כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק ריכוז לויקוטריאן E4 בשתן - Urinary Leukotriene E4
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| ריכוז לויקוטריאן E4 בשתן | |
|---|---|
| Urinary Leukotriene E4 | |
| שמות אחרים | LTE4 |
| מעבדה | כימיה בשתן |
| תחום | בדיקה חיונית בערכת מסטוציטוזיס ומצבי אלרגיה כאסתמה |
 | |
| טווח ערכים תקין | רמת LTE4 נמוכה מ-104 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מטרת הבדיקה
סיוע להערכת מטופלים חשודים ל-mastocytosis סיסטמי. זיהוי של רגישות לאספירין במטופל עם אבחנה של תרחישים ריאתיים.
הפיזיולוגיה של LTE4
לויקוטריאנים (leukotrienes להלן LT) הם eicosanoids הנוצרים מחומצה אראכידונית, במסלול ה-5-lipoxygenase. לויקו-טריאן E4 (להלן LTE4) הוא התוצר האחרון היציב של מסלול זה, ולכן הוא מקובל כסמן של יצירת cyseinyl leukotriene. מדידת רמת LTE4 בשתן, היא שיטה רגישה ולא חודרנית למדידת cyseinyl leukotriene בגוף, והערכת השינויים ברמות cyseinyl leukotriene במיקרו-סביבה של דרכי האוויר. מדידת LTE4 בשתן, יכולה לשמש כסמן רגיש של חשיפה לחומרים המאתחלים אסתמה, כגון בזיהום אוויר, או זיהומים נגיפיים. מחקרים עדכניים מדגישים את הפוטנציאל של מדידת ריכוזי LTE4 בשתן, כמנבאים של מצב האסתמה, ושל הרגישות לטיפול באנטגוניסטים של הקולטן ל-LT. רמות LTE4 נמוכות מדי ולא ניתן למדוד אותן בנסיוב, אך הן יכולות להימדד בשתן (Volovitz וחב' ב-Appl Immunol משנת 1988, ו-Heavey וחב' ב-Prostaglandins משנת 1987). מחקרים הראו ששאיפה של LTC4 או של LTD4, גורמים לעליה בהפרשת LTE4 בשתן (Tagari וחב' ב-Eicosanoids משנת 1990). בערך 5 אחוז מה-CysLTs בדרכי האוויר בראות מופרש בשתן (Kumlin וחב' ב-Am Rev Respir Dis משנת 1992), כמעט כולו בצורת LTE4, עם רמות זעירות של LTC4 ו-LTD4 (על פי Huber וחב' ב-Eur J Biochem משנת 1990). רמת LTE4 בשתן היא סמן של סך היצירה וההפרשה של cysteinyl leukotriene (להלן CysLT) מהגוף כולו.
סינתזה של LTE4
ה- leukotriene הראשון שמסונתז, LTA4, נוצר על ידי הפיכת חומצה אראכידונית הממוקמת בפוספוליפידים של ממברנת התא ל-5-hydroperoxyeicosatetraenoic ול-LTA4 על ידי האנזים הקשור לממברנה, 5-lipoxygenase, ועל ידי 5-lipoxygenase-activating protein. באדם, בתאי פיטום, באזופילים, אאוזינופילים ובמקרופאגים, LTA4 מותמר במהירות או ל-LTB4 (על ידי LTA hydrolase), או ל-LTC4 על ידי LTC4 synthase, עם האינקורפורציה של גלוטתיון שמבנהו γ-glutamyl-cysteinyl-glycine. בהמשך מותמר LTC4 ל- LTD4ובהמשך לתוצר הסופי והיציב LTE4. כיוון שציסטאין עובר אינקופורציה למבנים אלה הם קרויים cysteinyl leukotrienes או CysLTs (Busse ו-Craft ב-Chest משנת 2005).
