שבר בעצם הרדיוס הרחיקנית - Distal radius fracture

הדפס

שבר בעצם הרדיוס הרחיקנית
Distal radius fracture
מדדים רנטגניים של עצם הרדיוס
שמות נוספים	Colles' fracture Smith's fracture Barton's fracture Chauffeur's fracture
ICD-10	Chapter S 52.5
ICD-9	813
יוצר הערך	ד"ר מתן אלעמי-סוזין

שברים בעצם ה-Radius הרחיקנית מאוד נפוצים בספורט. המנגנון הטיפוסי לפציעה זו הוא נפילה על ידיים פשוטות קדימה עם Hyperextension, הפוגעת ב-Radius הרחיקנית.

קליניקה

הפצוע יתייצג עם כאבים, נפיחות, שטפי דם, ורגישות סביב שורש כף היד.

סוגים

שבר על שם Colles‏ (Colles' fracture), השבר הנפוץ ביותר ב-Radius הרחיקנית, הוא שבר סגור ב-Metaphysis של ה-Radius הרחיקנית שבו שיא החלקיק הרחיקני מצביע בכיוון Palmar, וכף היד ושורש כף היד מועתקים Dorsally. שבר זה בדרך כלל מתרחש כ-2 סנטימטרים מהמשטח הפרקי. שברי Colles שכיחים במבוגרים ונדירים בילדים, כיוון שילדים נוטים לספוג פגיעות ב- Physis הרחיקנית של ה-Radius.

שברים נפוצים ב-Radius הרחיקנית בילדים כוללים שבר Torus, שבר Greenstick ושבר של ה-Physis. שבר Torus מתרחש כאשר ה-Periosteum הקשה נותר שלם אך מתעקל באתר השבר. אם צד אחד של ה-Periosteum מתעקל אך השני נשבר, השבר מכונה Greenstick. שברים ב-Physis מסווגים, באופן טיפוסי, באופן רנטגני, תוך שימוש בסיווג על שם Salter-Harris.

• שבר מסוג I הוא פגיעה ב-Physis
• שבר מסוג II הוא שבר ב-Physis המתמשך אלכסונית לתוך ה-Metaphysis
• שבר מסוג III הוא שבר תוך פרקי דרך ה-Epiphysis המתמשך לאורך ה-Physis ולהיקף
• שבר מסוג IV חוצה את ה-Epiphysis ,Physis ו-Metaphysis
• שבר מסוג V הוא שבר דחיסה של ה-Metaphysis, אשר מאובחן בדרך כלל רטרוספקטיבית (Retrospective) עקב בעיות בצמיחת העצם

במתעמלים פעילים מאוד, דווח על פגיעת מאמץ ב-Physis הרחיקנית.

אבחנה

צילומי הרנטגן הראשוניים צריכים לכלול מבטי PA, True lateral‏ (Postero-Anterior) ו-Oblique. הבודק צריך לקבוע את סוג השבר ב-Radius הרחיקנית ולהעריך את מידת התזוזה, ההתקצרות והמעורבות התוך-פרקית.

בנוגע לפגיעת מאמץ בPhysis הרחיקנית: יש לחשוד בשבר מאמץ זה במטופל שהוא ספורטאי פעיל, המתייצג עם כאב Dorsally בשורש כף היד המוחמר בנשיאת משקל, כמו בהליכה על הידיים או בשכיבות שמיכה. אין סיפור של חבלה חדה בעבר או אובדן טווח תנועה, ובבדיקה תופיע רגישות מעל ה-Epiphysis הרחיקנית של ה-Radius. צילומי הרנטגן עשויים להיות תקינים או להדגים התרחבות או טשטוש של ה-Epiphysis.

טיפול

מטרת הטיפול היא לתקן ולשמר את ה-Radius inclination, Palmar tilt, אורך ושלמות מפרקי ה-Radial הרחיקניים (המפרק ה-Carpal וה-Ulnar).

טיפול בשברים יציבים

בשברים יציבים ניתן לטפל על ידי קיבוע בגבס זרוע קצר. את כל השברים האחרים יש להפנות לצורך קיבוע ניתוחי.

שבר יציב ב-Radius הרחיקנית הוא חוץ פרקי, ללא ריסוק, וללא תזוזה או עם תזוזה מזערית, שכאשר הם משוחזרים למנח אנטומי, לא זזים חזרה לעיוות המקורי.

