כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק נגיף הזיקה - נייר עמדה - Zika virus
 | |
|---|---|
| נגיף הזיקה | |
| האיגוד המפרסם | האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות |
| תאריך פרסום | אוגוסט 2016 |
| יוצר הערך | ד"ר טל ברוש-ניסימוב פרופ' מרים וינברגר |
| ניירות עמדה מתפרסמים ככלי עזר לרופא/ה ואינם באים במקום שיקול דעתו/ה בכל מצב נתון. כל הכתוב בלשון זכר מתייחס לשני המגדרים. | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – זיקה
נגיף הזיקה (Zika virus) זוהה לראשונה באוגנדה ב-1947 ובעשורים שלאחר מכן באיזורים אחרים באפריקה ומזרח אסיה. החל מ-2007 תוארו התפרצויות רחבות־היקף של המחלה באיי האוקיינוס השקט ובהמשך בדרום אמריקה ובמרכזה. המחלה הפכה להיות אנדמית בקרב אוכלוסיות גדולות וצפופות באיזורים אלו. למרות ההסתמנות הקלה בדרך כלל, תוארו סיבוכים נוירולוגיים זיהומיים ובתר־זיהומיים משמעותיים בעיקר בילודים שנדבקו במהלך ההיריון אך גם במבוגרים שפיתחו תיסמונת Guillain Barre ולאור זאת המגיפה הובילה להכרזת ארגון הבריאות העולמי (WHO) על המחלה כמצב חירום בינלאומי (Public Health Emergency of International Concern[1].
מדובר במגיפה "צעירה" שעדיין לא הגיעה לשיאה במרבית האיזורים החדשים לשם היא ממשיכה להתפשט, ולכן המידע הוא דינמי מאוד וצפוי להשתנות עם התפתחותה. במסמך המידע שלהלן סיכמנו את תמונת המצב והידע העדכני ביותר עד לסיום הכתיבה בתחילת אוגוסט, 2016.
וירולוגיה, תפוצה עולמית והתפשטות
נגיף הזיקה שייך למשפחת ה-Flaviviridae ומועבר ע"י יתושים ממשפחת Aedes-n הנמצאים בפיזור עולמי נרחב (ראו בהמשך). למשפחה זו שייכים גם נגיף הדנגי (Dengue), נגיף הקדחת הצהובה (Yellow fever), נגיף קדחת מוח יפנית (Japanese encephalitis) ונגיף קדחת הנילוס המערבי (West Nile virus) שכולם ארבו־וירוסים, כלומר נגיפים המועברים ע"י עקיצת יתושים. ריצוף גנטי של תבדידי נגיף הזיקה הדגים שיוך לשתי שושלות גנטיות (lineages): אפריקאית ואסיאתית. ההתפשטות האחרונה של הנגיף לאמריקה היא של השושלת האסיאתית[2].
מקור הנגיף הוא באפריקה, שם הוא התגלה תחילה בקופים (1947) ואח"כ באנשים חולים בניגריה (1954). במקרים אלו הווקטור היה Aedes africanus. בשנות ה-60 וה-70 דווחו מקרים ממלזיה ומאינדונזיה, כאשר הווקטור היה Aedes aegypti, וקטור בעל התאמה לבני אדם ומחזור חיים אורבני בקרבת מקומות המגורים. במחקר רטרוספקטיבי של התפרצות מחלת חום עם כאבים בגבון ב-2007 אותר הנגיף בדם של 5 אנשים ובשתי אצוות של יתושי Aedes albopictus[3], המוכר בישראל בשם "יתוש הנמר האסייתי".
החל משנת 2007 החלו תיאורי התפרצויות של נגיף הזיקה. הראשונה בהן הייתה בשנת 2007 באי יאפ (Yap) במיקרונזיה שבאוקיאנוס השקט[4]. בהתפרצות זו חלו 73% מכלל אוכלוסיית האי. הווקטור היה ככל הנראה יתוש מקומי Aedes hensilli. בשנת 2013 מחלת הזיקה התקרבה ליבשות אמריקה. בהתפרצות גדולה בפולינזיה הצרפתית חלו 28,000 איש, כ-11% מכלל התושבים, כאשר גם כאן היה מעורב וקטור מקומי - Aedes polynesiensis. מהתפרצות זו גם החלו להגיע דיווחים על הקשר לתיסמונות נוירולוגיות ועל העברת פרינטאלית (ראו להלן)[5], [6], [7]. מפולינזיה הצרפתית התפשטה המחלה לאיים סמוכים - לניו קלדוניה, לאיי קוק ולאי הפסחא [3].
