השפעת המחלות האפילפטיות על התנהגות והתפתחות אמוציונלית

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

השפעת מחלות אפילפטיות על התנהגות והתפתחות אמוציונלית
'
ICD-10	Chapter G 40.-Chapter G 41.
ICD-9	345
MeSH	D004827
יוצר הערך	ד"ר מיכאל דובלין וד"ר יהודית מנליס

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – אפילפסיה

אפילפסיה כמחלה כרונית

לשם התפתחות אמוציונלית תקינה בילדים יש צורך בבית גידול יציב. כל גורם המערער יציבות זו יכול לגרום בסופו של תהליך, לפגיעות פסיכולוגיות ואמוציונליות ארוכות טווח. המחלות האפילפטיות מטבען הן מחלות שאינן ניתנות לניבוי. חוסר היכולת הרפואית לנבא את מועד הפרכוס ואת עוצמתו, גורמים לאי שקט ואיום רב על היציבות הנדרשת מבית הגידול.

מחקרים רבים מצביעים על העובדה כי ילדים הסובלים מאפילפסיות, סובלים מהפרעות פסיכולוגיות והתנהגותיות מרובות, במידה העולה בשיעור ניכר מילדים הסובלים ממחלות כרוניות אחרות. בעיות מיוחדות הספציפיות לילדים אלו כוללות: תלותיות מוגברת, הערכה עצמית נמוכה, בידוד חברתי, ניכור, הפרעות נוירוטיות, אגרסיביות, אלימות ופעילות יתר היפרקינטית.

נטעה באם נסיק מהאמור לעיל, מסקנות כלליות לגבי כל המחלות האפילפטיות והשפעתן על הילדים. לפי תצפיות מרובות ברור כי יש לפרק את שק המחלות האפילפטיות לגורמיו ולבדוק השפעה של כל מחלה אפילפטית בנפרד.

גורמים הקשורים לפרכוסים

אטיולוגיה

אפילפסיה יכולה לנבוע ממגוון רחב של פגיעות מוחיות. קיים קשר הדוק בין מידת הפגיעה המוחית, בשלות המוח והתפתחות הפרעות התנהגותיות בגיל הילדות. במידה וקיים נזק מוחי מוקדם, הרי שהתפתחות הפרעה התנהגותית קשורה למידת הנזק הראשוני ולמחלה הבסיסית, הרבה מעבר לקשר להפרעה הפרכוסית.

אחת הדוגמאות היא הילדים הסובלים מפגיעה מולדת בהמיספרה השמאלית. ילדים אלו סובלים מחוסר יכולת לדבר והפרעות התנהגותיות קשות, ללא קשר לפרכוסים המלווים פגיעה מבנית זו. ברוב המקרים הילדים מגיעים לנוירולוג ביוזמת הוריהם בתלונות של הפרעות התנהגותיות קשות ופרכוסים.

רוב ההורים מתעקשים בשלבי המחלה הראשונים, כי הפרעות ההתנהגות מקורן במחלה הפרכוסית. במידה שבזמן טיפול תרופתי קיימת נסיגה של הפרכוסים או היעלמותם, ללא העלמות ההפרעות ההתנהגותיות, מתעקשים רוב ההורים כי מקור ההפרעות הנו בתרופות.

תכיפות הפרכוסים

באופן אינטואיטיבי מצביעים רוב הנוירולוגים כי ריבוי פרכוסים הנו מקור להתפתחות הפרעות אמוציונליות והתפתחותיות. במספר לא מבוטל של מחקרים נוירולוגיים אכן נמצא כי אצל חולים עם פרכוסים מרובים קיימות הפרעות התנהגותיות רבות יותר מאשר בחולים עם מיעוט פרכוסים. לעומת זאת במחקרים מבוקרים שבוצעו ע"י פסיכולוגים לא נמצא קשר סטטיסטי הדוק בין מספר הפרכוסים להפרעות התנהגותיות ונפשיות.

נראה כי הקשר בין מספר הפרכוסים לבין הפרעות התנהגותיות ונפשיות, שנחשב עד לא מזמן להדוק וראשוני, הוא בעצם שניוני ומקורו בסטיגמות ובבידוד חברתי קשה.

סוג הפרכוסים

נמצא קשר הדוק בין סוג הפרכוסים והפרעות התנהגותיות ספציפיות.

Nuffield וקבוצתו, מצאו כי ילדים הסובלים מאבסנסים אטיפיים נוטים לנוירוזיס. לעומתם, ילדים הסובלים מהתפרצויות טמפורליות נוטים להתנהגות אנטיסוציאלית ואגרסיביות.

