כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק פסוריאזיס - ספחת - טיפולים חדשים - 2021 - Psoriasis - novel therapies
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| תרופות לטיפול בפסוריאזיס | ||
|---|---|---|
| ' | ||
| ||
| יוצר הערך | פרופסור יובל רמות | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – ספחת
פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית שכיחה, הפוגעת ב-2%-3% מהאוכלוסייה בעולם המערבי, כולל בישראל, לפי הערמת אלה, סובלים כעם מפסוריאזיס בארץ כ-250,000 חולים. כ-85% מהחולים סובלים מפסוריאזיס רובדית, הצורה השכיחה ביותר של המחלה, המתבטאת בפריחה מודמת, בצבע אדום ומכוסה קשקש, המערבת בעיקר את החלקים המיישרים של הגפיים, את הגו ואת הקרקפת. עם זאת, קיימות צורות נוספות של המחלה, היכולה להתבטא בנגעים מוגלתיים, מעורבות של אזורי קפלים או כפות הידיים והרגליים, או מצב קשה של דלקת של כל העור המדמה כוויה מפושטת (פסודיאזיס אריתרודרמית).
רוב החולים יסבלו ממחלה קלה יחסית, שבה שטח הגוף המעורב אינו עלה על 10%-5%, אך כ-20% מהחולים יסבלו ממחלה בדרגה ביטנית-קשה. מחלה בדרגת חומרה כזו עלולה לגרום לנזק ממשי באיכות החיים של המטופלים לפגוע בחיי החברה והחיים המקצועיים שלהם. הדבר עלול להביא לשכיחות גבוהה של תסמיני דיכאון, חרדה והסתגרות חברתית בקרב המטופלים. בנוסף, כ-20% מחולי הפסוריאזיס סובלים ממעורבות של המפרקים, דבר העלול להביא לפגיעה תפקודית, וכן נמצאה שכיחות רבה יותר בקרב החולים של מחלות קרדיו-ווסקלריות, סוכרת והתסמונת המטבולית.
פסוריאזיס היא מחלה כרונית, שאינה ניתנת לריפוי. בנוסף, לאורך שנים רבות, הטיפולים הקיימים למחלה היו מוגבלים מאוד מבחינת יעילות ולוו פעמים רבות בתופעות לוואי משמעותיות. הדבר הביא לבך שחולים רבים, במיוחד בדרגת החומרה הקשה יותר של המחלה, נזקקו לאשפוזים ממושכים שהביאו לפגיעה משמעותית באיכות חייהם. עם זאת, ב-20 השנים האחרונות חלה פריצת דרך מדעית משמעותית, אשר אפשרה הבנה מעמיקה יותר של מנגנוני המחלה, והדבר אפשר ייצור של תרופות מכוונות נגד הציטוקינים האחראים למחלה. תרופות אימוניות חדשות אלה מאפשרות כיום להביא לעור כמעט נקי ברוב המטופלים, עם מיעוט יחסי של תופעות לוואי. מטרת מאמר קצר זה היא לסקור את ההתפתחות בתחום הטיפולים כפסוריאזיס לאור התקדמות הבנתנו את המנגנונים העומדים בבסיס המחלה.
הפתוגנזה של פסוריאזיס
במשך שנים רבות. פסוריאזיס נתפסה כמחלת עור שמקורה באפידרמיס, השעה האפיתליאלית החיצונית של העור, ונגרמת כתוצאה מהתחלקות מואצת של תאים ופגיעה בהתמיינות התקינה שלהם. לכן, מטרת הטיפולים שניתנו לחולים הייתה להקטין את התחלקות התאים ולייצב את התמיינותם. לצורך כך, נעשה שימוש בנגזרות רטינואידיות כדוגמת אציטרטין (נאוטיגזון), וכן שימוש במתותרקסט.
המהפכה בהבנת מנגנוני המחלה התרחשה לפני כ-40 שנה, כאשר טיפול בציקלוספודין, אשר ניתן כתחילה כטיפול לדלקת מפרקים בחולי פסוריאזיס, הביא באופן מפתיע לשיפור משמעותי גם מבחינה עורית. מחקר זה ומחקרים נוספים הוכיחו למעשה כי הבסיס למחלה אינו באפידרמיס, אלא במערכת החיסון, וספציפית קשור לתאי T[1].
אנו יודעים כי הבסיס להתפתחות המחלה הוא תאים דנדריטיים בעור, אשר משופעלים בתחילת התהליך הדלקתי להפרשה של ציטוקינים דלקתיים, כדוגמת 12-TNF-a, IL-1, IL-6, IL ו- 23-IL, ציטוקינים אלה מביאים לשפעול של תאי T, ובמיוחד תאי T-helper מסוג +CD4, והתמיינותם לתאים מסוג th17 ותאי T helper נוספים, כגון תאי th17. נודעת חשיבות רבה לתאים מסוג th17, המפרישים מגוון ציטוקינים, הכוללים IL-17A, IL-17F, IL-21, IL-22 ו-TNF. הפרשת ציטוקינים אלה מביאה להסננה של העור בנויטרופילים, לשפעול דלקתי של הקרטינוציטים באפידרמיס ולשגשוג של כלי דם[2]. תרשים 1 מסכם את הציטוקינים המרכזיים הלוקחים חלק בתהליך המחלה והטיפולים הביולוגיים המכוונים ספציפית כנגד ציטוקינים אלה.