בסוף שנת 2014 תוארה התפרצות של מחלת פריחה אקוטית (acute exanthematous illness) בסלבדור בירת בהייה שבברזיל אשר אובחנה סופית כזיקה באפריל 2015. זו הייתה ההתפרצות הגדולה הראשונה ביבשות אמריקה. לפי מחקרים פילוגנטיים הנגיף הגיע לדרום אמריקה כבר ב-2013[2]. לפני כן הוא לא היה קיים כלל ביבשות אמריקה. מצפון מזרח ברזיל התפשטה מגיפת הזיקה במהירות לכל חלקי ברזיל, לארצות נוספות בדרום ובמרכז אמריקה ולאיים הקריביים, לרבות לטריטוריות של ארה"ב - פורטוריקו ואיי הבתולה. כיום המחלה זוהתה ב-42 ארצות ביבשות אמריקה, כאשר אומדן האנשים החולים בדיווחים רשמיים מגיע לכ-600,000. הדיווחים לגבי מספר המיקרים המצטברים ביבשות אמריקה מתעדכנים תכופות באתר ארגון הבריאות הפאן־אמריקאי - PAHO - Pan American Health Organization
גלובלית, דווחה נכון לזמן כתיבת המאמר הדבקה בנגיף הזיקה באמצעות יתושים ב-65 מדינות, שב-48 מתוכן התיאור הראשון הגיע אחרי 2015, כולל לאחרונה בדרום ארה"ב (פלורידה) [8]. נתונים עדכניים לגבי תפוצת הנגיף ואזורים בסיכון להדבקה קיימים גם באתרים של ארגון הבריאות העולמי[9] ומשרד הבריאות
אפידמיולוגיה ודרכי העברה
ביבליוגרפיה
- ↑ World Health Organization (WHO). WHO Director General summarizes the outcome of the Emergency Committee regarding clusters of microcephaly and Guillain Barre syndrome [Internet]. Geneva; 2016 [cited 2016 Aug 1]. Available from: http://www.who.int/mediacentre/news/statements/2016/emergency־ committee-zika-microcephaly/en#/
- ↑ 2.0 2.1 Faria NR, Azevedo R do S da S, Kraemer MUG, Souza R, Cunha MS, Hill SC, et al. Zika virus in the Americas: Early epidemiological and genetic findings. Science. 2016;352(6283):aaf5036.
- ↑ 3.0 3.1 Weaver SC, Costa F, Garcia־Blanco MA, Ko AI, Ribeiro GS, Saade G, et al. Zika virus: History, emergence, biology, and prospects for control. Antiviral Res. 2016;130:69-80.
- ↑ Duffy M. Chen T.Hancock T. Powers A. Kool J. Lanciotti R. Pretrick M. Zika Virus Outbreak on Yap Island, Federated States of Micronesia. N Engl J Med. 2009;360(24):2536-43.
- ↑ Cao־Lormeau VM, Roche C, Teissier A, Robin E, Berry A־L, Mallet H־P, et al. Zika virus, French Polynesia, South Pacific, 2013. Emerg Infect Dis. 2014;20 (11):1960.
- ↑ Watrin L, Ghawche F, Larre P, Neau JP, Mathis S, Fournier E. Guillain־Barre Syndrome (42 Cases) Occurring During a Zika Virus Outbreak in French Polynesia. Medicine. 2016;95:e3257.
- ↑ Besnard M, Lastere S, Teissier A, Cao־Lormeau VM, Musso D. Evidence of perinatal transmission of zika virus, French Polynesia, December 2013 and February 2014. Eurosurveillance. 2014;19(13):8-11.
- ↑ Centers for Disease Control and Prevention (CDC). Florida investigation links four recent Zika cases to local mosquito־borne virus transmission [Internet]. CDC. [cited 2016 Jul 30]. Available from: http://www. cdc.gov/media/releases/2016/p0729־fiorida־zika־cases.html
- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה8
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר טל ברוש-ניסימוב - מרכז הצוות הלאומי לטיפול במגיפות (צס"מ) היחידה למחלות זיהומיות, המרכז הרפואי שיבא ראש תחום מחלות זיהומיות, חיל הרפואה ופרופ' מרים וינברגר - יו"ר האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות מנהלת, היחידה למחלות זיהומיות מרכז רפואי אסף הרופא