LTE4 כסמן של תרחישי אסתמה וחומרתם
הסקירה המכוננת של Berger וחב' ב-Br Med J משנת 1999 הדגישה את המשמעות האבחונית של LTE4 באסתמה. מספר מחקרים דיווחו הגברה ברמות LTE4 במטופלים אסתמטיים בהשוואה לאלה ללא אסתמה. Asano וחב' דיווחו ב- J Allergy Clin Immunol משנת 1995 על ניסוי בו נמדדו בשתן רמות LTE4 ב-5 אנשים בריאים וב-8 חולי אסתמה: בבריאים, רמת LTE 4 הממוצעת נקבעה כ-84 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין, ורמתו הממוצעת בחולי אסתמה נקבעה כ-110 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין, שהיא מוגברת משמעותית (p<0.05). הבדלים דומים בהשוואת רמות LTE 4 בין אסתמטיים לבריאים דווחו גם על ידי חוקרים אחרים (Yamamoto וחב' ב-Arerugi משנת 1996, ו-Suzuki וחב' ב-Lipid Mediat משנת 2000). לעומת זאת, מדידת רמת LTE4 בשתן של 17 אנשים בריאים, ו-28 מטופלים עם אסתמה, לא מצאה הבדלים ברמת מדד זה (Smith וחב' ב-Eur Respir משנת 1992). הגברה של רמת LTE4 בשתן, הייתה יותר בולטת בחולי אסתמה שהם לא סובלניים לאספירין (Christie וחב' ב- Am Rev Respir Dis משנת 1991, ו-Osaki וחב' ב- Allergy משנת 1997).
מחקר אחד כלל 34 אנשים בריאים, 39 מטופלים עם atopic asthma מתונה וכרונית, 24 חולי אסתמה עם rhinitis רגישים לאספירין, ו-10 חולי אסתמה עם nasal polyposis רגישים לאספירין (Micheletto וחב' ב-Allerg Immunol משנת 2006). אלה עם אסתמה ו- nasal polyposis היו בעלי הרמה הגבוהה ביותר של LTE4 בשתן (432 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין בממוצע), בהשוואה לאלה עם אסתמה ו- rhinitis (330 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין), בהשוואה לאלה עם אסתמה מתונה ועיקשת (129 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין, p<0.001), ובהשוואה לנבדקים בריאים (66 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין, p<0.001). במחקר נוסף, נמדדו רמות LTE4 בשתן של 40 מטופלים עם אסתמה חמורה, 25 מטופלים עם אסתמה קלה עד מתונה, ו-20 נבדקי ביקורת בריאים. רמות LTE4 בשתן נמצאו גבוהות משמעותית באלה עם אסתמה חמורה (69 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין), לעומת 45 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין בחולי אסתמה קלה עד מתונה (p<0.0004), ו-42 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין בנבדקים הבריאים (Vachier וחב' ב-Respir Med משנת 2003).
מספר מחקרים דיווחו על קשר בין רמות LTE4 ומדדי חומרה של אסתמה. Severien וחב' דיווחו ב-Eur Respir משנת 2000, על מדידת רמות LTE4 בשתן, וקביעת תפקודי ריאות ב-49 ילדים עם אסתמה מתונה, ב-31 ילדים עם אסתמה מתונה עד חריפה שהשתמשו במשאפי סטרואידים, וב-28 ילדים בריאים. נמצא שרמת LTE4 הייתה גבוהה משמעותית בילדים אסתמטיים בהשוואה לילדים בריאים (ממוצעים של 238 ו-189 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין, P=0.02). נמצאו גם מתאמים משמעותיים בין רמות LTE4 בשתן, לבין נפח הגז ה-intrathoracic, לבין ה- forced expiratory volume in 1 second (FEV1), לבין maximum expiratory flow rate.
בדומה, מספר מחקרים הראו מתאם בין שינויים ברמות LTE4 והחמרה חריפה במהלך המחלה (Green וחב' ב-Thorax משנת 2004, Drazen וחב' ב- Am Rev Respir Dis משנת 1992, ו-Oosaki וחב' ב- Int Arch Allergy Immunol משנת 1997). Green וחב' עקבו אחר 180 מבוגרים אסתמטיים שטופלו ב-16 יחידות טיפול נמרץ בארצות הברית. רמות LTE4 הוגברו ב-232% בממוצע במהלך ההחמרה הקלינית, בהשוואה לרמות שבועיים לאחר השחרור לביתם (P<0.001).
