שבר בעצם הרדיוס הרחיקנית - Distal radius fracture

הדפס

שבר בעצם הרדיוס הרחיקנית
Distal radius fracture
מדדים רנטגניים של עצם הרדיוס
שמות נוספים	Colle's fracture Smith's fracture Barton's fracture Chauffeur's fracture
ICD-10	Chapter S 52.5
ICD-9	813
יוצר הערך	ד"ר מתן אלעמי סוזן

שברים בעצם ה-Radius הרחיקנית מאוד נפוצים בספורט. המנגנון הטיפוסי לפציעה זו הוא נפילה על ידיים פשוטות קדימה עם היפראקסטנציה, הפוגעת ב-Radius הרחיקנית.

קליניקה

הפצוע יתייצג עם כאבים, נפיחות, שטפי דם, ורגישות סביב שורש כף היד.

סוגים

שבר ע"ש Colles, השבר הנפוץ ביותר ב- Radius הרחיקנית, הוא שבר סגור במטאפיזה של ה- Radius הרחיקנית שבו שיא הפרגמנט הרחיקני מצביע בכיוון פלמארי, וכף היד ושורש כף היד מועתקים דורזאלית.שבר זה בדרך כלל קורה כ- 2 ס"מ מהמשטח הפרקי. שברי Colles שכיחים במבוגרים ונדירים בילדים, כיוון שילדים נוטים לספוג פגיעות ב- Physis הרחיקנית של ה- Radius.

שברים נפוצים ב-Radius הרחיקנית בילדים כוללים שבר Torus, שבר Greenstick ושבר של ה- Physis. שבר Torus מתרחש כאשר הפריאוסטאום הקשה נותר שלם אך מתעקל באתר השבר. אם צד אחד של הפריאוסטאום מתעקל אך השני נשבר, השבר מכונה Greenstick. שברים ב- Physis מסווגים, באופן טיפוסי, רנטגנית, תוך שימוש בסיווג ע"ש Salter-Harris.

• שבר מטיפוס I הוא פגיעה ב-Physis.
• שבר מטיפוס II הוא שבר ב-Physis המתמשך אלכסונית לתוך ה-Metaphysis.
• שבר מטיפוס III הוא שבר תוך פרקי דרך ה-Epiphysis המתמשך לאורך ה- Physis ולהיקף.
• שבר מטיפוס IV חוצה את ה- Epiphysis, Physis ו-Metaphysis.

שברים מטיפוס V הם שברי דחיסה של ה- Metaphysis, שבדרך כלל מאובחנים רטרוספקטיבית עקב בעיות בצמיחת העצם.

במתעמלים פעילים מאוד, דווח על פגיעת מאמץ ב-Physis הרחיקנית.

אבחנה

צילומי הרנטגן הראשוניים צריכים לכלול מבטי PA, True lateral ו-Oblique. הבודק צריך לקבוע את סוג השבר ב-Radius הרחיקנית ולהעריך את מידת התזוזה, ההתקצרות והמעורבות התוך-פרקית.

בנוגע לפגיעת מאמץ בPhysis הרחיקנית: יש לחשוד בשבר מאמץ זה במטופל שהוא אתלט פעיל, המתייצג עם כאב דורזאלי בשורש כף היד המוחמר בנשיאת משקל, כמו בהליכה על הידיים או בשכיבות שמיכה. אין סיפור של חבלה חדה בעבר או אובדן טווח תנועה, ובבדיקה תופיע רגישות מעל ה- Epiphysis הרחיקנית של ה- Radius. צילומי הרנטגן עשויים להיות תקינים או להדגים התרחבות או טשטוש של ה-Epiphysis.(37)

טיפול

מטרת הטיפול היא לתקן ולשמר את נטיית ה-Radius inclination, Palmar tilt, אורך ושלמות המפרקים הרדיאליים הרחיקניים (המפרק הקרפאלי והאולנארי).

טיפול בשברים יציבים

בשברים יציבים ניתן לטפל על ידי קיבוע בגבס זרוע קצר. את כל השברים האחרים יש להפנות לצורך קיבוע ניתוחי.