טיפולים פומיים לפסוריאזיס
הניסיון הרב ביותר בטיפול בפסוריאזיס קיים עם תרופות פומיות, המכונות הטיפולים הקונבציונליים לפסוריאזיס (טבלה 1)[2]. מתותרקסט נחשבת לתרופת הבחירה בקבוצה זו של תרופות. גם משום שהיא יעילה בנוסף לטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית. התרופה ניתנת פעם בשבוע, אך דורשת ניטור תכוף אחר תופעות לוואי וכן ישנו חשש מהתפתחות פיברוזיס כבדי בשימוש ממושך. ציקלוספורין היא תרופה יעילה ומהירה לטיפול בפסוריאזיס, אך בשל החשש מהתפתחות תופעות לוואי. ובעיקר חשש מהתפתחות של יתר לחץ דם ומפגיעה כלייתית שיכולה לעתים להיות בלתי הפיכה, השימוש בתרופה מוגבל לתקופה של עד שנה, וברוב המקרים התרופה משמשת כ"גשר" עד התחלת השימוש בתרופות אחרות המיועדות לשימוש לתקופה ממושכת יותר. הנגזרת של ויטמין A, אציטרטין (נאוטיגזון), היא רטינואיד מונו-ארומטי מדור שני, אשר משמשת לטיפול בפסוריאזיס, רעילה במיוחד בשילוב עם פוטותרפיה. השימוש בתרופה בנשים בגיל הפריון מוגבל בשל טרטוגניות המחייבת הימנעות מכניסה להיריון למשך שלוש שנים מתום הטיפול בתרופה (ראו טבלה 1).
טבלה 1. תרופות פומיות לטיפול בפסוריאזיס תופעות לווי נדירות תופעות לוואי שכיחות מינון תרופה פניעה נלייתית, פיבוחים עד או ריאתי, ציטופניה פגיעה נבדת, באב ואש, בחילה, איבוד שיער, רופואודצנדה 5-25ו מ״נ פעם בשבוע מתותרקסט (Methotrexate) סרט! שר, היפרנליצודה פגיעה נלייתית, תשעוות יתו, יתר לחץ דם, ועד, היפופלסיה של החניניים, היפוליפידנזיה 3-5 ס־נ/ק״ג ליום ציקלוספווי! A (Cyclosporine) עליו! נלחץ תוך־נולטלתי, נאבי מפוקים. פניעה ענד, דינאון היפוליפידמיה, ונישות לאוו, יובש בעוו ובדויות, הידללות שיעו 30-ם ו מ״נ ליום אציטרטין(נאוטינחן) (Acitretin) איבוד משקל, דנאון נדוד שינה, שלשול 30 מ־נ פעמיים ביום אפרמילסט (Apremilast)
טיפול פומי חדש יחסית לטיפול בפסוריאזיס הנו אפרמ־לסט, המעכב פוספודיאסטרז 4 ומוביל לעליה ברמות CAMP בתאים. הדבר מביא לעיכוב גור□ השעתוק NFKB ולשירה בביטר של ציטוקינים דלקתיים הלוקחים חלק בפסוריאזיס, כדוגמת ,TNF 12-1L23-1 IL. תרופה וו יעילה גם לטיפול בדלקת מפרקים פסוו"אטית. התרופה בטוחה יחסית, ותופעות הלוואי השכיחות הנן גםטרואינטסטינליות, שברוב המקרים אינן מצריכות את הפסקת התרופה5. תתפור! פומיות נוספות לטיפול בפסודיאויס שנמצאות כרום בפיתוח כוללות עזרות של חומצה פומדית (מעבר לפומדרם, שנמצאת בשימוש שנים רבים בגרמניה, אך אינה זמינה באתן) pi מעכבי
JAK.
הבעיה המרכזית של התרופות הקונבציונליות היא שהן אינן ספציפיות לתהליכים הדלקתיים המביאים להתלקחות המחלה, ולכן מעבר לפתפל בטיחות נמק־, היעילות שלהן נמוכה. התרופות מביאות ליתרה ^PASI (מדד לחומרת המחלה המשקלל את שטח הגוף המעורב ואת חומרת הנגעים) של 75% (PAS175) ככ-30%-40% מהחולים בממוצע. כניסת התרופות הביולוגיות הביאה לשיט׳ משמעותי ביעילות הטיפולים, ולתפיסה שונה של המטרות הטיפוליות.
התרופות הביולוגיות לטיפול בפסוריאזיס
הקבוצה הוותיקה ביותר של טיפולים ביולוגיים לפסותאזיס כוללת מולקולות שמטרתן למטע את
פורסם ב-חוברת סל הבריאות עמ' 31