רמת LTE4 כסמן של רגישות לתרופות
ההטרוגניות של התגובה הקלינית לטיפול פרמקולוגי היא בעלת חשיבות מעשית של הטיפול הקליני. ניסויים קליניים אחדים דיווחו על מגוון משמעותי של תגובה ל-montelukast בקרב ילדים בני 6–17 שנים (Szefler וחב' ב- J Allergy Clin Immunol משנת 2005, ו- Zeiger וחב' באותו כתב עת משנת 2006). סמנים הקשורים לתגובה של תפקודי הריאות כללו רמות נמוכות של NO באוויר הנשאף, ורמות מוגברות של LTE4 בשתן. במחקר של Szefler וחב', מטופלים עם רמות LTE4 בשתן שמעל 100 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין, הם בעלי סבירות גבוהה פי-3.2 להגיב לטיפול ב-montelukast מאשר אלה עם רמות LTE4 הנמוכות מ-100 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין.
היסטוריה של גילוי לויקוטריאנים
המינוח leukotriene ניתן על ידי השוודי Bengt Samuelsson בשנת 1979, והוא נגזר מהמילים "לויקוציטים" ו-triene (המצביע על 3 קשרים כפולים מצומדים במולקולה). המולקולה שנקראה מאוחר יותר leukotriene C או "slow reaction smooth muscle-stimulating substance" (SRS), תוארה בין השנים 40–1938 על ידי Feldberg ו-Kellaway ב-J Physiol וב-Quart J Exp Physiol Cognate Med Sci שני חוקרים אלה בודדו את SRS מרקמות ריאה לאחר חשיפה ממושכת לארס נחשים ולהיסטמין.
Cysteinyl leukotrienes
LTC4, LTD4, LTE4 ו- LTF4הקרויים cysteinyl leukotrienes כיוון ששייר ציסטאין מופיע במבנה שלהם. ה- cysteinyl leukotrienes מייצרים את ה-slow-reacting substance of anaphylaxis (להלן SRS-A). LTF4, בדומה ל- LTD4 הוא מטבוליט של LTC4, אך שלא בדומה ל- LTD4 החסר את שייר החומצה הגלוטמית של גלוטתיון, LTF4 חסר את שייר הגליצין של גלוטתיון.
LTB4
LTB4 מסונתז in vivo מ-LTA4 על ידי האנזים LTA4 hydrolase. תפקידו הראשוני הוא לגייס ניטרופילים לאזורים של נזק רקמתי, למרות שהוא גם מסייע לעודד יצירת ציטוקינים דלקתיים, על ידי תאים חיסוניים שונים. תרופות החוסמות את הפעילויות של LTB4, יעילות בהאטת ההתקדמות של תחלואה הנסמכת על ניטרופילים (Crooks ו-Stockley ב- Int J Biochem Cell Biol משנת 1998).
LTG4
קיים גם LT נוסף הידוע כ-LTG'4, שבו שייר הציסטאין עבר חמצון והופך ל-alpha-keto-acid, והציסטאין מוחלף על ידי pyruvate. מעט מאוד ידוע על פעילותו.
LTB5
LTs שמקורם בחומצת האומגה-3, eicosapentanoic acid או EPA, הם בעלי השפעות דלקתיות מופחתות. LTB5 משרה צימות של ניטרופילים בחולדה, יצירת כימוקינים של ניטרופילים פולימורפו-נוקלאריים (PMN) באדם, ושחרור של אנזים ליזוזומלי פ-PMN באדם, כמו גם הגברה של תפְלִיט תאי המושרה על ידי bradykinin, אם כי בהשוואה ל- LTB4, פעילויות אלה חלשות פי-30 (Terano וחב' ב-Prostaglandins משנת 1984).
לויקו-טריאנים מסונתזים בתא מחומצה אראכידונית על ידי האנזים arachidonate 5-lipoxygenase, על ידי החדרה של שייר חמצן לעמדה ספציפית בשלד של חומצה ארכידונית. מסלול ה- lipoxygenase פעיל בלויקוציטים ובתאי חיסון אחרים, כולל תאי פיטום, איאוזינופילים, מונוציטים, ניטרופילים ובאזופילים. כאשר תאים אלה משופעלים, משתחררת חומצה ארכידונית מהפוספוליפידים של ממברנת התא, על ידי האנזים phospholipase A2, והיא נתרמת ל-lipoxygenase-5 על ידי lipoxygenase-activating protein-5 (להלן FLAP).
