of London, Institute of Education.
  • Laszlo, J.I., Baistow, P.J., Bartrip, J., and Rolfe, V.T. (1988). Clumsiness or perceptua-motor dysfunction?. In A. Colley, and J. Beech, (Eds). Cognition and Action in Skilled Behaviour. Amsterdam, North Holland.
  • Losse, A., Henderson, S.F., Elliman, D., Hall, D., Knight, E., & Jengmans, M. (1991). Clumsiness in children - Do they grow out of it? A 10-year follow-up study. Developmental Medicine and Child Neurology, 33, 55-68.
  • Maeland, A.F. (1992). Identification of children with motor coordination problems. Adapted Physical Activity Quarterly, 9, 330-342.
  • McGovern, R. (1991). Developmental dyspraxia: or just plain clumsy?. Early years,12,37-38.
  • Missiuna, c. (1994). Motor skills acquisition skills acquisition in children with developmental coordination disorder. Adapted Physical Activity Quarterly, 11 ,214-235.
  • O'beirne, C., Larkin, D., and Cable, T.(1994). Coordination problems and anaerobic performance in children. Adapted Physical Activity Quarterly, 11, 141-149.
  • O’Dwyer, S. (1987). Characteristics of highly and poorly co-ordinated children. The Irish Journal of Psychology, 8, 1, 1-8.
  • Orton, S. T. (1937). Reading, Writing and speech problems in children. London: Champan& Hall.
  • Polatajko,H. F., & Missiuna, C. (1995). An international consensus on children. With developmental coordination disorder. Canadian Journal of occupational therapy.
  • Rusmussen, p., Gilberg, c. Waldenstrom, E. and sevenson, B. (1983). Perceptual, motor and attentional deficits in seven-year0old children: neuorological and neurodevelopmental aspects. Developmental Medicine and Child Neurology, 25,315-333.
  • Schoemaker, M.M. (1992). Physiotherapy in clumsy children: An effect evaluation study (Thesis, State University of Groningen, The Netherlands). Groningen: Stichting Kinderstudies.
  • Shaw, L., Levine, M.D., & Belfer, M. (1982). Developmental double Jeoprady: A study of clumsiness and self-esteem in children with learning problems. Developmental and Behavioral Pediatrics, 31, 191-196.
  • Silva, P.A., and Ross, B.(1980). Gross motor development and delayes in development in early childhood: Assessment and significance. Journal of Human Studies, 6,211-226.
  • Smyth, T.R.(1992). Impaired motor skill (clumsiness) in otherwise normal children: A review. Child care, Health and Development, 18, 283-300.
  • Smyth, M. M. And Anderson, I. H. (2000). Coping with clumsiness in the school playground: Social and physical play in children with coordination impairment. British Journal of Developmental Psychology, 18, 389-413.
  • Stott, D.H., Moyes, F.A., & Henderson, S.E. (1984). Test of motor impairment. Slough, UK: National Foundation of Educational Research.
  • Sugden, D.A. and Sugden, L. (1991). The assessment of movement skill problems in 7 and 9 year-old children. British Journal of Educational Psychology, 61, 329-345.
  • Sugden, D.A., and Henderson, S.E. (1994). Back to basics: help with movement. Special children,75.
  • Sugden, D.A., Wright, H. C., Ng. R., & Tan, J. (1994). Identification of children with movement problems in singapore: usefulness of movement ABC checklist.
  • Van Dellen, T., & Geuze, R.H. (1988). Motor response processing in clumsy children. Journal of Child Psycholoiyg and Psychiatry, 29, 489-500.
  • Van Dellen, T., Vaessen, W., & Schoemaker, M.M. (1990). Clumsiness: Definition and selection of subjects. In A.F. Kalverboer (Ed.), Developemental biopsychology: Experimental and observational studies in children at risk (pp. 135-152). ann Arbor: University of Michigan Press.
  • Van Rossum, J.H.A., & Vermeer, A. (1990). Perceived competence: A validation study in the field of motoric remeidal teaching. International Journal of Disability, Development and Education, 37, 1, 71-91.
  • Wall, A.E., Reid, G., & Paton, J. (1990). The syndrome of physical awkwardness. In G. Reid (Ed.), Problems in movement control (pp. 283-316). Elsevier Science Publ. B.V.
  • Walton, J.N., Ellis, E., and Court, S.D.M. (1962). Clumsy children: Developmental Apraxia and agnosia. Brain, 85,603-612.
  • Whiting, H.T.A., Clark, T.A., & Morris, P.R.A. (1969). A clinical validation of the Stott Test of Motor Impairment. British Journal of Social and Clinical Psychology, 8, 270-274.
  • Wright, C.H., Sugden, A.D., Ng, R., & Tan, J. (1994). Identification of children with movement problems in Singapore: Usefulness of the movement ABC checklist. Adapted Physical Activity Quarterly, 11, 150-157
  • Wright, C.H. (1997).Children with Developmental Cordination Disorder - A Review. European Journal of Physical Education, 2, 5 - 22.


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אורלי יזדי-עוגב, מכשירה מאבחנים ומטפלים בתפקודי למידה, ויסות חושי ומוטוריקה, המרכז הישראלי להכשרת מאבחנים ומטפלים בפסיכומוטוריקה, מכשירה מאבחנים ומטפלים בפסיכומוטוריקה