Rutter וקבוצתו דיווחו על קשר בין פרכוסים חלקיים מורכבים והפרעות התנהגותיות.

Stores & Piran מצאו כי לילדים עם מוקד אפילפטי באונה טמפורלית שמאלית צורך בקשר תלותי עם אימהותן, בצורה מוקצנת בהשואה לקבוצות ביקורת שכללו ילדים הסובלים מאפילפסיות כלליות או ילדים עם מוקד אפילפטי באונה טמפורלית ימנית.

Whitman וקבוצתו, מצאו קשר בין התפרצויות מהחלק הקדמי של האונה הטמפורלית והתפתחות אישיות אגרסיבית.

טיפול

תרופות אנטיאפילפטיות

ערך מורחב – טיפול תרופתי באפילפסיה

השפעת התרופות האנטיאפילפטיות על התפתחות הקוגניטיבית מצויה במרכז המחקר האפילפטי מאז שנות השמונים. תחום ההתפתחות הנפשית, לעומת זאת, הוזנח מאוד וכמעט ולא נבדק.

הושם דגש רב על ההשפעה הנפשית שיש לתרופות אלו ונראה כי לחלק נכבד מהתרופות האנטיאפילפטיות תופעות לוואי נפשיות, המופיעות בד בבד עם תופעות הלוואי הקוגניטיביות והגופניות.

בשימוש עם Phenobarbital לדוגמה, נצפו תופעות לוואי נפשיות כמו חוסר שקט נפשי, עצבנות, קשיי שינה, הערכה עצמית ירודה ותופעות דיכאוניות שונות.

Herman וקבוצתו דיווחו על מציאת קשר הדוק בין טיפול אנטיאפילפטי רב תרופתי והופעת תופעות לוואי נפשיות, הפרעות אישיות והתנהגות שהוגדרו כאנטי סוציאליות. תופעות אלו נסוגו ואף נעלמו לחלוטין תוך 6 חודשים מהפחתת מספר התרופות או הורדת המינון.

קיימות עדויות כי ל Carbamazepine ול Valproic acid למיעוט יחסי של תופעות לוואי נפשיות.

תופעות לוואי קוסמטיות, שיש למרבית התרופות, יכולות לגרום לבידוד חברתי קשה אצל ילדים ולהחמיר את הבעיות הנפשיות. ברור כי למרות ההתקדמות הרבה שנעשתה בתחום, עדיין המחקרים בתחום זה מצומצמים מאוד. לא קיים מידע בספרות לגבי תרופות חדישות יותר כמו Lamotrigin וFelbamate . רוב המחקרים לגבי התרופות החדישות יותר עדיין לא נסתיימו.

ניתוחים לטיפול באפילפסיות

מטרת הניתוחים הנ"ל להשיג הורדה ניכרת או הפסקה מלאה של פרכוסים אפילפטיים. משאלונים שחולקו לרופא המפנה, למשפחת החולה המנותח ולחולה עצמו, נמצא כי הצפיות מניתוח מסוג זה גבוהות מאוד. הציפיות כוללות התפתחות מלאה ותקינה לאחר הניתוח, השגת יכולת למידה מלאה ויכולת אקדמית כפי שמצופה מהאוכלוסייה הכללית.

למרות הציפיות הגבוהות לא נמצא קשר ישיר וספציפי בין ביצוע הניתוח ושיפור במצב הנפשי, ההתנהגותי והאקדמי. למרות זאת הרושם הכללי הוא כי במרבית הילדים חל שיפור בהתנהגות, במיוחד בילדים שהיו אגרסיבים מאוד עם התנהגות אנטיסוציאלית.

הפרדה של הקורפוס קלוזום והמיספרקטומי הן פרוצדורות ניתוחיות רדיקליות המשמשות לעצירת פרכוסים תכופים מאוד שמקורם בהפרעות מוחיות דיפוזיות. מעט מחקרים פורסמו לגבי פרוצדורות אלו. מהמחקרים שבוצעו עולה כי קיים שיפור התנהגותי לאחר הטיפול בעיקר בחולים קשים שסבלו מהפרעות התנהגותיות ואגרסיביות ניכרות בטרם הניתוח.

ביבליוגרפיה

. .

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מיכאל דובלין MD מומחה ברפואת ילדים, ד"ר יהודית מנליס ואושרית דובלין RN MA