Lipoxygenase-5 (להלן LO-5) משתמש ב-FLAP בכדי להפוך חומצה ארכידונית ל-hydroperoxyeicosatetraenoic acid-5 (להלן HPETE-5), אשר מתחזר באופן ספונטני ל-hydroxyeicosatetraenoic acid-5 (להלן HETE-5). האנזים LO-5 פועל שוב על HETE-5 על מנת להפכו ל-leukotriene A4 (להלן LTA4), שהוא epoxide בלתי יציב. HETE-5 יכול לעבור מטבוליזם נוסף ל-oxo-ETE-5 ול-oxo-15-hydroxy-ETE-5, שיש להם פעילות קדם-דלקתית, הדומה אם כי לא זהה לפעילות של LTB4, ואינה מתווכת על ידי הקולטנים של LTB4, אלא על ידי הקולטן ל-OXE (O'Flaherty וחב-J Biol Chem משנת 1998, ו-Powell ו-Rokach ב- Progn Lipid Res משנת 2013).
בתאים המצוידים באנזים LTA hydrolase כגון ניטרופילים ומונוציטים, LTA4 עובר המרה ל-dihydroxy acid leukotriene LTB4, שהוא chemoattractant עוצמתי לניטרופילים, הפועל על הקולטנים של BLT1 ושל BLT2 על פני הממברנה של תאים אלה. בתאים המבטאים LTC4 synthase, כגון תאי פיטום ואיאוזינופילים, LTA4 מצומד לגלוטתיון ליצירה של הראשון מבין ה- cysteinyl-leukotriene שהוא LTC4.
ה-cysteinyl-leukotrienes פועלים על הקולטנים שלהם, CysLT1 ו-CysLT2 על פני תאי המטרה שלהם מה שגורם לכיווץ של תאי שריר חלק ברונכיאליים וגם אלה הווסקולריים, כדי להגביר את החדירות של כלי דם קטנים (Dahlen וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA משנת 1981), להגביר הפרשת ריר בדרכי האוויר ובמעי, ולגייס לויקוציטים לאזורי דלקת. כל הלויקו-טריאנים (LTB4, LT4, LTD4 ו-LTE4) מתפרקים בחלקם ברקמות השונות, ולבסוף מגיעים לכבד כמטבוליטים בלתי פעילים.
התפקוד של לויקו-טריאנים
לויקו-טריאנים פועלים בעיקרון על תת-המשפחה של קולטנים המצומדים לחלבוני-G. הם יכולים לפעול גם עם הקולטנים הידועים כ-PPAR או peroxisome proliferator-activated receptors. לויקו-טריאנים קשורים לתגובות אסתמטיות ואלרגיות, ופועלים לתחזק תגובות דלקתיות. מספר אנטגוניסטים של קולטנים של לויקו-טריאנים כגון motelukast ו-zafirlukast משמשים לטיפול באסתמה. מחקרים עדכניים מצביעים על התפקיד של 5lipoxygenase בתחלואות קרדיו-וסקולריות ונוירו-פסיכיאטריות (Manev ו-Manev ב-Crit Rev Neurobiol משנת 2004). לויקוטריאנים הם גורמים חשובים בתגובות דלקתיות. ל-LTB4 לדוגמה, יש השפעה כימוטקטית על נדידה של ניטרופילים לאזורים בעת התרחשות אירועי פציעה.
מדידה של LTE4
שיטות שונות נוסו למדידת LTE4 בשתן כולל מס-ספקטרומטריה ו-RIA. שיטות כ-ELISA נמצאו רגישות למדידה זו (Kumlin וחב' ב-Clin Exp Allergy משנת 1995). עם זאת, בהשווה של שיטת ELISA לשיטת reversed-phase HPLC התברר ששיטת ELISA מולידה תוצאות מוגברות-כזובות, כנראה בגלל איכות נמוכה של הנוגדנים המשמשים בשיטת מדידה זו (Westcott וחב' ב-Prostglan Lipid Mediat משנת 1998, ו-Misso וחב' ב-Clin Exp Allergy משנת 2004).
גורמים המשפיעים על הפרשת LTE4 בשתן
גיל וגנטיקה: בהתבסס על מספר מחקרים, הרמות הבסיסיות של LTE4 מושפעות באופן חלקי מגיל הנבדק, ולדוגמה, רמות אלה בשתן של ילדים בריאים בגיל 3–12 שנים הן בממוצע 103 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין לעומת רמת ממוצעת של 80 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין במבוגרים בריאים. לעומת זאת, רמת LTE4 יכולה לעלות עם הגיל במבוגרים הלוקים באסתמה. פולימורפיזם גנטי במסלול הסינתזה של לויקו-טריאנים יכול להיות מקור של רמות אינדיבידואליות של LTE4 המופרש בשתן (Kalayci וחב' ב-Allergy משנת 2006).