לקבלת תוצאה מיטבית, חשוב לשמור על המנח האנטומי (Anatomical) של ה-Radius. ברם, מחברים שונים חלוקים מעט בדעתם לגבי המנח האנטומי המקובל. ללא ספק יש להפנות שברים לייעוץ אורתופדי במידה שקיימת מעל 20° נטייה Dorsal, איבוד של Radial inclination (יש לשמור בין 20° ל- 30°), מדרגה פרקית גדולה מ-2 מילימטר, או קיצור Radius מעל 5 מילימטר (ראו תמונה בראש הערך).(31)

Rettig ו-Trusler ממליצים לשמור על Radial inclination של 20° עד 30°, Palmar tilt של 8°-4° וקיצור של ה-Radius שלא עולה על 2 מילימטר.

יש הטוענים כי Dorsal tilt שהוא פחות מ-20° יציב דיו לשחזור סגור של שבר Colle's‏. ברם, שחזור זה צריך להיות קרוב למנח אנטומי. מחקרי מעבדה הדגימו ששינוי ב-Palmar inclination של 20° או יותר עלול לגרום סטייה Dorsal בעצם הסירה (Scaphoid) וב-Lunate, ומוביל להפחתה בטווח התנועה וללחץ מוגבר על ה-Radius הרחיקנית.

באדם, שבאופן תקין יש לו 11° של Palmar tilt, השינוי המירבי המותר ב-Palmar inclination הוא 9° של Dorsal tilt. מחקרים קליניים הדגימו גם שלמטופלים עם Dorsal tilt עודף יש פרוגנוזה רעה יותר.

McQueen ו-Jaspers‏ דיווחו על 30 מטופלים שלקו בשבר על שם Colles, ועקבו אחריהם למשך 4 שנים. למטופלים שהיו להם אפילו רק 10° של Dorsal tilt, היה סיכוי רב יותר לסבול מכאב, נוקשות, חולשה ותפקוד לקוי.

השברים עשויים "להתיישב" או לזוז בתוך הגבס. אם הריפוי קורה בחלקיק השבר שזז, תהיה הגבלה בטווח התנועה של שורש כף היד. שבר ב- Radius הרחיקנית שנחשב שבר יציב מטופל בגבס קצר, אך יש לבצע צילומי רנטגן כל שבוע עד 3 שבועות מהפציעה, על מנת להבטיח שהשבר לא זז בתוך הגבס. אם הגבס אינו מצליח לשמור על Dorsal radial inclination של פחות מ- 10° וקיצור של Radius פחות מ-5 מילימטר, מומלץ להפנות את הפצוע לקיבוע פנימי.

טיפול על-ידי קיבוע פנימי

חלק מהאורתופדים בוחרים לטפל אפילו בשברים יציבים של ה-Radius הרחיקנית על ידי קיבוע פנימי. הסיבה לכך כפולה:

• ניתן להשיג מנח הקרוב יותר למנח האנטומי המקורי וכך התוצאה תהיה טובה יותר (במיוחד ניתן לשמר טוב יותר Palmar tilt)
• כמו כן, אפילו שבר "יציב" לכאורה עשוי לזוז בתוך הגבס ("אי-יציבות שניונית") ולחייב קיבוע פנימי

במחקר רדיולוגי פרוספקטיבי על 170 שברי Colles שטופלו בשחזור סוגר ובקיבוע גבס, חלה תזוזה של 29 שברים, שדרשו שחזור נוסף וקיבוע חיצוני.

17 שברים נוספים סבלו מאיחוי לקוי עם עלייה משמעותית ב-Radial angulation וקיצור באורך ה-Radius.

שברים מטיפוס III ו-IV גם כן עלולים לפגום בצמיחת העצם ולכן דורשים קיבוע פנימי. בשברים יציבים של ה-Radius (למשל, שבר Torus או שברי Salter-Harris מטיפוס I או II) ניתן לטפל בגבס קצר למשך 6-4 שבועות המלווה לאחר מכן בהליך שיקומי. יש להשתמש במגן לשורש כף היד בטרם חזרה לפעילות ספורטיבית לפחות שבועיים. שברים תוך-פרקיים, מרוסקים, זוויתיים, או מקוצרים, או אלו המדגימים אובדן של Radial inclination, עשויים לחייב טיפול ניתוחי ולכן חובה להתייעץ באורתופד.

שברי Salter-Harris מטיפוס V-III גם כן מחייבים ייעוץ אורתופדי.

טיפול בפגיעת מאמץ ב-Physis הרחיקנית

הטיפול הוא קיבוע, ולאחר מכן שיקום טווח התנועה וחוזק שורש כף היד. חוסר היענות לטיפול או טיפול לא נאות מעמידים את האתלט בסיכון להפרעה בגדילת עצם ה-Radius הרחיקנית.

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מתן אלעמי-סוזין