שבר יציב ב-Radius הרחיקנית הוא חוץ פרקי, ללא ריסוק, וללא תזוזה או עם תזוזה מינימלית, שכאשר הם משוחזרים למנח אנטומי, לא זזים חזרה לעיוות המקורי.(30)

לקבלת תוצאה מיטבית, חשוב לשמור על המנח האנטומי של ה-Radius. ברם, מחברים שונים חלוקים מעט בדעתם לגבי המנח האנטומי המקובל. ללא ספק יש להפנות שברים לייעוץ אורתופדי במידה שקיימת מעל 200 נטייה דורזאלית, איבוד של Radial inclination (יש לשמור בין 200 ל- 300), מדרגה פרקית גדולה מ-2 מ"מ, או קיצור Radius מעל 5 מ"מ (תמונה 6 - ראו בראש הערך).(31)

Rettig ו- Trusler ממליצים לשמור על Radial inclination של 200 עד 300, Palmar tilt של 40-80 וקיצור של ה- radius שלא עולה על 2 מ"מ.(32)

יש הטוענים שפחות מ- 200 של Dorsal tilt יציב דיו לשחזור סגור של שבר Colles.(30, 33) ברם, שחזור זה צריך להיות קרוב למנח אנטומי. מחקרי מעבדה הדגימו ששינוי ב- Palmar inclination של 200 או יותר עלול לגרום סטייה דורזאלית בעצם הסירה (Scaphoid) וב-Lunate, ומוביל להפחתה בטווח התנועה וללחץ מוגבר על ה- Radius הרחיקנית.(34)

באדם, שבאופן תקין יש לו 110 של Palmar tilt, השינוי המירבי המותר ב- Palmar inclination הוא 90 של Dorsal tilt. מחקרים קליניים הדגימו גם שלמטופלים עם Dorsal tilt עודף יש פרוגנוזה רעה יותר.

McQueen ו-Jaspers(35) דיווחו על 30 מטופלים שלקו בשבר Colles, ועקבו אחריהם למשך 4 שנים. למטופלים שהיו להם אפילו רק 100 של Dorsal tilt, היה סיכוי רב יותר לסבול מכאב, נוקשות, חולשה ותפקוד לקוי.

השברים עשויים "להתיישב" או לזוז בתוך הגבס. אם הריפוי קורה בפרגמנט שבר שזז, תהיה הגבלה בטווח התנועה של שורש כף היד. שבר ב- Radius הרחיקנית שנחשב שבר יציב מטופל בגבס קצר, אך יש לבצע צילומי רנטגן כל שבוע עד 3 שבועות מהפציעה, על מנת להבטיח שהשבר לא זז בתוך הגבס. אם הגבס אינו מצליח לשמור על Dorsal radial inclination של פחות מ- 100 וקיצור של Radius פחות מ- 5 מ"מ, מומלץ להפנות את הפצוע לקיבוע פנימי.(30)

טיפול על-ידי קיבוע פנימי

חלק מהאורתופדים בוחרים לטפל אפילו בשברים יציבים של ה- Radius הרחיקנית על ידי קיבוע פנימי. הסיבה לכך כפולה:

• ניתן להשיג מנח הקרוב יותר למנח האנטומי המקורי וכך התוצאה תהיה טובה יותר (במיוחד ניתן לשמר טוב יותר Palmar tilt).
• כמו כן, אפילו שבר "יציב" לכאורה עשוי לזוז בתוך הגבס ("אי-יציבות שניונית") ולחייב קיבוע פנימי.

במחקר רדיולוגי פרוספקטיבי על 170 שברי Colles שטופלו בשחזור סוגר ובקיבוע גבס, (36) חלה תזוזה של 29 שברים, שדרשו שחזור נוסף וקיבוע חיצוני.

17 שברים נוספים סבלו מאיחוי לקוי עם עלייה משמעותית ב- Radial angulation וקיצור באורך ה- Radius.

שברים מטיפוס III ו- IV גם כן עלולים לפגום בצמיחת העצם ולכן דורשים קיבוע פנימי. בשברים יציבים של ה- Radius (למשל, שבר Torus או שברי Salter-Harris מטיפוס I או II) ניתן לטפל בגבס קצר למשך 4-6 שבועות המלווה לאחר מכן בהליך שיקומי.(31) יש להשתמש במגן לשורש כף היד בטרם חזרה לפעילות ספורטיבית לפחות שבועיים. שברים תוך-פרקיים, מרוסקים, זוויתיים, או מקוצרים, או אלו המדגימים אובדן של Radial inclination, עשויים לחייב טיפול ניתוחי ולכן חובה להתייעץ באורתופד.

שברי Salter-Harris מטיפוס III-V גם כן מחייבים ייעוץ אורתופדי.

טיפול בפגיעת מאמץ בPhysis הרחיקנית

הטיפול הוא קיבוע, ולאחר מכן שיקום טווח התנועה וחוזק שורש כף היד. חוסר היענות לטיפול או טיפול לא נאות מעמידים את האתלט בסיכון להפרעה בגדילת עצם ה- Radius הרחיקנית.

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מתן אלעמי סוזן