השפעת תרופות
באופן כללי, מחקרים דיווחו שיצירת לויקו-טריאנים והפרשתם אינם מושפעים משמעותית על ידי שאיפת קורטיקו-סטרואידים (Manso וחב' ב-Eur Respir J משנת 1992, O'Shaughnessy וחב' ב-Am Rev Respir Dis משנת 1993, Mondino וחב' ב-J Allergy Clin Immunol משנת 2004, ו-Leigh וחב' ב-Am J Respir Crit Care משנת 2002). במחקר של מבוגרים, עם אסתמה קלה עד ממוצעת, התכשיר Zileuton המעכב את הפעילות של lipoxygenase-5, הפחית את רמת LTE4 בערך ב-40% (על פי Israel וחב' ב-Ann Intern Med משנת 1993). נתון זה מצביע על אפשרות שירידה קלה ביצירה של לויקו-טריאנים כרוכה בשיפור קליני משמעותי בחומרה של אסתמה. לעומת זאת, שימוש באנטגוניסטים של הקולטנים של לויקו-טריאנים בנבדקים עם אסתמה, לא השפיעו משמעותית על רמות LTE4 בשתן, כפי שנמצא ב-2 מחקרים מבוקרים כנגד פלצבו (Dahlen וחב' ב-Am J Respir Crit Med Care משנת 2002, ו-Overbeek וחב' ב-Clin Exp Allergy משנת 2004).
LTE4 כאינדיקטור של פתוגניות הכרוכה ב-Cysteinyl leukotriene
כיוון ש-CysLTs ותווכי דלקת אחרים עוברים אינטראקציה, הגברה ברמת רבים מתוכם, כולל ציטוקינים רבים, משרים יצירת CysLT, והיפוכו של דבר. רמות מוגברות של LTE4 בשתן, נמצאו לאחר אפיזודות של תעוקת חזה בלתי-יציבה או של אוטם חריף של שריר הלב (Carry וחב' ב-Circulation משנת 1992), לאחר מחלת עורקים כליליים, ניתוח מסתמי הלב (Allen וחב' ב-Coron Artery Dis משנת 1993), בחולים עם atopic dermatitis (על פי Hishinuma וחב' ב-Br J Dermatol משנת 2001), באלה עם rheumatoid arthritis (על פי Nakamura וחב' ב-Protaglandins Leukot Essent Fatty Acids משנת 2001), במחלת קרוהן (Kim וחב' ב-J Pediatr Gastroenterol Nutr משנת 1995), ובאסטרוציטומה (Simmet וחב' ב-J Neurochem משנת 1990).
השימוש ב-Zileuton יכול להוביל לרמות מופחתות של סמנים הקשורים למחלות קרדיו-וסקולריות (Hakonarson וחב' ב-JAMA משנת 2005). נראה שכיוון שLTRAs חוסמים רק את הקולטן של CysLT1, פעילות ביולוגית של CysLTs במחלה קרדיו-וסקולרית יכולה להיות מתווכת על ידי הקולטן של CysLT2 (על פי Lynch וחב' ב-Nature משנת 1999, Evans ו-Figuera ב-Clin Exp Allergy Rev משנת 2001, Figuera וחב' ב-Am J Respir Crit Cate Med משנת 2001, ו-Mellor וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA משנת 2001).
שני הקולטנים, CysLT1R ו-CysLT2R, מבוטאים באופן קונסטיטוטיבי במצבים של רמות ציטוקינים גבוהות (Woszczek וחב' ב-J Immunol משנת 2007). הקולטן CysLT1R שהוא בעל זיקה גבוהה יותר ל-LTD4 מאשר ל-LTC4, מבוטא בעיקר על פני לויקוציטים כמו מונוציטים, מקרופאגים, איאוזינופילים ובאזופילים, תאי פיטום וניטרופילים, ולימפוציטים B ו-T, וכן על פני תאים אינטרסטיציאליים של רירית האף ותאי שריר חלק בדרכי האוויר (Sjostrom וחב' ב-Artiosclr Thromb Vasc Biol משנת 2003, Pedersen וחב' ב-J Pharmacol Exp Ther משנת 1997, Datta וחב' ב-Circulation משנת 1995, ו-Hui וחב' ב-Circulation משנת 2004). לכן, קיים פוטנציאל ללולאת משוב חיובי, כיוון שרבים מהלויקוציטים המבטאים את הקולטן CysLT1R, גם מסנתזים CysLTs.
המשמעות של CysLTs כתווכי מפתח ומודולטורים בפתוגנזה של מחלת דרכי האוויר, בולטת גם במחלות אחרות. כאשר שואפים LTD4 הוא מכווץ של כלי-דם, פי-10,000 יותר עוצמתי מאשר היסטמין או methylcholine (על פי Douchet וחב' ב-Can J Physiol Pharmacol משנת 1990, ו-Gyllfors וחב' ב-Thorax משנת 1995). בנוסף לתכונותיהם כמכווצי כלי-דם, CysTLs משרים תגובות פתו-פיזיולוגיות נוספות האופייניות לתגובה הדלקתית באסתמה. בשלב הראשון של התגובה האלרגית, תאים דנדריטים מציגי-נוגדנים נודדים מרקמות היקפיות לקשרי לימפה, ונדידה זו מוחשת בנוכחות CysTLs (על פי Robbiani וחב' ב-Cell משנת 2000). LTD4 פועל באופן סינרגיסטי עם ציטוקינים נוספים להגביר את השגשוג של אאוזינופילים במח העצם, ובדם ההיקפי (Braccioni וחב' ב-J Allergy Clin Immunol משנת 2002), ולסייע לגיוס של אאוזינופילים לדרכי האוויר בהיותו משמש כ-chemoattractant, תוך שהוא מגביר את רמתן של מולקולות הספיחה דוגמת P-selectin (על פי Kanwar וחב' ב-Circ Res משנת 1995, Fregonese וחב' ב-Clin Exp Allergy משנת 2002, Laitinen וחב' ב-Lancet משנת 1993, ו-Lee וחב' ב-Am J Respir Crit Care Med משנת 1993). בנוסף, CysTLs מפחיתים את תהליך האפופטוזיס באאוזינופילים, ומגבירים את יצירתם של תווכים כמו IL-5, המגביר את הישרדותם של אאוזינופילים (Mellor וחב' ב-J Exp Med משנת 2002, ו-Laitinen וחב' ב-J Allergy Clin Immunol משנת 2005).
לויקוטריאנים ושיטיון
LTs משחקים תפקיד חשוב בשלבים מאוחרים יותר של מחלת אלצהיימר או בשיטיונות אחרים במחקרים בחיות. בעכברים טרנסגניים לחלבון tau המפתחים פתולוגיה של tau, התכשירzileuton, המעכב יצירת LT על ידי חסימת האנזים 5-lipoxygenase, נמצא הופך את התהליך של איבוד זיכרון (Pratico וחב' ב-Eurekalart משנת 2013).
התרחבות כלי-דם והגברת החודרנות המיקרו-וסקולרית הגורמים לבצקת רקמתית, ולהגברת התגובתיות של דרכי האוויר להיסטמין, כרוכים גם הם ברמה מוגברת של CysLTs (על פי Bisgaard וחב' ב-Clin Allergy משנת 1986, ו-Hay וחב' ב-Trend Pharmacol Sci משנת 1986). ה-CysTLs הם בעלי תפקיד חשוב בשינויים מבניים בדרכי האוויר המתלווים לאסתמה כרונית, כגון שגשוש של שריר חלק בדרכי האוויר ובתהליכי remodeling שלהם (Espinosa וחב' ב-J Allergy Clin Immunol משנת 2003, ו-Henderson וחב' ב- Am J Respir Crit Care Med משנת 2006).
בהקשר זה, קביעת היחס בין חשיפה לגריינים של אסתמה, לבין הגברת הרמות של LTE4 בשתן, יכולה לסייע בהבהרת החשיבות של CysLTs כתווכים המחמירים של תסמיני אסתמה. רמות מוגברות של LTE4 בשתן נמצאו במהלך השלבים המוקדמים של כיווץ ברונכיאלי המושרה על ידי אלרגן (Smith וחב' ב-Am Rev Respir Dis משנת 1991), באופן שטיפול מקדים עם LTRAs עשוי לחסום תגובה מוקדת זו. באופן דומה, באנשים אסתמטיים רמות LTE4 בשתן, גדלות תוך 4 שעות לאחר פעילות גופנית, וחוזרות לרמת הבסיס שלהן כעבור 24 שעות (Hallstrand וחב' ב-Am J Respir Crit Care Med משנת 2005). השפעה זו, לפחות בחלקה על ידי טיפול ב-LTRA. רמות LTE4 בשתן עולות גם כן בחשיפה לזיהום אוויר חלקיקי, ובזיהומים של דרכי הנשימה העליונים (Rabinovitch וחב' ב- J Respir Crit Care Med משנת 2006). באופן דומה, Piedimonte וחב' דיווחו ב-Pediatr Pulmunol משנת 2005, שרמות LTE קו בשתן, גבוהות פי-8 בתינוקות עם bronchiolitis, בהשוואה לביקורת, והיו גבוהות במיוחד בתינוקות בגיל צעיר ביותר עם רקע אטופי/אסתמטי. Takahashi וחב' מצאו גם כן רמות מוגברות של LTE4 בילדים המודבקים עם הנגיף RSV או respiratory syncytial virus, ללא כל קשר לסטאטוס האטופי שלהם (בכתב העת Arerugi משנת 2003). דיווחים אלה תומכים לפחות במחקר קליני אחד שהראה ש-LTRAs עשויים להפחית בילדים החמרה באסתמה המושרית על ידי נגיף (Bisgaard וחב' ב- Am J Respir Crit Care Med משנת 2005).
הוראות לביצוע הבדיקה
על הנבדק להימנע במידת האפשר מנטילת zileuton (שם מותג Ziflo) במהלך 48 שעות לפני נטילת השתן, שכן תכשיר זה יגרום להפחתת רמות LTE4 בשתן. מועדף לבצע איסוף שתן של 24 שעות במיכל פלסטי, אם כי ניתן לבצע את הבדיקה בדגימת שתן אקראית-נקודתית. במהלך איסוף השתן של 24 שעות, יש לשמור את מיכל האיסוף בקירור. את הדגימה בסף האיסוף יש להקפיא ולשלוח למעבדה קפוא או בקירור. יש המוסיפים לשתן באיסוף 24 שעות חומרים משמרים כגון חומצה בורית, טולואן, 50% חומצה אצטית, או תמיסת Na2CO3. את חומרי השימור יש להוסיף לא יאוחר מ-4 שעות מתחילת האיסוף. הדגימה יציבה למשך 30 יום בהקפאה, 7 ימים בקירור ו-24 שעות בטמפרטורת החדר. יש לפסול שתן דמי או ליפמי, כזה שנשלח בטמפרטורת החדר, או שתן שהוספו לו חומרים דוגמת 6N HCl, 6N HNO3 או thymol.
המדידה של LTE4 מתבצעת בשיטת Liquid Chromatography-Tandem Mass Spectrometry (LC-MS/MS), או ב- Enzymatic Colorimetric Assay. בבדיקה זו נמדדים LTE4 וכן11-trans-LTE4 .
אינטרפרטציה של התוצאות
רמת LTE4 בשתן מעל 104 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין, מצביעה על אבחון של מחלת תאי פיטום סיסטמית משולבת עם תסמינים קליניים. טיפולים פרמקולוגיים עם תכשירים המעכבים 5-lipoxygenase, או עם אנטגוניסטים של הקולטן של LT נמצאו מפחיתים יצירת LTE4 (Lueke וחב' ב-Clin Biochem משנת 2016). תוצאת קביעת רמת LTE4 בשתן, יכולה לשמש ביחד עם רמת האנזים β tryptase בנסיוב, וכן עם רמת 2,3-dinor 11 β-prostaglandin F2α ו/או N-methyl histamine, בשתן לאבחון האמור (Heide וחב' ב- J Invest Dermatol משנת 2000, ו- Van Gysel וחב' ב-J Am Acad Derm משנת 1996). רמת LTE4 בשתן שמעל 166 פיקוגרם/מיליגרם קראטינין, נמצאה בעלת ספציפיות של 89% לרגישות לאספירין בקרב מטופלים עם אבחונים רספירטוריים.
systemic mastocytosis היא מחלה הטרוגנית, והיעדר רמה מוגברת של LTE4, אינה שוללת את אבחון מחלת תאי הפיטום. הפרשה מוגברת בשתן של ,LTE4 נמצאה גם בתרחישים הבאים: אסתמה, eosinophilic pneumonia, מחלת קרוהן, respiratory syncytial virus infection, דלקת פרקים שגרונית ו-atopic dermatitis.
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)